פסקי דין על דידי יעקב | פסקי דין על כהן שמואל | פסקי דין על כהן משה | פסקי דין על חברת מ.ש.כ כהן שיווק ואח' |

1218/07 עב     20/11/2008




עב 1218/07 דידי יעקב נ' כהן שמואל, כהן משה, חברת מ.ש.כ כהן שיווק בע"מ ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 001218/07


בפני
:
כב' השופט אייל אברהמי
נציגת ציבור גב' טובה לוי


20/11/2008




בעניין:
דידי יעקב



ע"י ב"כ עו"ד
כהן עוז

תובע

נ
ג
ד


1 . כהן שמואל

2 . כהן משה
3 . חברת מ.ש.כ כהן שיווק בע"מ
4 . חברת יעקב כהן ובניו סחר 1999


ע"י ב"כ עו"ד
שלמה שי

נתבעים


פסק דין

התביעה
1.
זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה והחזר הוצאות נסיעה. כן ביקש התובע הרמת מסך בין הנתבעים וחיובם של כל אחד מהנתבעים.
2.
לטענת התובע עבד כמוכר וכקופאי בדוכן (בסטה) בשוק מחנה יהודה מחודש 1/01 ועד שפוטר ללא הודעה מוקדמת עת נמכר/הושכר הדוכן לאחרים. לדבריו במהלך כל השנים לא הוצאו לו תלושי שכר וכשביקש לקבל את זכויותיו בכללן ואת פיצוי הפיטורים נאמר לו שיקבל "פיצוצים".
3.
לטענת הנתבעים התובע לא עבד אצלם אלא עבד בחברת "היי טק" כאשר היה מגיע באופן לא סדיר (כפעמים שלוש בשבוע) לדוכן ומסייע כקופאי או סדרן סחורה ובתמורה היה מקבל פירות וירקות מהדוכן. מדובר ביחסים חברים של עזרה הדדית בדוכן (ועזרה הדדית עת התובע היה פועל להשגת הלוואות) שלא הגיעו ליחסי עובד ומעביד. בכל אופן התובע הפסיק לבוא לדוכן מיוזמתו לאור כוונתו לעזוב את הארץ.
4.
התובע העיד וכך גם 4 עדים מטעמו. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 2-1. לאחר הדיון הגישו הצדדים מספר מסמכים (תלושי שכר, טופסי ריכוז משכורת, טפסי 106).
הכרעה
5.
נקדים ונאמר כי עדותו של התובע עשתה עלינו רושם מהימן וכך גם עדותם של העדים שהעידו מטעמו, ואילו עדות הנתבעים 2-1 לא עשתה עלינו רושם מהימן.
6.
מהעדויות עולה כי התובע עבד בדוכן למכירת פירות וירקות בשוק, באופן סדיר תקופה של כשש שנים ואין מדובר בעזרה בין חברים בלבד, כפי שניסו הנתבעים להציג את הקשר. כך עולה מעדות של מר פרידמן שהעיד כי עבד עם התובע באותו דוכן ממשי כשהתובע עובד כמותו כמוכר. מדובר היה בדוכן שמכר ירקות וקראו לו האחים כהן (להלן הדוכן).
7.
מר פרידמן העיד כי ה"ה כהן שמואל
היה זה שבפועל שילם לו משכורת, ונתן את
ההוראה, כאשר תחתיו היה מר משה כהן, שאף הוא ניהל הדוכן, אך שמואל היה מעליו ובכיר ממנו. אף ביחס למר פרידמן לא הונפקו תלושי שכר (פרוט' עמ' 4 ש' 18, עמ' 6, ש' 18) כמו שנעשה ביחס לתובע. התובע עבד במקביל לתובע כאשר התובע סיים משמרת היה מר פרידמן מחליף אותו ולהיפך, לפי סידור עבודה שנקבע להם. בהתייחס לטענת הנתבעים כאילו פעולותיו של התובע בדוכן היו על בסיס חברי בלבד, שלל זאת מר פרידמן (פרוט' עמ' 5 ש' 21) שעדותו כאמור עשתה עלינו רושם מהימן.
8.
