פסקי דין על ש.י.ס. | פסקי דין על ד"ר שמחה סדן | פסקי דין על אשכנזי שאול | פסקי דין על ש.א. פתרונות תכנה ואחזקות | פסקי דין על דור השחר |

5310/06 א     08/12/2008




א 5310/06 ש.י.ס. בע"מ, ד"ר שמחה סדן נ' אשכנזי שאול, ש.א. פתרונות תכנה ואחזקות בע"מ, דור השחר בע"מ




בפני
כב' השופטת שירי רפאלי
תובעים 1. ש.י.ס. בע"מ

2. ד"ר שמחה סדן
נגד

נתבעים 1. אשכנזי שאול

2. ש.א. פתרונות תכנה ואחזקות בע"מ

3. דור השחר בע"מ

פסק דין
1. לפני תביעת התובעים לתשלום שכר טרחה בסך של 1,000,000 ₪ בתוספת מע"מ, עבור שירותים עסקיים שנתנו התובעים לנתבעים בהקשר לסכסוך בין בעלי מניות בחברת אס.פי.אל תוכנה בע"מ. הנתבעים הגישו נגד התובעים תביעה שכנגד, לפיצוי על נזקים בעילה של הפרת חוזה, מעילה באמון וחוסר תום לב. סכום התביעה שכנגד הוא 3,000,000 ₪.

העובדות

2. התובע 2 (להלן – "סדן") הוא מומחה בעל מוניטין בתחום החשבונאות, הכלכלה והעסקים. בין היתר עוסק התובע במתן שירותים עסקיים שונים לגורמים גדולים במשק, ומעורב בעסקאות רחבות היקף. התובעת השניה היא חברה בשליטת התובע, באמצעותה הוא מעניק את שירותיו העסקיים ללקוחותיו.

3. הנתבע 1 (להלן – "אשכנזי") היה ממייסדיה של חברת אס.פי.אל תוכנה בע"מ (להלן "אס.פי.אל" או "החברה") וכיהן משך שנים רבות כמנהלה הכללי. אס.פי.אל עסקה בתחום התוכנה, ובין היתר החזיקה במועדים הרלוונטיים במניותיה של חברה ציבורית בשם וורלדגרופ הולדינגס בע"מ (להלן – "וורלדגרופ"). במועד הרלוונטי לתביעה היה אשכנזי בעל מניות מיעוט באס.פי.אל, בהחזיקו (באמצעות הנתבעות האחרות שהן חברות בשליטתו) בכ – 30% ממניותיה וכן באופציות בשיעור של כ – 1.5% מהון החברה. יתר מניות החברה הוחזקו בידי סילברבוים בע"מ ("סילברבוים"), חברה בשליטת צבי בארינבוים (להלן – "בארינבוים").

4. אין חולק כי במהלך שנת 2003 ו – 2004 התפתח סכסוך עסקי בין אשכנזי לבין בארינבוים, אשר גלש לכלל עוינות אישית ניכרת ביניהם.

5. בתקופה זו, בין היתר נוכח הסכסוך בין בעלי המניות, הועלו על הפרק אפשרויות למכירת אס.פי.אל או פעילותה לצדדים שלישיים. תחילה נדונה עיסקה למכירת פעילות החברה לקרן אייפאקס (להלן – "עיסקת אייפאקס"). אין חולק (וראה מכתב אשכנזי נספח י' לתצהיר סדן), כי במסגרת עיסקת אייפאקס היה אשכנזי אמור לקבל עבור זכויותיו בחברה סכום של 23,400,000 ₪ וסכום נוסף של 2,600,000 ₪ עבור זכויות בגין הסכם העסקתו כמנכ"ל (להלן – "תביעת ההעסקה"). כשעיסקת אייפאקס ירדה מהפרק, נשקלה עיסקה למכירת פעילות החברה לגורם אחר – חברת פאנדטק (להלן – "עיסקת פאנדטק").

6. ביוני 2004, בעוד עיסקת פאנדטק עומדת על הפרק, הודיע לפתע דירקטוריון החברה לאשכנזי כי הוחלט להפסיק לאלתר את כהונתו כמנכ"ל החברה. צעד זה ניתק את אשכנזי באחת מהחברה והותירו נסער, נזעם וחושש מנזקים שיגרמו עקב כך לחברה (ראה מכתבו אל חברי דירקטוריון החברה, מוצג ת/2). במקום אשכנזי, מינה הדירקטוריון כמנכ"ל זמני של החברה את יעקב טננבוים (להלן – "טננבוים").

7. בתקופה זו, פנה אחד מבעלי המניות בסילברבוים (איציק עוז) בתיאום עם אשכנזי אל בארינבוים, והציע לו במסגרת עיסקת פאנדטק ירכוש את מניות אשכנזי באס.פי.אל תמורת 25 מיליון ₪. בארינבוים סירב בהציעו סך של 15 מיליון ₪ בלבד. הצעה זו נדחתה על ידי עוז כנמוכה מדי (ראה מכתב אשכנזי לסדן מיום 14.10.04, נספח י' לתצהיר סדן, וכן ס' 21 לתצהיר טננבוים וס' 2 לתצהיר התשובה של טננבוים).

8. ביני לביני, הגישה סילברבוים נגד אשכנזי תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם להעמדת בטוחות לבנק (מוצג 15 למוצגי סדן) וכן הוצא כנגד אשכנזי צו שמנע העברת מניותיו לאחר.

9. עורכי הדין שייצגו את אשכנזי בשלב זה היו רובי בכר וד"ר גיל אוריון, והם שהמליצו לו לשכור את שירותיו של סדן, על מנת שייצג אותו במו"מ עם בארינבוים וינסה לגבש ביניהם עיסקה כלשהי ל"הפרדת כוחות". בסוף יוני 2004 נערכה פגישת הכרות בין אשכנזי לסדן ביוזמת עורכי הדין ובמשרדם, בה הוחלט עקרונית על ההתקשרות.

10. ביום 20.7.04 נפגשו הצדדים במשרדו של סדן לפגישת עבודה ראשונה. בפגישה זו נכחו גם עו"ד אוריון וכן ניר פלס, מעובדי סדן. לתצהיר סדן צורפה תרשומת אשר נטען על ידי סדן כי נרשמה על ידי ניר פלס בפגישה זו (נספח א' לתצהיר סדן). בתרשומת נכללו, בין היתר, הדברים הבאים:
"היום – אשכנזי מעוניין למכור. בין 15 ל – 25 מליון שקל מוכר-קונה בגין 30% החזקה והסכם העסקה שהופסק. עסקת פאנדטק לא יצאה לפועל, מאשימים את אשכנזי בהפרעה. היתה פגישה בין ראובן בן מנחם מנכ"ל פאנדטק לשאול, ואומרים ששאול פיצץ את העיסקה, כנראה יש הקלטה של השיחה הזאת. בפאנדטק אצל צביקה יש חשש ששאול יכביד אל ביצוע העיסקה, על ידי כך שיתחרה ב – spl כשהוא יהיה בפאנדטק...". בפגישה סוכם מתווה ההתקשרות והמנדט הניתן לסדן, וכן סוכם כי לצורך קידום המו"מ ימונה סדן כדירקטור חליף בחברה ובוורלדגרופ.

11. ביום 21.7.04 שבו הצדדים ונפגשו, בין היתר לצורך דיון בשכר טרחתו של סדן. תחילה חתמו על טיוטת הסכם שכר טרחה בכתב יד (נספח ג' לתצהיר סדן), ובהמשך הודפס על ידי סדן מכתב המופנה אל אשכנזי ומעוגן בו הסכם שכר הטרחה הסופי (נספחים ה' ו – ד' לתצהיר סדן). ביום 4.8.04, לאחר מספר הערות ותיקונים, חתם אשכנזי על נוסח זה. להלן נוסח הסכם שכר הטרחה:
"בהמשך לשיחותינו ולבקשתך אשמש דירקטור חליף שלך בחברות הבאות spl וורלד גרופ אחזקות, בהתאם לעניין ולזמינות מעת לעת מהיום ועד 30/6/07, לכל המאוחר.
בתקופה האמורה אנהל את המו"מ למכירת 30% ממניות spl וכן אופציות אשר מוחזקות ע"י שא ודור השחר... וזאת ככל שיתבקש מעת לעת.
שכר טרחתנו יהיה 1.5% מהתמורה שיקבלו אשכנזי במישרין או בעקיפין עבור המניות והאופציות הנ"ל בתוספת מע"מ כחוק; זאת אם המימוש יתבצע עד 30/9/04. אם המימוש יתבצע בין 1/10/04 ל – 31/12/04 שכר הטרחה יהיה בשיעור 2.5% מתמורת המימוש בתוספת מע"מ כחוק. אם המימוש יתבצע אחרי 31/12/04 ועד 30/6/07 שכר הטרחה יהיה בשיעור 4% בתוספת מע"מ כחוק.
שכר הטרחה ישולם במקביל לקבלת התמורה ע"י אשכנזי.
היה ואשכנזי ירכוש את מניות spl שבידי מר צבי בארנבוים... שכר הטרחה יהיה כאמור לעיל בשינויים המתחייבים על בסיס השווי היחסי של מניות אשכנזי".

12. ביום 22.7.04 שלח אשכנזי אל סדן בדואר אלקטרוני (דוא"ל) מסמך המרכז את הערכות אשכנזי באותה עת לשווי החזקותיו בחברה, בהתבסס על ערכי השווי שנקבעו בעיסקת פאנדטק ונתוני מאזן 31.12.03 (נספח ב' לתצהיר אשכנזי, מוצג 6 לתיק מוצגי התביעה, להלן – "מסמך השווי מיולי 2004"). שווי החזקות אשכנזי עמד, לפי מסמך זה, על סכום של כ – 45 מיליון ₪.

13. ביום 4.8.04 השתתף סדן לראשונה בישיבת הדירקטוריון של החברה, והכיר בה את בארינבוים ואת טננבוים. לאחר הישיבה שוחח סדן עם בארינבוים והמליץ להגיע להסכמה בדבר רכישת מניות אשכנזי וסיום הסכסוך. לאחר ישיבה זו המשיך סדן והשתתף בישיבות הדירקטוריון של אס.פי.אל ושל וורלדגרופ, זאת עד פברואר 2005. במסגרת זו היה סדן מעורב בקבלת החלטות עסקיות שונות בחברות. מהמסמכים שצורפו על ידי הצדדים וכן מחקירותיהם, עולה כי בתקופה הראשונה להתקשרות בין סדן לאשכנזי, ולכל הפחות עד דצמבר 2004, דיווח סדן לאשכנזי על הנושאים שנדונו בדירקטוריון (ראה, למשל, מוצגים 28, 29, 31, 40, 45, 46, 51, 55, 56 למוצגי סדן, וכן דברי אשכנזי בחקירה נגדית). אין חולק, כי סדן נקט בישיבות עמדה לפי שיקול דעתו העצמאי, כאשר לעתים תמך בעמדת בארינבוים בישיבות אלה, למורת רוחו של אשכנזי (ראה חקירתו הנגדית של סדן, עמ' 106 – 107 לפרוטוקול).

14. ביום 1.9.04 נפגש סדן במסעדה עם בארינבוים וטננבוים, לדיון בעיסקת "הפרדת הכוחות". לדברי סדן, תחילה סירב בארינבוים לרכוש את זכויות אשכנזי בחברה אלא במסגרת עיסקה עם צד ג' אשר תספק מימון חיצוני לרכישה. לאחר דין ודברים שכנע אותו סדן, לדבריו, לרכוש את המניות מכיסו, בלא תלות בעיסקה עם צד ג'. הצעתו הראשונה של בארינבוים היתה לשלם עבור הזכויות (המניות, האופציות, ותביעת ההעסקה) סך של 15 מיליון ₪ (ס' 82 לתצהיר סדן). סדן טוען כי דחה הצעה זו לאלתר, שכן סבר שהיא נמוכה מדי (ס' 84 לתצהירו).

15. ביום 18.10.04 נפגשו סדן ואשכנזי במשרדו של סדן לצורך דיון נוסף בנתוני שווי החברה לצורך קידום המו"מ ושכנוע בארינבוים לשפר את הצעתו. סדן צירף לתצהירו תרשומת, אשר לטענתו נערכה בפגישה זו על ידי ניר פלס (נספח ט' לתצהיר סדן). לתרשומת צורפו מסמכים שלכאורה נדונו בפגישה. הראשון היה מסמך המפרט את נתוני עיסקת פאנדטק, שכותרתו "עיסקת "f" (עפ"י נתונים מתאריך 31/12/03)". ואשר ככל הנראה חולק על ידי טננבוים בישיבת הדירקטוריון ביום 29.3.04 (ראה רישום על גבי המסמך). המסמך השני היה "מסמך השווי מיולי 2004" (מוצג 6 למוצגי סדן).

