פסקי דין על מולכו אברהם | פסקי דין על מולכו צבי | פסקי דין על חברת אחוזת הדרים |

1005/06 פ     14/12/2008




פ 1005/06 מדינת ישראל נ' מולכו אברהם, מולכו צבי, חברת אחוזת הדרים בע"מ




בעניין:

111



בתי
־
המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
פ
001005/06


בפני
:
כבוד השופטת ז. הדסי-הרמן
– סגן-נשיא


14/12/2008





בעניין:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ עוה"ד
ליאת מנור

המאשימה


נ
ג
ד


1. מולכו אברהם
- בעצמו
2. מולכו צבי
- בעצמו
3. חברת אחוזת הדרים בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד
רונאל פישר

הנאשמים


גזר דין

כתב האישום


כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמים עבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א –1961 (להלן:"
פקודת מס הכנסה
") ומס ערך מוסף, תשל"ו –1975 (להלן: "
חוק מע"מ
") ובנוסף, עבירות על חוק העונשין תשל"ז –1977 (להלן: "חוק העונשין")
.


ואלה, בקצירת האומר, עובדות כתב האישום:

הנאשם 1 הנו אביו של נאשם 2.
בין השנים 1999-2004 (להלן: "התקופה") ניהלו הנאשמים 1 ו-2 את פנימיית "בית שושנה מולכו" (להלן: "הפנימייה") ואת הנאשמת 3 (להלן: "החברה"), וכל שלושת הנאשמים היו חייבים להגיש מדי שנה דו"ח על הכנסותיהם וכן דו"חות תקופתיים למע"מ.

במהלך התקופה בקש הנאשם 1 להקטין את הכנסות הנאשמים ולשם כך זייף חשבוניות מס ע"י הוספת פרטים כוזבים והגדלת הסכומים הרשומים באותן חשבוניות במאות אחוזים מסכומן המקורי (להלן: "החשבוניות המזויפות").
הנאשמים עשו שימוש בחשבוניות המזויפות וכללו אותן בספרי החשבונות של הפנימייה והחברה.
בסך הכל כללו הנאשמים 1 ו-2 בספרי החשבונות של החברה חשבוניות מזויפות בסכום שאינו פחות מ- 8,878,679 ₪. באופן זה ניפחו הנאשמים את הוצאותיהם והפחיתו את סכום הכנסתם בסכום הנ"ל ואת הסך 1,290,064 ₪, הוא סכום המס לתשלום מע"מ.

בנוסף כללו הנאשמים בספרי הנהלת החשבונות של עסקיהם חשבוניות בגין הוצאות פרטיות, בסכומים של אלפי שקלים כל חודש, על מנת להגדיל את הוצאותיהם ולהפחית את חבותם במע"מ.
את המעשים המתוארים לעיל ביצעו הנאשמים במרמה, עורמה ותחבולה, במטרה למסור ידיעות כוזבות, להעלים הכנסותיהם ולהתחמק מתשלום מס הכנסה ומס ערך מוסף.

האישום השני עניינו השמדת ספרי הנהלת החשבונות והעלמתם.
על-פי אישום זה במהלך שנת 2004 פנה נאשם 2 ליועץ והסביר לו כי מתנהלת חקירה פלילית בעניינו ובעניין הנאשמים הנוספים בנוגע לספרי החשבונות בהם רישומים כוזבים וחשבוניות מזויפות. הנאשם 2 העביר ליועץ את ספרי הנהלת החשבונות של הפנימייה, והלה העלים את הספרים הנוגעים למחצית הראשונה של שנת 1999 ואת כל הספרים לשנת 2002 במטרה להסתירם מפקיד השומה.
מעשים אלה ביצע נאשם 2 במטרה להסתיר את הרישומים הכוזבים שביצעו נאשמים 1 ו-2
ובמטרה לשבש את הליכי החקירה שהתנהלה בעניינם.


לפיכך מיוחסות לנאשמים עבירות שעניינן
השמטת הכנסה מדו"ח, מסירת ידיעות כוזבות בדו"חות תקופתיים, הכנה וניהול ספרי הנהלת חשבונות כוזבים, הרשאה לזייף פנקסי חשבונות, שימוש במרמה, עורמה, תחבולה,
זיוף מסמכים לנאשם 2 ושימוש במסמכים מזוייפים לנאשם 1.



על פי הודאתו של הנאשם 1 הורשעו הוא והחברה ביום 16.11.06 ב- 29 עבירות על פקודת מס הכנסה ו-223 עבירות על חוק מע"מ ועבירות על חוק העונשין.
הנאשם 2 הורשע ביום 18.06.08 ב-31 עבירות על הפקודה, 150 עבירות על חוק מע"מ ועבירות על חוק העונשין.


ראיות לעונש

א.
מטעם התביעה הוגש קלסר (להלן: "קלסר החשבוניות") ובו חלק מהחשבוניות המזויפות המלמדות על היקף הזיוף וחומרתו, וכן חשבוניות המשמשות דוגמא להוצאות פרטיות העוסקות ברכישת פריטים אישיים בחנויות יוקרה אותם כלל הנאשם 1 בספרי הנהלת החשבונות של החברה.

ב.
מטעם הנאשם 1 העידו 5 עדים לעונש, ובפי כולם דברי שבח, הלל והערכה לפועלו שלו ושל בת זוגו.

