פסקי דין על אליהו דוד | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על ישי כהן |

6096/04 פ     12/02/2006




פ 6096/04 אליהו דוד נ' מדינת ישראל, ישי כהן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
פ
006096/04


בפני
:
כב' השופט דניאל בארי
תאריך:
12/02/2006




בעניין:
אליהו דוד


ע"י ב"כ עו"ד
איתן ענבר

המבקש


נ
ג
ד


1. מדינת ישראל
– ע"י עו"ד רותם רוטמן

2. ישי כהן
– ע"י עו"ד קובי אוחנה





המשיבים


החלטה

כללי:

1.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום בחודש יולי 2004, אשר ייחס לו עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") וקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק.

2.
בכתב האישום שהוגש נטען כי הנאשם הורה לעובדו, משיב מס' 2, להוסיף חלפים לכמויות החלפים שהשתמשו בפועל בדוחות ביצוע עבודות חשמל עבור מוסדות של עיריית ת"א. הדוחות המנופחים הועברו לעירייה ובאמצעותם התקבלו כספים במרמה מהעירייה.

כתב האישום התבסס בעיקרו על הודעתו של משיב מס' 2 שהודה בזיוף הטפסים בהנחייתו של המבקש.

3.
לאחר שמיעת פרשת התביעה וכן עדות הנאשם במסגרת פרשת ההגנה, הודיעה התביעה כי היא חוזרת בה מכתב האישום. לאור הודעת התביעה זוכה המבקש בדין.
4.
לאחר הזיכוי הגיש המבקש בקשה לפיצוי לפי סעיפים 80 ו- 81 לחוק.

5.
המבקש ביקש לפסוק פיצויים לטובתו ולחייב את משיבה 1 לשאת בהוצאות הגנתו בהתאם לסעיף 80 וכן לפצותו בגין ימי מעצרו.

המבקש עתר לחייב את המתלונן, משיב מס' 2, לפצות אותו בגין הוצאות הגנתו בסך 201,434.00 ₪.

6.
המשיבים ביקשו לדחות את הבקשות הנ"ל.

ההיבט המשפטי:

7.
הסעיפים עליהם מסתמך המבקש בבקשתו הינם סעיפים 80 ו- 81 לחוק.

סעיף 80 שעניינו הוצאת הגנה מאוצר המדינה קובע:
"(א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה,
או שראה נסיבות אחרות שמצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה ממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט...".


סעיף 81 שדן בהוצאות ההגנה על המתלונן קובע:

(א) זיכה בית המשפט את הנאשם לאחר שראה כי התלונה שגרמה למשפט הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד, רשאי הוא לחייב את המתלונן, לאחר שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון טענותיו לענין זה, בתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם והוצאות התביעה כפי שיקבע בית המשפט".

8.
הרכב מורחב של בית המשפט העליון דן בתחולתו של סעיף 80 בע"פ 4466/98 ראמי דבש נגד מדינת ישראל
ואח' נ"ו (3) עמ' 73 באותו

פסק דין
צוין כי נאשם שזוכה בדינו יהיה זכאי לפיצוי אם לא היה יסוד להאשמה או במקרה שבית המשפט מצא כי קיימות נסיבות אחרות המצדיקות מתן פיצוי.

9.
נקבע כי בחינת השאלה אם היה יסוד להאשמה היא בחינה בדיעבד: "על בית המשפט להוסיף ולבדוק את תשתית הראיות שהייתה עובר להגשת כתב האישום לבית המשפט ולבחון אם התביעה פעלה בסבירות ובתום לב כנדרש מכל גוף מנהלי".

10.
באשר לעילה השנייה, דהיינו: "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" נקבע כי: "נוסחה זו, נוסחה ללא גבולות
היא והצדק האמורפי הוא האמור להיות מורה הדרך האחד והיחיד...".