16. סמוך לאחר פגישה זו שלח אשכנזי אל סדן מכתב מסודר, בו ביאר את עמדתו לגבי שווי הזכויות לאור נתוני עיסקאות אייפאקס ופנאדטק (נספח י' לתצהיר סדן). כעולה היטב מתוכן המכתב, מטרתו היתה לספק לסדן "תחמושת" לצורך המו"מ עם בארינבוים בנסיון לשפר את הצעתו. בין היתר ציין אשכנזי במכתב זה כדלקמן:
"קיים חוב בשל הפסקת עבודה עבור שכר ומענקים בסך של כ – 5,000,000 ₪, קיימת הלואוה שהחברה נתנה לי... בסך של 260,000 ₪, בשיחות קודמות בנושא התמורה, שהיו ביוני 2004, נאמרו הדברים הבאים:
a. יענקלה הציע (לפני הפסקת החוזה אתי, כשהייתי אמור לעבוד בפאנדטק) סכום של 22,000,000 ₪ + תשלום עבור חובות המענקים.
b. יענקלה אמר לי בסוף יוני 2004 "אל תבוא עם מספרים גבוהים מעיסקת אייפאקס".
c. בשיחות עם איציק עוז ביוני 2004 ... איציק הציע לצביקה סכום של 25,000,000 שנבנה על בסיס עיסקת אייפקס + חוב עבור השכר, פחות 10%. צביקה הציע בחוזר 15,000,000 ₪ מבלי לפרט וזה לא היה מקובל אפילו על איציק עוז".

17. בנובמבר 2004 שב דן ונפגש עם בארינבוים וטננבוים. במסגרת פגישה זו הציע בארינבוים לרכוש את זכויות אשכנזי תמורת סך כולל של 18 מיליון ₪. סדן מאשר כי ראה בהצעה זו התקדמות משמעותית הראויה להתייחסות, וכך סברו גם עורכי דינו של אשכנזי (ס' 103 לתצהיר סדן). ואולם, אשכנזי דחה את ההצעה בנמקו כי היא נמוכה מדי.

18. ביום 16.12.04 הביא אשכנזי למשרדו של סדן מעטפה ובה מסמך. המסמך כלל תחשיב של שווי החברות אס.פי.אל וורלדגרופ ("מסמך השווי מדצמבר 2004"). על פי האמור במסמך, מטרתו היתה להעריך את בסיס השווי לרכישת פעילות התוכנה של אס.פי.אל על ידי אשכנזי או לעיסקת "bamby" בין אשכנזי לבעלי המניות האחרים (נספח ג' לתצהיר אשכנזי, להלן – "מסמך השווי מדצמבר 2004"). על פי נתוני מסמך זה, שווי החזקותיו של אשכנזי לרכישה על ידי אחרים נכון לאותו מועד היה, לפי שווי נכסי וורלדגרופ, סך של 7,354,000 דולר, ולפי שווי שוק של וורלדגרופ – סך של 6,350,000 דולר. השווי הממוצע של החזקות אשכנזי לפי מסמך זה היה, איפוא, כ – 25 מיליון ₪.

19. בסוף דצמבר 2004 התברר כי עיסקת פאנדטק לא תצא אל הפועל, והיא ירדה מעל הפרק.

20. בפגישה ביום 10.1.05 בין סדן לבין בארינבוים וטננבוים, הציע בארינבוים לרכוש את זכויות אשכנזי תמורת 18 מיליון ₪ בתוספת סכום מכסימלי של 1.8 מיליון ₪ אשר ישולם לאשכנזי בכפוף לתנאים הקשורים לתוצאות העסקיות של אס.פי.אל.

21. הצעה זו הוצגה על ידי סדן לאשכנזי בפגישה ביום 17.1.05, בה נכחו גם ב"כ אשכנזי. אשכזי טוען כי בפגישה זו ניסו סדן ובאי כוחו לשכנעו כי המדובר בהצעה טובה שרצוי לו לקבלה (ס' 59 לתצהירו). סדן מאשר כי: "אני ובאי כוחו של אשכנזי ראינו בהצעה דנן הצעה ראויה, ולמצער – הצעה המהווה בסיס ראוי להמשך מו"מ" (ס' 108 לתצהירו). אשכנזי הודיע מיד כי מדובר לדעתו בהצעה נמוכה מדי. אם כי לא דחה אותה על הסף ואמר שישקול אותה. חלפו מספר ימים ואשכנזי לא הודיע מאומה. סדן שלח אליו תזכורת קצרה לפיה על אשכנזי להודיע תשובתו להצעה "עד מחר אחה"צ", אך גם לאחר תזכורת זו נמנע אשכנזי ממתן תשובה להצעה, תוך שהודיע כי הוא נמצא בשיחות לגבי הצעת רכש מצד שלישי, כי אין עדיין דברים ברורים וכי יעדכן מיד כשיהיה משהו ממשי (נספח י"א לתצהיר סדן).

22. ביום 26.1.05 שלח אשכנזי אל סדן עדכון ל"מסמך הערכת השווי מדצמבר 2004" (להלן – "מסמך השווי מינואר 2005", מוצג 60 למוצגי סדן). לטענת אשכנזי באותו מסמך, במצבה הכלכלי של אס.פי.אל חל שינוי לטובה מאז דצמבר, הן בשל עלית שווי וורלדגרופ והן לאור כניסת מזומנים בסכום גדול לחברה. אשכנזי ציין כי בנתונים אלה יש כדי להעלות את שווי החזקותיו בחברה, כדלקמן: "שמחה, עדכנתי את מודל הבמבי לאור ההתפתחויות בחודש האחרון (עליית שווי השוק של וורלדגרופ וכניסת מזומנים לחברה) יוצא שלפני ניכוי פרמית שליטה (וללא הכללת נכסים קטנים) שווי חלקי נע בין 35 ל – 38 מיליון ₪. גם לאחר ניכוי פרמיית שליטה אנו רחוקים מאד מ – 20". על פי נתוני מסמך השווי מינואר 2005, שווי החזקות אשכנזי לרכישה על ידי אחרים עלה ועמד עתה על סכום של 8,740,000 דולר לפי שווי נכסים של וורלדגרופ ועל סכום של 7,965,000 דולר לפי שווי שוק של וורלדגרופ. משמעות האמור במסמך היתה כי אשכנזי אינו סבור כי יש הצדקה לקבל את הצעתו האחרונה של בארינבוים לתשלום 18 מיליון ₪ + 1.8 מיליון ₪ (מותנה).

23. הפער שנוצר בין הצדדים בינואר 2005 ביחס להצעת בארינבוים גרם לאוירת מתח ביניהם (ראה חקירת סדן).

24. ביום 9.2.05 שיגר סדן אל אשכנזי מכתב (נספח י"ב לתצהיר סדן), כדלקמן: "שאול בוקר טוב, אני עדיין ממתין לדעת מה עלה בגורל האלטרנטיבה. למיטב זכרוני, הבטחת לעדכן אותנו בעניין לאחר פגישתך, שהיתה מתוכננת לשלשום. בכל מקרה, כדי להסיר את אי ההבנות, שכנראה שוררות בינינו, אני מציע שניפגש בהקדם. נא התקשר אלי לקביעת פגישה".

25. מיד לאחר מכן שיגר אשכנזי אל סדן מכתב בו המליץ כי סדן ייצור קשר עם יצחק שרם, המקורב לבארינבוים. למכתבו זה צירף אשכנזי קובץ בשם "why 25", שכותרתו: "הערות עיקריות למשא ומתן המתנהל לגבי שווי האחזקות שלי בחברת spl" (להלן – "מסמך למה 25"). להלן חלקים עיקריים מהמסמך:

"במשך כל הזמן הבהרתי שמחיר היציאה שלי מהחברה הוא לפי מינימום של 25 מיליון ₪ ושלא אסכים למחיר נמוך יותר...
מסמך השווי מיום 15/12/04 שנערך על ידי שאול ושמחה כולל שווי האחזקות שלי בחברה בשני מצבים: a. לפי מחיר שוק של וורלד גרופ.. השווי מסתכם לסך 6,350,000 דולר. b. לפי שווי נכסים של וורלד גרופ... השווי מסתכם לסך 7,352,00 דולר. c. בשני המקרים יש להוסיף את החוב בגין שכר עבודה על סך של כ – 3,000,000 ₪. הממוצע בין סכומי השווי לעיל לצורך פשרה... בהפחתת פרמית שליטה של 10% ובתוספת החוב בגין השכר... מסתכם לסכום של 30,000,000 ₪.
השווי של האחזקות שלי בחברה נכון להיום עלה משמעותית והוא מסתכם: לפי מחיר שוק של וורלדגרופ... 9,000,000 דולר ולפי שווי נכסים של וורלדגרופ... 12,000,000 דולר. שוווי האחזקות מסתכם לסך של כ – 45,000,000 ₪.
בעיסקת אייפקס הסכמנו וחתמנו על שווי מניות של 23,400,000 ₪ ועוד סכום של 2,600,000 ₪ עבור מענקים, סה"כ 26,000,000 ₪. בעיסקת פאנדטק צביקה הציע הסכם דומה לעיסקת אייפקס.
...
מאז ההסכמה על מחיר האחזקות שלי בחברה בעיסקת איפקס כאמור... לעיל, הסתכמו רווחי החברה נטו בסכום של כ – 25,000,000 ₪, כשחלקי ברווח זה הוא כ- 8,000,000 ₪.
אין ספק שגם שווי של 25,000,000 ₪ (כולל השכר) שמשקף שווי חברה של 70,000,000 ₪ הוא מאד נמוך!"

26. "מסמך למה 25" לא שכנע את סדן, והפער בין הצדדים נותר בעינו ואף החריף. סדן מסר בעניין זה: "במספר שיחות טלפון ובפגישות שקיימתי עם אשכנזי בסוף חודש ינואר 2005 הצגתי בפני
ו את הסתייגותי מאופן התנהלותו במסגרת המו"מ, ואת חוסר נכונותו להביא את המחלוקת לכדי סיום" (ס' 123 לתצהיר סדן). סדן העיד כי חשש באותה עת שאשכנזי כלל אינו מתכוון למכור את המניות אלא ידחה כל הצעה שסדן יביא אליו, ובסופו של יום לא יזכה סדן לשכר (ס' 125 לתצהירו). אין חולק כי סדן הפגין כלפי אשכנזי חוסר סבלנות, רצה לסיים את ההסכם (ס' 76 לתצהיר אשכנזי) ולדבריו ברגע של ריתחה אף רצה "לזרוק אותו מהמשרד" (ראה חקירת סדן).

27. במצב יחסים זה ועל מנת לנסות לגשר על הפערים התקיימה במחצית הראשונה של פברואר 2005 פגישה בין השניים (לפי עדות עו"ד אוריון, אף הוא נכח בה). אין חולק כי בפגישה זו ביקש סדן לסיים את החוזה ואשכנזי דיבר על ליבו שימשיך בה תוך שהוא מציין כי ההסכם מחייב את סדן למשך שלוש שנים. אין חולק, כי סדן דרש לשנות את הסכם שכר הטרחה באופן שיזכה את סדן בשכר גם אם תחלוף כל תקופת ההסכם ואשכנזי ידחה כל הצעה. אשכנזי מסר לעניין זה בס' 75, 76 לתצהירו כדלקמן: "בהמשך לכך הודיע לי סדן, כי הסכם שכר הטרחה אשר נחתם בינינו "אינו כדאי" לו, ו"אינו משתלם" לו... בנסיבות אלה איים עלי סדן כי אם לא אסכים לשינוי הסכם שכר הטרחה באופן כזה שסדן יהיה זכאי לתשלום בסך של 800,000 ₪ גם אם לא תיחתם עיסקה, אזי הוא יתפטר לאלתר מהדירקטוריונים של החברות ויפסיק לפעול מטעמי...". בין הצדדים מחלוקת לגבי השאלה האם בסופו של דבר הוסכם הסכם כזה בין הצדדים, אך אין חולק כי לא העלו על הכתב מאומה.

28. ביום 16.2.05 נשלח אל אשכנזי מכתב מאת עורכי דינו, בו שבו והמליצו לו לשקול את הצעתו האחרונה של בארינבוים, בסכום של קרוב ל – 20 מיליון ₪ (מכתב עו"ד אוריון אל אשכנזי, נספח י"ג לתצהיר סדן).

29. בו ביום השיב אשכנזי לעורכי דינו (נספח י"ג לתצהיר סדן, להלן – "מכתב החברים הנכבדים"), כדלקמן:
"חברים נכבדים, מחודש יולי 2004 אני אומר לכולכם שאני אמכור בסכום של 25 מיליון ₪ ולא פחות מכך וזאת אף על פי ששווי האחזקות שלי בחברת אס.פי.אל הוא פי 2 עד 3. עם זאת כפי שאמרתי הבוקר לערן אני עדיין בוחן את האפשרות בכובד ראש אף על פי שהיא רחוקה מהותית מהסכום המינימלי שרציתי. לצערי לוחות הזמנים שמוכתבים תוך כדי איומי נטישה של חלק מהמעורבים מקשים עלי מאד. אני מוכן להתייחס להצעה ברצינות ולצורך כך אבקש לקבל את ההצעה בכתב מהרוכש ולרבות את כל התנאים הנלווים להצעה ואשר להם אני אצטרך להתחייב".

