פסקי דין על רבקה טננבאום ו-9 אח' | פסקי דין על אמיר עזריה | פסקי דין על מירב עזריה |

12126/08 בשא     30/11/2008




בשא 12126/08 רבקה טננבאום ו-9 אח' נ' אמיר עזריה, מירב עזריה




בעניין:

בתי המשפט
10



בית משפט השלום ירושלים
בשא
012126/08

לפני
כב' השופטת ר' שלו-גרטל

30/11/2008




בעניין

:
רבקה טננבאום ו-9 אח'



ע"י ב"כ עו"ד

א' פרומקין ואח'
המבקשים






-
נ
ג
ד
-




1.אמיר עזריה
2. מירב עזריה



ע"י ב"כ עו"ד
מ' מלכה
המשיבים


החלטה


1.

בקשת המבקשים ליתן צו נגד המשיבים, בהסתמך על סעיף 4 בחוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "החוק"). לטענת המבקשים, המשיבים מטרידים אותם עקב סכסוך עסקי בין מבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") למשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") הם חיים בפחד מתמיד, ומעשי המשיבים גורמים להם למצוקה פיזית ונפשית. בתמיכה לבקשה צורף רק תצהיר של המבקשת מס' 2 (להלן: "המבקשת").

2.

הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים, והוגשה תגובה בכתב, לרבות תצהיר נגדי של המשיב. כמו כן, נוכח בדיון קצין החקירות של תחנת המשטרה בגבעת זאב, מקום מגורי בעלי הדין, רס"ב נסים זאב (להלן: "זאב").

3.

המצהירים נחקרו חקירה נגדית ופרקליטי הצדדים סיכמו בכתב.

4.

בין לבין, בטרם מתן ההחלטה, הגיש ביום 24.11.08 ב"כ המבקשים "בקשה דחופה למתן החלטה", הכוללת טענות לגופו של עניין. ב"כ המשיבים הגיב לכך בכתב בתאריך 25.11.08 ולאור האמור בתגובה, הגיש ב"כ המבקשים תצהיר נוסף של המבקשת.
כל האמור לעיל, שאינו אלא השלמת סיכומי טענות והוספת ראיות, נעשה ללא רשות בית משפט. בנסיבות העניין, מכיוון שאפילו לא התבקשה רשות להוסיף על כתבי הטענות והראיות, אתעלם מכל כתבי הטענות והראיות, שהוגשו לאחר הגשת הסיכומים, על פי החלטת בית המשפט.

5.

דין הבקשה להידחות מהנימוקים המצטברים כדלקמן:
ראשית
, למעט המבקשת אף לא אחד מהמבקשים הגיש תצהיר להוכיח את העובדות הנטענות בבקשה ולא ברור מי הם כל שאר המבקשים וכיצד, אם בכלל הוטרדו הטרדה מאיימת ע"י המשיבים. המבקשת בתצהיר עדותה אינה מפרטת דבר בעניין זה. לפיכך לא יצאו כל אחד ואחד מהמבקשים ידי חובת ההוכחה של הבקשה.
שנית,

