פסקי דין על בנק אוצר-החייל לישראל בע"מ | פסקי דין על אברהם ליאת | פסקי דין על אברהם אורן | פסקי דין על גבעתי משה דב |

11416/06 א     15/01/2007




א 11416/06 בנק אוצר-החייל לישראל בע"מ נ' אברהם ליאת, אברהם אורן, גבעתי משה דב




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
011416/06
בשא 155151/06

בפני
:
כב' השופט צבי כספי
תאריך:
15/01/2007





בעניין:
בנק אוצר-החייל לישראל בע"מ





תובע

נ
ג
ד


1 . אברהם ליאת

2 . אברהם אורן
- המבקש
3 . גבעתי משה דב




נתבעים

החלטה

הנתבעת מס' 1 בתיק העיקרי (להלן: "הנתבעת") נטלה מהבנק התובע (להלן: "הבנק") הלוואה בסכום של -.150,000 ₪, בערבות המבקש, שהיה באותה עת בעלה של הנתבעת ובערבות הנתבע מס' 3 כפי כתב "התחייבות וערבות להחזרת הלוואה", נספח ב' לכתב התביעה שהוגש על ידי הבנק ב"סדר דין מקוצר" (להלן: "ההלוואה" ו " הסכם הערבות" בהתאמה).
האמור לעיל מקובל על המבקש, כפי המפורט, בין היתר, בסעיפים 14 ו 15 לתצהירו התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן.
משלא שולמה ההלוואה הוגשה התביעה נגד הנתבעת וערביה וביניהם המבקש, שאינו כופר גם בסכום התביעה או בעובדות אחרות הנוגעות לה.
ארבע הן טענותיו של המבקש, כפי סיכומי הטענות שהוגשו על ידיו (למעשה שלש טענות) והן נוגעות בעיקרן למצגים שהוצגו לו, לדבריו.
הראשונה שבהן נוגעת לכך שההלוואה ניתנה על ידי הבנק לנתבעת לצורך פתיחת עסק של מאפיה מכספים שהועמדו לנתבעת על ידי קרן לעידוד עסקים קטנים הקרויה "קרנות קורת לישראל" (להלן: "הקרן"), כמפורט בהסכם שבין הבנק לקרן שצורף לתצהירו המשלים של המבקש כנספח ד' (להלן: "הסכם הקרן"), וכי היה על הבנק לממש את הערבות שניתנה על ידי
הקרן לבנק לפני פנייתו לערבים שלפי הסכם הערבות.
טענה זו אינה ראויה לדיון רב הקף; כפי העולה מהמסמך נספח ז' לתצהירו המשלים של המבקש, ערבות הקרן היא רק לשיעור של 35% מסכום ההלוואה; יתר על כן, כפי העולה מהסכם הקרן הדברים האמורים מנוגדים לחלוטין לאמור שם והקובע את מערכת היחסים בין הבנק לקרן.
לפי סעיף 5 להסכם הקרן, מחזיקה הקרן פיקדון כספי בבנק, המשמש כבטוחה לתשלומי ההלוואות שמלווה הבנק ללווים השונים הזכאים להלוואות על פי אותו הסכם, וסכומו המשתנה של
הפיקדון הוא רק שיעור של 20% מכלל האשראים שבערבות הקרן [ סעיפים קטנים (2) ו (4) לסעיף 5 הנ"ל]; ברור על כן שהקרן אינה מקור הכספים להלוואות.
לפי סעיף 6(א) להסכם הקרן, רשאי הבנק לממש את ערבות הקרן כאשר "החייבים ו/או הערבים" מפרים את הסכם ההלוואה שנחתם בין הבנק לבין מקבלי ההלוואות, קרי שעל הבנק לממש את זכותו מהערבים (המבקש במקרה זה) טרם פנייה למימוש ערבות הקרן ולא להפך כפי הנטען על ידי המבקש וכך גם נקבע במפורש בסעיף 6(ב)(

iii
) להסכם הקרן.
טענת המבקש בעניין האמור היא על כן טענת סרק.
טענה נוספת בפי המבקש היא שהבנק לא פעל על פי ה"תכנית העסקית" שסוכמה בין הנתבעת לקרן והבנק ואילו פעל כך, לא היה עיסקה של הנתבעת, שלהקמתו והפעלתו ניתנה הלוואה, נקלע לקשיים ולא הייתה הנתבעת מפרה את הסכם ההלוואה.
גם טענה זו אינה טענה בעלת ערך של ממש; המבקש לא הביא לבית המשפט פרטים מלאים על אותה "תכנית עסקית", אשר גם לדבריו גובשה בין הבנק לקרן על מנת לקבוע, ביחסים שביניהם, האם יעמיד הבנק את האשראי המבוקש לנתבעת אם לאו (סעיף 13 לתצהיר המבקש) ולא הסביר מהו מקור חובתו של הבנק או חובת הקרן, "לשמור על הנתבעת" בביצוע התכנית העסקית כאילו היו אלה השותפים או האפוטרופסים על הנתבעת בביצוע תכניותיה.
מכאן קצרה הדרך לקביעה שאין מקום לתת את הרשות להתגונן בטענה האמורה;

כלל הוא כי "לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" [ ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית בע"מ פד"י מב(1) עמ' 721 בעמ' 722; ע"א 217/85 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ. בנק צפון אמריקה בע"מ, פד"י מג(4) עמ' 614 בעמ' 615; ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ'
warner home video (u.k.) ltd.

