פסקי דין על א.ת.ר. שיווק מזון | פסקי דין על אתגר שמואל | פסקי דין על י. אריה שיווק בע"מ

49/08 עא     30/11/2008




עא 49/08 א.ת.ר. שיווק מזון בע"מ, אתגר שמואל נ' י. אריה שיווק בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
עא 000049/08


בפני
:
כב' השופט שאול מנהיים


30/11/2008





בעניין:
1 . א.ת.ר. שיווק מזון בע"מ

2 . אתגר שמואל




המערערים

נ
ג
ד


י. אריה שיווק בע"מ





המשיבה

פסק דין
זהו ערעור על החלטת כב' הרשמת ר. ארד מיום 24/7/08 בבש"א 3232/08. המערערים הם המבקשים בבקשה הנ"ל, והנתבעים בתביעה העיקרית. הבקשה היא בקשה לביטול עיקולים זמניים. הרקע שקדם להגשת הבקשה תואר באופן תמציתי בהחלטה נשוא הערעור (סעיפים 1 עד 4, ועד בכלל, להחלטה), ואין צורך לחזור כאן על הדברים. אומר רק כי בשלבים קודמים נתבקש צו עיקול זמני, והבקשה נדחתה. הוגש ערעור שהתקבל בחלקו (ע"א 42/08), ובמסגרתו הוטלו עיקולים על חלק מסכום התביעה ולגבי חלק מהנכסים והזכויות שהבקשה התייחסה אליהם. לאחר מכן נתבקש מינוי כונס נכסים זמני, והבקשה נדחתה תוך הפניית תשומת לב המבקשים שם (המשיבים בערעור שבפני
י) לאפשרות לעתור להרחבת העיקולים, לאחר שטענו כי העיקולים שהוטלו מכח ההכרעה בע"א 42/08 תפסו רק חלק לא גדול מהסכומים שנקבעו באותה הכרעה. בעקבות זאת הוגשה בקשה להרחבת העיקולים. בקשה זו התקבלה תחילה בחלקה, ולאחר מכן צומצמה בחלקה. לאחר כל אלה הוגשה על ידי המערערים ביום 14/7/08 הבקשה לביטול העיקולים, אשר הוחלט לדחותה, והחלטה זו היא ההחלטה שעליה הוגש ערעור זה.


טענות המערערים
, כפי שהן עולות מהודעת הערעור ומעיקרי הטיעון, הן בעיקרן כדלהלן:

א.
היה על כב' הרשמת לבטל את העיקולים שהוטלו (במסגרת ההחלטה להרחיב את העיקולים שהוטלו תחילה) על זכויות המערערים לכספים שבידי החברות המנפיקות כרטיסי אשראי.
ב.
המשמעות של העיקולים שהוטלו ו"תפסו" כספים טרם ההחלטה בדבר הרחבת העיקולים, בצירוף המלאי והציוד הקיימים כל העת בידי המערערים, היא שבסך הכל יש די והותר נכסים שהמשיבה תוכל להיפרע מהם אם תזכה בתביעתה.
ג.
כב' הרשמת התעלמה ממסמכים המלמדים שהמערערים היו, ועודם, מוכנים להשיב למשיבה בכל עת את העסק שרכשו ממנה, ועל כן אין לומר שהם מבקשים בה-בעת להנות מהעסק שרכשו ולהימנע מתשלום מלוא התמורה בגין הרכישה.
ד.
שגתה כב' הרשמת עת החליטה שלא להידרש כלל לתוכנם של עדות חוקר פרטי מטעם המערערים, ולהקלטה שערך ותמליל השיחה שהוקלטה, ואשר אילו היו מתקבלים היו מוכיחים כי יש לבטל את העיקולים. בעיקרו של דבר הטענה היא כי ראיות אלה מוכיחות שהמשיבה לא רק הסתירה מהמערערים את הידיעה שהיתה לה על כך שעומד להיפתח עסק מתחרה בצמוד לעסק שמכרה להם, אלא אף יזמה פנייה לבעליו של אותו עסק מתחרה על מנת שידחה את פתיחת העסק המתחרה עד לאחר שהמשיבה תמכור את עסקה (למערערים), שילמה עבור העיכוב בפתיחת העסק המתחרה ואף ביקשה שיוצב שם שלט לפיו עומד להיפתח במקום עסק אחר, שאינו מתחרה בעסק של המשיבה (שנמכר למערערים).
ה.
טעתה כב' הרשמת עת קבעה כי מרגע שניתנה הודעה על ביטול חוזה מסיבה אחת, לא ניתן לאחר מכן לתת הודעת ביטול המבוססת על עילה אחרת. עוד טעתה כאשר קבעה שהפרה מסוימת אינה מהותית אף שזו הוגדרה בחוזה כהפרה יסודית.
ו.
טענות נוספות שאיני רואה צורך לפרטן.