30. עו"ד אוריון ענה ביום 17.2.05 (נספח י"ג לתצהיר סדן). כדלקמן:
"שאול שלום, נראה לי שחלה כאן אי הבנה כפולה. כפי שבוודאי ידוע לך, אנו (...רובי, ערן צפריר והח"מ) לא מנהלים את המו"מ מול צביקה אלא ד"ר שמחה סדן
, אשר עושה זאת מטעמך. מכיוון שכך עליך להתכבד ולפנות אליו ככל שהוא עדיין בתמונה. אי הבנה נוספת קשורה לאופן ניהולו של המו"מ. למיטב ידיעתי, ונדמה לי שגם אתה יודע זאת, שמחה אינו נמצא בשלב בו צביקה אמור להעביר לשמחה הצעה בכתב אלא בעיצומו של המו"מ, ואתה אמור לתת אישורך לסיום ניהולו של המו"מ על ידי שמחה ככל שאתה מוצא לנכון".

31. סדן, אשר עו"ד אוריון העביר אליו עותק מתכתובת זו, התייחס אל עמדות אשכנזי במכתבו אל עו"ד אוריון (נספח י"ג לתצהיר סדן), כדלקמן: "נדמה לי שיש לשאול עוד הרבה אי הבנות: הערך של 25 מיליוני ₪ ששאול נקב בו כלל את תביעת התעסוקה שלו והיה קשור לביצוע עיסקת פאנטק – כדי שיהיה לצביקה מאיפה לשלם, כלשונו של שאול עצמו. לצערו, עיסקת פאנטק לא יצאה אל הפועל ובמסגרת השיחות שלי איתו היה לו ברור שאם עיסקת פאנטק לא תצא אל הפועל יתכן שצביקה לא יציע כלל לרכוש את מניותיו. כשהבאתי לפניו את האפשרות שצביקה יהיה מוכן, בכל זאת, לרכוש את מניותיו, גם ללא עיסקת פאנטק, הוא הופתע וכשנקבתי בסכום שצביקה ציין – 15 מלש"ח – הוא הגיב שזה סכום נמוך מדי, אך היה לו ברור שבמקרה זה הסכום של 25 מלש"ח – הוא הגיב שזה סכום נמוך מדי, אך היה לו ברור שבמקרה זה הסכום של 25 מלש"ח צמוד לביצוע של עיסקת פאנטק, ואם היא לא תבוצע הסכום האפשרי יהיה נמוך יותר. נכון שבהמשך כשדנו באפשרויות השונות הוא התנגד לעסקה לפי 18 מלש"ח וחזר לסכום המקורי של 25 מלש"ח, אך, בשלב מסויים במו"מ הוא כבר ירד ל – 22.5 מלש"ח שזה הסכום שנגזר מהערכת שווי של אס.פי.אל שהוא עצמו ערך. אמנם, לאורך הדרך הוא תלה תקוות מרובות בתביעת התעסוקה – משהו בין 2 ל – 4 מלש"ח אך הוסבר לו שוב ושוב שתוצאה כלשהי בתביעת התעסוקה מותנית בכך שבית המשפט/דין לא יקבל את טענות החברה, לפיהן היתה עילה לפיטוריו; וכולנו יודעים כמה וודאות ניתן לייחס לבתי המשפט. אז רצוי לא לשכתב את ההיסטוריה".

32. ימים ספורים לאחר מכן (ביום 21.2.05), שלח סדן אל אשכנזי מכתב (נספח י"ד לתצהיר סדן). ובו הודעה כל הפסקת השתתפותו של סדן בישיבות הדירקטוריון עד "שיהיה בסיס לחידוש המו"מ" עם בארינבוים, כדלקמן:
"לפני ימים אחדים העברתי אליך במייל את ההזמנה ואת סדר היום של ישיבת הדירקטוריון של וורלדגרופ שעתידה להתכנס ביום א' 27.2.05... בהתאם להוראות הסדר שכר הטרחה מיום 21.7.04, הריני להודיעך כי לא אשתתף בישיבה זו. כמו כן... הפניתי אליך את אודי אמיר מנכל וורלד שביקש לשוחח עם הדירקטורים אודות נושאים שעתידים להיות נדונים בישיבה...
ככל שיהיה בסיס לחידוש המו"מ עם צבי בארינבוים או גורמים מטעמו, אזי ובהתאם לזמינות, אשכול את הצורך להשתתף בישיבות כדירקטור חליף והכל כאמור בהסדר שכר הטרחה...
למותר לציין כי בהתאם להסדר שכר הטרחה הנ"ל הינך מתבקש להודיעני על כל התפתחות במגעים למכירת החזקותיך...
אין באמור במכתבי זה (או במה שלא נאמר בו) כדי לפגוע או לגרוע מכל זכות, טענה או דרישה העומדת לי על פי כל דין ואני שומר על מלוא זכויותי".

33. ביום 2.3.05 ענה אשכנזי לסדן (מוצג 76 למוצגי סדן) כדלקמן: "בהמשך למייל שלך אני מבקש לקבוע איתך פגישה. אנא בקש מברכה להודיע לי מתי אפשר להיפגש". פגישה כזו אכן נקבעה לסביבות 10 למרץ, אך אשכנזי דחה אותה.

34. הוכח כי בשלב זה כבר החל אשכנזי להיפגש עם מכרים (בין היתר מר בריקמן שהעיד לפני) ועם גורמים עסקיים שונים, על מנת לחפש נתיבים מקבילים לנתיב סדן וכן לקבל הערכה מדוייקת יותר לגבי מחיר השוק של מניותיו. בין היתר, פנה לחברת הפניקס (עדות רו"ח עובדיה אריה) וכן נעזר באלכס רבינוביץ, אשר לטענת אשכנזי קישר אותו עם חברת יורוקום בע"מ. אין חולק כי אשכנזי לא שיתף את סדן במידע אודות מגעים אלה. במקביל, לאור הודעת סדן בדבר הפסקת תפקודו כדירקטור חליף, נערך אשכנזי לשוב ולשמש כדירקטור, בשגרו מכתב אל חברי הדירקטוריון של וורלדגרופ ואל היועצת המשפטית עו"ד ציוני (מצג 80 למצגי סדן), בו הביע התנגדות לשורת ההחלטות שעמדה לדיון. במהלך תקופה זו הוחלפה בין הצדדים תכתובת קצרה נוספת, משגילה אשכנזי כי במהלך ישיבת דירקטוריון של אס.פי.אל הצביע סדן לטובת הפרשה נמוכה ביותר בספרי החברה עבור תביעת ההעסקה של אשכנזי. לשאלותיו של אשכנזי בעניין ענה סדן כדלקמן (מוצג 89 למוצגי סדן): "כידוע לך, הביטוי "כידוע לך" אינו במקומו; גם עורכי הדין שלך חלוקים באשר לגובה תביעתך העתידית ועל מה היא אמורה להתבסס, אם תוגש. כרואה חשבון אתה ודאי מבין את הדרישה להתאמה לעיתוי הדוח – פער הזמנים שבין מועד פרישתך לבין סוף התקופה החשבונאית; וזאת במסגרת המדיניות החשבונאית של החברה. בכל מקרה אינני מתכוון להתכתב איתך על שהיה בדירקטוריון".

35. ביום 23.3.05 הודיע אשכנזי לסדן על הפסקת ההתקשרות ביניהם (נספח ט"ו לתצהיר סדן), כדלקמן:
"הנני מתכבד להודיעך על הפסקת כהונתך כדירקטור חליף מטעמי בחברת אס.פי.אל.. ובחברת וורלדגרופ. תוקף הודעתי החל ממועד מסירתה לך. הנך מתבקש שלא להגיע לישיבת הדירקטוריון של חברת אס.פי.אל שתתקיים ביום 24.3.05 וכן לא להתיימר לייצגני או איזה מהחברות בשליטתי בנוגע למכירת מניות חברת אס.פי.אל בפני
כל גורם שהוא".

36. ביום 24.3.05 ענה סדן למכתב זה כדלקמן (נספח ט"ז לתצהיר סדן):
"מכתבך שבנדון מהווה הפרה בוטה של ההסכם בינינו מיום 21.7.05 (צ"ל 21.7.04 – ש.ר.)... לעצם העניין, בעצה אחת עם עורכי דינך, אני המשכתי במגעים עם מר צבי בארינבוים על פי ההסכם האמור ובשיחה שהיתה לי עימו לאחרונה שופרה ההצעה שהצגתי לך בזמנו בהיבטים הבאים:
א. תוספת במזומן, שאמורה לכסות את שכר הטרחה המצטבר של עורכי דינך וכן את שכר טרחתי ואפשר שאפילו יתווסף לכך סכום נוסף שמתבטא בכמה מאות אלפי ₪.
ב. הסכום המותנה בסך 1.8 מלש"ח יהיה מידתי ולא בינארי, כאשר הפוסק בעניינו יהיה אדם מוסכם על הצדדים, כרגע ההצעה היא עו"ד רובי בכר.
ג. חלק מהסכום שישולם יהיה במסגרת דיבידנד, כדי להגביל את סכום המס.
לפני כשבוע נקבעה בינינו פגישה לפי בקשתך. פגישה זו נדחתה על ידך למועד אחר שהיית צריך לתאם. במסגרת אותה פגישה תכננתי לשוחח עימך על ההצעה הנ"ל אך מסתבר שאתה בחרת שלא לזמנה מחדש ובמקום זה להפר את ההסכם בינינו.
בנסיבות אלו, אבקשך להבהיר לי לאלתר אם הנך ממשיך להחזיק בעמדתך, כפי שהיא מתבטאת במכתב שבנדון, או שהנך מבקש שאשלים את המגעים בהתאם להסכם בינינו. פגישה נוספת עם מר בארינבוים אמורה להתקיים בימים הקרובים. אין במכתבי כדי לפגוע בכל זכות העומדת לי ואני שומר על זכויותי".

37. בו ביום שיגר אשכנזי אל סדן מכתב כדלקמן (נספח י"ז לתצהיר סדן): "... נימת מכתבך הפתיעני. על פי הבנתי שכרתי את שירותיך על מנת שתסייע בידי כל רצוני בכך. אשר על כן, אבקשך שלא להופיע לישיבת הדירקטוריון היום מטעמי, והנני מציע כי ניפגש בימי הקרובים על מנת לדון בהשלכות סיום ההתקשרות בינינו באופן מסודר".

38. ביום 27.3.05 ענה סדן לאשכנזי (נספח י"ח לתצהירו), כדלקמן:
"...פרשנות הטוענת לשכירת שירותים אישיים לא תסייע לך בעניין זה ואני מציע לך להתנער ממנה וממי שנתן לך עצת אחיתופל זו. ככלל, אני מציע לך להתרחק מ"אחיתופלים", כיוון שעד היום הם הביאוך לאילוזיות, אך לא לתוצאות.
ההסכם אינו מקנה לך את הזכות להפסיק את ההתקשרות עימנו באופן חד צדדי. הפסקה כזו היא בבחינת הפרת ההסכם באופן חד צדדי.
להזכירך, בפגישתנו האחרונה אתה הוא זה שהתעקשת על כך שההסכם מיום 21/7/04 תקף עד 30/6/07 והבהרת שאין להפסיקו קודם לכן... לאחר דיונים אחדים, אתה גם הסכמת עמי שאם תחלוף תקופת ההסכם וטרם תתבצע מכירה של מניותיך, אתה תשלם את שכר טרחתנו לפי הסדר שכר הטרחה הנקוב בהסכם, כאשר התשלום לטעמך ולהסכמתי אמור יהיה להיות בעין... ולא במזומן...דברים אלה היו מוסכמים. מעבר לכך ובאופן בלתי תלוי, הדיון, בעניין פרמיית אי נזילות עקב התשלום בעין במניות ומה יתבקש ממני לאחר חלוף המועד הנקוב בהסכם ובאיזו תמורה, לא הסתיים.
לאור מכתבך מיום 23.3.05, לא שקלתי אם להשתתף בישיבת דירקטוריון אס.פי.אל. להזכירך, השתתפותי בישיבות הדירקטוריונים... היא מעת לעת... כאשר...וכפי שאף עולה מהוראות ההסכם, ההשתתפות נגזרת מהמהלכים לקידום מכירת מניותיך.
אינני יודע מה הפתיע אותך בנימת מכתבי, שכן תוכן מכתבי מבהיר לך שאנו מקיימים את ההסכם בכך שאני מנהל מו"מ עם מר בארינבוים למכירת מניותיך באס.פי.אל בהתאם להנחיותיך המפורשות.
דווקא הערותיך בפגישתנו האחרונה, לפיהן תוקף ההסכם הוא עד 30/6/07 והכרה שלך בהסכם שכר הטרחה, הביאו אותי להמשיך את המו"מ כאמור. בכל מקרה אינני מבין מדוע אינך מתייחס להצעה המשופרת של מר בארינבוים שהבאתי לך ואשר נמצאת כבר בתחום שאותו הגדרת אתה... אם אמנם אתה שוקל להחזיק במניות עד להנפקה... אז המנדט שנתתי לי בהסכם מיום 21/7/04 לנהל את המו"מ... אינו אפקטיבי יותר וכל שנותר לך הוא לשלם את שכר טרחתי ולהמשיך להחזיק במניות עד לאותה הנפקה חזויה...".