התברר בדיון שהמבקש חייב למשיב, כמו גם לאנשים רבים אחרים, סכומי כסף והינו מתחמק מתשלום חובותיו. ניתן היה לצפות שהמבקש יגיש תצהיר ביחס לכל אותן עובדות הנטענות בנוגע לחוב ולשיק שהמשיבים הוציאו בכוח ממנו (להלן: "השיק"), ולכך שהוא שוכב חולה במיטתו בגלל הטרדות המשיבים, כפי שנטען בתצהיר אישתו, המבקשת, אך הדבר לא נעשה, ללא הסבר מניח הדעת. בדיון התברר, כי המבקש יצא לחו"ל רק שבועיים קודם להגשת הבקשה, ולא ניתן הסבר, מדוע לא נחתם תצהיר עדותו לפני יציאתו לחו"ל, שהרי ההטרדות לכאורה החלו זמן רב קודם להגשת הבקשה, או למצער, מדוע לא חתם על תצהיר בחו"ל. בעידן הטכנולוגי כיום, זהו עניין של מה בכך. כמו כן, לפי תצהיר המבקשת, מעורב בסכסוך הכספי גם מנהל החברה שבבעלות בעלה, אדם בשם משה אבידן (להלן: "אבידן"), אשר לדבריה, המשיבים הגיעו לביתו והפעילו עליו לחצים ואיומים, כדי שיחתום על השיק. אבידן חתם על השיק
מתוך פחד, וספג איומים והטרדות, עד כי ניגש יחד עם המבקשת להגיש תלונה במשטרה.
אבידן, אשר לכאורה הטורד הטרדה מאיימת קשה, אפילו אינו בעל דין בבקשה, וגם לא סייע למבקשים במתן תצהיר עדות, לתמוך בכל אותן עובדות המיוחסות לו. המבקשת אפילו לא מסבירה בתצהירה מדוע היא מצהירה במקום בעלה ובמקום אבידן.
הלכה פסוקה היא, כי מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, אשר לפי תכתיב השכל הישר, עשויה לתרום לגילוי האמת, ואם נמנע מהבאת ראייה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר למחדלו, ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה ראייה היתה פועלת נגדו [ראו ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון קבלנות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מט(1), 450; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח' פ"ד מז(2), 605, 614; ע"א 369/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ ואח' פ"ד נח(2), 385]. הנחה זו המבוססת על ציפיה הגיונית ניתנת אומנם לסתירה, ברם, בנסיבות דנן, לא הובאו כל נימוקים במגמה לנסות ולסתרה. בהעדר כל עדות ישירה של המבקש ואבידן, ניתן להסיק, כי אם היו מעידים, עדותם לא היתה מועילה למבקשים, ובמילים אחרות, אין ראיה לכך שהם הוטרדו בדרך כלשהי ע"י המשיבים. לא מן הנמנע כי המבקש ניצל לרעה הליך משפטי זה, כפי שנטען ע"י המשיבים, כדי למנוע מהם לדרוש, כדין, פרעון החוב.
שלישית
, הפעולות המיוחסות למשיבים בתצהיר, במיוחד לאחר חקירתה הנגדית של המבקשת, לא נתפסות לכדי "הטרדה מאיימת", כמשמעותה בחוק. יודגש כי המבקשת הודתה בבית המשפט, כי לא היו איומים, וכי מעולם לא טענה שהיו איומים "אני אף פעם לא אמרתי שהיו איומים" [עמ' 2 שו' 10], "ש. נכון שלא איימו עליך ? ת. נכון." [עמ' 3 שו' 19-20]. אמירות אלה אינן מתיישבות עם עדותה בתצהיר [סע' 5-7, 10-13], ומכרסמות כירסום של ממש באמינות הגירסה.
כמו כן, התברר בחקירתה הנגדית, כי המשיבים הגיעו לפתח ביתה פעם אחת או פעמיים, אולם היא לא פתחה להם את הדלת "אני לא מכניסה אנשים....כשמחפשים את בעלי אני לא פותחת את הדלת. אני אומרת תדברו איתו ישירות.", "כשבעלי לא בבית אני לא פותחת את הדלת לאנשים" [עמ' 5]. סביר בהחלט שאנשים המחפשים את בעלה החייב כספים, העומדים אל מול דלת נעולה, ישמיעו קולם, אולי אף בצעקה, כדי שתעביר מסר לבעלה. עדות המבקשת בחקירתה הנגדית היתה כוללנית, חמקנית ומגמתית, לא משכנעת, ומעוררת תהייות. במיוחד לא התרשמתי, כי היא או מי מילדיה, נתונים בסכנת חיים ובפחד מתמיד, כפי שניתן היה להסיק לכאורה מקריאת התצהיר. ניכר היה שהמבקשת סובלת בעצם מסגנון הדיבור הישראלי, כפי שהיא מכנה זאת "מדברים כמו ישראלים" "כשאני מתכוונת לישראלי זה צורה דוחפת ומטרידה" [עמ' 4]. אמירה כוללנית וסתמית זו, אין בה להוכיח את יסודות ההטרדה המאיימת.
אל מול עדות זו, ישנה עדות המשיב, שהעיד בפשטות, באופן ישיר ונינוח ללא כל הסתבכויות, והשיב לכל שאלה שנשאל. לדבריו הגיע בסך הכל פעמיים לביתם של המבקשים, ובאותן פעמיים, "אף אחד לא היה בבית, פשוט לא ענו לנו" [עמ' 8], "לא צעקנו. לא איימנו." [עמ' 9].
רביעית
, לאור העובדה, כי המשיבים מתגוררים לא רחוק מהמבקשים [סע' 2 בתצהיר המבקשת], הסעד המבוקש על פי החוק, משמעותו הגבלת פעולות המשיבים, כבעלי זכויות יסוד (חירות וקניין) על-ידי שימוש בכלי של צווי מניעת הטרדה מאיימת, ויפגע באופן קשה ובלתי מידתי, הן בקניינם של המשיבים על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והן בחיובים הנובעים מההתקשרות העסקית-חוזית בין המבקש
והמשיב.

