פסקי דין על אייל אברהם | פסקי דין על בנק דיסקונט בע"מ

186117/05 בשא     13/02/2006




בשא 186117/05 אייל אברהם נ' בנק דיסקונט בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
בשא186117/05


בפני
:

כב' השופט שינמן יעקב
תאריך:
13/02/2006





בעניין:
אייל אברהם





המבקש



-
נ
ג
ד
-


בנק דיסקונט בע"מ





המשיב

החלטה

1.

בפני
בקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
(להלן:
"הבקשה"
).

2.

ביום
2.5.01
הגיש המשיב תובענה כנגד המבקש, בהליך של סדר דין מקוצר, בגין ערבותו לחובות של החייב, מלאך יהודה (להלן:
"התובענה"
).

כנגד החייב ניתן

פסק דין
ונתקבל אישור של ראש ההוצל"פ, כי מוצו נגדו כל ההליכים.

3.

המבקש לא הופיע לדיון שנערך בפני
ביום
14.9.05
(למרות שזומן כדין).

באותו דיון שמעתי עד תביעה (נוסף על אלו שכבר נשמעו), ב"כ התובע סיכמה בעל פה וניתן על ידי

פסק דין
בתובענה (להלן:
"פסק הדין"
).



בפסק הדין קיבלתי את התביעה, וחייבתי את המבקש לשלם למשיב סך של 66,103.67 ₪, בתוספת ריבית מיום הגשת התביעה (2.5.01) ועד ליום התשלום בפועל, שתתרבה בכל שלושה חודשים, ותצורף אליה קרן בסוף כל רבעון של השנה עבור הרבעון החולף, כפי שייקבע ע"י המשיב, בתוספת הוצאות משפט בסך של 988 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ + מע"מ.

4.

ביום
29.12.05
עתר המבקש לביהמ"ש בבקשה שבפני
, לעיכוב ביצוע פסק דיני.

כעולה מהבקשה (סעיף 1 לבקשה), מתכוון המבקש (או שבינתיים כבר הגיש) להגיש ערעור על פסק הדין שניתן על ידי, ולטענתו אי היענות לבקשה זו תהא עבורו "מכת מוות" (ראה סיפא הבקשה).

5.

ביום

3.2.05
הפניתי את הבקשה לתגובת המשיב ותשובת המבקש.

6.

ביום 26.9.05 עתר המבקש לביהמ"ש בבקשה שכותרתה:
א.
ביטול פס"ד שניתן עפ"י צד אחד
ב.

עיכוב ביצוע פסק הדין

בהחלטה שנתתי בבקשה זו, נדחתה הבקשה ובנסיבות אלו, אם רצה המבקש לעתור בשנית לעיכוב ביצוע פסק הדין, היה עליו לעשות זאת לערכאה דלמעלה, דהיינו לביהמ"ש המחוזי, ורק מן הטעם האמור יש לדחות על הסף גם בקשה זו.
יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין אדון בבקשה כאילו הוגשה בפעם הראשונה.

7.

כלל הוא, כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו.
המבקש עיכוב ביצוע של פסק הדין, צריך לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים: כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעורו, וכי מבחינת מאזן הנוחות, פעולה על פי פסק הדין בטרם הכרעה בערעור, תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו (ראו: ע"א 8800/04
שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ

(לא פורסם); ע"א 2471/05
מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ
(לא פורסם)).

סיכויי הערעור

ביום
26.9.05
עתר המבקש לביטול

פסק דין
שניתן על ידי בהיעדרו ביום
14.9.05
, וביום
30.11.05
ניתנה החלטתי בבקשה זו.

בהחלטתי הבהרתי, כי
אני סבור כי סיכויי ההגנה של המבקש הינם קלושים, אם לא לומר אפסיים, וזו הסיבה בגינה הגעתי למסקנה, כי יש להותיר את פסק הדין על כנו,
ורק למען הסדר הטוב, אחזור על נימוקיי שם.

בעת מתן החלטתי בבקשת המבקש לביטול פסק הדין כאמור הדגשתי, כי לא רק כתב ההגנה עמד לנגד עיני, אלא שכבר הונחה בפני
הגנת המבקש, תצהירי הצדדים ואף שמעתי ארבעה עדים (כשני עדים מטעם כל אחד מן הצדדים בתובענה).

המבקש תולה יתדות הגנתו וטוען, כי ערבותו ניתנה על סך כולל של 10,000 ₪, וזאת בניגוד לטענת המשיב לפיה, הערבות ניתנה על סך של 30,000 ₪. לגרסתו של המבקש, הערבות שנתן, ניתנה לחייב העיקרי לצורך קבלת הלוואה שביקש מהמשיב, בסך כולל של 10,000 ₪, הלוואה אשר כאמור ניתנה בפועל, לחייב העיקרי, בסכום זה.