39. אין חולק, כי למרות הודעת אשכנזי על הפסקת ההתקשרות, המשיך סדן במגעים עם בארינבוים בעניין מניותיו. במגעים אלה היו מעורבים גם ב"כ אשכנזי עו"ד אוריון ובכר, אם כי ספק אם היו ערים לפיטוריו של סדן. בארנבוים, לעומת זאת, עודכן על ידי אשכנזי בדבר הפסקת פעילותו של סדן. רק בשלב זה, ראה להציע לראשונה לרכוש את זכויות אשכנזי תמורת 25 מיליון ₪ במזומן. סדן מסר הצעה זו לעו"ד אוריון ובכר, תחילה טלפונית ולאחר מכן בפגישה ביום 28.3.05, במשרדם. עורכי הדין ניסו לקבוע לעניין זה פגישה עם אשכנזי (ס' 92 לתצהיר אוריון), אך הוא דחה אותה מעת לעת (מוצג 97, 99 למוצגי סדן). בסופו של דבר התקיימה הפגישה ביום 18.4.05, ולאחר שעורכי הדין מסרו לאשכנזי את ההצעה הוא דחה אותה מיידית בהודיעו כי "הוא כבר לא נמצא שם שכבר יש לו מחשבות אחרות ומכיוון שככה התיק מבחינתנו לא יכול להסתיים על דרך של סגירת כל הפרשיה כולה בסך של 25 מיליון" (עדות עו"ד אוריון בעמ' 195 לפרוטוקול).

40. יום לאחר מכן (19.4.05), שלח סדן אל אשכנזי מכתב כדלקמן (נספח כ"א לתצהיר סדן): "הריני לפנות אליך בעקבות שיחותינו ושיחתך עם עוה"ד רובי בכר וגיל אוריון, כדלקמן: כידוע לך, השיחות שניהלתי עם מר צביקה בארינבוים היו בטווחים שפרטתי בפני
ך והיו נמוכים מהמחיר אותו אתה נקבת (כעושה עיסקה – deal maker) באי מיילים שלך מחודש פברואר שנה זו אלי ואל עו"ד גיל אוריון (25 מיליון ₪ כתמורה מלאה וסופית עבור כל אחזקותיך באס.פי.אל ותביעותיך בהקשר להתקשרות שלך עם החברה...) למרות זאת, כפי שכבר ידוע לך, ביכולתי לסגור כיום את העיסקה במחיר אותו אתה נקבת כאמור.

נראה, איפוא, כי התנאים בשלים לסגור את העיסקה בתנאים האמורים, ובלבד שהדברים ייעשו לא יאוחר מיום 1.5.05 ועד בכלל... לצורך זה אבקשך לתת לי, או למשרד פישר, בכר, חן ושות', ייפוי כח בלתי חוזר לסגור את העיסקה".

41. להודעה זו ענה אשכנזי במכתבו מיום 21.4.05 (נספח כ"ב לתצהיר סדן), כדלקמן:
"נדהמתי מתוכן מכתבך ...
אינך רשאי או מוסמך ליצג אותי ו/או לפעול בשמי מול כל גורם שהוא, לא בעניין מכירת אחזקותי בחברת אס.פי.אל ולא בכל עניין אחר. אינך מוסמך לנהל משא ומתן עם צדדים שלישיים ביחס לנכס ואינך מוסמך לפנות לכל גורם שהוא בקשר עם נכסי ו/או זכויותי.
כתב מינויך בוטל כבר לפני למעלה מחודש ימים ולפיכך כך פעולה שאתה מתיימר לבצע בשמי ו/או מי מטעמי הינה פעולה בחריגה מהרשאה...
מעשיך ומחדליך כאמור מבוצעים בחוסר תום לב, גורמים להטעיית צדדים שלישיים ומסבים לי נזקים כבדים.
הינך מתבקש להודיע לאלתר ובכתב... לאותם צדדים שלישיים... כי לא היית מוסמך להציג מצגים אלו וכי אינך מייצג אותי בכל עניין שהוא. בנוסף, הינך מתבקש באופן מיידי להפסיק להתחזות לנציגי...בנוסף נדהמתי לגלות שמידע לגבי פגישתי עם עו"ד בכר ועו"ד אוריון הגיע לידיעתך ללא הסכמתי.
אין באמור לעיל כדי למצות את מכלול טענותי...".

42. סמוך לאותו מועד פיטר אשכנזי גם את עוה"ד אוריון ובכר, ונטל ייצוג של עורכי דין אחרים (נספח ד' לתצהיר התשובה של סדן, מוצג ת/3).

43. ביום 29.5.05 נשלח אל אשכנזי מכתב מאת ב"כ סדן, בו נדרש לשלם לסדן שכר טרחה. ב"כ סדן טען במכתבו כי אשכנזי הפר את החוזה עם סדן ועל כן עליו לפצות את סדן במלוא השכר המוסכם. לחלופין נדרש שכר ראוי, אף הוא בגובה השכר המוסכם.

44. ביום 8.6.05 נשלחה אל ב"כ סדן תשובת ב"כ אשכנזי (מוצג 108 למוצגי סדן), אשר דחתה את דרישת סדן לשכר כלשהו בטענה כי הוא מעל באמון אשכנזי, חבר אל יריביו המשפטיים ושיתף עימם פעולה על מנת להונות את אשכנזי ולהפיק על גבו רווחים שלא כדין. נטען כי סדן לחץ על אשכנזי, בעצה אחת עם בארינבוים, למכור את מניותיו במחיר נמוך וכן המשיך להתימר ליצגו גם לאחר שאשכנזי הודיעו על ביטול ההתקשרות עימו. עוד נטען במכתב, כי סדן העביר לבארינבוים מידע פנימי וחסוי שניתן לו על ידי אשכנזי במהלך המו"מ, וזאת כדי לפגוע באשכנזי.

45. ביום 9.6.05 הגיש סדן את התביעה שלפני, וביום 1.8.05 הוגשה התביעה שכנגד.

46. בינואר 2007, בעוד ההליכים שלפני תלויים ועומדים, הגיש אשכנזי תצהיר בו הודיע על מכירת מניותיו לבארינבוים תמורת כ- 53 מיליון ₪ (כ – 48 מיליון ₪ עבור המניות וכ – 4 מיליון ₪ עבור תביעת ההעסקה). לאחר מכן הגיש אשכנזי תצהיר נוסף ובו פרטים אודות עסקאות מאוחרות יותר שעשה בארינבוים בנכסי החברה, זאת על מנת להוכיח כי גם מחיר של 53 מיליון ₪ היה נמוך מדי.

טענות הצדדים

47. תמצית טענות סדן בסיכומיו הינה כדלקמן:

47.1. סדן דוחה מכל וכל את טענות אשכנזי לפיהן הפר את אמונו באופן כלשהו, ובפרט כי חבר אל בארינבוים במזימה לנשל את אשכנזי ממניותיו במחיר נמוך. לטענת סדן, הוא פעל לאורך כל הדרך, הן במו"מ מול בארינבוים והן כדירקטור חליף לאשכנזי בשתי החברות, לפי מיטב הבנתו ומקצועיותו, בתום לב גמור ועל מנת לקדם את עניינו של אשכנזי בלבד. לדבריו, בעקבות המו"מ שניהל עלה בידו לשכנע את בארינבוים להציע לרכוש את זכויות אשכנזי בחברה מכיסו שלו וללא קשר לעיסקה עם צד שלישי, וכן הצליח לשכנעו להעלות מעת לעת את התמורה המוצעת, עד שהתקרבה מאד למחיר המטרה שהוכתב על ידי אשכנזי מלכתחילה. סדן טוען כי כאשר המליץ לאשכנזי לשקול בכובד ראש הצעות נמוכות יותר שבארינבוים הציע במהלך המו"מ, עשה כן בתום לב ולאור התרשמותו, על רקע הנסיבות ומתווה המחירים שהתווה אשכנזי עצמו. מדובר בהצעות סבירות. סדן מפנה לכך שגם עורכי דינו של אשכנזי סברו כי אלו הצעות סבירות.

47.2. סדן מאשר כי בהסכם שכר הטרחה הכתוב לא נכללה התייחסות מפורשת ל"מחיר מטרה" כלשהו, אך לדבריו, בפועל אשכנזי הסכים והתחייב למחיר מטרה של 25 מיליון ₪ בו ימכור את זכויותיו לבארינבוים. סדן מבאר כי התווית מחיר מטרה כאמור היא הכרחית להגיונה העסקי של ההתקשרות, וכן מפנה למכתביו של אשכנזי עצמו המעידים. לטענת סדן, על קיומו של מחיר המטרה של 25 מיליון ₪ (בפרט "מסמך למה 25" ו"מכתב החברים הנכבדים"). סדן מדגיש כי לא התבקש על ידי אשכנזי לבצע הערכה של שווי המניות, אלא הסתמך לעניין זה על הערכות אשכנזי עצמו, כאיש עסקים מנוסה המכיר היטב את החברה, את נכסיה ואת האילוצים שנלוו למכירת מניותיה (לרבות היותן מניות מיעוט בחברה בה קיים בעל שליטה רב עוצמה, זכות סירוב ראשונה לסילברבוים, מתווה עיסקאות אייפאקס ופאנדטק ותחזיותיו הקודרות של אשכנזי לגבי עתידה בעקבות פיטוריו).
47.3. סדן טוען כי לפי פירושו הנכון של הסכם שכר הטרחה, די היה לסדן שישיג מבארינבוים הצעה בגובה מחיר המטרה, על מנת לזכות בשכרו המוסכם במלואו. אם סדן לא יצליח להשיג הצעה כזו, או יתייאש במהלך תקופת התקשרות מעצם האפשרות להשיגה, לא יהיה זכאי לשכר כלשהו. אם, לעומת זאת, אשכנזי יהיה זה אשר במהלך תקופת ההתקשרות יחזור בו מרצונו למכור את המניות, תושג בין השניים הסכמה באשר לשכר הראוי המגיע לסדן (סעיף 87 לסיכומי סדן).

47.4. סדן מודה כי הצעה בסכום של 25 מיליון ₪ במזומן הושגה מבארינבוים רק לאחר סיום ההתקשרות בינו לבין אשכנזי, אך הוא טוען כי גם קודם לכן הציע בארינבוים הצעה שבפועל עלתה כמעט לסכום זה. מכל מקום, לטענת סדן הוא זכאי למלוא שכרו המוסכם כפיצויי קיום, לאור העובדה שאשכנזי סיים את ההתקשרות עימו בחוסר תום לב ומתוך כוונה להתנער משכרו. לדברי סדן, במהלך ההתקשרות החליט אשכנזי, בינו לבין עצמו, שלא למכור את המניות, גם לא במחיר המטרה שהתווה לסדן. לדברי סדן, אשכנזי הניח לו בנסיבות אלה להמשיך להשקיע זמן ומאמץ במו"מ מול בארינבוים ובתפקידו בדירקטור חליף, הכל מתוך ידיעה כי בסופו של יום לא ישלם לו מאומה. סדן מוסיף כי בפברואר 2005 כפה עליו אשכנזי להמשיך בהתקשרות למרות שסדן רצה להפסיקה, תוך שהתחייב לשלם לו שכר טרחה מלא לפי ההצעה הגבוהה ביותר שתתקבל, גם אם בסוף תקופת ההתקשרות לא תתבצע כל עיסקה. סדן טוען כי אשכנזי נקט סחבת מכוונת בתגובותיו להצעות השונות שהביא סדן, ורק כאשר ראה כי סדן כבר קרוב מאד למחיר המטרה, ראה לפטרו, תוך ביצוע מסע הכפשות נגדו.

47.5. לחילופין טוען סדן כי יש לחייב את אשכנזי לשלם לו שכר ראוי עבור עמלו. אשר לשיעורו של שכר זה, טוען סדן כי הוא עולה למעשה אף על השכר החוזי המלא ולכל הפחות משתווה לו, שכן יש לקחת בחשבון לעניין זה לא רק את השעות הרבות שהשקיע במלאכה, אלא גם את היקף העיסקה, המוניטין והמומחיות של סדן עצמו, והעובדה כי בפועל התקרב מאד אל מחיר המטרה קודם שהופסקה ההתקשרות. לעניין זה תמך סדן את טענותיו בחוות דעת של רו"ח אריה עובדיה.