בפתח הדיון אומר כי אין בפני
י ערעור על ההחלטה להרחיב את העיקולים לכשעצמה, אולם דין הוא שכאשר מוגשת בקשה לביטול עיקול יש לדון מתחילה בהטלת העיקולים שמבוקש לבטלם. על כן ערעור על החלטה שלא לבטל עיקול מסוים הוא גם ערעור על ההחלטה להטילו מלכתחילה, ככל שהבקשה לביטול העיקול לא נסמכה רק על עובדות חדשות. בנוסף, הואיל וע"א 42/08 היה ערעור על החלטה שלא להטיל עיקולים זמניים כלל אשר ניתנה במעמד צד אחד, הרי שגם פסק הדין בע"א 42/08 ניתן על פי צד אחד. מכאן שבמסגרת הבקשה לביטול העיקולים הזמניים, שההחלטה בה היא נשוא הערעור הנוכחי, ניתן היה לעורר את השאלה האם היה מקום להטיל מלכתחילה גם את העיקולים שהוטלו על-פי פסק הדין בע"א 42/08, וגם שאלה זו היתה צריכה להידון במסגרת הבקשה לביטול העיקולים.


השאלה אם נושא מיקום מנועי המזגנים, שהיה העילה להודעת הביטול הראשונה של ההתקשרות בין הצדדים, מקים זכות לביטול החוזה על ידי המערערים (החלק השני של טענות המערערים בסעיף ה' לעיל) היא שאלה שצריכה הכרעה לגופה במסגרת התביעה העיקרית. ככל שהדיון בה דרוש לעניין העיקולים, הרי שנושא זה עלה כבר מתוך הכתובים שהיו לנגד עיניי בעת מתן פסק הדין בע"א 42/08, ולא מצאתי ממש או חדש בטענות שהעלו עכשיו המערערים בנושא זה. בנקודה זו אני סבור שאין בפי המערערים דבר אשר יש בו לשנות מהמסקנה שטענותיהם בנושא זה אינן בעלות עוצמה כזו, אשר יש בה כדי להשמיט את הבסיס מתחת לעיקולים הזמניים. נושא זה, גם אם טרם בא על פתרונו, לא הניב עד היום הליכים מצד הרשות המקומית או הועדה לתכנון ובניה, והתחייבותה הכתובה של המשיבה שניתנה במסגרת ההתכתבות שבין הצדדים בנושא הנ"ל בעינה עומדת.


