פסקי דין על מנחם כהן | פסקי דין על רנה חג'ג'

30568/07 א     02/12/2007




א 30568/07 מנחם כהן נ' רנה חג'ג'




בעניין:

7



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
030568/07


בפני
:
כבוד השופט חגי ברנר
תאריך:
02/12/2007




בעניין:
מנחם כהן

התובע;


נ
ג
ד



רנה חג'ג'

הנתבע;



החלטה

1.
בפני
י בקשת רשות להתגונן מפני תביעת עורך דין לתשלום שכר טרחה בסך של 763,794 ₪.

2.
התובע הוא עורך דין ורואה חשבון שתחום התמחותו הוא בענייני מס. הנתבע הינו הבעלים של מתחם הכולל תחנת דלק, מאפיה ושטחי מסחר.

3.
הנתבע ביקש שהתובע ייצג אותו מול רשויות המס בקשר לשומות מס שהוצאו לו לפי מיטב השפיטה, בגין השנים 1995- 1999, ואשר מכוחן נדרש לשלם מס בשיעור של כ- 3,500,000 ₪.

4.
ביום 6.8.2002 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה (להלן: "ההסכם").
הסעיף הרלבנטי לעניננו הוא ס' 5 להסכם, הקובע:

"(א)
בתמורה לשירות על פי הסכם זה, הלקוח מתחייב לשלם לעורך הדין שכר טרחה בשקלים חדשים השווה לסך של 10,000 דולר של ארה"ב ... סכום זה הינו סופי ומוסכם ואינו תלוי בתוצאות טיפולו של עורך הדין.

(ב)
...

(ג)
בנוסף לאמור בסעיף 5(א) להסכם זה, מתחייב הלקוח לשלם לעורך הדין שכר טרחה נוסף בשיעור 7% (במילים- שבעה אחוזים) מסך כל המס שנחסך ללקוח (להלן- המס שנחסך ללקוח)

.

(ד)
...

(ה)
...

(ו)
שכר הטרחה הנוסף שנקבע על פי סעיפים 5(ג)-(ה) להסכם זה ישולם במלואו תוך שלושים יום מיום מתן

פסק דין
בבית המשפט המחוזי בענין השומות האמורות בהסכם זה ו/או תוך שלושים יום מהיום בו נקבע בין הלקוח לבין פקיד שומה, בין בהסכם ובין בכל דרך אחרת, כי ישולם סכום סופי כלשהו לכיסוי חובות הלקוח למס הכנסה בגין חוב המס שלו לשנים 99- 95.

"

5.
בס' 6 להסכם נקבע כי איחור בתשלום שכר הטרחה לפי ס' 5(ג) יגרור חיוב ריבית בשיעור של 2.5% ובנוסף הצמדה בצירוף ריבית הפריים הנהוגה בבנקים.

6.
התובע טוען כי בעקבות טיפולו בעניני המס של הנתבע, הופחתה חבות המס של הנתבע ביום 12.8.2003 בסכום של 1,557,622 ₪, וכי הפחתה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק בש"א 3109/03. על כן, הוא זכאי לשכר טרחה בשיעור של 7% מסכום זה, קרי, שכר טרחה בסך של 109,033 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הואיל והנתבע לא שילם את שכר הטרחה, יש להוסיף לסכום זה את ריבית הפיגורים לפי ההסכם, והסכום הכולל המתקבל הינו סכום התביעה.

7.
הנתבע ביקש רשות להתגונן. לטענתו, עילת התביעה טרם התגבשה, שכן המועד לתשלום יתחיל להמנות רק מן היום בו ישולם סכום סופי למס הכנסה, ועד כה טרם נחתם הסדר סופי בין הנתבע לבין רשויות המס. עוד טוען הנתבע כי ההסכם נגוע באי חוקיות בשל ריבית הנשך הנתבעת מכוחו בשיעור של 2.5% לשבוע. הנתבע מוסיף וטוען כי הוא חתם על ההסכם מבלי שקרא והבין אותו וכי תנאי ההסכם הוכתבו על ידי התובע. מדובר בהסכם שכ"ט מוגזם שנחתם תוך ניצול בורותו וחולשתו של הנתבע. הנתבע אף סבר בעת החתימה על ההסכם כי חובותיו למס הכנסה מסתכמים בסך של כ- 3.5 מליון ₪, ולו היה יודע שחוב המס הינו קרוב ל- 5 מליון ₪, היה דורש ששכר הטרחה באחוזים יהיה נמוך יותר.

8.
יש ליתן לנתבע רשות להגן בענין ריבית הפיגורים שנקבעה בהסכם. ריבית שבועית בשיעור של 2.5% (ריבית נומינלית של 120% לשנה), היא בבחינת ריבית נשך, שבית המשפט לא יאכוף אותה בהיותה סותרת את תקנת הציבור.

9.
לעומת זאת, אין מקום ליתן רשות להגן לגבי חוב הקרן, באשר אין בפיו של הנתבע טענת הגנה ראויה ביחס לחוב זה.

