פסקי דין על אילן מזרחי |

2158/07 בש     15/07/2007




בש 2158/07 אילן מזרחי נ' מדינת ישראל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי נצרת
בש 002158/07


בפני
:
כב' השופט זיאד הווארי

תאריך:
15/07/2007





בעניין:
אילן מזרחי





המבקש



- נ ג ד -


מדינת ישראל





המשיבה

החלטה

1.
לפניי בקשה להארכת מועד, להגשת ערעור שכנגד על הכרעת הדין אשר ניתנה ע"י בית השלום לתעבורה בצפת (כב' השופט פיילס) מיום 08.03.07, בה הרשיע ביהמ"ש קמא את המבקש עפ"י הודאתו בגין עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסע' 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), וגזר את דינו כמפורט להלן:

א.
קנס בסך 700 ₪ או 7 ימי מאסר תמורתו;
ב.
פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים ו- 28 ימים;
ג.
פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהגיה לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים;
ד.
חתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪ שלא יעבור אותה עבירה במשך שנתיים;
ה.
5 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה לפי סע' 67 לפקודת התעבורה או נהיגת רכב בשכרות או נהיגת רכב תחת השפעת משקאות משכרים או כל עבירה שעניינה סירוב להיבדק.

2.
ביום 19.04.07 הוגש ערעור מטעם המשיבה על קולת העונש אשר הוטל ע"י ביהמ"ש קמא, ודיון ראשון בערעור נקבע ליום 19.06.07, ונדחה ליום 04/09/07. ביום 14.06.07, הגיש ב"כ המבקש בקשה זו להארכת המועד להגשת ערעור שכנגד מטעם המבקש כנגד הכרעת הדין.

בקשתו זו הוגשה באיחור של כחודש וחצי (46 יום) מהיום האחרון להגשת ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש קמא שהנו 29.04.07.

3.
המבקש טוען, כי עפ"י סע' 64 ב (א1) לפקודת התעבורה, בדיקת נשיפה יכולה להתבצע אך ורק "באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות בהודעה ברשומות". לשיטתו, המכשיר האמור מעולם לא אושר, ובהיעדר אישור כאמור הרי שבדיקת השכרות שבוצעה למבקש אינה חוקית, ועל כן יש לזכותו מהעבירה המיוחסת לו, מאחר ואין אפשרות לבסס הרשעה בעבירה כאמור בהתבסס על ראיות חיצוניות או הבעת דעה - אפילו לא של הנאשם עצמו – בעניין ריכוז האלכוהול בדם לצורך בדיקת שכרות. עוד טוען ב"כ המבקש כי כפי שמופיע בהוראות המשטרה במדריך לשוטריה בכל הקשור לתקנה 169 (ז) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, (להלן: "תקנות התעבורה"), הרי שהדרישה על פי התקנה הנ"ל לביצוע פעולות כיול לנבדק "באותו מקום", הוחלפה במשפט "פעם ב-24 שעות". מכאן, שמדובר הוא בהפרת חוק, אשר משמעותה כי המכשיר הופעל באופן לא חוקי וכי לכאורה תוצאותיו פסולות. עוד טוען ב"כ המבקש כי המשטרה מפרה כדבר שבשגרה הוראות תקנה 169 (ז) 1 (א) לתקנות התעבורה, ותחת זאת מעבירה במכשיר את אוויר החדר וכלל איננה מודדת ורושמת את תוצאות אותה בדיקה, על כן לא ניתן להסתמך על תוצאות בדיקת הכיול.

לבסוף טוען ב"כ המבקש, כי הבדיקה המכונה "בדיקת מאפיינים" הנה מעשה לא חוקי ומהווה עבירה על חוקי מעצר וחיפוש, אשר לא ניתן לבסס עליה הרשעה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין בהנמקותיו של ב"כ המערער בבקשתו להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד כדי לספק הסבר סביר ומקובל על האיחור בהגשת הערעור שכנגד, ומסיבה זו בלבד יש לדחות את בקשתו. עוד טוען ב"כ המשיבה, כי כל המידע וכל הנתונים הרלוונטיים לאשמתו של המבקש הוגשו והוצגו כנגדו בביהמ"ש קמא, כולל אלה המשמשים כיום בסיס לבקשת להארכת מועד,
והיו ידועים למבקש אשר עיין בהם יחד עם ב"כ דאז, ובחר להודות במיוחס לו. עוד טוען ב"כ המשיבה כי גם בערכאה הדיונית בפני
בתי המשפט לתעבורה נקבע לא אחת כי הראייה המתקבלת משימוש במכשיר הנשיפה היא קבילה, וכי המכשיר הנו חוקי ומאושר, ותוצאות הבדיקות באמצעותו הנן אמינות.

עוד טוען ב"כ המשיבה כי לא נטענה ולא הועלתה כל טענה כנגד אמינות הודאתו של המבקש. גם בשימוע אשר נערך למבקש בפני
קצין התורן שהובא בפני
ו, הצהיר המבקש "אני מצטער שתיתי כוסית אחת יותר מדי ואני סטודנט". המבקש ידע שהוא נבדק במכשיר הנשיפה, הסכים לכך, ואף ידע על תוצאות הבדיקה מיד אחרי ביצועה. לשיטתו של ב"כ המשיבה, הייתה אצל המבקש מודעות מוחלטת כי תוצאת הבדיקה במכשיר הנשיפה תאמו את מצבו בעקבות שתיית כמות גדולה של אלכוהול. עוד טוען ב"כ המשיבה, כי גם בדיקת המאפיינים אשר נערכה למבקש למצבו המשוער בשכרות, מלמדת על קיומם של סימנים המאפיינים למצב שכרות.