השאלה החשובה ביותר בעיניי בערעור זה היא השאלה האם היה על כב' הרשמת לקבל, כראיות קבילות לצורך הדיון בבקשה, את תצהיר החוקר מטעם המערערים ואת ההקלטה והתמליל שהושגו באותה חקירה. מסתבר שההחלטה שלא לקבלם נבעה בעיקרה מכך שהמצהיר, אשר הקלטת צורפה לתצהירו, לא התייצב לחקירה ביום הדיון בפני
כב' הרשמת. כב' הרשמת קבעה כי ניתנה הודעה על כוונה לחקור את המצהיר כנדרש בתקנה 522(ב), ולא מצאה שיש מקום לתת את הרשות המיוחדת הנדרשת בתקנה 522(ג) כדי שהתצהיר ישמש ראיה. עוד קבעה כב' הרשמת כי הקלטת שצורפה לתצהיר "לא הוגשה בהתאם לדין". לדעתי, אם אין לקבל את התצהיר שאליו צורפה הקלטת, אזי אין לקבל את הקלטת מפני שבכל מקרה לא ניתן להגישה אלא באמצעות עד. הדיון בפני
כב' הרשמת נקבע ביום שבו הוגשה הבקשה לביטול העיקולים, ומועדו נקבע לתאריך שחל 8 ימים לאחר הגשת הבקשה. בהקלדת תאריך הדיון נפלה טעות (ברורה על פניה), וב"כ המשיבה פנה בבקשת הבהרה אולם מחמת תקלה לא הובאה בקשת ההבהרה בפני
כב' הרשמת. יום לפני הדיון הגישה המשיבה בקשה לדחיית מועד הדיון, אולם הבקשה נדחתה לאחר שהמערערים התנגדו לה. בשעות אחר הצהריים של היום שלפני יום הדיון נשלחה הודעת פקס למשרד ב"כ המערערים על כך שיש כוונה לחקור את המצהירים שאינם בעלי דין. אין מחלוקת על כך שמזכירה במשרד ב"כ המערערים אישרה טלפונית שהודעת הפקס האמורה אכן התקבלה. אין מקום לטענה שהיה על ב"כ המשיבה לאתר את הטלפון הנייד של ב"כ המערערים בעצמו ולמסור לו אישית את ההודעה על הכוונה לחקור את המצהירים שאינם בעלי דין. היתה אי בהירות לגבי מועד הדיון. ב"כ המשיבה לא שקט על שמריו וניסה לברר את העניין, ומשלא עלה הדבר בידו עתר יום לפני הדיון לדחייתו. ב"כ המערערים בחר להתנגד לדחייה, ובכך כפה למעשה לוח זמנים קצר ביותר למתן הודעה לפי תק' 522(ב). בנסיבות אלה היה עליו לוודא עם צוות משרדו שלא התקבלה במשרדו ובמסגרת בשעות העבודה של המשרד, דרישה להעמיד לחקירה מצהירים שאינם בעלי דין בדיון הצפוי בבוקר למחרת. הודעות ממציאים למען שנמסר, והמען הזה הוא המען (כולל מס' טלפון ופקס) של משרד ב"כ המערערים ולא הטלפון הנייד האישי של עורך הדין. בפתח הדיון ומשהועלה נושא אי ההתייצבות של מצהירי המערערים שאינם בעלי דין, הודיע ב"כ המשיבה כי הוא מוכן גם באותו שלב לדחיית הדיון, והיה זה ב"כ המערערים שהתנגד לכך אף שהיה בדחייה כזו כדי לאפשר לו להעמיד את המצהירים הללו לחקירה. חוששני כי מרגע שב"כ המערערים הוא שדחה את ההצעה לדחות את הדיון על מנת לאפשר לו להעמיד לחקירה את החוקר שהקלטת צורפה לתצהירו, אין מנוס מלומר שעל מרשיו לשאת בתוצאה המתחייבת והיא התעלמות מהתצהירים הללו וממה שצורף אליהם.


מהאמור לעיל מתחייבת המסקנה כי הטענה שהיא בעיניי טענה מרכזית ביותר בפי המערערים, והיא - כי קמה להם עילה לביטול החוזה שבין הצדדים אשר לא נטענה עד להכרעה בע"א 42/08 ואשר כוללת ייחוס של מעשים חמורים למשיבה, אינה יכולה להיות שיקול בערעור הנוכחי. זאת מפני שתשתיתה העובדתית מבוססת באופן מכריע על תצהיר וקלטת אשר לא שימשו, ובדין, כראיה בדיון בפני
כב' הרשמת.