10.
הסיבה האחת והיחידה אשר בגינה הנתבע אינו משלם לתובע את שכר טרחתו מאז חודש אוגוסט 2003 היא שאין לו כסף, לטענתו. הנתבע הודה בכך בעת חקירתו הנגדית. הוא נשאל
מדוע לא שילם את שכר הטרחה לאחר שפקיד השומה הודה כבר בחודש אוגוסט 2003 כי יש לתקן את שומות המס ובית המשפט אישר את הפחתת המס, ותשובתו היתה: "משום שלא היה כסף לשלם" (ע' 3 לפרוטוקול). על תשובה זו חזר פעם נוספת: "מס הכנסה אמרו למנחם [התובע- ח.ב.] נכון אנחנו עשינו טעות ואנחנו נוריד לך את המס. לא שילמתי כי אין לי כסף." (ע' 4 לפרוטוקול).

11.
הטענה כאילו הנתבע לא הבין על מה חתם, יכולה להתקבל לכל היותר בנוגע לריבית הנשך הנקובה בהסכם. אין היא יכולה להתקבל ביחס לעובדה שהנתבע ידע והבין היטב כי עליו לשלם לתובע שכר טרחה בשיעור של 7% מן ההפחתה במס. הנתבע עצמו אישר כי "הוא אמר לי 7% ואמרתי לו בסדר ... סיכמנו 7% כמו שאמרתי. אני לא זוכר אם התמקחתי איתו." (ע' 4 לפרוטוקול).

12.
כל הטענות שעניינן טעות, הטעיה כפיה ועושק הן טענות בדים בכל הנוגע לחיוב הבסיסי לשלם לתובע שכר טרחה בשיעור של 7% מסכום החסכון במס, שכן הנתבע אישר כי הסכים לשלם סכום זה ומכאן שגם היה מודע למשמעות הסכמתו. יתר על כן, הנתבע ככל הנראה לא היה לבד במעמד החתימה, והוא לא שלל את האפשרות שהיו עימו רואה החשבון שלו וכן מנהל החשבונות שלו (ע' 4 לפרוטוקול).


מכל מקום, גם אם אניח כי הנתבע לא קרא את ההסכם לפני שחתם עליו, אין בכך כדי להועיל לו, שכן "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117).


זאת ועוד, למעט ריבית הנשך, שאין לאפשרה ואין לאכוף אותה, לא מצאתי בהוראות ההסכם פגיעה כלשהי בזכויותיו של הנתבע, וחשוב מכך, הנתבע לא טרח מעולם להודיע על ביטולו של ההסכם, כפי שהיה עליו לעשות תוך פרק זמן סביר, לו אכן היה מדובר בהסכם שנכרת מחמת פגם ברצון (ראה ס' 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973, המחייב את המתקשר להודיע על ביטול החוזה תוך פרק זמן סביר מאז שנודע לו על עילת הביטול).

13.
באשר לטענה כאילו עילת התביעה טרם נתגבשה הואיל וצפויות הפחתות נוספות במס, הרי שיש לדחות טענה זו. כוונת הצדדים להסכם לא היתה לדחות את תשלום שכרו של התובע עד לאחר מיצוי כל הפחתות המס האפשריות, אלא להבטיח מצב שבו הנתבע לא יידרש לשלם לתובע שכר טרחה בגין הפחתה שתבוטל לאחר מכן. במקרה דנן, אין חולק כי ההפחתה שבוצעה לא תבוטל עוד, כך שזכייתו של הנתבע בהפחתה זו היא סופית ובלתי חוזרת. אכן, ייתכנו הפחתות נוספות בעתיד (ואכן, לאחר הגשת התביעה הנוכחית, נעשו הפחתות מס נוספות), אשר בגינן זכאי לכאורה התובע לשכר נוסף, אך אין בכך כדי לגרוע מזכותו לקבל שכר בגין ההפחתה שכבר נתגבשה בשנת 2003.


הכלל הוא שחוזה מתפרש על פי תכליתו, קרי, המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית שהצדדים בקשו במשותף להגשים. בראש ובראשונה מתחקים אחר אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף, ואם זה אינו ברור, או אינו קיים, אזיי יתפרש החוזה לפי תכליתו האובייקטיבית (ע"א 5483/02 שיכון עובדים בע"מ ואח' נ' עיריית חולון
תק-על 2004(1), 471 ,עמ' 475).

בנוסף, יש לפרש חוזה בתום לב (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991)
פ"ד מט(2), 265 ,עמ' 281-282).

על כן, נפסק כי:

"מלאכת הפירוש נועדה לברר את כוונתם האמיתית של הצדדים לחוזה. התחקות אחר כוונה זו, תוך השתחררות מעול הפירוש המילולי, עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב"

הפירוש המוצע על ידי הנתבע לחוזה הוא פירוש מילולי צר ובלתי סביר, העומד בניגוד לעקרון תום הלב ואין בו כדי לשרת את תכלית העסקה בינו לבין התובע, שהרי אין כל סיבה שהתובע יאלץ להמתין שנים רבות לשכרו, כאשר עלה בידו להשיג הפחתה בלתי חוזרת של חבות המס זה מכבר, והנתבע כבר הפיק את מלוא טובת ההנאה מהפחתה זו, גם אם בעתיד צפויות הפחתות מס נוספות בזכות פועלו של התובע.