11.
ב

פסק דין
דבש נקבע לעניין מהותו של ההליך לפי סעיף 80 לחוק:
"...הליך פסיקתם של שיפוי ופיצוי אינו אלא ספיח למשפט הפלילי. הליך השיפוי והפיצוי אסור לו שיהפוך לחזרה על משפט פלילי בהיפוך: שזו הפעם הנאשם שזוכה יהיה מאשים והמדינה תהא נאשמת. עוד יש לזכור כי לרשות הנאשם שזוכה בדינו עומדת במקרה המתאים עילה בנזיקין, ומכאן טעם נוסף לנהוג בהליך שיפוי ופיצוי כהוראת סעיף 80 לחוק העונשין אך כהליך נספח וטפל להליך העונשין...".
"...נסיבות המצדיקות
או שאינן מצדיקות תשלום שיפוי ופיצוי הן כל נסיבות המשפט ובנסיבות סמוכות למשפט. על דרך הכלל נחלקות נסיבות אלו לשלושה סוגים:
נסיבות שעניינן הליכי המשפט בכללם; אופי זיכויו של הנאשם ונסיבותיו האישיות של הנאשם...".

12.
הסעיף שדן בחיובו של המתלונן הוא שונה מסעיף 80 וגם השיקולים המצדיקים חיוב במתן פיצוי ע"י המתלונן הם שונים.

סוגיה זו נידונה בע"פ 1703/96 פלונית נגד מדינת ישראל
ואח' נ"א (1) עמ' 481:

"...אולם, לא כל זיכוי מכל טעם שהוא מקנה לבית המשפט את הסמכות לפסוק את הוצאות הגנתו לחובת המתלונן. הזיכוי שאליו מתייחס סעיף 81 (א) לחוק העונשין הוא זה הקרוי 'זיכוי מוחלט'. לא זיכוי מחמת הספק, ואף לא זיכוי המבוסס כולו על טעמים פרוצדורליים, מעניקים את הסמכות שבסעיף 81 (א) לחוק העונשין. זיכויים אלה אכן הינם זיכויים לכל דבר, אולם אין בכך לגרוע מהמסקנה כי הם אינם נובעים מתלונה חסרת שחר...".


כב' השופט גולדברג ציין כי יש להיזהר מלהרתיע מתלוננים פוטנציאליים מלהגיש תלונה ועל כן טעות או רשלנות מצד המתלונן בהגשת התלונה אינם עילה לפסוק לחובתו פיצוי.

13.
ב

פסק דין
פלונית מודגש גם שיש צורך בקשר סיבתי בין תלונתו של המתלונן להגשת כתב האישום נגד האדם המבקש את הפיצוי:

"...נותר לדיון התנאי השלישי שבסעיף 81 (א) לחוק העונשין. הוא קיומו של קשר סיבתי בין התלונה לבין המשפט הפלילי שהתנהל. כדי שיווצר קשר זה אין די בעצם הגשת התלונה, כשתוצאות חקירה שנערכה בעקבותיה הובילו לאיסוף ראיות נגד הנאשם ולגיבושו של כתב האישום.

המתחייב מהתנאי האמור הוא כי תהא בתלונה עצמה על פי תוכנה תשתית ראייתית מספקת נגד הנאשם, אשר הובילה את רשויות התביעה למסקנה כי יש על פיה להגיש כתב אישום. משמע, תנאי הזיקה הבסיסית מחייב לא רק קשר סיבתי בסיסי, אלא קשר סיבתי ממשי, בין התלונה לבין ההחלטה להגיש כתב אישום...".



מן הכלל את הפרט:

14.
ב"כ המבקש טען כי לא היה יסוד להגיש כתב אישום כנגד המבקש וציין כי המדינה לא חקרה את החשדות נגדו בצורה ראויה. ב"כ המבקש ציין כי כבר בשלב המעצר הועלתה האפשרות שהמתלונן גנב ציוד לעצמו וכי נושא זה כלל לא נחקר. ב"כ המבקש הוסיף כי היו ליקויי חקירה בתיק וכי המשטרה נתנה יד להדחת עדים במהלך החקירה. בהתבסס על הדברים הנ"ל ביקש ב"כ המבקש לקבוע כי התקיים התנאי של העדר יסוד להגשת כתב אישום.