שאלת הנכונות של המערערים להשיב למשיבה את העסק שנמכר להם (מרכול) אינה פשוטה. השבת עסק מסוג זה שאינה מתבצעת כמעט מייד לאחר קבלת החזקה והשליטה בעסק היא בעייתית על פניה, מפני שיש קושי לדעת אם העסק שמוחזר הוא אותו עסק שנמסר על פי החוזה. כל שינוי ברמת השירות, באופן סידור הסחורה, בניהול המלאי ואפילו ביחס האישי ללקוחות שהם ברובם קבועים כאשר מדובר במרכול שכונתי בבעלות פרטית, וכמובן במחירי המוצרים, יכול בקלות רבה להביא לשינוי ניכר בהיקף ובתמהיל המכירות של העסק תוך שבועות ספורים ולעיתים גם פחות מכך. שינוי כזה יכול להיות בכיוון של שיפור במוניטין של העסק, אך יכול להיות גם בכיוון ההפוך. על כן הנכונות להשיב את המרכול אין בה לכשעצמה, לפחות בעת הזו, כדי לשנות מהותית את התמונה במישור סיכויי התביעה.


המערערים טוענים לשתי עילות לביטול ההתקשרות, ביטול שהוא תנאי מוקדם להשבה. עילה אחת היא עניין מיקום מנועי המזגנים, וכאמור לעיל איני סבור שבנושא זה יש בפי המערערים טענות שיש בהן כדי להביא בעת הזו למסקנה שסיכויי התביעה נמוכים במידה שאינה מצדיקה הטלת עיקולים זמניים. העילה השניה היא פרשת המרכול החדש שנפתח בסמוך למרכול נשוא ההתקשרות בין הצדדים, וטענת המערערים כי לא רק שהמשיבה ידעה על פתיחתו הצפויה והסתירה מהם את הדבר אלא אף נקטה מהלכים יזומים על מנת להסתיר את המידע עד לאחר השלמת ההתקשרות. הבעיה היא שעילה זו נותרה בשלב הנוכחי נטולת תשתית ראייתית כלשהי, משנקבע כי בדין לא התקבלו כראיה התצהירים המבססים אותה לכאורה והקלטת שצורפה לאחד מהם. ממילא גם אין מקום להידרש כאן לשאלה האם רשאים המערערים לתת הודעת ביטול בעילה חדשה לאחר שכבר שלחו הודעת ביטול אחת המבוססת על עילה אחרת. בהקשר זה אוסיף כי כב' הרשמת שמעה חקירות נגדיות. היא ציינה, ובדין, שהימנעות ב"כ המערערים מלשאול את המצהירה מטעם המשיבה על נושא זה אומרת דרשני. עוד ציינה, ובכך אין מתערבים, כי בחקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המערערים נתקבל הרושם כי הוא מנסה להרחיק את המועד בו בא לידיעתו נושא המרכול החדש, אולם התרשמותה היא שהנושא היה ידוע לו בבירור עוד לפני מתן הודעת הביטול הראשונה, בה לא הוזכר כלל. אוסיף, מעל לצורך, כי במועד בו לפי ממצאי כב' הרשמת כבר היה למערער 2 לפחות בסיס של ממש לחשוד בנושא זה, הוא ערך מסמך שבו מתחייבת המערערת להעסיק את אחיו של מנהל המשיבה במרכול שרכשה המערערת מהמשיבה, והנכונות לערוך את המסמך הזה באותה עת מעוררת לפחות תמיהה, בנסיבות הללו.


המסקנה המצטברת היא שמבחינת טיבה של עילת התביעה וסיכוייה, אין בנתונים שהובאו כדין בפני
כב' הרשמת כדי להקים עילה לביטול העיקולים במישור סיכויי התביעה, או - בניסוח מדויק יותר - אין בהם כדי לשנות מהמסקנה כי יש בידי המשיבה עילת תביעה הנתמכת בראיות לכאורה שהן טובות במידה המצדיקה הטלת עיקולים.