בכל הנוגע למחדלו של שר התחבורה טוען ב"כ השיבה, כי כל עוד לא אושר המכשיר האמור כמצוות סע' 64ב (א1) הנ"ל, הרי שההסדר הקודם אשר נקבע בעניין בתקנה 169 1א' (2) לתקנות התעבורה, לפיו המכשיר הנ"ל טעון אישורו של שר הבריאות, עדיין תקף, ואישור כאמור של שר הבריאות פורסם ברשומות ביום 09.08.00.

4.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובמכלול החומר בפני
י, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת מן הנימוקים הבאים:

א.

הסמכות להאריך מועד להגשת ערעור פלילי נקבעה בסע' 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). להבדיל מהדיון בהליכים אזרחיים, שיקול הדעת של ביהמ"ש אינו מוגבל בקיומם של טעמים מיוחדים דווקא. השיקולים שיש לקחת בחשבון בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי הם, בין השאר, התקופה אשר חלפה מאז שחלף המועד הקובע להגשת ערעור – ככל שחלף זמן רב יותר יש צורך בנימוקים משכנעים יותר להארכת המועד – השאלה האם המערער היה מיוצג בידי עו"ד שהשלכתו יכולה להיות אי ידיעת המועד הקבוע בדין להגשת ערעור או אי יכולת להגיש את הערעור במועד. נסיבה נוספת יש ליתן משקל ראוי הוא משך האיחור. כמו כן, יש ליתן משקל ראוי, ואף משקל של ממש, לסיכויי ההליך שכן בלא סיכויים טובים להליך יקשה על הארכת המועד אפילו יש טעם מספק לאיחור כשלעצמו.
(ר' ע"פ 2525/05 רפיק זיינלוב נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם) (נבו הוצאה לאור); בש"פ 5988/06 עזריאל וטליה נגר נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם) (נבו הוצאה לאור)).

ב.

הטעם העיקרי עליו מבסס ב"כ המבקש בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד הנו, כי מכשיר הנשיפה אשר באמצעותו בודקת המשטרה ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשיפה לצורך בדיקת מצב שכרות של נבדק, לא אושר ע"י שר התחבורה כמצוות הוראות סע' 64 ב (א1) לפקודת התעבורה.

המחדל עליו מצביע ב"כ המבקש בבקשתו זו, הנו מחדל מתמשך אשר תחילתו עם ביצוע תיקון מס' 72 לפקודת התעבורה, ואשר נמשך כל העת שלא אושר מכשיר הנשיפה כנדרש עפ"י התיקון הנ"ל. מחדל זה, היה קיים גם בתקופה אשר נקבעה לצורך הגשת ערעור, ואין המדובר במצב אשר נוצר רק בחלוף תקופת הערעור. אילו תיקון מס' 72 לפקודת התעבורה היה מתפרסם לאחר שחלפה תקופת הערעור, אזי אולי היה ראוי לשמוע ולדון בטענות כגון אלה אותם העלה ב"כ המבקש בבקשתו זו גם בחלוף התקופה האמורה. אולם, לא כך הם פני הדברים בענייננו, שכן כאמור, מחדלו של שר התחבורה נוצר טרם שחלפה התקופה להגשת ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש קמא. העובדה כי רק בימים האחרונים לפני הגשת בקשה זו, ו"באופן בלתי צפוי נודעו" לב"כ המבקש "עובדות מסמרות שיער שהועלמו מעיניו" כלשונו בסע' 3 לבקשתו זו, אין בה כדי להצדיק העלאת טענותיו לאחר שכבר חלפה התקופה להגשת ערעור. מחדלו של ב"כ המבקש אינן קשור ואינו מושפע ממחדלו של שר התחבורה, ובנסיבות העניין, אין במחדלו של האחרון כדי להצדיק מחדלו של ב"כ המבקש בהגשת ערעורו בזמן. מכל מקום גם היה מקום לדון בטענותיו של ב"כ המבקש כנגד חוקיות מכשיר נשיפה, הרי בנסיבות העניין יש לדחות בקשה זו נוכח סיכויי הערעור הנמוכים והודייתו של המבקש במיוחס לו בהזדמנות הראשונה עת שיהיה מיוצג ע"י עו"ד. דברים אלה מתחזקים במיוחד לאור העובדה כי לא המבקש ולא ב"כ דאז טענו בפני
ביהמ"ש קמא כנגד חוקיות הודייתו של המבקש ואמינותה, לא ערערו עליה ולא ביקשו לבטלה. גם בבקשתו זו, לא ניסה ב"כ דכאן של המבקש לערער על אמינות הודייתו של המבקש, ולא העלה כל
טענות נגדה. כאמור, עיקר טענותיו של ב"כ המבקש התמקדו במחדלו של שר התחבורה, ובהסתמך על מחדל זה מבקש הוא לבטל הרשעתו של המבקש.

בנסיבות העניין, די היה בהודאתו של המבקש במיוחס לו בו בזמן שלא ביקש ב"כ המבקש לטעון כנגד הודייתו, לצורך ביסוס הרשעה.

5.
לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

6.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום כ"ט בתמוז, תשס"ז (15 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

זיאד הווארי
– שופט


002158/07בש 054 ערין בראנסה






בש בית משפט מחוזי 2158/07 אילן מזרחי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 15/07/2007)