ׂפד"י מו(2) עמ' 273 בעמ' 278; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133; ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק
(
ואח' נ. בנק ה מזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון
מג 302; ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נט3 עמ' 41
].
"לחיזוק" האמור בטענותיו, הוסיף המבקש ואמר בחקירתו הנגדית שנאמר לו על ידי פקידת הבנק שערבותו לא תמומש; לבד מכך שהדברים נראים על פניהם כדברים חסרי שחר [ ואיני מתעלם מכך שבשלב זה של הדברים לא נבחנת אמינות עדותו של המבקש; ראה, גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 7 עמ' 311 ], הדברים הנ"ל לא מצאו כל איזכור בתצהירו של המבקש וגם לא בתצהירו המשלים, כאשר בסעיף 15 לתצהיר הוא מציין שהוא "הבין" שערבותו רק משמשת כאמצעי לחץ על אשתו הנתבעת, אם כי גם טענה כזו היא מופרכת, שכן איזה אמצעי לחץ היא ערבות שהכל
מסכימים, כפי עמדת המבקש, שהיא לא תופעל?
גם טענה זו אינה על כן ראויה ל"הזדמנות" נוספת במסגרת דיון לגוף התביעה.
ולבסוף, טענה משפטית, לפיה היה על הבנק לזקוף את התשלומים ששולמו לו על ידי הנתבעת לזכות חוב ההלוואה, המובטח בערבות, ולא לזכות חובותיה האחרים של הנתבעת וזאת מכך שבהעדר יחוס תשלומים על ידי הבנק או הנתבעת לאותם תשלומים יש לייחס את התשלומים לסדר החובות כפי מועדי יצירתם [סעיפים 12 עד 15 לסיכומי טענות המבקש ופסק הדין המובא על ידיו שם: ע"א 359/68 משה הולצמן ואח' נ. בנק הפועל המזרחי בע"מ, פד"י כב2 עמ' 884; להלן: "פסק
הולצמן" ].
הטענה הנ"ל מעניינת, אך לא רלבנטית ודי בחלק הנימוקים הצריכים לכך; ראשית, "פסק הולצמן" ניתן לפני חקיקת חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 אשר בסעיף 50 לו קבע את סדר זקיפת תשלומי חוב ולפיו מקום שהחייב לא קבע את הסדר, עוברת הזכות לקביעת סדר הזקיפה לנושה, ולא נקבעה שם הגבלת זמן; נראה שיש תימוכין בפסיקת בית המשפט העליון, לדעה שהנושה אינו מוגבל בזמן לאחר שהזכות לקביעת זקיפת התשלום עברה אליו ומכל מקום, הגשת תביעה יש בה כדי עשיית שימוש בכח הזקיפה [ א. פורת, "זקיפת תשלומים" דיני חיובים – חלק כללי, בעריכת ד. פרידמן, פיסקה 7.49 בעמ' 614 ].
שנית, כפי שיוראה להלן, כל סדר זקיפה אינו מסייע למבקש; המלומד פורת, במאמרו הנ"ל מסתייג מהקביעה הנ"ל כאשר לאור הגבלת הנושה בזמן ומציע הסדר אחר, שיביא בחשבון את אינטרס החייב לפני זה של הנושה [ שם, פיסקה 7.55 בעמ' 621 ]; תהא דעתו אשר תהא, ואפילו אקבל אותה, בין שתואמת את הפסיקה ובין אם לאו, השאלות הנידונות שם הם בתחרות בין אינטרס הנושה לבין זה של החייב, ובדרך כלל בשאלה האם יש לזקוף (בהעדר ייחוס) תשלום לטובת חוב מובטח (כפי אינטרס החייב, בהנחה שהוא מעוניין לשחרר את הבטוחה) או לטובת חוב בלתי מובטח (כפי אינטרס הנושה שמעוניין בפירעון חוב כזה, הואיל והחוב המובטח, כשמו כן הוא, ניתן לגבייה מהבטוחה).
במקרה הנדון כאן מתבקש לקבוע את סדר ייחוס החוב לפי (בהשאלה) האינטרס של הבטוחה !
הרי החייב היא הנתבעת, ההלוואה היא החוב המובטח (בערבות המבקש) אלא שהבטוחה היא הערבות, שאין לנתבעת כל אינטרס לשחרר ממנה את המבקש, שהוא בעלה לשעבר (ראה סעיף 18 לתצהירו וחקירתו הנגדית).
בשיקול ההעדפה, אין מקום לשקול את טובת "הבטוחה" ועל כן, גם אם הייתי סובר שקביעת זקיפת התשלומים לחובות הנתבעת במקרה כזה הוא בשיקולו של בית המשפט [ ע"א 533/84 מולי קולודצקי נ. בנק הפועלים בע"מ, פד"י לט4 עמ' 97], לא הייתי רואה לשנות מזכות הבנק לקבוע את ייחוסי התשלומים מכפי שנעשה על ידיו.
מכל האמור לעיל, אני קובע שדין הבקשה למתן רשות להתגונן להדחות.
המבקש ישא בהוצאות הבנק לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.1,500 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין.
המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים בדואר.
ניתנה בלשכתי, היום כ"ה בטבת, תשס"ז (15 בינואר 2007) בהעדר הצדדים


צ. כספי, שופט









א בית משפט שלום 11416/06 בנק אוצר-החייל לישראל בע"מ נ' אברהם ליאת, אברהם אורן, גבעתי משה דב (פורסם ב-ֽ 15/01/2007)