פסקי דין על חיים יהודה דדון

1129/07 פ     19/11/2008




פ 1129/07 מדינת ישראל נ' חיים יהודה דדון




בעניין:

13



בתי המשפט



בבית המשפט המחוזי בנצרת
פלילי:
001129/07


בפני
:
כב' השופטת
מוניץ
נחמה
תאריך:
19/11/2008




בעניין
:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
פרקליטות מחוז צפון
ה מ א ש י מ ה


נ
ג
ד


חיים יהודה דדון



ע"י ב"כ עו"ד
לירון מלכה
ה נ א ש ם

נוכחים
:
בשם המאשימה
: עו"ד שוחט

בשם הנאשם
: עו"ד לירון מלכרה
הנאשם
: בעצמו
(הובא על ידי הליווי)

גזר - דין

[א]

כנגד חיים יהודה דדון
(להלן: "הנאשם"), הוגש כתב אישום ולפיו ייחסה לו המאשימה בשני אישומים, את העבירות הבאות:
א.

הצתה - עבירה לפי סעיף 448 (א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").
ב.

היזק בזדון - עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

מן העובדות המפורטות בכתב האישום עולה, כי במהלך חודש 8/07, בשעת הלילה, הצית הנאשם בגפרורים שהיו ברשותו שתי מכולות אשפה (להלן: "המכולות"), שהיו ממוקמות ברחוב עולי הגרדום בקריית שמונה (להלן לשם הקיצור "ק"ש"). למכולות נגרם נזק כך שמכסה הפלסטיק האחד נשרף בחלקו ואילו השני נשרף כליל.
במעשיו אלה שילח אש במזיד, במטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור ובכך גרם נזק לרכוש במזיד.

על פי האישום השני - ביום 19/9/07, סמוך לשעה שמונה בבוקר, היה הנאשם בצומת הרחובות מצודות (גיבור) בק"ש והצית שם שדה קוצים סמוך, בגפרורים שהיו ברשותו. ממעשיו אלה שילח הנאשם אש במזיד.

הנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו והורשע על פי הודאתו גם בכתב האישום הנוסף, שאותו ביקש לצרף בגין עבירות של הפרת תנאים והטרדה מינית.

[ב]

במהלך הליכי המעצר נשלח הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית. חוות דעת ניתנה ביום 30/9/07, והוגשה לעיוני. חוות דעת זו ניתנה לאחר שנערכה לנאשם בדיקה והסתכלות. המסקנות הינן שהנאשם מכור להימורים, דבר אשר גרם לו לחובות כבדים עד אשר התקשה לשמור על משמעת עצמית לצורך הפסקת ההימורים. בבדיקות לא נתגלו סימנים להפרעות חשיבה או תפיסה, לא היו סימני דיכאון, שלל כוונת אובדניות אקוטיות. התרשמות היתה מרמת אינטלגנציה בתחום הנמוך, חשיבה והתייחסות ילדותיים. מהמר כפייתי עם קווי אישיות לא בשלב, תלותים והתנהגות פסיבית אגרסיבית. אובחן כסובל מדיכאון תגובתי, ללא טיפול. רמה שכלית נמוכה, אולם בתחום הנורמה.

בדיקה פסיכיאטרית נוספת נערכה לנאשם ונכתבה ביום 24/9/08, במסגרת מעצרו בגין הפרת תנאי שחרורו. מחוות דעת זו עולה, כי בעבר נבדק במרפאת ברה"ן בק"ש, ביום 15/12/05, ואובחן כסובל ממצב דכאוני וטופל בנוגדי דכאון, אך לא שיתף פעולה. במהלך 6/06, הגיע שוב ומסר על הדרדרות במצבו הנפשי ומסר שהוא מהמר כפייתי, ואינו מסוגל לשלוט על כך. בשל ההחמרה וחוסר שיתוף פעולה קודם הופנה לאישפוז במחלקה פסיכיאטרית סגורה, אולם לא פנה לאשפוז ולא היה במעקב.