השאלה הבאה היא שאלת ההכבדה הצפויה אם תזכה המשיבה דין ולא יהיו עיקולים זמניים, ויחד עמה גם השאלה האם אין די במה שנתפס בעיקולים שהוטלו טרם הרחבת העיקולים. משקבעתי שהנכונות להשבה אינה נותנת מענה אמיתי, עומדת בעינה התפיסה שלפיה יש חשש להכבדה המצדיק הטלת עיקולים (כפי שנקבע בע"א 42/08). גם אין ממש בטענת המערערים שתמיד ניתן יהיה להיפרע מהמלאי והציוד שבמרכול, ולכן צריך להבטיח בעיקולים לכל היותר את רכיב המוניטין שבהתקשרות בין הצדדים. הציוד לכשעצמו הוא מרכיב קטן יחסית מהתמורה החוזית הכוללת ומסכום התביעה, ובכל מקרה ערכו תלוי במצבו ביום מימושו. המלאי בעייתי עוד יותר, משום שהמערערים הם השולטים על רמת המלאי והרכבו בכל יום מחדש בעסק של מרכול, וכן משום שרוב המלאי בעסק כזה מאבד את ערכו תוך פרקי זמן של ימים אחדים ומחייב מימוש מהיר מאד וחלקו גם מצריך אחסון והובלה בתנאי קירור ואף הקפאה, שעלותם גבוהה. יצוין כי המלאי אינו מעוקל.


השאלה האחרונה הצריכה דיון היא האם יש מקום לבטל (והאם היה מקום להטיל, במסגרת הרחבת העיקולים) את העיקולים שהוטלו בחברות כרטיסי האשראי. המערערים טוענים כי עיקול כזה פוגע בניהול העסק פגיעה קשה שאינה מידתית ואינה מוצדקת, ולטענתם עיקול כזה כמוהו כעיקול על חשבונות עו"ש, אשר במסגרת ע"א 42/08 נקבע שאין לעקלם. הטענה שובה את העין, אך איני רואה לקבלה. יוזכר תחילה כי אין איסור על עיקולם של חשבונות עו"ש, וגם במסגרת ע"א 42/08 לא נקבע איסור כזה. המגמה היא להימנע מעיקול כזה ככל שניתן להשיג את מטרותיו של העיקול הזמני בדרך שפגיעתה קטנה יותר, אך מדובר במגמה ולא בכלל מוחלט. הנכסים שעליהם הוטל עיקול זמני בע"א 42/08 כיסו רק חלק קטן למדי מסכומי העיקולים, ועל כן לא היה מנוס מלחפש נכסים נוספים שניתן לעקל. גם אין כל ראיה לכך שהעיקולים שהוטלו בחברות כרטיסי האשראי פוגעים מהותית ביכולתה של המערערת לנהל את העסק במרכול שרכשה. הסכומים שנתפסו בעיקולים בחברות האשראי אינם גבוהים במיוחד, ועומדים על כמה עשרות אלפי ₪ בלבד. אין בפני
י נתונים כלשהם לגבי קיומה והיקפה של הפגיעה שהעיקולים הללו גורמים לעסקיה של המערערת. בבקשה לביטול העיקולים לא הובאו נתונים כאלה. בנוסף יש לזכור שהעיקול הזמני חל, ככלל, רק על נכסים וזכויות שהיו בידי המחזיקים ביום קבלת צו העיקול הזמני אצלם, ואינו ממשיך לחול על זכויות לכספים שבאו לעולם במועד מאוחר יותר (וראו לעניין זה: רע"א 10826/05,11918/05 אדר-גלוב ואח' נ' בנק הדואר ואח'). יש לזכור גם כי בכל מקרה יכולים המערערים לעתור בכל עת להסרת העיקולים הזמניים או חלקם בדרך של העמדת בטוחה חלופית או בהצעה להמיר עיקולים קיימים בעיקולים על נכסים וזכויות אחרים.


התוצאה הסופית היא שהערעור נדחה, מבלי שנמצא צורך לדון ולהכריע בכל שאר הטענות שהועלו על ידי הצדדים. המערערים, יחד ולחוד, ישאו בשכ"ט עו"ד המשיבה בערעור בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.




המזכירות תשלח

פסק דין
זה לצדדים באמצעות הפקסימיליה והדואר.

ניתן היום ג' בכסלו, תשס"ט (30 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.


שאול מנהיים
,
שופט



















עא בית משפט שלום 49/08 א.ת.ר. שיווק מזון בע"מ, אתגר שמואל נ' י. אריה שיווק בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/11/2008)