העדה הראשונה היא מי שהייתה עובדת סוציאלית קלינית אשר עבדה בפני
מייה במשך 6 שנים, והיא מתארת את מסירות הנפש, הטיפול המסור והעבודה הקשה אשר השקיעו הנאשם ורעייתו בבנות החוסות בפני
מייה. "...זו עבודה קשה ובלתי אפשרית... הם שיקמו בנות המתפקדות היום כמו שצריך." (פרוטוקול, עמ' 37, ש' 1-3).
העד השני הוא מי ששירת עם הנאשם 1 בצבא ומכיר אותו למעלה מ-35 שנה. גם הוא מעיד על אופיו הטוב של נאשם זה, על עזרתו ועל יחסו האוהד לאנשים הנמצאים במצב נפשי קשה.


העדה השלישית היתה חוסה בפני
מייה והיא מתארת כיצד הנאשם 1 ואשתו קיבלו אותה בזרועות פתוחות והפכו לה למשפחה, לא החסירו ממנה דבר, דאגו למחייתה ולהשכלתה, שיקמו חייה והיום היא מנהלת אורח חיים תקין ורגיל.

רו"ח חוריה ויסאם, מומחה במיסוי, הוא העד הנוסף לעונש והוא מי שהתבקש לפני זמן לא רב לטפל בתיק האזרחי מטעם הנאשם בשומות השנים 1999-2003 במטרה לבחון אפשרות להסיר מחדלים.

ג.
בנו של הנאשם, הנאשם 2, מעיד מטעם האב ומטעמו שלו עצמו.
הוא מספר על ילדותו וחייו שהתנהלו לצד ילדי הפנימייה שגדלו אתו והיו חלק ממשפחתו, בחול ובמועד. הוריו עשו הכל על מנת לשקם חייהם של החוסות בפני
מייה ועזרו להן בכל נושא וענין. היום הוריו חסרי כל, הם לא דאגו לעתידם, אין להם פנסיה או קופות גמל "...שום דבר, רק עתידם של הבנות היה חשוב להם..." (שם, עמ' 43, ש' 26-28).

הלכה למעשה, בו האשם לאחר שבמו ידיו סיבך את הוריו "...אבא לא ידע על המעשים. אני עשיתי את זה ולי מגיע את העונש." (שם, עמ' 43, ש' 12-13), בשל איומים על חייו ברח לחו"ל, אך בחר לשוב לארץ מאחר וחשש פן יחמירו בדינו של אביו.
הוא עצמו אדם חולה, מגיל 15 הוא סובל מחרדות ממוות, אובחן כסובל ממניה-דיפרסיה, לא אחת בקש לשים קץ לחייו, תפקודו היומיומי וכשירותו לעבודה רגילה במקומות עבודה רגילים נפגעו.
הבעיות הנפשיות מהן הוא סובל חייבו אותו ליטול כדורים אשר פגעו בכושר השיפוט והביאו אותו לביצוע העבירות.

שני רופאים פסיכיאטריים מגישים חוות דעת, מעידים ונחקרים בקשר למצבו הנפשי של הנאשם 2, ושניהם קובעים כי לנאשם סימפטומים של הפרעה דו קוטבית לצד הפרעות נפש, ובשל כך נפגע כושר השיפוט שלו, עד כדי התעלמות מהסיכון שהוא לוקח על עצמו בעת ביצוע העבירות. עם זאת, השורה התחתונה בחוות הדעת הרפואיות אחת היא: הנאשם מסוגל לעמוד לדין ואם ייגזר עליו עונש מאסר הוא יוכל לקבל טיפול רפואי במסגרת שב"ס.

על פי חוות דעתו של ד"ר יעקב צ'רנס, סגן פסיכיאטר מחוז ת"א, הנאשם מעולם לא היה נתון במצב פסיכוטי, כיום מחלתו נמצאת ברמיסיה, אך הוא סובל מהפרעות אישיות והן גורמות לו חרדה ודיכאון. קיים סיכוי תיאורטי כי מצבו של הנאשם יוחמר אם ייגזר עליו עונש מאסר והוא יושם אל מאחורי סורג ובריח, אך לשירות בתי הסוהר הכלים המתאימים לטפל בו, בין היתר ע"י העברתו ליחידת מב"ן שבכלא איילון.
בהערת אגב אוסיף כי במהלך חקירתו התבקש העד להתייחס לקטעים מספר העוסק במחלת הנפש
dsm4
. העד קובע כי מדובר בספר להדיוטות ולא לאנשי מקצוע, עיינתי במוצג והגעתי למסקנה כי אין בדברים הכתובים בו כדי להעלות או להוריד ממשקל דבריו של העד המומחה.


ד"ר מרדכי משיח, סגן מנהל ביה"ח אברבנאל, העיד מטעמו של הנאשם, ודבריו עולים בקנה אחד עם קביעותיו של ד"ר צ'רנס.
גם הוא בדעה כי מצבו של הנאשם עלול להחמיר עם כניסתו לכלא, הן בשל אקט הכליאה והן בשל העובדה כי בכלא יוכל לקבל רק טיפול תרופתי.
עם זאת, לדעתו, העובדה כי העבירות נעברו במהלכה של תקופה ממושכת מביאה למסקנה כי בתקופות כאלה ואחרות היה מצבו תקין. "... לא יכול להיות שאדם במשך 6 שנים מתנהג בדרך כזו. בכל המסמכים שעמדו לרשותי כולם מתארים תקופות של ירידה ועליה, של רמיסיה." (שם, עמ' 95, ש' 9-10).