במסגרת צו ההסתכלות שניתן בעניינו ביום 15/9/08, אושפז להסתכלות. בבדיקות שנערכו אישר הנאשם את המעשים שעשה, אולם האשים את סביבתו. בבדיקותיו לא נמצאו סימנים להפרעות בולטות בחשיבה ובתפיסה, לא היו סימנים למצב פסיכוטי, או דיכאון מג'ורי. הבין משמעות העבירות ויכול היה להימנע מביצוען. איננו זקוק לאישפוז.

[ג]

לבקשת הנאשם ובמסגרת שחרורו לחלופת מעצר, לאחר שהודה והורשע בעבירות שבכתב אישום זה, הוזמן תסקיר קצין מבחן. בפועל הוגשו מספר תסקירים המתייחסים להליך הטיפולי שעבר.

1.

מן התסקיר הראשון מיום 26/11/07, למדנו כי הנאשם כבן 38, רווק, המתגורר בבית הוריו בק"ש, סיים 8 שנות לימוד במגמת נגרות, התגייס לצה"ל ושירת שירות מלא כמכונאי רכב. מאז סיום השירות עבד בעבודות מזדמנות. עבודתו הרצינית היחידה היתה במפעל "נביעות" בק"ש, עד שפוטר בשנת 2003, לאחר 7 שנות עבודה. בעת שעבד ניהל קשר מיני עם בת דודתו על בסיס תמורה כספית. התעסקתו הרגשית היתה סביב דחפיו המיניים. היה אובססיבי לגבי הקשר המיני, כמו גם להימורים. חייו התנהלו בעיקר סביב סיפוק דחפיו אלה.
בשל כך שהנאשם מונע מדחפים אובססיבים והינו אימפולסיבי בתגובותיו (הנאשם שיתף את קצין המבחן במעשים נוספים שעשה באופן אובסס), מעשים אלה עשה הנאשם בעיקר סביב תסכולים איתם לא יכול היה להתמודד. תגובותיו האימפולסיביות והילדותית קשורים לעיכוב ההתפתחות בשלב מוקדם.

הנאשם גדל בסביבה מנוכרת בתוך מערכת יחסים אישיים קשים אשר תרמו למצוקותיו, לכן צמח להיות אדם בעל דימי עצמי נמוך. לכן חש עצמו הנאשם אדם חלש ותוך כדי כך פיתח דחפים להענשת אחרים על ידי מעשים שליליים.


משפחתו הבסיסית של הנאשם מונה זוג הורים, 7 אחים, ארבע מהם נשואים.

הנאשם הביע תסכול ממעמדו בבית המשפחה, שם חש שאין מתייחסים אליו ביחס לאחיו הבכור. חש תסכול מחוסר יכולתו ליצור קשר ארוך טווח עם בנות המין השני. הנאשם מכור להימורים באורח אובססיבי, ונמצא במעגל סגור של דחפים להימורים ולמין ועסוק בכך מרבית שעות היום.

קצין המבחן סבר, כי העבירה המיוחסת לנאשם קשורה אף היא לדחפים בלתי נשלטים שמקורם בחוסר אונים, תסכול, וחוסר יכולת התמודדות עם תחושותיו ורגשותיו. לפיכך ובשל מורכבות אישיותו וחוסר יכולתו לדחות סיפוקים, קיים חשש לרצדיביזים, לאו דווקא בהצתות אלא, בהתנהגות אימפולסיבית אחרת. למרות זאת התרשם קצין המבחן, כי ההרתעה המשפטית מסייעת לנאשם לשלוט בדחפיו. בשל הצורך בהערכת מסוכנות מינית, ביקש קצין המבחן דחיית הדיון.

2.

מן התסקיר השני, מיום 27/2/08, שהוגש בענינו, ולאחר שיחות מספר שהתקיימו עם הנאשם בענין המסוכנות המינית, התמקד הנאשם בבעית ההימורים כמקור לבעיותיו המרכזית. לדבריו, ההימורים דרדרו את מצבו הנפשי והביאוהו למעשיו אלה אשר נעשו על ידו כצעקה לעזרה. בשל המאפיינים ההתמכורתיים, קצין המבחן נמנע מהמלצה בהעדר כלים טיפולים.

3.