47.6. אשר לתביעה שכנגד, סדן טוען כי יש לדחותה שכן לא נפל כל פגם באופן בו קיים את התחיבויותיו כלפי אשכנזי. מניה וביה, לא פורט הנזק הנטען וודאי שלא הוכח.

48. תמצית טענות אשכנזי הינה כדלקמן:

48.1. אשכנזי דוחה את פרשנות סדן להסכם שכר הטרחה. לגישת אשכנזי, זכותו של סדן לשכר טרחה אינה תלויה בהשגת הצעה כלשהי אלא בקיומה של עיסקה למימוש המניות, כעולה היטב מלשון ההסכם. לפי פרשנות אשכנזי, סדן נטל על עצמו בהסכם סיכון מודע, לפיו אם לא תתבצע בסופו של דבר עיסקה כלשהי עם בארינבוים, לא יהיה זכאי לשכר. אשכנזי טוען כי סיכון זה היה ידוע היטב לסדן, ועל כן גם דרש בפברואר 2005 לשנות את ההסכם כך שיובטח לו שכר גם אם לא תיקשר עיסקה.

48.2. אשכנזי מכחיש כי הוסכם בינו לבין סדן "מחיר מטרה" כלשהו. הוא מפנה לכך שאין כל זכר להסכמה כזו בהסכם שכר הטרחה, ולדבריו אין גם כל הגיון עסקי בקביעת מחיר מטרה קשיח לצורך התקשרות ממושכת, כבענייננו (שלוש שנים), שבמהלכה עלול שווי המניות להשתנות משמעותית. הוא מציין כי בעת ההתקשרות עם סדן היה עדיין חסר בטחון לגבי שווין אמיתי של מניותיו וכן כי המספר של 25 מיליון ₪ היה כבר "מונח על השולחן" במסגרת המגעים שניהל איציק עוז. אשר ל"מסמך למה 25" ול"מכתב החברים היקרים". טוען אשכנזי כי לא היה באמור במכתבים אלה אלא "סיעור מוחות" בלתי מחייב, אשר אינו מלמד על קיומו של "מחיר מטרה" מחייב בסך של 25 מיליון ש"ח, ודאי לא עבור המניות ותביעת ההעסקה גם יחד (ס' 49, 55, 56 לסיכומיו). אשכנזי מדגיש כי סדן לא עמד בתנאים לקבלת שכר טרחה גם לגישתו הוא, נוכח העובדה שפוטר לפני שבארינבוים הציע סכום של 25 מיליון ₪, הלא הוא "מחיר המטרה" לגירסת סדן.

48.3. אשכנזי דוחה את טענת סדן לפיה נהג כלפיו בחוסר תום לב ופיטר אותו תוך הפרת הסכם שכר הטרחה. לדבריו, הוא נאלץ לפטר את סדן משהתברר לו כי סדן מעל באמונו וחבר לאויבו. לעניין זה מבאר אשכנזי כי במהלך תקופת ההתקשרות עם סדן החלה "מצטברת בבטנו" תחושה כי סדן אינו מייצג אותו נאמנה. כך, הופתע כאשר חלף גישה התקפית כלפי בארינבוים, העדיף סדן לקשור עימו יחסי ידידות ואף לשתף עימו פעולה בהחלטות הדירקטוריון השונות, לעתים בניגוד לעמדות אשכנזי (ס' 78 לסיכומי אשכנזי). לכך הצטרף הלחץ שהפעיל עליו סדן לקבל הצעות שהיו לדעת אשכנזי נמוכות בהרבה משווין הממשי של המניות, ואף נמוכות בהרבה מ"מחיר המטרה" לו טען סדן עצמו. אשכנזי מפנה לכך שסדן החל מפעיל עליו לחץ זה מיד בינואר 2005, כאשר שיעור שכר הטרחה עלה למכסימום. אשכנזי טוען כי תקופה ארוכה האמין, למרות חששותיו, כי סדן ישיג עבורו הצעה טובה מברינבוים. אך כאשר הודיע סדן על הפסקת פעילותו כדירקטור חליף ועל הפסקת ניהול המו"מ, שוכנע כי אינו יכול לתת בו עוד אמון וכי הוא משתף פעולה עם בארינבוים ומגייס לצורך כך גם את עורכי הדין אוריון ובכר. לפיכך גמר בדעתו לפטרם, תוך שהוא נערך להחליפם (ס' 95 לסיכומי סדן).

48.4. אשכנזי טוען כי סדן מעל באמונו גם כאשר המשיך במגעים עם בארינבוים בענייניו של אשכנזי לאחר שכבר פוטר וכן מוסיף כי בדיעבד נודע לו שסדן העביר אל בארינבוים את "מסמך הערך מדצמבר 2004" שקיבל מאשכנזי, מסמך פנימי סודי בו נקב אשכנזי בשווי נמוך במיוחד של החזקותיו בחברה לצורך רכישת פעילותה על ידי אשכנזי או עיסקת "bambi". לדברי אשכנזי, העברת נתונים אלה לבארינבוים פגעה פגיעה קשה בכושר המיקום שלו מול בארינבוים ואילצה אותו, בסופו של דבר, למכור את מניותיו במחיר נמוך בהרבה משווין.

48.5. אשכנזי מכחיש כי בפברואר 2005 התחייב לשלם לסדן 4% מההצעה הגבוהה ביותר שיצליח להשיג, גם אם לא תתגבש הסכמה למכירת המניות עד תום תקופת הסכם שכר הטרחה.

48.6. אשכנזי אינו חולק על כך שנסיבות רגילות, פיטורי השלוח טרם סיום השליחות, אך אם היו בשל משבר אמון, מזכים את השלוח בשכר ראוי, אך לטענתו אין מקום גם לשכר ראוי כאשר הוכח, כבענייננו, כי השלוח מעל באמון השולח והפר את חובותיו ואת התחייבויותיו כלפיו. לטענת אשכנזי, לא רק שסדן אינו זכאי לשכר ראוי אלא שיש לחייבו בפיצוי על הנזקים שגרם לאשכנזי, כמפורט בתביעה שכנגד. מבלי לפגוע בטענותיו אלה, חולק אשכנזי גם על שיעור השכר הראוי שטוען לו סדן ועל מהימנות דיווח השעות שהגיש. לתמיכת טענותיו בעניין השכר הראוי, הגיש אשכנזי חוו"ד של רו"ח עזרא שמש.

דיון והכרעה

49. לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי היטב בראיות ונתתי דעתי על טענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי יש לקבל חלקית את התביעה, באופן שאשכנזי יחוייב לשלם לסדן שכר ראוי עבור עבודתו, ואילו התביעה שכנגד תידחה. אבאר נימוקי.

50. ההתקשרות בין אשכנזי לסדן יצרה ביניהם יחסי שליחות אישיים, הטעונים מעצם טיבם רמה מיוחדת של אמון, בדומה ליחסי עורך דין לקוח. בענייננו נדרשה אף רמה גבוהה במיוחד של אמון בין הצדדים, נוכח רגישות הנושא מבחינת אשכנזי. ראשית – המדובר היה בנכס רב ערך שהיווה למעשה את עמל חייו, ושנית – בשל הסכסוך המר עם בארינבוים ופיטוריו המפתיעים, היה אשכנזי נתון בסערת רגשות זעם, עלבון וחששות. אשכנזי ייחס לבארינבוים תכונות דמוניות ממש ורצון לפגוע בו בכל דרך אפשרית (ראה השקפת אשכנזי לגבי בארינבוים וצוותו בזמן אמת, כעולה מעדות ידידו מר ברקמן, וכן בהמשך, מתצהיריו ומחקירתו שלו).

51. בהתאם להלכה הנוהגת לגבי הסכמי עורך דין ולקוח, גם בהתקשרות דנן נכלל, לטעמי, תנאי מכללא, לפיו רשאי אשכנזי לנתק את הקשר עם סדן בכל עת טרם השלמת העיסקה שלעניינה נשכרו שירותיו, ובלבד שיובטח לסדן שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114). על אשכנזי חלה, כמובן, החובה להפעיל את זכותו האמורה בתום לב ומסיבה הוגנת (ראה ע"א 8854/06 חיים קורפו עו"ד נ' סורוצקין ואח' (פרסם בנבו, צורף על ידי התובעים).

52. אין למעשה חולק על כך שאשכנזי סיים את ההתקשרות עם סדן בטרם הושלמה העיסקה לשמה נשכרו שירותיו. מסקנה זו מתבקשת גם על פי פרשנות סדן להתקשרות, שכן הצעת בארינבוים לתשלום של 25 מיליון ₪ ("מחיר המטרה" לגישת סדן) הועלתה, לכל הדעות, אחרי פיטורי סדן על ידי אשכנזי (ראה מכתב סדן מיום 19.4.05 נספח כ"א לתצהירו וכן דבריו בעמ' 151 לפרוטוקול).

אעיר כי אין כל הוכחה אריתמטית לטענת סדן, לפיה גם הצעה קודמת (18 מיליון ₪ + 1.8 מיליון ₪ מותנה + כיסוי שכ"ט ב"כ אשכנזי וסדן + סכום נוסף של מאות אלפי ₪) עלתה בפועל כדי 25 מיליון ₪ ברוטו. טענה זו עומדת בניגוד לדברי סדן עצמו במכתבו מיום 19.4.05, בו התייחס לכל ההצעות שקדמו להצעת 25 מיליון ש"ח כהצעות שהיו נמוכות ממחיר המטרה. ממילא הצעה זו הובאה אף היא לידיעת אשכנזי רק לאחר שהודיע לסדן על סיום ההתקשרות.

53. לכאורה, בנסיבות כאלה היה סדן זכאי לשכר ראוי עת סיים עימו אשכנזי את ההתקשרות. אלא שכל אחד מהצדדים טוען כי משנהו פעל בחוסר תום לב ותוך הפרת החוזה. סדן טוען כי אשכנזי פיטר אותו בחוסר תום לב, ועל כן הוא זכאי לפיצויי קיום בגובה מלאו שכרו החוזי, ולא רק לשכר ראוי. אשכנזי טוען כי סדן פעל בחוסר תום לב ואף תוך מעילה באמון, ועל כן לא רק שאינו זכאי לשכר כלשהו אלא יש לחייבו לפצות את אשכנזי על נזקים שגרם לו.

לטעמי, איפוא, המחלוקת העיקרית בתיק נוגעת לתום ליבם של הצדדים. אקדים ואעיר, כי לדעתי איש מהצדדים לא פעל בחוסר תום לב ולא הפר את ההסכם, ואולם נוצר ביניהם משבר אמון כאשר היה בו כדי להצדיק את סיום ההתקשרות על ידי אשכנזי, תוך תשלום שכר ראוי לסדן.

54. לא מצאתי ממש בטענות אשכנזי, לפיהן חבר סדן אל בארינבוים במטרה לשכנע את אשכנזי למכור את מניותיו במחיר נמוך. אכן, חשדות מסוג זה החלו מפעפעים בלב אשכנזי מסוף פברואר 2005, על רקע משבר האמון שנתגלע בין הצדדים, אך בפועל לא היה בהם ממש ומכל מקום לא הוכחו לי במאומה. לא למותר לציין, כי המדובר הוא בטענות קשות, שהנטל להוכחתן הוא גבוה מהרגיל.

אין חולק כי סדן הכיר את בארינבוים לראשונה במסגרת פרשה זו, לא הוכח לי כי במהלכה או אחריה נוצר בין השניים קשר אישי או עסקי כלשהו למעט המו"מ בענייני של אשכנזי. לא ניתן להסיק על קיומו של קשר כזה או אינטרסים משותפים כלשהם בין השניים מכך שמשרד ב"כ סדן נמצא בסמיכות למשרד בארינבוים, טענות שממילא לא הוכחו. אין איפוא כל בסיס לטענה כי היה לסדן אינטרס כלשהו לחבור אל בארינבוים במגמה להזיק לאשכנזי.

לא ניתן, לדעתי, להוכיח קיומה של מעילה באמון מתוך אופן התנהלותו הידידותי יחסית והענייני של סדן במהלך המו"מ עם בארינבוים וישיבות הדירקטוריון. נכונה אני לקבל כי אשכנזי העדיף, מטעמיו הרגשיים, כי סדן "יכתוש את ראש" אויבו ויקשה עליו את חייו בחברה, אך כתישת ראשים אינה הטאקטיקה היחידה, או בהכרח הטובה יותר. לניהול מו"מ למכירת מניות מיעוט בחברה. לא הוכח לי כי הטאקטיקה שנקט בה סדן נבחרה משיקולים זרים. התרשמתי כי היתה מיועדת לשרת את מטרות אשכנזי לפי מיטב מומחיותו וניסיונו של סדן. דברים שהוחלפו בין סדן לבין בארינבוים בתום פגישתם הראשונה, לא היו, לטעמי, אלא דברי נימוסין שאינם מלמדים מאומה על קשר בין השניים וודאי אינם מוכיחים מעילה באמון. זאת ועוד. בפועל אשכנזי היה ער לאופן בו מתנהל סדן וגם אם הסתייג מכך מספר פעמים באוזני עו"ד אוריון (ראה תצהירו), בפועל קיבל אותו והשלים עימו.