15.
לעניין הנסיבות האחרות המצדיקות פיצוי ציין המבקש, כי היה ראוי כי המדינה תחזור בה מכתב האישום בסיום פרשת התביעה. הסנגור הוסיף כי מרשו זוכה זיכוי מוחלט וכי יש מקום לפצותו על הנזקים הנפשיים והכלכליים שנגרמו לו עקב ההליך הפלילי, המעצר של יומיים ומעצר הבית של מספר ימים.

16.
כנגד משיב 2, טען ב"כ המבקש כי תלונתו הוגשה בזדון כדי לפגוע במעבידו לשעבר על רקע סכסוך כספי ביניהם וכן לחלץ עצמו ממתן הדין על מעשים פליליים שביצע.

17.
לאחר שבחנתי את חומר החקירה שהיה ברשות התביעה בטרם הגשת כתב אישום הגעתי לידי מסקנה כי היה יסוד של ממש להגשת כתב אישום כנגד המבקש.

18.
הראיה המרכזית כנגד הנאשם היתה הודעתו של המתלונן שציין כי המבקש דרש ממנו לנפח אישורי ביצוע של עבודות חשמל.

אולם בנוסף לאמור לעיל, היו ראיות נוספות שחיזקו את גרסת המתלונן.

המבקש קיזז את הסכומים שהעירייה טענה שנגבו שלא כדין ולא ערך בירור יסודי בקרב עובדיו לגבי היווצרות התקלה.

תלונת עובדי העירייה שהצביעו על נפוח אישורי הביצוע, הודעת רוני זרקון שעבד בחברה שהמבקש מנהל שבה נאמר:

ש. האם אי פעם במסגרת עבודתך ביקש ממך אלי (הכוונה למבקש ד.ב.) להוסיף פרטים באישורי הביצוע על העבודות?

ת. הוא ניסה לרמוז לי פעם אחת אבל אני ישר הורדתי אותו מזה.

ישי בכמה הזדמנויות (הכוונה למשיב 2 ד.ב.) סיפר לי שאלי ביקש ממנו להוסיף פריטים באישורי הביצוע אבל אני לא יודע אם ישי הסכים לעשות. אין סיכוי בעולם שישי יעשה זאת על דעת עצמו...".

19.
הבאתי לעיל רק חלק מהחומר שעמד בפני
התביעה בטרם הגשת כתב אישום. ברור כי היה בחומר זה יסוד שהצדיק הגשתו של כתב האישום.

20.
טענת ב"כ המבקש כי האפשרות שישי הוא זה שגנב ציוד ממעבידו לא נחקרה, אינה טענה ממשית. נושא זה הועלה כהשערה בדיון המעצרים. הטוען שהופיע מסר בתשובה כי הנושא לא נחקר כיוון שאיש לא טען טענה כזו (ראה ת"מ 17691/01 מסמך א').

21.
משיב 2 בתיק זה הועמד לדין על כך שזייף אישורי ביצוע עבודות חשמל, הודה במיוחס לו ודינו נגזר, כך שאין בסיס לטענה כי העליל על מעבידו כדי לחלץ עצמו מן ההליך הפלילי.

המשיב העיד בבית המשפט מטעם התביעה ובמהלך חקירתו הנגדית, הודה כי ביצע עבודות פרטיות בתקופה שעבד בחברה ובהנהלתו של המבקש.

משיב 2 עמד על גרסתו כי ערך את השינויים בטופסי הביצוע בהנחיית המבקש.

22.
פרשת התביעה הסתיימה ביום 6/3/05 ובאותו יום העיד הנאשם כעד הגנה. הדיון נדחה ליום 14/4/05 לסיום פרשת ההגנה ושמיעת סיכומי הצדדים.

23.
במכתב שנשלח ע"י התביעה לפני הישיבה מיום 14/4/05 נאמר:

"...התביעה מתכבדת להודיע לבית המשפט הנכבד כי לאחר בדיקת חומר הראיות שנשמע בפני
בית המשפט, הגיעה למסקנה שלא תוכל לבקש מבית המשפט, בתום שמיעת הראיות, לקבוע כי הוכחה אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר.