בתסקיר המשלים מיום 12/3/08, נמסר כי במהלך הערכה נוספת שנערכה לנאשם נתחדדה בעיית ההתנהגותו ההתמכרותית והקושי לשליטה בדחפיו. לפיכך נתבקשה דחיה כדי לאפשר הפניית הנאשם לעמותת "אפשר", על מנת שיעבור שם איבחון וקביעה באם הוא מתאים להשתלב אצלם בטיפול.

4.

מהתסקיר הרביעי שהוגש בענינו ביום 7/5/08, עולה כי הנאשם החל בטיפול בעמותת "אפשר". הנאשם הופיע לחמש פגישות ולפי התרשמות הצוות הטיפולי בעמותה, הנאשם מכור להימורים, בעל אישיות תלותית ומתקשה לקחת אחריות למצבו וזקוק לטיפול אינטנסיבי מקיף לתקופה של כשנה. הנאשם הביע רצונו להשתלב בטיפול. בשל כך שהטיפול היה בתחילתו נתבקשה דחיה נוספת.

5.

תסקיר חמישי הוגש ביום 4/9/08, בתסקיר זה דיווח קצין המבחן על המשך הטיפול של הנאשם בעמותת "אפשר". הנאשם הופיע באופן קבוע לשיחות ובתום הליך האבחון, נמצא סובל מהתמכרות פתולוגית להימורים ושולב בטיפול פרטני וקבוצתי פעם בשבוע. לפי התרשמות הצוות המטפל ההתקדמות בטיפול הינה איטית, קיים קושי לגייס כוחות נפשיים מתאימים לצורך הטיפול. למרות שמשתף פעולה, קיימים אצלו סימנים של חוסר שליטה עצמית לרבות התבטאויות מאיימות מצדו לפגוע מינית בנשים בסביבתו, כדי להגיע למצב של רגיעה נפשית. בשל איומיו אלה הוחלט להפסיק זמנית את הקשר עימו ולהפנותו לבדיקה נפשית אצל פסיכיאטר. לפי ממצאי הבדיקה, לא אובחנו סימנים פסיכוטיים והומלץ על המשך הטיפול בעמותת "אפשר". לפיכך, הוחלט להשיבו למסגרת הטיפולית כהזדמנות נוספת ובשל מורכבות אישיותו ובעיותיו נתבקשה דחיה נוספת.

6.

תסקיר נוסף ושישי זה הוגש ביום 21/10/08, ממנו עולה כי במהלך הדחיה הנאשם נעצר בחשד לביצוע מעשה מגונה והפרת תנאים והוא מצוי במעצר. קצין המבן בסופו של יום נמנע מכל המלצה.

[ד]

לאחר שנתברר כי הנאשם נעצר והוגש נגדו כתב אישום, ביקש הנאשם לצרף כתב אישום זה לכתב האישום שבפני
. לאחר שכתב האישום הנוסף תוקן, הודה הנאשם בעובדות ובעבירות שבו והורשע, וכתב אישום זה צורף. יצויין כי בכתב האישום הנוסף יוחסו לנאשם עבירות של הפרת הוראה חוקית וכן עבירה של הטרדה מינית והתנכלות.


[ה]
טיעוני הצדדים לעונש:

1.

באת כח המאשימה, הגישה טיעוניה בכתב בהם הדגישה את חומרת העבירה שכן תחילתה של עבירת ההצתה ידועה אולם, סופה ותוצאותה עלומים. על כן אדם המתיר לעצמו לסכן חיי אדם בדרך זו עלול לשוב ולסכנם, על כן יש לנקוט ביד קשה ביחס לעבירות מסוג זה. כך לטענתה קבעה פסיקת בית משפט העליון אליה הפנתה.


לטעמה של המאשימה, המקרה בהנדון, מכשלעצמו, טומן בחובו סכנה ומצדיק מאסר של ממש, קל וחומר כל האישומים יחד. גם נסיבות הנאשם כפי שהוצגו בחוות הדעת של קצין המבחן, עולה כי הנאשם מכור להימורים ומצוי במעגל סגור של דחפים להימורים וקיים חשש כבד לרצדיביזים בהתנהגותו הבלתי נשלטת. דחפים אלה לא טופלו, גם לא במהלך הטיפול במסגרת עמותת "אפשר", לא הועיל. גם על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית לא אובחנו תסמינים פסיכוטיים. בסופו של יום נמנע קצין המבחן בתסקירו האחרון מכל המלצה טיפולית, אלא המליץ לענישה שיש עימה השמת גבולות. לפיכך, סבורה המאשימה שבנסיבות המקרה יש להטיל עונש מאסר בפועל ממושך ומרתיע, מאסר על תנאי וקנס.