ה.
מטעמו של הנאשם 2 העידו שלושה עדים לעונש.
האחד הוא מי שניהל את תקציב הפרסום עבור העסק למוצרי חשמל שהיה בבעלותו של הנאשם, השני הוא מי שהצטרף לעסקו של הנאשם כאיש שיווק והשלישי הוא מי שעבד עם הנאשם ואצל הנאשם. שלושתם מעידים על טוב ליבו, על אהבתו לבריות ועל עזרתו לזולת, ומציינים כי מדובר במי אשר התנהלותו הכספית היתה בלתי סבירה בעליל וחסרת הגיון כלכלי, מצב שהביא להסתבכותו בחובות ולבריחתו לחו"ל בשל איומים.

טיעונים לעונש

א.
ב"כ התביעה, בטיעונים לעונש, מציינת כי מדובר באב ובנו אשר עברו עבירות חמורות ביותר ויש למצות עמהם את הדין.
לדבריה, מדובר בשניים אשר שיתפו פעולה במטרה לרמות את שלטונות המס באופן שיטתי ומושכל, ללא מורא ופחד, ובמהלכן של 6 שנות מס.
באותן 6 שנים זייף הנאשם 2 מסמכים והנאשם 1 עשה שימוש במסמכים המזויפים, הם ניפחו סכומי הוצאות בשיעורים גדולים ביותר והשתמשו בחשבוניות שנשואן הוצאות פרטיות ע"י הכללתם בספרי החשבונות של החברה במטרה להשתמט מתשלום מיסים. עבירות ההשתמטות מתשלום מס באופן ובדרך שהתבצעו בתיק זה הן "מן החמורים שנראו בבית המשפט..." (שם, עמ' 59 ש' 14-15).

המרוויח העיקרי ממעשי העבירה הוא הנאשם 1, הבעלים של החברה, אשר גם אם לא זייף את החשבוניות במו ידיו הוא נתן לכך יד, ליווה את המעשים בברכה, בחר להנות מפירותיהם, וזכה לרווחים גדולים בשל הפעילות הכוללת להעלמת המס. בני המשפחה ניהלו אורח חיים פזרני ונהנתני, והכל על חשבון קופת הציבור.
נאשם זה לא יכול היה להעלים הכנסות בדרך הרגילה מאחר והמקור להכנסתו הוא משרד הרווחה, ולכן ניפח באופן מלאכותי את ההוצאות על מנת להגדיל את הכנסותיו. לא זאת אף זאת. בשל שיטת התגמול והחזר עלויות שנקבעה ע"י משרד הרווחה בחר הנאשם לדווח על סכום הוצאות גבוה מהסכום שהיה בפועל, וכך זכה להחזרים עודפים מאוצר המדינה.
כאשר הבינו הנאשמים כי הם עומדים להסתבך, ומעשי התרמית עומדים לצאת לאור ולהתגלות, הם בחרו לשבש הליכי חקירה ע"י העלמת ספרי הנהלת החשבונות של הפנימייה והחברה מהשנים 1999 ו-2002.

ב"כ התביעה מבקשת לדחות את הגרסה המאוחרת על פיה הנאשם 1 לא ידע על מעשיו של הבן, ולצורך כך היא מגישה את הודעות הנאשמים בהן הודאה בעובדות כתב האישום.

ב"כ התביעה מסכימה כי אין להתעלם מדברי העדים לעונש, העדים אשר דיברו טובות בנאשמים. ברם, אין בכך משום מתן הכשר למעשיהם הפסולים.
נאשם 1, במעמדו כרב וכמחנך בפני
מייה, היה אמור לשמש דוגמא ומופת לאנשיו אך תחת זאת חטא והחטיא, הוא ניצל את מעמדו ואת האמון שניתן בו על מנת לעשות לו ולביתו. אחריותו של נאשם זה גדולה ביותר בשל מעמדו כמנהל פעיל של החברה והפנימייה, הוא זה שנתן לבנו תפקיד מרכזי במוסדות אותם ניהל, ובדיעבד הוא עושה שימוש במחלתו של הבן. "... הנאשם 1 יכול לעצור את הזיופים של החשבוניות... לא רק שלא עצר אלא השתמש בבנו, המשיך בכך ונהנה מהכספים" (שם, עמ' 104 ש' 18-19).

באשר למצבו הבריאותי של הנאשם 2 – לדעתה מדובר ב"תיאוריה פסיכיאטרית",
אשר נועדה לתרץ, בדיעבד, את מעשיו החמורים. מחלתו הנטענת, מניה-דיפרסיה, לא הוכחה כפי שעולה מהממצאים הרפואיים וממסקנות הרופאים העדים בתיק. באשר לדיכאון ממנו סובל הנאשם, מדובר על מסמכים מתקופה מאוחרת לזו שבכתב האישום, "הנאשם מנסה להלביש על התנהגותו הבזבזנית והעלמת 10 מיליון ₪ ביחד עם אביו תירוץ פסיכיאטרי לפיו כביכול בגלל מחלתו נהג בחוסר שיפוט" (שם, עמ' 103 ש' 17-18).

חומרה נוספת מוצאת ב"כ התביעה בעובדה כי ההליכים בתיק התמשכו בשל הדחיות המרובות שנתבקשו לצורך הסרת המחדלים, ובשל בריחתו של הנאשם 2 לחו"ל. דא עקא, עד היום לא הוסרו המחדלים, החוב למע"מ שולם במלואו אך חוב הנאשמים למס הכנסה עולה על סך של כ-5 מיליון ₪ ועל חשבון אותו חוב שילמו אך סך של 780,000 ₪, על פי חישוב חד צדדי לו הם טוענים. חישוב זה והתשלום על-פיו אינם מהווים הסרת מחדל והם מלמדים כי אין חרטתם של הנאשמים מלאה.