לטעמי, אין להסיק מעילה באמון או חוסר תום לב מכך שסדן המליץ לאשכנזי בינואר 2005 לשקול קבלת הצעה של 18 מיליון ₪, ולאחר מכן המליץ לו לקבל הצעה הקרובה ל – 20 מיליון ₪. אמנם, הצעות אלה היו נמוכות בעליל מציפיות אשכנזי, דהינו – מ"מחיר המטרה" לו ציפה אשכנזי, כפי שהיה ידוע לסדן. אך שוכנעתי מתוך התכתובת ועל פי עדות סדן, כי בזמן אמת סבר סדן, בתום לב ולאור האילוצים שהתלוו למכירת המניות באותה עת (ירידת עיסקת פאנדטק מעל הפרק ועמדה נוקשה של בארינבוים), כי אם יקבל אשכנזי את ההצעה יוכל להשיג עבורו תוספת מסוימת במו"מ סופי, כך שיתקבל מחיר סביר הקרוב יותר ל"מחיר המטרה" (ראה עדות סדן בעמ' 95 – 96 לפרוטוקול). השקפה זו עולה גם ממכתבי סדן בזמן אמת, כגון מכתבו אל עו"ד אוריון מפברואר 2005 (נספח י"ג לתצהיר סדן). בנוסף, הוכח לי כי גם עורכי הדין של אשכנזי סברו באותה עת שמדובר בהצעה שכדאי לו לשקול ואף המליצו לו לקבלה (ראה עדות עו"ד אוריון). איני מקבלת את טענת אשכנזי לפיה סדן היה זה שהסתי את עורכי הדין, וסבורני כי פעלו לפי מיטב שיקול דעתם המקצועי. זאת ועוד. הוכח כי אשכנזי עצמו לא דחה על הסף את הצעת "18 + 1.8", אלא ביקש לשקול אותה (כאמור ב"מכתב החברים הנכבדים"). בנסיבות אלה, אין לראות בעמדת סדן משום עמדה מופרכת וחשודה, וודאי שאין לראות בה משום ראיה למעילה באמון.

אשר להעברת "מסמך הערך מדצמבר 2004" על ידי סדן לבארינבוים. אין חולק כי המסמך אכן הוצג לבארינבוים וטננבוים על ידי סדן (ראה עדות סדן עמ' 149 לפרוטוקול). אני מקבלת את עדות סדן, לפיה המסמך נערך על ידי אשכנזי וסדן יחד, זאת בהסתמך על דברי אשכנזי עצמו ב"מסמך למה 25". אין חולק כי המסמך נערך לצורך מו"מ עם בארינבוים וכי עלה ממנו שווי החזקות של 25 מיליון ₪, במועד בו הצעות בארינבוים היו עדיין נמוכות בהרבה. שוכנעתי כי סדן מסר את המסמך לבארינבוים במסגרת המו"מ למטרה לשמה נועד המסמך – לשכנעו להעלות את הצעתו. איני סבורה כי היה בכך משום כוונה רעה, חוסר תום לב או מעילה באמון. איני רואה הבדל בין מסירת נתונים בעל פה לבין מסירתם בכתב, בפרט כאשר מדובר בנתונים שהיו מוכרים למעשה לכל המשתתפים במו"מ והיתה מחלוקת לגביהם. לא הוכח לי כי אשכנזי אסר על סדן להעביר את המסמך לבארנבוים, ואף אם סדן היה מיטיב לעשות אילו נועץ באשכנזי טרם העברת המסמך לבארינבוים, הרי שלא הוכח לי כל נזק שנגרם לאשכנזי כתוצאה מהעברתו. המסמך לא שכנע את בארינבוים להציע 25 מיליון כאשר הוצג לו. לאחר מכן, כאשר שוכנע להציע סכום זה, לא היסס אשכנזי לדחותו על אתר, למרות האמור במסמך. כך, למעשה, הפך המסמך ל"מים תחת הגשר", ולא היתה לו עוד כל חשיבות. בסופו של דבר מכר אשכנזי את המניות לאחר כשנה וחצי במחיר גבוה בהרבה, ולא הוכח לי כי למסמך היתה חשיבות כלשהי במו"מ זה.

אשר לכך שסדן המשיך לנהל מגעים עם בארינבוים לאחר שאשכנזי הודיע על סיום ההתקשרות. אכן, היה על סדן למשוך ידו מיידית מכל ענייני אשכנזי, מרגע שאשכנזי הודיע לו על סיום ההתקשרות. למרות זאת, איני סבורה כי בכך שהעביר לאשכנזי את ההצעה לתשלום 25 מיליון ₪ פעל בחוסר תום לב או גרם לאשכנזי נזק. התרשמתי כי באותה עת סבר סדן כי יכול שההסכם בינו לבין אשכנזי עדיין תקף מבחינה משפטית (ראה מכתבו בעניין זה), וכן סבר שהוא מסייע לאשכנזי כאשר הוא משיג עבורו הצעה בסכום שהיה, להבנת סדן, משאת נפשו של אשכנזי. סבורני כי גם אם נפל פגם בפעילותו של סדן בשלב זה, וגם אם פעל תוך חריגה מהרשאה, הרי שאין בכך כדי לאיין את זכותו לשכר ראוי עבור פעילותו קודם לכן. בנוסף, לא הוכח לי כי פעילות זו גרמה לאשכנזי נזק ממשי כלשהו. אשכנזי, כאמור, דחה את הצעת בארינבוים שהושגה בשלב זה על ידי סדן, ובכך נסתיים חלקו של סדן בפרשה. לא הוכח לי כי להלך זה נותרה עוד רלוונטיות כלשהי במגעים למכירת המניות לאחר שני וחצי, או למחיר בו נמכרו.

55. לא הוכח לי, איפוא, כי סדן חבר אל ברינבוים או מעל באמון אשכנזי בכל אופן אחר. כמו כן לא הוכח לי כי סדן פעל כלפי אשכנזי בחוסר תום לב או תוך הפרת הסכם שכר הטרחה. מכאן כי לא הוכחה עילתה של התביעה שכנגד. בנוסף, לא הוכחו במאומה הנזקים שנטענו בה, אשר גם לא פורטו כדבעי. משכך, אין בפי אשכנזי כל טענה שיש בה כדי לשלול כליל את זכותו של סדן לשכר ראוי.

56. סדן, מצידו, טוען כי על אשכנזי לשלם לו לא רק שכר ראוי, אלא עליו לשלם לו שכר מוסכם מלא, זאת כפיצויי קיום על כך שהפר את החוזה ונהג עימו בחוסר תום לב. בחנתי טענה זו וגם בה לא מצאתי ממש.

אכן, קיימות נסיבות בהן הכירו בתי המשפט בזכותו של עורך דין לשכרו המוסכם כפיצויי קיום, בעקבות ניתוק הקשר על ידי הלקוח. עיון במקרים אלה מעלה כי בכולם הוכח שהטעם האמיתי לניתוק הקשר לא היה נעוץ בטיב השירות או במשבר אמון ענייני בין השלוח לשולח, אלא ברצון הלקוח להוזיל את מחיר השירות, למשל על ידי אילוץ השלוח להסכים לשכר חדש, נמוך יותר, או על ידי ניסיון להעביר את הטיפול לאחר, הגובה שכר נמוך יותר (ראה, למשל, ע"א 8854/07 קורפו חיים, עוד נ' סורוצקין, לעיל, ת"א (תא) 1171/02 עו"ד יצחקניא גולדברג נ' ארוך אלי (מאגר נבו), ע"א (י-ם) 11097/07 עו"ד באדר נ' נחם מושב עובדים (מאגר נבו)). אלא שנסיבות כאלה לא הוכחו בענייננו.

ראשית, אשכנזי לא ניסה לאלץ את סדן להפחית את שכר טרחתו. דווקא סדן היה זה שניסה לשפר את ההסכם מבחינתו. בנוסף, הוכח כי אשכנזי לא ניסה להעביר את הטיפול לאחר הגובה פחות, שכן הגורמים האחרים עימם התקשר גבו שכר דומה או אף עולה על שכרו של סדן (וראה, למשל, הסכם שכ"ט עו"ד ברץ ת/2, והסכם יורוקום).

שנית, הוכח כי אשכנזי לא חזר בו מכוונתו לבצע את העיסקה לשמה שכר את סדן והמשיך לנסות למכור את המניות גם לאחר פיטורי סדן. בכך יש כדי לשמוט את הקרקע תחת הטיעון כי אשכנזי עיכב את תשובתו להצעת 18 + 1.8 בחוסר תום לב על מנת להמתין להנפקה או לבצע עיסקה אחרת, תוך ניצולו של סדן.

שלישית, השתלשלות העניינים כפי שהיא עולה מהראיות, שוללת את הטענה לפיה אשכנזי פיטר את סדן שעה שהעריך כי סדן קרוב להשיג את "מחיר המטרה", על מנת לחמוק מהצורך לשלם לו את שכרו המוסכם במקרה כזה. הוכח, כי כאשר אשכנזי פיטר את סדן, עמדה על הפרק רק הצעת 18 + 18, שהיתה נמוכה אף מ – 20 מיליון ₪. לא הוכח כי לאשכנזי היתה אינדיקציה כלשהי על כך שסדן ממשיך במו"מ ועומד להתקרב להצעה בסכום של 25 מיליון ₪. אדרבא. לאור הודעת סדן מיום 21.2.05, אשכנזי היה רשאי להניח כי סדן משך ידו מהמגעים וממתין ל"חידוש הבסיס למו"מ". הוכח, כי רק לאחר שהודיע לסדן על סיום ההתקשרות, מסר סדן לאשכנזי כי בפועל המשיך במגעים וכי "בימים האחרונים" השיג התקדמות נוספת (מכתבו מיום 24.3.05).

57. שוכנעתי, איפוא, כי אשכנזי פיטר את סדן בתום לב, לאור משבר אמון חריף שנוצר ביניהם. משבר האמון נולד מתוך חילוקי דעות ענייניים אודות הצעת בארינבוים, אך נתלוותה אליו גם התדרדרות קשה ביחסיהם האישיים של הצדדים.

אין חולק, כי החל מאמצע חודש ינואר 2005 ועד סיום ההתקשרות על ידי אשכנזי, ההצעה אשר עמדה על הפרק היתה לתשלום סכום נמוך מ – 20 מיליון ₪,למכירת המניות וסילוק תביעת ההעסקה. לא תתכן מחלוקת, כי סכום זה היה נמוך בעליל מציפיותיו של אשכנזי, כפי שאשכנזי התווה אותן בתחילת הדרך עם סדן, וכפי שהמשיך לדבוק בהן במהלכה. ציפיות אלה היו ידועות לסדן, כעולה ממכתבו אל עו"ד אוריון, נספח י"ג לתצהיר סדן.

עולה כי עמדת אשכנזי, לפיה המדובר בהצעה נמוכה, אשר אין לקבלה על אתר, וודאי שאין לקבלה ללא שיקול זהיר והתייעצויות, היתה עמדה סבירה ואף מתבקשת בנסיבות העניין. הוכח, כי בד בבד עם התייעצויות שערך, ניסה אשכנזי לשכנע את סדן להמשיך במו"מ ולהשיג הצעה טובה יותר. לצורך כך העביר לו נתונים שונים ("מסמך השווי מינואר 2005" ו"מסמך למה 25").

סדן לא סבר כי נתונים אלה שהעביר לו אשכנזי הם משכנעים או בעלי משקל, אלא התייחס אליהם בביטול, כעולה היטב מחקירתו: "...שאול בנה מה שניקרא אקסלים, סימולציות כאלה ואחרות... שאול שיחק במספרים..."(עמ' 91 לפרוטוקול) וכן: "אני אמרתי לך אני קיבלתי משאול חדשות לבקרים כל מיני הערכות, בין אם בכתב ובין אם בטלפונים, כל מיני ידיעות שיכלו לתת לי את התחמושת כדי להשיג לו את המטרה" (עמ' 93 לפרטוקול) וכן: "אז המחירים עולים, המחירים יורדים, אקסל סובל הכל" (עמ' 97 לפרוטוקול). סדן סבר, איפוא, כי אשכנזי מפריז בציפיותיו לגבי מחיר המניות.