מר פרידמן תיאר כאמור את שמואל כהן נתבע מס' 1 כבוס הגדול ואת משה כהן כמנהל שהיה בדוכן. כן העיד מר פרידמן שהתובע עבד מידי יום שעות ארוכות (פרוט' עמ' 7 ש' 15). אף התובע טען כי שמואל כהן היה הבוס הגדול שקיבלו לעבודה, וסיכם את תנאי שכרו (פרוט' עב' 8 ש' 26-25). משה היה זה שנמצא בדוכן נתן לו הוראות שוטפות ואף זה שפיטרו בסופו של דבר (פרוט' עמ' 10 ש'
7 וכן עמ' 11 ש' 19-18 וש' 28-27). לאחר שבאו אחרים ששכרו את הדוכן ושהביאו את העובדים שלהם (פרוט' עמ' 10). משה היה זה שגם איים על התובע ואמר לו עת דרש פיצויים כי יקבל "פיצוצים". עדותו של מר פרידמן והתובע עשו עלינו רושם מהימן.
9.
באשר לתקופת העבודה, העיד התובע כי החל לעבוד בחודש 1/01. דברים אלה אושרו גם ע"י מר ירון מזרחי שעבד עם התובע (שזו לו כאמור עבודה שניה) במפעל בחברת אופטרוניק בע"מ (להלן המפעל) וידע לספר שראה את התובע עובד בשוק בדוכן וידע שהעבודה היתה לאחר שסיים לעבוד במשמרת במפעל (פרוט' עמ' 13). מר ירון סיפר (פרוט' עמ' 14-13) כי החלו לעבוד במפעל במשמרות בתחילת 2001 ובאותה תקופה החל התובע לעבוד בדוכן בשוק. דברים דומים סיפר גם מר קרפצו'ב אלכסנדר שאף הוא עבד עם התובע במפעל וראה אותו עובד בדוכן בשוק, לאחר שסיים משמרת במפעל. דברים דומים סיפר גם מר בן ציון שאף עדותו כמו גם עדות קרפצ'וב ועדות מזרחי שעשו עלינו רושם מהימן. מעדותו עולה שהתובע החל לעבוד בדוכן בשנת 2001 (פרוט' עמ' 16 ש' 20-21). מהעדויות עולה וכך קובעים אנו כי התובע היה עובד ככל העובדים האחרים בדוכן. הוא עבד כמוכר וקופאי מאז ראשית שנת 2001 ועד לפיטוריו ב 1/07.
10.
מר שמואל כהן העיד מטעם הנתבעים. נציין כי עדותו לא עשתה עלינו רושם מהימן. בעדותו הוא סותר עצמו, מתחמק מלענות לגבי מה שלא היה נוח לו. בכל אופן לטענתו הדוכן בשוק שייך לאביו יעקב כהן ואילו הוא שכיר בלבד. באשר לחברות-הנתבעות 3-4 עליהן נשאל, השיב בתחילה כי אינו יודע. כשהוצג לו רישום רשם החברות (נספח א לתצהיר התובע), ממנו עולה כי הוא בעל מניות השיב: "יכול להיות. אני בעל מניות ב 15 חברות שכולם לא שווים על הנייר שהם מודפסים עליהם" (פרוט' עמ' 18 ש' 19). נציין כי חלק מהחברות הכתובת הרשומה שלהן הינה כתובת הדוכן. מר שמואל כהן אישר שיש לו מניות בחברות שכתובתן כאמור הינה כתובת הדוכן, בסופו של דבר, שיש לו מניות בחברות שכתובתן כאמור הינה כתובת הדוכן (פרו'ט עמ' 20 ש' 9-8). לטענתו עיקר עבודתו היתה רכישת והספקת סחורה
לדוכן, אך הוא מיעט להגיע לדוכן (פרוט' עמ' 20-19).
נציין כי ה"ה שמואל כהן רשום כבעלים ודירקטור של החברה (נתבעת מס' 4) שכתובתה שוק סיטונאי 7 ירושלים ומטרותיה לעסוק בפירות וירקות.
11.
משה כהן נתבע מס' 2 העיד אף הוא. אף עדותו לא עשתה עלינו רושם מהימן לאחר שבחלק מהתשובות סתר עצמו ובחלק מהשאלות
ניכר כי הוא מתחמק. מנספח א' לתצהיר התובע –עולה כי ה"ה משה כהן הינו הבעלים של חברה מ.ש.כ כהן שיווק (נתבעת מס' 3) שכתובתה ברח' עץ החיים 8 בירושלים, כאשר ה"ה כהן הינו גם דירקטור.