על סמך האמור
מבקשת התביעה להשית על הנאשמים עונש מאסר בפועל שלא יפחת מארבע שנים, מאסר על תנאי וכן קנסות מכבידים.

ב.
ב"כ הנאשמים מבקשים לדחות את עתירתה של התביעה לעונש. בכישרון רב, בלהט, באותות ובמופתים הם מבקשים לקבוע כי נסיבות יוצאות דופן לשני הנאשמים שבפני
נו והן מחייבות לפטור את הנאשמים מעונש של מאסר בפועל ולהסתפק בעונשים מרתיעים.

ג.
בפתח דבריו עומד ב"כ הנאשם 1, על החומרה שבמעשיו של הנאשם אך מפנה לנסיבות האישיות ומבקש להקל בדינו. הנאשם שיתף פעולה עם החוקרים, הודה במיוחס לו, נידב מידע, הציג מסמכים, עזר בגיבושו של כתב האישום, הודה מיד עם פתיחתו של הליך וחסך זמן שיפוטי יקר.
בפועל מי שזייף את החשבוניות הוא הבן, "...לא מדובר בכוונת זדון אלא באב שהובל ע"י בנו" (שם, עמ' 76 ש' 5-6), אשמתו שלו כאב מתמצית במחדל בכך שאפשר לבן לבצע את מעשי הזיוף ולא עצר בעדו, שמו הלך לפניו עד שהוכתם בשל העובדה שלא פיקח כראוי על בנו ועל כך הוא חש בושה גדולה מנשוא.
ככלל, לדבריו, יש להבחין בין עבירות חמורות של סחר בחשבוניות פיקטיביות לבין מעשיהם של הנאשמים דכאן, נאשמים אשר "...פעלו להעלמת מס בכוחות עצמם כתוצאה מהתנהגות שלהם..." (שם, עמ' 69 ש' 26-27).

לשיטתו של ב"כ הנאשם 1 המחדל לשלטונות המע"מ הוסר במלואו, ובאשר לחוב למס הכנסה, על חשבון החוב שולם הסך 768,000 ₪, הוא הסכום אשר נקבע על ידי מומחים בענייני מס ולא באופן שרירותי, כפי שבחר פקיד השומה לעשות.
"
מר מולכו נכון היה להעביר סכום מסוים גבוה ביותר אך המדינה מתנגדת לענין... כלומר שיהיה הסכם בין הצדדים שבכך זה מסיים את חובו..."
(שם, עמ' 71 ש' 5-13). לפיכך על בית משפט לראות את הנאשם כמי שהסיר את המחדל במלואו, גם אם במקביל מתנהל הליך אזרחי שאמור לקבוע את סכום החוב למס הכנסה.

הנאשם 1 הוא אדם נורמטיבי, אדם מן היישוב, היום הוא כבן 70, עברו נקי, הוא חי בקהילה דתית הממלאת חובותיה למדינה, והוא תרם רבות למדינה ולצה"ל. הוא ורעייתו הקימו את הפנימייה לפני כ-40 שנה, הם השקיעו בה את כל חלבם ומרצם והיא היתה מפעל חייהם. לצורך בניית הפנימייה וקיומה השוטף הם נטלו הלוואות אשר משולמות עד היום, ובנוסף עליו לעמוד בתשלומי החובות לרשויות המס.
בימים אלה הפנימייה עומדת בפני
קריסה, נותרו בה אך מעט נערות חוסות, וגם משפחתו שלו עומדת בפני
שוקת שבורה לאחר שנותרה ללא נכסים שכן הכל נמכר או מושכן לטובת המדינה.

ב"כ הנאשם 1 מוסיף וטוען כי הענישה היא אינדיווידואלית, והוא מפנה לפסיקה ולדו"ח "הועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין".
על בית משפט לקחת בחשבון את מכלול הנסיבות האישיות המיוחדות של הנאשם 1, להתחשב בעדויות שנשמעו ובמכתבים המדברים על תפקוד הנאשם ובת זוגו, ולהסתפק בעונש התואם את מצבו המיוחד של נאשם זה.

ד.
הנאשם 1 מגולל בפני
בית המשפט את תולדות הפנימייה מאז הקמתה. רעייתו והוא ראו בניהול הפנימייה וגידול 50 הילדים שבה ייעוד ושליחות, ואת כל הונם ואונם השקיעו במוסד זה. הם לקחו ילדים מבתים הרוסים וגידלו אותם כחלק ממשפחתם, ובטרם באו לעולם ילדיהם שלהם לקחו על עצמם להיות משפחה אומנת ל-12 ילדים.
עם השנים התפתחה הפנימייה וחסו בה 70 ילדים, והוא ויתר על האפשרות להתמנות לרב צבאי על מנת להמשיך ולטפל בילדים בפני
מייה. כאשר היתה הפנימייה בלתי ראויה להכיל את כל החוסות בה בחר לשפץ מבנה על חשבונו שלו, כשהוא משקיע כל חסכונותיו בהכשרת המבנה והתאמתו לייעודו.
היום הוא מכה על חטא ומודה כי מעד בכך שעשה שימוש בחשבוניות אך "חלק גדול ממהלך
חיינו (של הבנות ושל המשפחה- ז.ה.) היה צמוד, ולכן זה היה נראה שזה הוצאות בשבילנו, והחליטו שמה שעשינו היה בשביל להתעשר." (שם, עמ' 77, ש' 25-26).