כמו כן, סבר סדן כי אשכנזי מפריז בהערכתו את תביעת ההעסקה, כדבריו במכתבו אל עו"ד אוריון (נספח י"ג לתצהיר סדן): אמנם, לאורך הדרך הוא תלה תקוות מרובות בתביעת התעסוקה – משהו בין 2 ל – 4 מלש"ח אך הוסבר לו שוב ושוב שתוצאה כלשהי בתביעת התעסוקה מותנית בכך שבית המשפט/דין לא יקבל את טענות החברה, לפיהן היתה עילה לפיטוריו; וכולנו יודעים כמה וודאות ניתן לייחס לבתי המשפט"; וכן דבריו בעמ' 99 לפרוטוקול: "שאל ידע שעורכי הדין שלו מעריכים את תביעות השכר שלו במכסימום 2 מיליון ₪.

על יסוד השקפותיו אלה, ולמרות ניסיונות אשכנזי לשכנעו אחרת, דבק סדן בעמדתו, לפיה על אשכנזי לאשר את ההצעה העומדת על הפרק (עדותו בעמ' 95 – 96 לפרוטוקול). נראה כי על הצדדים הכבידו גם הבדלי אישיות, כעולה היטב מתוך תיאורו הבא של סדן: "ביהמ"ש: מה ששואלים את אדוני זה שאדוני התחיל לאבד את הסבלנות ב – 18 פלוס 1.8 ולא ב – 25? ת.: אני הייתי מוכן להמשיך ללכת לקראת ה – 25. ביהמ"ש: אז אומרים תמשיך. ת.: לא אבל אני שואל אותו ומה אם תגיד לי לכל דבר לא כולל ה – 25? אז פה לא היתה תשובה זה מה שהטריד אותי. ביהמ"ש: הוא לא אמר לי אין מצב שאני לא אגיד לך לא? ת.: גבירתי שאול אשכנזי זה אדם שתקן. אדון אשכנזי יודע לעשות שימוש טוב מאד בשתיקה, מצויין. אני לא פסיכולוג אבל יש לי מספיק שנות ניסיון כדי להכיר אנשים. הדרך שלו היא לא להגיד כן או לא אלא לשתוק ברגע שהוא שותק התשובה ברורה לגמרי. אז כשאני אומר לו מה אני אעשה אם אני אביא ואתה לא תסכים אז הוא שותק. הוא שותק אז זה הטריד אותי" (עמ' 129 לפרוטוקול).

כאשר חלפו מספר שבועות ואשכנזי המשיך לעכב את תשובתו להצעת בארינבוים, תוך שמסר כי הוא מנהל מגעים עם גורמים אחרים אך נמנע מלשתף את סדן בפרטים אודותיהם, החל סדן לחשוש כי אשכנזי פועל על פי "אג'נדה" נסתרת וכי הוא עלול למצוא עצמו בסופו של יום ללא שכר (ס' 123, 125 לתצהירו). חשש זה התעצם לאור דברים שנמסרו לסדן, לטענתו, על ידי עורכי הדין, לפיהם אשכנזי חזר בו מכוונתו למכור את המניות ומבכר עתה להמתין להנפקה (עמ' 112 ועמ' 115 לפרוטוקול). סבלנותו של סדן פקעה והוא חש תסכול, טינה וקוצר רוח כלפי אשכנזי. הדברים עולים היטב מנימת מכתביו של סדן אל אשכנזי ואל עו"ד אוריון באותה תקופה, מצטיירים לאור דבריו כי הגיע לכלל רתחה כזאת שרצה לזרוק את אשכנזי מהמשרד ולנתק עימו א הקשר. העובדה שסדן איבד את האמון באשכנזי בשלב זה עולה מדרישתו לשנות את הסכם שכר הטרחה על מנת להבטיח כי יקבל את שכרו גם אם לא תיקשר עיסקה. גם בחקירתו לפני הודה סדן כי במהלך תקופה זו איבד את הסבלנות ואת האמון כלפי אשכנזי.

בפברואר 2005 ניסו הצדדים לגשר על הפערים ביניהם בפגישה. בפגישה דובר בעניין שכרו של סדן. סדן טוען כי הגיעו להסכמה בענין זה וכי ההדורים יושרו. אלא שהשתלשלות העניינים מיד לאחר מכן מלמדת אחרת. מיד אחרי הפגישה, שבו עורכי הדין והמליצו לאשכנזי לקבל את הצעת 18 + 1.8. אשכנזי, מצידו, השיב ב"מכתב החברים הנכבדים", בו שב והודיע כי מדבור בהצעה נמוכה מאד, אשר גם אם אינו דוחה אותה על הסף, הרי שהוא זקוק לזמן על מנת לשקול אותה. סדן המשיך להפגין כלפי אשכנזי יחס קצר רוח ומסתייג, כעולה ממכתבו אל עו"ד אוריון (נספח י"ג לתצהיר סדן). לא חלפו אלא ימים אחדים, והמשבר הגיע לשיאו כאשר סדן שלח אל אשכנזי את הודעתו מיום 21.2.05 (נספח י"ד לתצהיר סדן). בה הודיע כי אין בדעתו להשתתף בישיבות הדירקטוריון אלא כאשר ייווצר מחדש בסיס למו"מ עם בארינבוים. בחקירתו ניסה סדן למזער במשמעות ובהשלכות הודעה זו (עמ' 143 לפרוטוקול), אך לא ניתן להגזים בהשפעתה מרחיקת הלכת על אשכנזי. משמעות ההודעה היתה, כי סדן אינו מתכוון להמשיך במו"מ במצב שנוצר (סירוב אשכנזי לקבל את הצעת 18 + 1.8) וכי עד שלא ישתנו הנסיבות אין בסיס לחידוש המו"מ להשגת המחיר בו היה אשכנזי מעוניין (ראה דברי סדן בעמ' 141 לפרוטוקול, שורות 15 – 16). הודעה זו העמידה את אשכנזי במצב בו לא היה לו עוד גורם שינהל עבורו את המו"מ, לא היה לו עוד גורם שיופיע מטעמו בישיבת הדירקטוריון אלא היה עליו להיערך להתייצבות מול אויביו בעצמו, ואם לא די בזאת, ראה סדן להוסיף מכתבו פיסקה לפיה הוא שומר על מלוא זכויותיו כלפי אשכנזי. לא היה ניתן להבין הודעה זו אלא כהבעת אי אמון של סדן באשכנזי.

אין להתפלא, איפוא, על כי נוכח הודעה זו, תוך שהיא מצטברת להסתייגות אשכנזי מאופן התנהלותו הידידותי של סדן כלפי בארינבוים ולתחושתו הקשה של אשכנזי עקב המלצת סדן לקבל הצעה נמוכה ועקב יחסו קצר הרוח של סדן כלפיו, איבד אשכנזי כליל את האמון בסדן וביכולתו להמשיך ולקדם את עניינו (ראה עדות אשכנזי בעמ' 325 לפרוטוקול). אין גם להתפלא על כי גם בלב אשכנזי החלו לצוץ חשדות בדבר מידת נאמנותו של סדן.

במצב זה של אובדן וחשדות הדדים, לא היה לאשכנזי מנוס אלא לסיים את ההתקשרות עם סדן. סדן טוען כי יש לראות משו חוסר תום לב בכך שאשכנזי לא הודיע לסדן על סיום ההתקשרות כבר בסוף פברואר אלא רק בסוף מרץ. אין דעתי כדעתו. מקובלת עלי טענת אשכנזי, לפיה היה זקוק לזמן על מנת להחליט על צעדיו נוכח המצב שנוצר. ולגייס גורמים אחרים שיסייעו לו. במכתבו מיום 24.3.05 טען סדן, אמנם, כי בפועל המשיך לנהל את המו"מ עם בארינבוים לאחר הודעתו מיום 21.2.05, אך כפי שבואר לעיל, לא הוכח לי כי לאשכנזי היתה כל אינדיקציה על המשך המגעים וסבורני כי לאור הודעת סדן כי הוא ממתין ל"בסיס לחידוש המו"מ" היה אשכנזי רשאי להניח כי סדן שבת ממלאכתו עבורו וכי כל נזק לא יגרם אם יודיע לו על סיום ההתקשרות כעבור מספר שבועות.

עולה מהמקובץ, כי אשכנזי פיטר את סדן על רקע משבר אמון. בנסיבות אלה, היה אמנם זכאי לעשות כן אך היה עליו לשלם לסדן את שכרו הראוי עבור עמלו עד פרוץ המשבר.

58. לאור תוצאה זו, אין לי צורך כלל לעסוק בשאלת קיומו של "מחיר מטרה" ופרשנות הסכם שכר הטרחה. על מנת להפיס דעת הצדדים, אשר התיחסו לשאלות אלה בהרבה ואף ראו בהן את מוקד המחלוקת, אתייחס אליהן בקצרה.

ראשית, אני דוחה את פרשנות סדן להסכם שכר הטרחה,לפיה די היה לו להשיג מבארינבוים הצעה ב"מחיר מטרה" מסוים על מנת להיות זכאי לתשלום שכרו המסוכם. לטעמי, משנקבע בהסכם כי השכר יהיה באחוזים מתוך "התמורה שיקבלו אשכנזי... עבור המניות", כי שיעור השכר יקבע בהתאם למועד המימוש וכי השכר ישולם במקביל לקבלת התמורה על ידי אשכנזי, הרי מדובר בהסכם חד משמעי לפיו הזכות לשכר הטרחה כרוכה בקשירתה של עיסקה בפועל, ולא בהשגת הצעה גרידא. את ההסכם ניסח סדן עצמו, וחזקה עליו שאילו היו הצדדים מסכימים לתשלום שכר בגין השגת הצעה בלבד, היה מנסח את ההסכם בהתאם. אדרבא. חששו של סדן בפברואר 2005, לפיו אם אשכנזי ידחה את כל ההצעות, כולל הצעות במחיר המטרה, לא יזכה סדן לשכר, כמו גם דרישתו כי ההסכם ישונה כך שיהיה זכאי לשכר גם בהעדר עיסקה מוגמרת, מלמדים כי סדן היה ער לכך שזכותו לשכר לפי ההסכם תלויה בכך שאשכנזי יקבל הצעה שתוצע לו על ידי בארינבוים, ואין די בהשגת הצעה כזו בלבד.

שנית, אני מקבלת את טענת סדן, לפיה בעת המו"מ עם סדן לקראת ההתקשרות ביניהם ולקראת המו"מ עם בארינבוים, התווה אשכנזי לסדן את ציפיותיו ואת יעד ההתקשרות מבחינתו, במונחים כספיים. קביעת מחיר יעד כאמור היא אכן הכרחית בעיסקת שליחות למכירת נכס שתמורתה באחוזים, אך סבורני כי בדרך כלל המדובר הוא בסדר גודל כללי, הנתון אחר כך לשינויים במהלך המו"מ, כפי שביאר רו"ח אריה עובדיה בעדותו: "...הרבה פעמים אתה קובע שכר טרחה ומחיר המטרה זז או תוך כדי דיונים אתה מוצא אותו. אתה קודם כל רוצה לדעת איזה סדר גודל... ביהמ"ש: יכול להיות מוצאים אותו תוך כדי הדיונים? ת.: יכול להיות. ביהמ"ש: זאת אומרת שיכול להיות שיוצאים לדרך כשמחיר המטרה לא ברור בדיוק? ת.: בהתחלה, בשלב הראשון... בשלב הראשון הרי גם ברור סדר גודל העיסקה זאת אומרת כשאתה קובע אחוזים אתה לא מקבל בסוף היום אחוזים אתה רוצה לדעת כמה כסף יוצא לך. אז אתה יודע שזה סדר גודל של 50 מיליון שקל סדר גודל של 400 מיליון שקל, אתה יודע על איזה סדר גודל אתה מדבר. אם זה יהיה 380, 400, 420 זה בדרך כלל יקבע תוך כדי מהלך... אתה לא מתחיל לעבוד לפני שאתה יודע את סדרי הגודל אז קודם כל יש סדר גודל ברזולוציה גבוהה ואחר כך אתה מתחיל לצמצם אותו, אז הרבה פעמים בשכר הטרחה אתה לא תמצא את זה..." (עמ' 75 לפרוטוקול).