12.
ממכלול הראיות עולה כי בתקופה הרלבנטית אביהם של שמואל ומשה כהן, שהיה אדם מבוגר, הגיע מידי פעם לחנות אך בפועל לא ניהל את החנות, אלא זו נוהלה באופן בלעדי ע"י הנתבעים 2-1. עוד עולה מהעדויות כי הלכה למעשה שני האחים הנתבעים 2-1 ניהל בפועל את הדוכן כשהם עושים בו כטוב בעיניהם. השניים הסתירו למעשה את הבעלות בדוכן והקימו חברות רבות (15 חברות לטענת שמואל) כאשר נראה שהמטרה היתה לטשטש את החבות האישית, שלהם כאשר למעשה הם מנצלים מכשיר זה - החברה – כדי לחמוק מחובות אישיים ומבלי שהם יוצרים הפרדה בינם לבין החברות שקמו ונפלו חדשות לבקרים. אכן ה"ה שמואל סיפר שהועסק על ידי אביו ולאחר הדיון המציא תלושי שכר לו ולאחיו. נציין כי בחלק מהתלושים נרשם שהמעסיק היה דרור כהן – כך למשל טופס 106 לשנת 2000 כאשר שנת תחילת עבודתם בתלושים היתה רק 2004 אך לא הוברר מה היתה פעילותם בדוכן עד אותה עת משנת 2000. מדובר למעשה בעסק משפחתי שאותו החל האב ולימים (כל תקופת עבודת התובע) המשיכו בו הבנים – נתבעים 1-2. מעת לעת הלבישו את העסק בלבוש חברה כזו או אחרת לפי מה שהיה כדאי אותה עת. מטרת האצטלה של חברה אותה עטו על עצמם היתה לחמוק מאחריות אישית. דא עקא שהם עשו זאת באופן שלא יצר הפרדה אמיתית בינם לבין החברות שקמו ונפלו כאותו קקיון הנזכר בספר יונה.
הנתבעים 2-1 יצרו אפוא מסך עשן כדי לחמוק מחיוביהם כלפי התובע, כאשר החטא הקדמון, הינו העובדה שלא ניתנו לתובע תלושי שכר ומעולם לא הוצאו לו חוזה עבודה, כנדרש עפ"י דין (בין היתר בפקודת מס הכנסה ובחוק הודעה לעובד תנאי עבודה) .בנסיבות אלה ברור שאין לתת לנתבעים את הרשות והזכות להנות מההפרדה שבין חברה לבעליה ויש לראות בהם כמעסיק בפועל יחד עם הנתבעים 4-3 ולחילופין יש להרים מסך בין נתבעות 4-3 לבין נתבעים 1-2 שהיו בעלי המניות והמנהלים.
נאמר כי לאחר שנטען כלפי נתבעים 2-1 שהם הבעלים בפועל ויש לחייבם באחריות אישית מצפים היינו שהם יביאו את אביהם – מר יעקב כהן – כדי להזים את הטענה שהם המעסיק של עובדי הדוכן. הנתבעים לא עשו כן. ענין זה נזקף כמובן לחובתם שהרי מצופה היה שיביאו ראיות התומכות בטענתם זו. אי הבאת ראיה שעשויה לתמוך בגרסה יוצר חזקה עובדתית שהבאת הראיה היתה פועלת לחובתם אילו הובאה.
13.
לאור כל האמור אנו סבורים שיש לאמר שהנתבעים 2-1 כמו גם נתבעים 3-4 היו המעסיקים של התובעים ולחילופין יש להרים מסך בין נתבעות 4-3 לבין בעלי המניות והמנהלים – נתבעים 2-1.
14.
באשר לזכויות שדרש התובע הרי שעדותו על פיטוריו מהימנה עלינו ולאור זאת יהיה זכאי לפיצוי פיטורים ולהודעה מוקדמת ביחס לתקופת העבודה לה טען: מחודש 1/01 ועד פיטוריו ביום 1.1.07. את זכויותיו יש לגזור מהשכר של 3500 ₪ נטו. הואיל והתובע עבד שש שנים, הוא יהיה זכאי לסכום שהוא תובע כפיצוי פיטורים לפי החישוב הבא: של 3500