הספק שעלה במהלך שמיעת הראיות בבית המשפט נבע בין היתר מהטעמים הבאים: האחד, כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה יצר קושי בהוכחת סכומי העבירה ופרטיה. השני כי עד התביעה העיקרי שהודה במשפטו שלו כי זייף אישורי ביצוע בעבור הנאשם ובהוראתו ואשר חזר על עדות זו במשפטו של הנאשם, אישר בעדותו בבית המשפט שביצע עבודות פרטיות בזמן שעבד אצל הנאשם.

לפיכך תבקש התביעה מבית המשפט לזכות את הנאשם לפי סעיף 94 (א) סיפא לחוק הנ"ל, ללא שמיעה של ראיות נוספות בתיק".

24.
לאור חזרת המדינה מן האישום לפי סעיף 94 (א) לחוק סדר הדין הפלילי, זוכה הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. יש לראות בזיכוי זה זיכוי מוחלט מבחינתו של הנאשם.

25.
מאחר וקבעתי כי היה יסוד להגשת כתב אישום כנגד הנאשם, יש לבחון אם התקיימו "נסיבות אחרות" המצדיקות מתן פיצוי.

26.
כפי שצוין בפסיקה, סעיף 80 מחייב לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים, מצד אחד מתן אפשרות לתביעה להגיש כתבי אישום נגד חשודים בביצוע עבירות לאחר שקילה מקצועית של חומר החקירה, זאת מבלי לחשוש שתצטרך לפצות את הנאשם אם בדיעבד יתברר כי לא הוכיחה את אשמתו, ומן הצד השני, האינטרס של הנאשם להחזיר המצב לקדמותו, כאשר התברר כי לא הייתה הצדקה בהגשת כתב האישום, זאת נוכח זיכויו בדין.

27.
כפי שצוין בפסיקה (ראה למשל לאחרונה) ת"פ 4138/95 (חיפה) נתנאל אלבז נגד מדינת ישראל
יש מקום לעודד את התביעה לשקול בכל שלב של הדיון את עמדתה ולא להסס לחזור בה מכתב האישום, אם מתברר לה כי הדבר מוצדק מבחינה עניינית.

28.
במקרה זה שוכנעתי כי התביעה בחנה את החומר שהוצג בפני
בית המשפט, נתנה דעתה להסברי הנאשם שהעיד כעד הגנה והגיעה בצדק למסקנה כי קשה יהיה לשכנע את בית המשפט באשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

יתכן כי ניתן היה להגיע למסקנה זו כבר בסוף פרשת התביעה, אך אין לראות ברצון לשמוע את עדות הנאשם כסטייה משמעותית מן העיקרון שצוין לעיל.

29.
בידי הנאשם היה דוח סיכום של חקירה פרטית מיום 5/12/04. דוח זה הצביע על ביצוע עבודות פרטיות ע"י ישי כהן
בעת שעבד בחברה שבהנהלת המבקש.


ההגנה אינה חייבת לחשוף בפני
התביעה את קו ההגנה שלה, אולם אי הבאת החומר לידיעת התביעה, לא מאפשר לה לשקול צעדיה מוקדם יותר ומביא מטבע הדברים להתארכות ההליך.

30.
במקרה זה התביעה ראתה את דוח החקירה רק כנספח לבקשה נשוא הדיון בפני
. יש לשקול עובדה זו בבחינת הנסיבות הכוללות של המקרה שבפני
י.

31.
לאחר שבחנתי את מכלול הטענות שנטענו ע"י ב"כ המבקש, הגעתי לידי מסקנה כי אין הצדקה במקרה זה לחייב את המדינה לפצות את המבקש וכי לא נתקיימו "נסיבות אחרות המצדיקות זאת".

הבקשה לפי סעיף 81:

32.
ב"כ המלומד של המתלונן, עו"ד אוחנה, טען כי אין לראות במרשו מתלונן כיוון שהתלונה הפורמאלית
הוגשה על ידי עובדי העירייה.

33.
דחיתי טענה זו בהחלטה קצרה במהלך הדיון.

ארחיב מעט בעניין זה.