חמישית
, המבקשים השתהו בהגשת בקשתם, ממנה עולה, כי בתחילת חודש אוקטובר
החלו המשיבים להטריד אותם, והאיומים וההטרדות נמשכו עד להגשת הבקשה, היינו, עסקינן באיומים והטרדות שהחלו ונמשכו לפני חודשיים. בנסיבות אלה, על פני הדברים, נראה כי מהותה של הפגיעה ועוצמתה, אינה כזו המצדיקה שימוש בכלי הקיצוני של צו מניעת הטרדה מאיימת.
שישית
, מי שהגיש תלונה במשטרה הוא אבידן בלבד, ואין אסמכתא להגשת תלונה של מי מהמבקשים. עובדה זו מעוררת תמיהה ומכרסמת אף היא באמינות גירסת המבקשים. יתר על כן, תלונתו של אבידן הוגשה לאחר שהמשיב הגיש ראשון את תלונתו על מירמה בנסיבות מחמירות. כך עולה מהאישורים על הגשת התלונות, ומתצהיר עדותו של המשיב [סע' 25], אשר לא נחקר כלל על עניין זה.
שביעית
, לדיון הוזמן על פי החלטתי, קצין החקירות זאב, אשר הבהיר, כי התלונה של אבידן הוגשה רק ביום 09.11.08 וביום 11.11.08 נחקר המשיב, הציג את עמדתו, והמשטרה הגיעה למסקנה שאין איומים, ואין חשד לעבירה פלילית.
לדבריו, נכון לעכשיו הנושא נראה סכסוך אזרחי, אך המשטרה ממשיכה לחקור ואף הרחיקה את המשיב מהמבקשים למשך 15 ימים [עמ' 1 בפרו'].
שמינית
, לא הוכח שהמבקשים זקוקים להגנה מפני פגיעה בשלוות חייהם בגלל שהמשיבים נוהגים בדפוסי התנהגות הכוללים הטרדות ואיומים מסוגים שונים.
חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "החוק") התקבל בכנסת ביום 16.10.2001. מטרת החוק מוגדרת בסעיף 1, בזו הלשון:
"מטרת חוק זה היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו."