בשנת 2004 נתפס ע"י שלטונות המס וכבר אז היה בעל חוב של למעלה ממיליון ₪, "כי לא היינו מחושבנים והבאנו לילדים האלה מעל ומעבר, מה שצריך" (שם, עמ' 77 ש' 27-27). החוב הלך ותפח, ילדיו לקחו הלוואות כדי לעזור לו לשלם את החובות למס הכנסה, ביתו משועבד, והוא ורעייתו שבורים, רצוצים וסובלים ממחלות שונות.

ה.
ב"כ הנאשם 2 רואה במחלתו של נאשם זה שורש כל רע, מבקש לדחות את עמדת התביעה לפיה מחלת הנפש ממנה סובל הנאשם היא "המצאה", והוא מפנה לחוות הדעת הרפואיות אשר הוגשו בנושא. גם מאותן חוות דעת וגם מעדויות העדים ניתן ללמוד על מצבו של הנאשם ועל התנהגותו הבלתי רציונאלית, התנהגות אשר הביאה אותו לביצוע העבירות. הנאשם אינו טוען לאי שפיות ועל בית משפט להתייחס לאותו "תחום אפור" בו מצוי הנאשם בשל מצבו הנפשי וליתן לו את המשקל הנכון.

הנאשם חזר ארצה על מנת לתת את הדין, לאחר שברח בשל איומים על חייו ולא מאימת הדין, הוא הודה, שיתף פעולה עם החוקרים, חסך מזמנו של בית המשפט ומזמנם של כל העוסקים במלאכה.

גם ב"כ הנאשם 2, כמו ב"כ הנאשם 1, מבקש לאבחן בין העבירות שעניינן סחר בחשבוניות פיקטיביות שהן בבחינת רעה חולה ופגיעתן בחברה קשה, לבין העבירות שביצע הנאשם "... במו ידיו הוא, לצרכיו שלו, מתוך מחלתו, מתוך פגמיו, עושה פעולה שהייתי מגדירה אינפנטילית, ילדותית וטפשית, ומוחק במו ידיו סכום בחשבונית וממיר אותו בסכום אחר." (שם, עמ' 107, ש' 11-13).

מעשיו של הנאשם מחייבים ענישה אך הענישה צריכה להיות קלה, יחסית, מאחר ועבירות אלה מצויות ברף התחתון והנמוך של עבירות המיסוי.
בעת גזירת הדין יש לתת משקל של ממש למעשיו הטובים של הנאשם, אל מול מצבו הנפשי הקשה, לעובדה כי שירת בצבא וערכיה של המדינה יקרים לליבו ועל בית משפט "...לשאול עצמו כיצד אדם כזה הגיע לידי חטא. האם הוא לא מעד כתוצאה ממצבו הנפשי המיוחד." (שם, שם, ש' 26-29).

הנאשם נמצא היום במצב אישי קשה, הטלת עונש מאסר והרחקתו למשך זמן ממושך מבני ביתו עלול לגרום לו ולמשפחתו נזק בלתי הפיך, ואם בכך אין די הוא חי היום בחוסר כל לאחר שהוא ואביו העבירו למדינה סכום של כ-4 מיליון ₪.
לפיכך מתבקש בימ"ש שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ולהסתפק בעונש אשר יאפשר לו לחזור למוטב.

ו.
הנאשם 2 מגדיר את חייו כסיוט ואת עולמו כ"סבל אחד גדול". הוא בוש ומצר על מעשיו ומתייסר על העוול שגרם למשפחתו. אין לו הסבר מדוע פעל כפי שפעל "מה שגורם לי לעשות את הדברים האלה הוא בלי מחשבה ובלי שיקול דעת, טפשות נוראה...זה ברור לחלוטין שאלמלא הבעיות הנפשיות הנוראות שיש לי, לא הייתי עושה את שעשיתי." (שם, עמ' 100, ש' 19-20, ש' 24-25).

כל חייו הוא מקבל החלטות באופן אימפולסיבי ובלתי שקול גם בעסקים וגם בחיים האישיים. בשל כך עזבה אותו אשתו הראשונה, היא מונעת ממנו לראות את ילדו וגם נישואיו השניים סובלים מעליות ומורדות. בעבר ביקש לשים קץ לחייו מספר פעמים אך הרצון להיות בקרב המשפחה מנע ממנו להוציא לפועל את המעשה.
כיום הגיע לעברי פי פחת, חי מכספי חסד ומנסה לפרנס את משפחתו, סובל מייסורים וממחלה המונעת ממנו שינה רגילה ואין כל טעם לחייו.
מפי הרופאים שמע כי מאסר עלול להחמיר את מצבו, הוא מפחד מפני הכלא ומבקש את רחמי בית המשפט.

ז.
ב"כ הצדדים הגישו פסיקה ובה הם מבקשים למצוא תימוכין לטיעוניהם לעונש, מי לחומרה ומי לקולה.


דיון ומסקנות

א.
העבירות בהן הורשעו הנאשמים חמורות, הן על

־
פי החוק והן על
־
פי הפסיקה. במהלכן של 6 שנות מס עוברים הנאשמים עבירות רבות באופן שיטתי, בסכומים גבוהים, כשהם עוברים כמעט על כל לאו אפשרי בתחום חוקי המס ועוברים אף על הוראות חוק העונשין.