שלישית, שוכנעתי כי בין הצדדים דובר על סכום של 25 מיליון ₪ כמחיר יעד לסיום הסכסוך. אני נסמכת בכך על דברי אשכנזי עצמו במסמכים שערך, ובעיקר "מסמך למה 25" ו"מכתב החברים הנכבדים". ניסיונותיו של אשכנזי לפרש אחרת את מכתביו אלה היו מגומגמים ובלתי משכנעים (עדותו בעמ' 286-283 לפרוטוקול). ואין ממש בטענתו כי היו בגדר "סיעור מוחות סתמי" (ראה סיכומיו). גם עו"ד אוריון, שעדותו היתה מהימנה עלי לחלוטין, מוסר כי אשכנזי התווה מחיר של 25 מיליון ₪ לסגירת עיסקה וסיום הסכסוך. אני מקבלת את טענת אשכנזי, לפיה כבר בתחילתה דרך שאף למחיר יעד גבוה בהרבה מ – 25 מיליון ₪. המסמכים מלמדים ההיפך. מאידך איני מקבלת גם את טענת סדן בחקירתו, לפיה אשכנזי הביע הסכמה לשקול הצעות הקרובות ל – 15 מיליון ₪ (עמ' 85 לפרוטוקול). לטעמי, הצדדים היו ערים לכך שהסכום של 25 מיליון ₪ אינו "מחיר מטרה" קשיח, אלא הוא "סדר גודל ברזולוציה גבוהה" כדברי רו"ח אריה עובדיה, ונתון לשינויים (הן למטה והן למעלה), לפי הנסיבות וההתפתחויות במהלך המו"מ. למותר לציין כי כאשר מדובר במו"מ העשוי להימשך שלוש שנים, כבענייננו, אין טעם בקביעת מחיר מטרה קשיח למניות, כאשר ערך החברה יכול להשתנות מהותית במהלך המו"מ. העובדה כי לא היה מדובר במחיר קשיח עולה גם מכך שסדן המליץ לאשכנזי לשקול הצעות של כ-18 מיליון ₪, למרות שהיו נמוכות בהרבה מ"מחיר המטרה" שטוען לו סדן עצמו.

רביעית, אני מקבלת את טענת סדן, לפיה אשכנזי הוא זה שקבע את מחיר היעד למו"מ, ולא סדן. עוד אני סבורה כיס דן היה רשאי להסתמך על קביעה זו של אשכנזי, שכן לא רק שהיה השולח ובעל הנכס, אלא שהוא גם איש עסקים מנוסה אשר הכיר היטב את החברה והיה ער לאילוצים השונים במכירת המניות.

חמישית, כמי שקבע את סדר הגודל ההתחלתי של מחיר היעד, בפרט כאשר מדובר היה בסדר גודל כללי בלבד, היה אשכנזי רשאי לשנות את עמדותיו ואת מתווה המחיר שקבע, ובלבד שיעשה כן בתום לב ומסיבות ענייניות. בענייננו לא הוכח לי כי אשכנזי אכן שינה את עמדתו לעניין מחיר היעד לאורך תקופת ההתקשרות עם סדן, הכל כעולה מ"מסמך למה 25" ו"מכתב החברים הנכבדים", בהם שב והסביר כי המחיר המינימלי מבחינתו הוא עדיין 25 מיליון ₪, למרות עלית ערכי החברה. מסקנה זו עולה גם ממכתבו של סדן אל עו"ד אוריון מיום 21.2.05 (נספח י"ג לתצהיר סדן). ואולם, גם היה מתברר כי אשכנזי שינה עמדותיו, הרי שלמעט במצב של חוסר תום לב מוכח, לא היה בכך כדי להקנות לסדן זכות לתשלום שכר בגובה השכר המוסכם. שינוי עמדות ענייני מצידו של אשכנזי היה מקנה לסדן רק את הזכות לפרוש מניהול המו"מ תוך קבלת שכר ראוי, כדברי רו"ח אריה עובדיה: ".: כשענית לשאלת בית המשפט לפני רגע אתה אמרת שבמהלך עיסקה, לא משנה ההסכם הזה עכשיו, במהלך עיסקה אתה יכול לראות שהלקוח הוא, מה שנקרא, ציפיותיו גבוהות הרבה יותר ממה שאתה חושב שאתה יכול לסגור לו ואז אתה יוצא מן העיסקה למה אתה מתכוון? ת.: יוצא ומנסה להגיע איתו ל – negotiation אחר. זאת אומרת אם סתם דוגמה, אתה חושב שאתה יכול להגיע לחצי מהמחיר שהוא מצפה, אתה אומר אם אתה רוצה שאני אמשיך לעבוד בשבילך שלם לי לפחות x ואם אני אצליח x" (עמ' 78 לפרוטוקול). למעשה, סדן אינו חולק על מסקנה זו, כעולה מסיכומי התשובה מטעמו, וכן כדבריו בחקירתו: "ביהמ"ש: הנה בא לקוח ואומר לאדוני אני חשקה נפשי ב – 50 מיליון ואם אדוני שלוחי הנאמן חושב שהוא לא יכול להביא סכומים כאלה אז בוא נלך איש איש לדרכו. ת.: נכון כבר קרה שהתפטרתי מתיקים כאלה בהחלט" (עמ' 103 לפרוטוקול). וכן: "אני בא ואומר ידידי עד היום עבדתי אתה רוצה היום משהו אחר, you want a new ballpark מקובל עלי בוא נעשה פרישמיש תשלם לי מה שמגיע לי ותזרוק אותי או תגיע אתי להסדר שכר טרחה כזה או אחר" (עמ' 104 לפרוטוקול).

59. מכאן לשכר הראוי המגיע לסדן.

קביעת שכר ראוי היא מלאכה מורכבת. על בית המשפט לקבוע אותו על יסוד ראיות (ראה ע"א 136/92 בעניין ביניש-עדיאל, לעיל; ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ"ד מג(1) 160; ע"א 9282 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20), אך פעמים רבות נקבע השכר הראוי בסופו של דבר על דרך האומדן (וראה, למשל, ע"א (צ) 137/08 עו"ד ווינר נ' יוסף כהן (מאגר נבו)). הלכה היא, כי לא תמיד יקבע השכר הראוי על פי מכפלת השעות בתעריף לשעה, אלא יש לקחת בחשבון גורמים נוספים, כגון היקף העיסקה ומורכבותה, דרגת המקצועיות של נותן השירות ונסיבות אחרות המיוחדות לעניין הספציפי (וראה, למשל, ע"א 458/83, 459/83 בייטרה ואח' נ' ספיר ואח' (מאגר נבו); (ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ ואח' נ' מירון, בן ציון ופריבס עו"ד (מאגר נבו); ע"א 2871/00 ח'ורי נ' בנ'ק מרכנתיל דיסקונט, פד נז(6) 319).

הצדדים הגישו חוות דעת של רו"ח אריה עובדיה מטעם סדן ושל רו"ח עזרא שמש מטעם אשכנזי. סבורני כי אף אחת מחוות דעת אלה אינה קולעת למטרתה. חוו"ד רו"ח שמש אינה עוסקת כלל בשכר הראוי לסוג השירות בו אנו עוסקים כאן, אלא מתייחסת לשכרם של דירקטורים חיצוניים בחברות ציבוריות וכן לשכרם של רואי חשבון. חוו"ד רו"ח אריה עובדיה עוסקת בעיקרה בניתוחה סכם שכר הטרחה. באשר לשכר ראוי היא קובעת אמת מידה כללית ומפנה להסכם שכר הטרחה. איני מקבלת קביעה זו כמשקפת את השכר הראוי ההולם את נסיבות העניין שלפנינו.

אין מקובלת עלי הטענה, לפיה את השכר הראוי יש להעמיד על 4% מתוך ההצעה הגבוה ביותר שהצליח סדן להשיג. ראשית, ככל שטענה זו נסמכת על ההסכם הנטען מפברואר 2005, הרי שלא הוכח לי כדבעי עצם קיומו של הסכם מוגמר כזה, מה גם שלפי טענת סדן עצמו, מטרת ההסכם היתה להסדיר מצב בו עם תום תקופת ההתקשרות (לאחר שלוש שנים) לא תיקשר עיסקה, ולא מצב של פיטורים לאחר מספם חודשים. שנית, איני סבורה כי שיעור של 4%, אשר הוסכם כהולם כריתת עיסקה בפועל, הולם בהכרח גם מצב של סיום ההתקשרות ללא עיסקה. בפרט כאשר הרקע לכך הוא אובדן אמון. שלישית, ככל שיש להתחשב לצורך קביעת השכר הראוי בהישגיו של סדן במסגרת המו"מ, הרי שמהצעתו הגבוהה ביותר של בארינבוים בתקופת ההתקשרות יש להפחית סכום של 15 מיליון ₪. אשר אין חולק כי הושג עוד קודם לכניסת סדן לתמונה, באמצעות איציק עוז.

מבחינת מספר השעות שהושקעו על ידי סדן בעניינו של אשכנזי, נראה לי כי ניתן לאמוד אותן בכ – 105 שעות על פני כשישה חודשים. לעניין זה הגיש סדן דו"ח שעות (אותו הכין על פי יומנו) בו נרשמו 105 שעות. יצויין כי הוכח שסדן השתתף מטעם אשכנזי בכ - 13 ישיבות דירקטוריון של שתי חברות בעלות היקף עסקי נרחב, אחת מהן ציבורית, על כל המשתמע מבחינת הצורך להקדיש זמן ומחשבה להחלטות שעמדו על הפרק. לפי תצהיר סדן, הרישום אינו ממצה ובפועל הקדיש לעניין כ – 200 שעות. אך הערכה זו נראית לי על הצד הגבוה. מכל מקום, גם אם יש מקום להוסיף שעות שלא נרשמו, הרי שבמקביל יש להפחית שעות שנרשמו בטעות, כגון ישיבות דירקטוריון בהן לא השתתף ופעילות בשלב משבר האמון ולאחר ההודעה על סיום ההתקשרות (כעולה מחקירתו).

סדן טוען כי תעריף שעה לשירותיו הוא כ – 300 דולר (ס' 195 לתצהירו, עדותו בעמ' 164 לפרוטוקול). תעריף זה נראה לי סביר בנסיבות העניין שלפני, תוך שהוא לוקח בחשבון את המוניטין של סדן ואת המומחיות והניסיון להם נזקק לצורך העיסקה דנן (לא למותר להעיר כאן כי בסיכומיו, כמו גם בחקירתו, התייחס ב"כ אשכנזי אל מומחיותו של סדן בנימה צינית, אשר לטעמי לא היתה במקומה). בנוסף, מקובל עלי כי יש לכלול באומדן השכר הראוי גם החזר מסוים של הוצאות משרד, אם כי לא בהכרח לפי אומדנו של סדן.

בחישוב השכר הראוי יש לקחת בחשבון גם את היקפה הניכר של העיסקה בה מדובר, ואת האחריות המיוחדות שהוטלה על סדן בתוקף תפקידו כדירקטור. מרכיב זה מחייב, לכאורה, להכיר בשכר ראוי הגבוה מתמורת שעות העבודה גרידא.

מאידך, לדעתי יש להפחית בשיעור הולם את השכר הראוי, לאור האופן בו התייחס סדן אל אשכנזי החל מינואר 2005 וחלקו שלו במשבר האמון בין הצדדים. כאמור, מצאתי כי סדן פעל בתום לב כאשר המליץ לאשכנזי לקבל הצעה של כ – 20 מיליון ₪. כמו כן שוכנעתי כי מבחינה סובייקטיבית אכן התעורר בלב סדן החשש כי אשכנזי משנה את עמדתו ומתכוון להשהות את המכירה, תוך נישול סדן משכרו. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי לא היה יסוד ממשי לכך שסדן איבד את אמונו באשכנזי, ומכל מקום, לא היתה כל הצדקה ליחס קצר הרוח, נעדר הסבלנות והיהיר, אשר סדן הפגין כלפי אשכנזי באותה תקופה. בפרט לא היתה כל הצדקה ליחס של ביטול בו התייחס סדן לנתונים והערכות ששלח אליו אשכנזי ולסגנון הודעתו הדרסטית של סדן לאשכנזי מיום 21.2.05. בנוסף, בדעתי לשקף במסגרת קביעת השכר הראוי גם את העובדה שסדן המשיך להיות מעורב בענייניו של אשכנזי גם לאחר שפוטר על ידו, למעשה מאחורי גבו של אשכנזי, וזאת גם אם עשה זאת בתום לב וגם אם לא הוכח שנגרם עקב כך נזק.

כאשר אני משקללת את הנתונים לעיל כולם. אני מוצאת לנכון להעמיד את שכרו הראוי של סדן עבור שירותיו לאשכנזי עד סיום ההתקשרות בין השניים על סכום של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ (נכון להיום).

אני מחייב איפוא את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים, יחד ולחוד סך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעים, שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. כל צד יישא ביתר הוצאותיו. בעלות ההקלטה יישאו הצדדים בחלקים שווים.
ניתן היום, י"א כסלו תשס"ט, 08 דצמבר 2008, בהעדר הצדדים.
שירי רפאלי
,שופטת

בית משפט השלום בפתח תקווה
ת"א 06-5310 ש.י.ס. בע"מ
ואח' נ' אשכנזי שאול
08 דצמבר 2008
ואח'








א בית משפט שלום 5310/06 ש.י.ס. בע"מ, ד"ר שמחה סדן נ' אשכנזי שאול, ש.א. פתרונות תכנה ואחזקות בע"מ, דור השחר בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/12/2008)