במבוא לדברי ההסבר להצעת החוק, כפי שפורסמו בהצעות חוק מספר 3028 מיום 23.7.2001 (עמ' 769), נאמר:
"המושג "הטרדה מאיימת", או במקורו בשפה האנגלית "
stalking
", מתייחס לדפוסי התנהגות הכוללים הטרדות ואיומים מסוגים שונים, אשר פוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו או בגופו של אדם, ועל פי ניסיון החיים המצטבר, מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד...". סעיף 2 (א) בחוק מגדיר מהי הטרדה מאיימת:
"הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו."
סעיף 2(ב) בחוק מגדיר, מפרט בדוגמאות מהי הטרדה מאיימת: בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו; ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר; בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו. מלשון סעיף 2(א) וסעיף 4 לחוק ניתן להסיק, כי בית המשפט יכול לתת צו מניעת הטרדה מאיימת, רק כאשר מתקיימים שני יסודות מצטברים, היסוד הראשון, צופה פני עבר. האדם שנגדו ניתן הצו, ביצע הטרדה בעבר, או נקט איומים כלפי האדם שעבורו מבוקש הצו. היסוד השני, צופה פני עתיד - הנסיבות נותנות בסיס סביר להניח, כי נשוא הצו יטריד או יאיים שוב ויפגע בשלוות חייו, בפרטיות, בחירותו או בגופו של המתלונן. החוק מעניק סמכות לבית המשפט להגביל באופן משמעותי את חירותו של "הפוגע", חירויות המוגנות בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו. אשר על כן על בית המשפט לנהוג בזהירות ובאופן מידתי בבואו להפעיל סמכות זו, שכן מול זכותו של "הנפגע" לשקט ולשלווה עומדת זכותו של "הפוגע" לשקט ולשלווה גם כן.
במקרה דנן, לא הוכח שהתקיימו שני היסודות המצטברים. היסוד הראשון, ביחס לעבר לא הוכח. אותן עובדות הנטענות בבקשה, אשר לכאורה יתכן והיה בהן מימד של הטרדה, הוכחו כחסרות בסיס, ומכל מקום אינן בגדר הטרדה מאיימת, ואינן מגלות עילה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת. אם היה חשש של ממש להטרדה מאיימת כלפי המבקשת וילדיה, מדוע לא הגישה תלונה במשטרה עד כה ???? הפעולות המיוחסות למשיבים, ביחס להוצאת השיק בכוח, גם אם הן נכונות, ואיני קובעת כך, מתייחסות לעבר ואין כל חשש עתידי, שהרי השיק כבר בידי המשיבים. גם היסוד השני הצופה פני עתיד לא הוכח. הנסיבות לא נותנות בסיס סביר להניח, כי המשיבים יטרידו או יאיימו ויפגעו בשלוות חיי המבקשים או בפרטיותם, בחירותם או בגופם. מטבע הדברים, אדם החייב כספים מוטרד בדרך זו או אחרת, וישנה אי נוחות בכך שאנשים מתקשרים און מתדפקים על דלת החייב. בין זה לבין הטרדה מאיימת ייתכן מרחק רב, וייתכן מרחק קטן. כל מקרה ונסיבותיו. במקרה דנן, המרחק רב. אפילו ביחס לעבר, לא הוכחו העובדות הנטענות, במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי. כאמור, אין עדות של המבקש, ולא של אבידן, ועדות המבקשת לא היתה משכנעת במידה מספקת, בנוסף להיותה עדות של אשת החייב כספים, אישה שיש לה עניין בתוצאות הסכסוך הכספי. זכותם של המשיבים לנסות לגבות את חובם בדרכים סבירות חוקיות. מה שהתברר שעשו, נעשה
לא בכדי לגרום למבקשים "הטרדה מאיימת" כהגדרתה בחוק. סיכומו של דבר, אין זה מידתי להוציא נגד המשיבים, צו בגדר חוק זה, צו אשר משמעותו פגיעה ישירה בזכות הקניין והחירות שלהם.
סבורתני, כי מלכתחילה לא היה יסוד לבקשה זו, כפי שבצדק טענו המשיבים, ונראה כי הם אלה שהוטרדו בהליך זה, נאלצו לשכור שירותיו של עו"ד, להגיב לבקשה, להתייצב לדיון, וגו'.


6.

אשר על כן, אני דוחה הבקשה, ומחייבת המבקשים לשלם למשיבים הוצאות 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא
בפועל.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בכסלו, תשס"ט (30 בנובמבר 2008) בבעדר הצדדים.


ר' שלו- גרטל, שופטת








בשא בית משפט שלום 12126/08 רבקה טננבאום ו-9 אח' נ' אמיר עזריה, מירב עזריה (פורסם ב-ֽ 30/11/2008)