ב.
ב"כ הנאשמים מבקשים לקבוע כי מדובר בעבירות שאינן מן החמורות. עוד הם מבקשים לאבחן בין העבירות שעברו הנאשמים שבפני
לבין עבירות אחרות אותן הם מגדירים "חמורות" כגון העיסוק בחשבוניות פיקטיביות, אך איני מקבלת את גישתם.
אם העבירות בתיק זה אינן חמורות, חמור מהו? אתמהה. לדעתי גם אלה וגם אלה עבירות חמורות הן, על אחת כמה וכמה לאור מעשיהם של הנאשמים. הנאשמים הגדילו הוצאות בסכומים ניכרים, לצורך כך זייף הנאשם 2 חשבוניות ובעצה אחת עם האב כלל בספרי הנהלת החשבונות גם הוצאות פרטיות. אופן הפעולה ודרך הביצוע מלמדות על מי שבדרכי עורמה ותחבולה, באופן מושכל ומתוכנן פעל במרמה במשך שנים רבות ופגע בעניינו של כלל הציבור, הציבור הזכאי לאכיפה שוויונית של תשלום המיסים.
הנאשמים הגדילו עשות וכאשר הרגישו כי החבל מונח על הצוואר ביקשו לטשטש את עקבות הפשע והנאשם 2 דאג, במזיד, להשמדת חלק מספרי החשבונות.

הניגוד שבין אישיותו החיובית של הנאשם 1 ואף זו של הנאשם 2 לבין הצד האחר באישיותם, אותו צד אשר משך אותם לבצע את העבירות במשך 6 שנות מס, הוא גדול. אכן הנאשמים הודו ואף השיבו חלק מהגזלה, והם מביעים חרטה ומבקשים מחילה, אך מעשיהם מחייבים הענשתם בעונש של ממש, והעונשים שעותרים להם הסנגורים המכובדים הינם מופרזים לקולה באופן בלתי מתקבל על הדעת, ובניגוד להוראות החוק והפסיקה.

בחינת קלסר החשבוניות מלמדת על הקלות הבלתי נסבלת בה בוצעו העבירות, וכיצד במשך תקופה ממושכת שלחו ידם אל קופת הציבור במטרה לשדוד אותה. זו הפעם לא נדרש עובר העבירה להליט את פניו או לעשות שימוש בנשק, הוא יושב אל שולחן העבודה ובעזרת העיפרון או העט הוא מזייף חשבוניות, מנפח את הסכומים הכלולים בהן, כולל בספרי הנהלת החשבונות את החשבוניות המזויפות ואף הוצאות פרטיות, והכל במעשי מרמה, בערמה, בתחבולה ובמטרה לרמות את שלטונות המס על ידי הקטנת החבות במס.

ג.
בחצי פה נטען כי חלק גדול מההוצאות אשר הוגדרו כפרטיות שימשו את הפנימייה ואת הבנות החוסות בה, אך עיון קל במסמכים שבקלסר החשבוניות מטיל ספק גדול בטענה זו. לא שוכנעתי כי נסיעה לחו"ל או לנופש, רכישת שעונים יקרים, תכשיטים, בגדים או עניבות הנקנים בחנויות יוקרה אמורים לשמש את החוסות בפני
מייה.

ד.
קראתי בעיון רב את הודעותיהם הראשונות של הנאשמים ואני מוצאת כי, בדיעבד, מנסים הנאשמים ובאי כוחם לטשטש את המצע העובדתי העולה מתוך אותן עדויות, להפחית מאחריותו של הנאשם 1 ע"י הטלת האחריות על הנאשם 2, ולגרוע מאחריותו של הנאשם 2 בשל מצבו הנפשי.

אכן מי שביצע בפועל את דבר הזיוף הוא הנאשם 2, אך מי שלא עצר בעדו ואף נהנה מהפרי האסור של העבירות, הוא והחברה שבבעלותו, הוא הנאשם 1.

מהודעתו של הנאשם 1 עולה כי הוא יודע בוודאות כי החשבוניות נופחו במהלכן של מספר שנות מס בסכומים הנעים בין 50,000 ₪ - 100,000 ₪ לחודש, בממוצע, וכי הדבר נעשה באופן מושכל ומחושב מראש, וכמאמרו: "הייתי רואה את המחזור... וכאשר היה מחזור גדול אז הייתי מבקש מאותו אדם קרוב שידאג להביא חשבוניות על פי יכולתו" (הודעה מיום 06.09.04 עמ' 4, להלן: "ההודעה"). גם הוא וגם אשתו ידעו על מעשי ניפוח החשבוניות ע"י "אדם קרוב", והוא עצמו דאג להעבירן להנהלת החשבונות. מדי חודש כלל הוצאות פרטיות בסכום של "כמה אלפים" כדי "שאפשר יהיה לחיות, בלי זה אי אפשר לחיות" (עמ' 6 להודעה).
על מנת לטשטש את עקבות הפשע נעשה שימוש בברז של כיבוי אש "אדם מהמשפחה פתח את הברז במטרה להרטיב את הנהלת החשבונות", וזה היה בשלב שהתבקשו להביא את הספרים לפקיד השומה. מי שהרטיב את הספרים "...ידע כמו שאנחנו ידענו שיש בספרים חשבוניות לא אמיתיות..." וברור לו שהרטבת הספרים גרמה לכך "שלא היו שמישים" (עמ' 2 להודעה).