התובעת אף הגישה פסיקה אשר לגרסתה מצביעה על רמת הענישה הראויה. הוסיפה כי כתב האישום המצורף אף הוכיח את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם.

2.

הסניגורית טענה לעונש והדגישה את המדרג הנמוך של ביצוע עבירת ההצתה. כאשר מדובר בהצתה של חלקה קטנה בשדה קוצים ושל מכולות אשפה בשני מוקדים. גם נזק הממון שנגרם אינו רב. במעשיו ניסה הנאשם לאותת לעזרה לה הוא זקוק שעה שהוא שרוי במצוקה כה רבה, גם בשל הסביבה בה גדל אשר גרמה לו לדימוי עצמי כה נמוך ולתחושת חוסר ערך עצמית. מפנה בענין זה לתסקירי שירות המבחן, ואף מדגישה כי על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית לנאשם קשיים רבים והוא מכור לדחפיו, הן אלה המיניים והן אלה הקשורים להתמכרותו להימורים. הנאשם אובחן כמי שמצוי ברמה קוגנטיבית נמוכה המתקשה מאוד לשלוט בדחפיו.


הסניגורית עוד הדגישה את העובדה, כי הנאשם היה עצור במסגרת תיק זה כחודשיים ימים, בנוסף לכך היה מזה 9 חודשים במעצר בית מלא. לפיכך במכלול השיקולים, בפרט לאור מורכבות אישיות הנאשם, יש להטיל עליו ענישה שתרוצה בדרך של עבודות שירות וכן צו מבחן ארוך. הסניגורית הגישה אסופת פסיקה בעבירת הצתה.

[ו]
שיקולי ענישה:
מסכימה אני עם טיעוניה של התביעה, כי עבירת ההצתה הינה חמורה עד מאוד בפרט בשל כך
שאתה יודע כיצד אתה מדליק ומצית אולם אין אתה יודע לצפות את תוצאותיה וטווח הנזק שאותה הצתה יכול שתגרום שאיננה עוד בתחום שליטתו של המצית. מכאן חומרתה הרבה של העבירה אשר בצידה ראה המחוקק לקבוע עונש כבד של 15 שנות מאסר. המחוקק ראה לעשות כך, בשל הנזק הכבד הצפוי לרכוש ולגוף מאותו מצית המשלח אש בלא לכבותה.

בית משפט העליון כבר הדגיש, פעמים רבות, את הסכנה הטמונה בעבירה זו, כך אף נאמר בבש"פ 6526/02 מוחמד בן אעיד אלענמי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2002 (2) 1003:
"... שיודע אתה את תחילתה, אין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים - ובעניננו, בשל דבר של מה בכך - עשוי להוסיף לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות".
(ראה לענין זה גם בש"פ 6764/99, תייסר מחאמיד נ' מדינת ישראל
, תק-על 99 (3) 1175).


בעניננו, הנאשם החליט להצית שתי מכולות אשפה, שהיו מוצבות ברחוב עולי הגרדום בק"ש, ועל אף שנגרם נזק רק למכולות האשפה, הרי הסיכון, שבעצם ההצתה - לסביבה רוחשת חיים, ברור וממשי. בנוסף בחר הנאשם להצית, כחודש לאחר מכן, שדה קוצים סמוך לצומת גיבור בק"ש. ועל אף שלא נגרם נזק קשה, הרי שהסיכון שבעצם ההצתה והתפשטות האש למקומות ולשטחים נרחבים, יש בה סיכון עצום גם לחיי אדם.