המטרה התחיקתית של סעיף 81 הינה לאפשר לחייב בפיצויים, מתלונן שמעליל ביודעין על אדם אחר וגורם להעמדתו לדין פלילי.

34.
המתלונן לפי תכליתו של סעיף 81, הינו מי שבפועל מביא להגשת כתב אישום. אדם שמתלונן על גניבת רכבו, הוא מתלונן פורמאלי, אולם עד שטוען שראה את הגניבה ומזהה את הגנב הוא המתלונן המהותי שסעיף 81 מתייחס אליו. בנושא זה יפים הדברים שנאמרו בפס"ד פלונית לעניין הקשר הסיבתי בין התלונה להגשת כתב האישום (ראה ס' 13 לעיל).

35.
נקבע ע"י בית המשפט העליון כי יש לפרש חוקים פרשנות תכליתית וכי כלל זה חל גם לגבי נורמות פליליות.

בע"פ 6696/96 כהנא נגד מדינת ישראל
נ"ב (1) עמ' 535 נקבע:

"...סעיף 34 כ"א לחוק העונשין, המתווה את פרשנות סעיפי החוק העומדים להכרעה, מעגן את הפרשנות התכליתית בפליליים. דרך הפרשנות שמתווה הסעיף היא דו שלבית: בשלב הראשון נדרש בית המשפט לבחון אילו מבין הפרשנויות המוצעות מגשימות את תכלית הנורמה האוסרת, בשלב השני בורר בית המשפט מבין פרשנויות אלה את זו שמקלה עם הנאשם...

תכליתה של נורמה אוסרת היא הגנה על ערך חברתי מסויים, על כך מהווה הערך החברתי המוגן כלי עזר בפרשנות הנורמה הפלילית...".

36.
הנורמה שבסעיף 81 לחוק העונשין, איננה נורמה פלילית מובהקת, היא נורמה המסדירה הליך נלווה להליך הפלילי. הערך החברתי המוגן בנורמה הינו מניעת עלילה ביודעין כנגד אדם.

ברור כי בנסיבות העובדתיות של מקרה זה, משיב מס' 2 עונה לדרישות הנורמה ונכון לכנותו כ"מתלונן" במובנו של מונח זה בסעיף 81 לחוק.

37.
השאלה שעלי להכריע הינה האם הוכח כי התלונה של משיב מס' 2 הוגשה "בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד".

38.
לאחר שבחנתי את כל החומר שהוצג בפני
י, הגעתי לידי מסקנה כי הרכיבים הנ"ל לא הוכחו בפני
י.

39.
אין בזיכויו של הנאשם כתוצאה מחזרת התביעה מן האישום, כדי להוכיח כי משיב 2 שיקר במשטרה ובבית המשפט, כאשר ציין כי שינה טופסי הביצוע בהוראתו של המבקש.
עיסוקו של משיב 2 בעבודה פרטית יכול להצביע על מניעה בכיוון זה, אך אין בעצם ביצוע עבודות פרטיות כדי לחייב ביצוע גניבת חלפים מהמבקש.

40.
לכך יש להוסיף את דברי העד זרקון במשטרה שמצביעים על כך שהסוגיה עלתה בשיחה בינו לבין משיב 2 בלי כל קשר לחקירה פלילית ולסכסוך בין המבקש למשיב 2.

41.
אני ער לדברי העד שטען כי ראה את משיב 2 נכנס למחסן ומוציא חלקים, אולם נושא זה לא נבחן לעומקו ואין זה ראוי שבהליך משני ונלווה יעשה בירור יסודי של הסוגיה.

42.
לאור כל האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את הבקשה לחייב את משיב 2 לפצות את המבקש.

43.
סיכומו של דבר, אני דוחה את בקשות המבקש כנגד שני המשיבים.

נמסר על הזכות להגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום י"ד בשבט, תשס"ו (12 בפברואר 2006) במעמד הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


דניאל בארי
, שופט






006096/04פ
120 שמחה סימה גמזו







פ בית משפט שלום 6096/04 אליהו דוד נ' מדינת ישראל, ישי כהן (פורסם ב-ֽ 12/02/2006)