יצויין כי אין חולק שלאחרונה, לאחר הגשת התביעה, ניתן פסק הדין הסופי בסכסוך המס, והושגה הפחתת מס נוספת, אך הנתבע עדיין אינו מוכן לשלם לתובע את שכרו בגין ההפחתה הראשונה, למרות שגם לשיטתו שלו התובע כבר זכאי לשכרו. נימוקו היחיד של הנתבע הוא שאין בידיו הכסף הדרוש: "עד שאני אקח את ההלוואה ואז אני אשלם לו ולמס הכנסה." (ע' 3 לפרוטוקול). תשובה זו מעידה על חוסר תום ליבו של הנתבע, שאינו משלם לתובע את שכרו רק משום שאין בידיו כסף, אך מנסה להתגונן בטענות אחרות, כדי לדחות עד כמה שניתן את ביצוע התשלום, תוך הסתרת הסיבה האמיתית- קושי כלכלי.

14.
גם העובדה שההפחתה נעשתה עוד בטרם ניתן לכך תוקף של החלטה שיפוטית, אינה גורעת מזכאותו של התובע לשכרו, שכן בהסכם נקבע באופן מפורש כי ההפחתה המזכה בשכר יכול שתעשה "בין בהסכם ובין בכל דרך אחרת". במקרה דנן, ההפחתה נעשתה באמצעות הודעה של פקיד השומה, במסגרת תצהיר עדות שהוגש לבית המשפט בעקבות ההליך המשפטי שהגיש התובע בשמו של הנתבע.

15.
הנתבע בסיכומיו מנסה להציג את הוראות ההסכם בצורה מגוחכת, כאילו מדובר במנגנון חישוב מסובך עד מאוד שיש להפעיל על מנת לחשב את גובה ההפחתה במס. מדובר בנסיון מלאכותי לסבך ולסרבל עקרון פשוט עד מאוד, הקובע כי יש להצמיד את חוב המס עד למועד הפחתתו, בצירוף ריבית של 4%, ומחוב זה יש להפחית את שיעור המס המופחת. ההפרש המתקבל הוא סכום המס שנחסך, ומתוך סכום זה יש לגזור את שכרו של התובע. הא ותו לא.

16.
גם הטענה לפיה הנתבע לא ידע מה היקף חובותיו המלא ולכן הסכים לשלם 7% מסכום ההפחתה (טענה שנזנחה בסיכומי הנתבע), אינה יכולה להתקבל, שכן התביעה מחושבת ביחס לסכום ההפחתה, ולא ביחס לסכום החוב המקורי. על כן, אין זה משנה אם החוב האמיתי הינו 4.8 מליון ₪, או "רק" 3.5 מליון ₪, כפי שסבר הנתבע לטענתו, כאשר מה שקובע הוא סכום ההפחתה- סך של 1,557,622 ₪.

17.
יצויין כי הנתבע עצמו טוען בס' 61 לסיכומיו כי קרן החוב של שכר הטרחה הינה "סכום סביר ביותר, הוגן, וגם עומד בקנה אחד עם כוונתו של הנתבע בבואו להסכים לדרישה זו." מכאן שישנה הודאת בעל דין בענין חוב שכר הטרחה המגיע לתובע בגין עמלו. הוא הדין באמור בס' 60 לסיכומים, בו מודה הנתבע בחובתו לשלם לתובע 7% מסכום ההפחתה במס, כאשר הסכום יהיה סופי.

18.
אין ספק שהתובע זכאי לריבית חוקית בגין הפיגור הממושך בתשלום שכרו. על כן, בשלב זה זכאי התובע ליטול

פסק דין
חלקי לתשלום חוב הקרן בסך של
109,033 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.9.2003 (שלושים יום לאחר הפחתת המס) ועד ליום התשלום בפועל.

19.
סוף דבר, אין ליתן לנתבע רשות להגן ביחס לסכום של
109,033 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.9.2003, והתובע זכאי ליטול

פסק דין
חלקי לגבי חוב זה. ביחס ליתרת סכום התביעה, ניתנת לנתבע רשות להתגונן.

20.
התובע יודיע תוך 15 יום האם הוא מסתפק בסכום פסק הדין החלקי או שהוא עומד גם על התביעה לתשלום ריבית מעבר למה שכבר נפסק לזכותו.

21.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים ותביא התיק לתז"פ ביום 20.12.2007.



ניתנה היום, כ"ב בכסלו, תשס"ח (2 בדצמבר 2007), בהעדר


הצדדים הנ"ל.


________________




חגי ברנר
, שופט










א בית משפט שלום 30568/07 מנחם כהן נ' רנה חג'ג' (פורסם ב-ֽ 02/12/2007)