מקריאת הודעתו של הנאשם 2 עולה כי מדובר באדם המוסר הודעה באופן שוטף ורציף, לא נשמעת כל טענה בדבר מחלה, והדברים הנרשמים מפיו ברורים וחד משמעיים. על פי הכתוב, לפני כ-4 שנים עלה בדעתו רעיון לנפח חשבוניות שקיבל עבור הפנימייה "כך שנופח בחודש סכומים של 100,000 ₪ שהיו הוצאות לכאורה... ידעתי פחות או יותר את מחזור ההכנסות לאותו חודש והייתי מוציא בהתאם... כמה שנראה לי. אני רוצה לציין כי היו חודשים במהלך השנים הנ"ל בהם לא ניפחתי חשבוניות" (הודעה מיום 06.09.04 עמ' 1, להלן: "הודעת נאשם 2").
בתחילת הדרך אביו לא ידע על המעשים, כשנודע לאב הוא כעס אך הוא החליט להמשיך בכך "כשאבי מודע לכך". הרעיון לדרוש הוצאות פרטיות "הוחלט במשותף במשפחה. העברתי לאבי הוצאות פרטיות והוא דאג לזה מכאן" (עמ' 2 להודעת הנאשם 2).
כך נהג גם בחברה, הנאשמת 3. "...ניפחתי חשבוניות על מנת להקטין את המע"מ ואת החוב למס הכנסה, רציתי להקטין את הרווח", וה"ניפוח" היה בסכומים של 50,000 ₪ - 60,000 ₪ לחודש(עמ' 2 להודעת הנאשם 2).
כשהיה צורך להעלים חשבוניות פנה ליועץ אשר עזר לו בכך, ושילם ליועץ בכסף אותו קיבל מאביו "בדולרים ירוקים".
והדברים מדברים בעד עצמם ותואמים את עובדות כתב האישום.

ה.
נושא הסרת המחדלים תופס חלק נכבד בטיעוני ב"כ הנאשמים.
על פי הנטען הסכום שקבע פקיד השומה כסכום החוב למס הכנסה הינו סכום מופרך, הוא אינו עומד ביחס ישר להיקף הנכון של החוב, בשל כך מתנהל בין הצדדים דיון אזרחי ובו אמור להיקבע סכום המס החל על הנאשמים.

לשיטתה של התביעה החוב על-פי השומה שנקבעה לנאשמים מסתכם ב- 5,229,000 ₪, עד היום הנאשמים שילמו על חשבון החוב סך של 769,000 ₪, הווה אומר כ-15% מגובה החוב, וסכום זה אינו בבחינת הסרת מחדל.

מנגד, ב"כ הנאשמים טוענים כי סכום זה נקבע ע"י מומחים בנושא, סכום זה מבחינת הנאשמים אינו שנוי במחלוקת, ולפיכך שילמו אותו והסירו את המחדל.

ב"כ הנאשם 1 קורא לעזרתו את ע"פ 71829/05,71842/05 (תל אביב-יפו), מד"י נ' רביזדה, תק-מח 2007(3), 13276. (להלן: "פס"ד רביזדה"), ומבקש ללמוד ממנו כי נאשם המשלם את סכום המס אשר, לדעתו, אינו שנוי במחלוקת, ובו הוא מודה, הינו במעמד של מי שהסיר המחדל במלואו ויש להקל בדינו.
איני מקבלת עמדה זו. ראשית, מדובר באמרת אגב אשר אין בה משום קביעת מסמרות האמורים לשמש הלכה מנחה. שנית, אני סבורה כי לא לכך התכוונו הדברים שכן ממשיך בימ"ש וקובע כי הסרת מחדל בדיעבד אינה חזות הכל "שאם כן נמצא את עצמנו במצב שבו עוסקים אינם משלמים את המס תוך יציאה מנקודת הנחה שבבוא היום, אם יתפסו בכף ויוגש נגדם כתב אישום, יוכלו לשלם במאוחר את שלא שילמו כדין במועד ועדיין ימצאו באותו מצב ולא ינזקו ולא היא" (פס"ד רביזדה סעיף 8ד'), ואוסיף.
לא יעלה על הדעת כי נאשם יקבע לעצמו שומה עצמית, ישלם את הסכום שקבע לעצמו, יכפה את פקיד השומה לקבל את קביעתו ויבקש מבית משפט לראות בו
כמי שסילק את כל חובו לרשויות המס.
על אחת כמה וכמה במקרה דנן בו נמצא כי הנאשם לא שילם את מלוא סכום השומה "העצמית". מעדותו של רו"ח ויסאם אני למדה כי התחשיב הסופי מטעמו של הנאשם עדיין לא נערך, מבין השיטין נלמד כי הנאשמים טרם שילמו את מלוא החוב בו הם מכירים ועל כן, גם לשיטתו של ב"כ הנאשם, לא ניתן לומר כי החוב שולם במלואו.

ו.
שמעתי את דברי העדים לעונש בדבר טוב ליבם של הנאשמים, עזרתם לזולת ופועלם המבורך של הנאשם 1 ובת זוגו אשר הקדישו חייהם לבנות החוסות בפני
מייה, ועשו לילות כימים על מנת לעזור להן ולהעלותן על דרך הישר. ברם, מעשים טובים, מעשי צדקה, עזרה לזולת או גמילות חסדים הנעשים ע"י עברייני מס, על חשבון משלם המיסים, אינם יכולים לשמש נסיבה מקלה, שאם תאמר כן הינך נותן הכשר לתופעה אסורה אשר חברה מתוקנת חייבת לדחותה ואף להוקיעה. חלוקת כספים על חשבון הכלל מלמדת על סולם ערכים כפול ועל קלות הדעת בה נשלחת היד אל קופת המדינה, ואין נפקא מינא לי לצורך מה נשלחת היד.