מן התסקירים למדנו, כי הנאשם עשה את מעשיו אלה כדי לזעוק לעזרה ומתוך אישיותו המיוחדת והתנהגותו האימפולסיבית, אשר איננה נשלטת. התנהגותו של הנאשם כפי שמתוארת גם בתסקירי קצין המבחן, מצביעה על קיום סיכון רב להישנותה. במצב כזה ברור שיש להטיל עונש מרתיע שיהיה בו כדי להציב לנאשם גבולות ברורים בין מותר ואסור. עונש משמעותי יהיה בו כדי להוות הרתעה של ממש בנוסף על כל יתר שיקולי הענישה.

אלא שברור, כי בכל מקרה, על בית המשפט לתת ביטוי לנסיבותיו האישיות של הנאשם בכל מקרה ספציפי הבא בפני
ו. עוד על בית המשפט להתחשב בנסיבות המקרה ובתוצאותיו, בעברו הפלילי ובסיכויי השיקום ולבור לו את האיזון המתאים בין הכל.

יפים לכאן הדברים שנאמרו מפי כב' השופט אלון, בע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ נ' מדינת ישראל
, פד"י מז (1) 177:
"אכן, במסורת הפסיקה נקבעו כללים כלליים בדבר דרכי הענישה ומטרותיה, שעל השופט לשוקלם בבואו לגזור את הדין; אופיה של העבירה ונסיבותיה; עולמו של העבריין עברו ועתידו; הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים בכח; מידת התגמול וחובת השיקום; תיקון היחיד ותקנתה של החברה".

לפיכך, עלינו לחזור ולהדגיש את נסיבותיו הקשות של הנאשם, אשר צמח על רקע סכסוכים קשים בביתו, תוך כדי כך שרקע זה גרם לכך שהוא צמח כאדם חסר כל בטחון עצמי עד כדי שאינו יכול לשלוט בדחפיו ואינו רואה כל ערך בחייו. הנאשם מתקשה לנהוג באופן מבוגר ואינו מצליח לדחות סיפוקים. מצבו הנפשי הקשה ודחפיו הקשים גורמים לו לבצע מעשים שמסכנים לעיתים את הציבור ויש בהם משום זעקה לעזרה. מצב קשה זה גורם לו להמשיך ולהיות מסוכן. עזרה וטיפול שהוצעו לו לא צלחו גם משום הקושי והמורכבות המיוחדת באישיותו. תוך כדי הטיפול הוא ביצע עבירות והוחזר למעצר.

יחד עם זאת, עלינו לקחת במנין שיקולינו גם את העובדה שהנאשם כבן 38, ללא כל עבר פלילי, הודה מיד ובהזדמנות הראשונה והביע נכונות לטיפול אשר לא צלח, גם בשל העדר יכולת מצידו. הנאשם הביע חרטה עמוקה על מעשיו. יש כמו כן להתחשב בתקופת מעצר הבית הארוכה בה היה הנאשם נתון כ- 9 חודשים ובעבירות הנוספות שביצע במהלך מעצר הבית.

יחד עם זאת, ברור שיש להטיל על הנאשם עונש שיהיה בו גם להמחיש עבורו את חומרת המעשים ויציב גבולות חזקים כדי לעצור את דחפיו ולהרתיעו כמו גם אחרים.

[ז]

לפיכך, ולאחר שערכתי איזון בין מכלול השיקולים, ההרתעה והגמול, לאור חומרת העבירה אל מול שיקולי השיקום והנסיבות האישיות ונסיבות העבירה ותוצאותיה, אני דנה הנאשם לעונשים הבאים:

1.

8 חודשי מאסר, מהם תנוכה תקופת המעצר שמיום 19/9/07 עד ליום 1/10/07, ומיום 4/9/08 ועד ליום מתן גזר הדין.

2.

18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, אשר יחולו על עבירות ההצתה, וכן 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שיחולו על כל עבירות המין מסוג פשע.

3.

הנאשם ישלם קנס בסך 4,000 ₪, או 15 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים שיחלו מתום 60 יום מיום שחרורו.

ניתן היום כ"א בחשון, תשס"ט (19 בנובמבר 2008) במעמד ב"כ המאשימה הנאשם ובא כוחו.

זכות ערעור תוך 45 יום.

מוניץ נחמה
, שופטת

001129/07פ
054 מרב כהן







פ בית משפט מחוזי 1129/07 מדינת ישראל נ' חיים יהודה דדון (פורסם ב-ֽ 19/11/2008)