x
6 = 21,000 ₪ נטו.
כן יהיה התובע זכאי לתשלום 3,500 ₪ נטו כהודעה מוקדמת.
15.
לתובע לא שולמו דמי הבראה כפי שהעיד. התובע תבע 14 ימי הבראה לפי 318 ₪ ליום וזהו אפוא הסכום שנפסוק לו דהיינו 4,452 ₪.
16.
באשר לפדיון חופשה אף כאן מקובלת עלינו עדותו וממנה עולה כי לא ניתנו לו ימי חופשה בשכר, בתקופת עבודתו. התובע תבע 72 ימים לפי 160 ₪ ליום. הנתבע הכחיש באופן כללי את דרך החישוב ושב וטען כי לא העסיק התובע. כאמור אנו סבורים שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעים וממילא זכאי היה התובע לחופשה ופדיון ימי חופשה. הואיל ולא הועלו טענות ביחס לס' 31 לחוק חופשה שנתית, ניתן לתובע את מלוא תביעתו, אף ברכיב זה דהיינו 72 ימים

x
160 ₪ ליום סה"כ 11,520 ₪.
17.
באשר לנסיעות אף כאן עשתה עדותו של התובע רושם מהימן וממנה עולה כי נדרש להוציא
הוצאות נסיעה לעבודה וחזרה. התובע היה זכאי לתשלום לפי חופשי חודשי כאמור בצו ההרחבה לענין נסיעות ולפיכך היה זכאי בשים לב לתקופת עבודתו בה עבד 72 חודשים, לתשלום של 72 כרטיסי חופשי חודשי, בסך 216 ₪ לחודש כפי שתבע סה"כ 15,552 ₪.
סוף דבר

18.
הנתבעים 4-1 ביחד ולחוד, ישלמו לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא להם

פסק דין
זה, את הסכומים הבאים נטו:
א.
פיצוי פיטורים בסך 21,000 ₪.
ב.
תשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 3,500 ₪.
ג.
דמי הבראה בסך 4,452 ₪.
ד.
פדיון חופשה בסך 11,520 ₪.
ה.
החזר הוצאות נסיעה בסך 15,552 ₪.
ו.
הוצאות משפט בסך 4,000 ₪.

כל הסכומים הנ"ל בס"ק א-ה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.2.07 ועד התשלום בפועל.
לא ישולמו הסכומים הנ"ל תוך המועד האמור ישא הסכום הנ"ל בס"ק א' פיצוי הלנה בשיעור המירבי הקבוע בחוק הגנת השכר מיום 1.2.07 ועד התשלום בפועל.

ניתן היום 20.11.08 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


נציגת ציבור
טובה לוי

אייל אברהמי
, אב"ד

שופט



001218/07עב 730 לימור






עב בית דין אזורי לעבודה 1218/07 דידי יעקב נ' כהן שמואל, כהן משה, חברת מ.ש.כ כהן שיווק בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 20/11/2008)