טענות ההגנה של הנתבע עומדות בסתירה מוחלטת למסמכים עליהם הוא חתום.
בכתב הערבות צוינו במפורש התכלית והיעדים בגינם ניתנה הערבות ע"י המבקש (סעיפים 1 ו-2 לכתב הערבות) ובהתאם לאלו, הערבות ניתנה עבור "כל התשלומים, ההתחייבויות והחיובים מאיזה מין וסוג שהוא ובכל זמן ומסגרת שהם, שהתחייב בהם או יתחייב בהם מלאך יהודה...בין במישרין ובין בעקיפין...אנו ערבים לכל ריבית, הצמדה, הוצאות או הפסדים כתוצאה מהתחייבויות וחיובים אלה...".
ובהמשך נקבע, כי "הסכום הכולל שהבנק יהיה רשאי לדרוש ולקבל מאיתנו על סמך ערבותנו זאת מוגבל עד לסכום הקרן של שקלים חדשים (ובמילים 30,000 ₪)".

מן האמור עולה, כי טענתו של המבקש (כי הערבות ניתנה לצורך הלוואה בלבד ולסך של 10,000 ₪ בלבד), עומדת בסתירה למסמכים עליהם חתם והינה בגדר טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ורק מטעם זה, דינה להידחות.

טענת הגנה נוספת שמעלה המבקש, היא בקשר עם הודעה ששלח למשיב על רצונו בביטול הערבות שנתן לטובת החייב העיקרי.

המשיב הציג בפני
את תגובת המבקש (הערב) לבקשת המשיב (הזוכה) לראש ההוצל"פ, לפי סעיף 17 לחוק הערבות, לקביעה כי מוצו כל ההליכים כנגד החייב. כמו כן המשיב הציג לי את פרוטוקול הדיון שהתקיים בפני
ראש ההוצל"פ בכפר סבא, בין החייב העיקרי, המשיב והמבקש, בעניינה של בקשה זו (נספח ז' לתגובה).
עיון באלו מגלה, כי המבקש מעולם לא העלה קודם לכן, טענה כלשהי בקשר עם הודעה שמסר בקשר לביטול הערבות
, וזאת למורת העובדה, כי היה מיוצג ע"י עו"ד לאורך כל התהליך שקדם להגשת התובענה שבפני
.

עובדה זו, בצירוף עם העובדה, כי המבקש לא טרח להציג לי אישור כלשהו, כי הודעה כזו אכן נשלחה והגיעה לידי המשיב, מעוררות חשש וסברה, כי תולדתה של ההודעה, היא עם הגשת התובענה שבפני
, ולא קודם לכן.

הן בהתאם לנימוקים שפורטו על ידי בהרחבה בהחלטתי בבקשה לביטול פסק הדין והן כפי שפורט על ידי בפסק הדין עצמו, אני נותר מלא ספק בקשר לסיכוייו של המבקש לזכות בערעור שבכוונתו להגיש כאמור.

מאזן הנוחות
מדובר אפוא ב

פסק דין
המורה על תשלום של פרט מכוח כתב ערבות עליו חתם לטובת החייב.
בעניין זה מדגיש
ד"ר י' זוסמן בספרו, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 7, בעריכת ש' לוין, 1995) 859:

"העילה העיקרית העלולה להניע את בית המשפט לעכב את הביצוע היא, שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין, יהא זה מן הנמנע - או קשה מאד - להשיב את המצב לקדמותו".

בענייננו, המשיב הינו תאגיד בנקאי, ובנסיבות אלו מקום בו יזכה המבקש בערעור שיגיש על פסק דיני, בנקל יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו, ובכלל זה להשיב למבקש את הכספים שחוייב לשלם למשיב על פי פסק דיני.
לדברים אלו מצטרפת העובדה, כי מדובר בתיק ישן המתנהל בביהמ"ש, מעבר למקובל בתובענות מסוג זו, וגם מסיבה זו איני מוצא מקום להיעתר לבקשה.

לאור כל האמור, ומכל אחד מהטעמים המפורטים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר

8.

הבקשה נדחית, ובנסיבות העניין ובהתחשב בפסיקת ההוצאות שנפסקו כבר בתיק זה, איני מחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות בקשה זו.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום ט"ו בשבט, תשס"ו (13 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.




יעקב שינמן, שופט


קלדנית: איריס.ס.









בשא בית משפט שלום 186117/05 אייל אברהם נ' בנק דיסקונט בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/02/2006)