מטרת הענישה בענייני מס היא ללמד את כלל הציבור כי השולח ידו לקופת הכלל לא יינקה, והסדר הציבורי מחייב כי עבריינים אלה יענשו בחומרה, גם למען יראו וייראו. "לפי שאם לא יענש המזיק, לא יסתלקו הנזקים כלל, ולא ירתע כל מי שזומם להרע. ולא כקלות דעת מי שדמה כי זניחת העונשין רחמים על בני אדם, אלא היא עצם האכזריות עליהם והפסד סדר המדינה. אלא הרחמים מה שציוה בו יתעלה:"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג', ל"ה, מהדורת קאפח ירושלים תשל"ג עמ' שנ"ד).
פעם אחר פעם חוזרת הפסיקה ושונה כי בעבירות שעניינן השתמטות מתשלום מס אמת על בית משפט להטיל עונשים מרתיעים ומצבו האישי של הפרט, בעיותיו הכלכליות או מצבו הבריאותי, יהיו אלה קשים ומכבידים עד כמה שיהיו, אין בהם להוות נימוק להקלה בעונש.
"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית..." (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מד”י, פ"ד נח(3) 721).

ז.
זמן רב הוקדש לדיונים בדבר מצבו הנפשי של הנאשם 2. אין ספק כי השורה התחתונה בחוות הדעת הרפואיות ובעדויות הרופאים היא כי נאשם זה סובל מהפרעות אישיות המגיעות כדי מחלת נפש. עם זאת, גם בנושא זה חזרו בתי המשפט וקבעו כי בריאות לקויה אינה מהווה מגן או מחסום בפני
ענישה העומדת ביחס נכון להיקף העבירות, סכומן, מהותן, נסיבותיהן ודרך ביצוען.

"...התופעה שקנתה, לא אחת, שביתה במקומותינו לפיה בעוד הנאשמים עוברים עבירות ומבצעים פשעים במשך תקופה לא קצרה - מצב בריאותם תקין ושפיר לחלוטין, לא מתגלה בהם שום פגם ואין בהם מתום; מאידך, משנתגלות העבירות והמעשים הנלוזים, הם נתפסים בכף ועליהם לתת את הדין על מעשיהם – מתגלים בקרבם כל מיני חוליים, מכאובים ושאר מרעין בישין, שזכרם לא בא במהלך חייהם קודם ובכלל זה, לא בעת בצוע העבירות.
עם כל ההבנה וההתחשבות במצבו הנפשי הלקוי של הנאשם, שאתחשב בו אמנם במידה מוגבלת בעת גזירת העונש, חייב להיות ברור ונהיר לכל בר בי רב, כי מצב בריאותי לקוי, בין פיזי ובין נפשי, איננו יכול להיות, בשום מקרה, משום חסינות או תעודת ביטוח בפני
ענישה ראויה והולמת."
ראה ת.פ. 600/91 מ"י נ' ארביב ואח'
השופט שטרסנוב, בית משפט מחוזי ת"א, מיום 9.11.02).
"מצב בריאותו של עבריין אינו יכול להיחשב כחסינות מפני ענישה...יש להבחין בין מצב בריאותי שהחמיר לאחר ביצוע העבירה ובין מצב בריאותי... בעת ביצוע העבירה. מצב בריאותי של מנע ביצוע העבירה אינו יכול להיות נימוק להקלה בעונש"
(ע"פ 3099/08, מד"י נ' כהן נפתלי, תק-מח 2008(2), 2258).

ח.
רבות התלבטתי בבואי לגזור דינם של הנאשמים. שיקולים רבים משמשים בערבוביה בעת גזירת הדין, ולא אחזור על כל אותם שיקולים אשר הפסיקה עוסקת בהם בהרחבה יתרה, והם ידועים לכל. ככלל, השופט היושב לדין חייב למצוא את האיזון הראוי ואת המשקל הנכון שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנגזרים מעניינו של הכלל אל מול אלה המתחייבים ממצבו של הפרט, כפי שעולה גם מפסקי הדין הרבים שהגישו ב"כ הצדדים.

לאחר שבחנתי, שקלתי וטרתי את כל שבפני
אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים:

הנאשם 1:

1.
אני מטילה על הנאשם 1 מאסר למשך 30 חודשים מתוכם 15 חודשים לריצוי בפועל. היתרה – מאסר על תנאי למשך 15 חודשים לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא כי לא יעבור כל עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה.

2.
קנס בסך 35,000 ₪ או
100 ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כשהראשון שבהם ביום
01.02.09.
לא ישולם תשלום אחד במועדו – יבוא הקנס כולו לידי פרעון מיידי.

הנאשם 2:

1.
אני מטילה על הנאשם 2 מאסר למשך 48 חודשים מתוכם 30 חודשים לריצוי בפועל. היתרה - מאסר על תנאי למשך 18 חודשים לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא כי לא יעבור כל עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה.

2.
קנס בסך 35,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כשהראשון שבהם ביום
01.02.09.
לא ישולם תשלום אחד במועדו – יבוא הקנס כולו לידי פרעון מיידי.

אני מפנה את תשומת הלב של שירות בתי הסוהר למצבו הנפשי של הנאשם 2 ולצורך להעמיד לרשותו שירותים רפואיים המתאימים למצבו.

הנאשמת 3:

אני מטילה על הנאשמת 3 קנס בסך 20,000 ₪ לתשלום תוך 60 יום מהיום.
והודע לנאשם 1 על זכותו לערער בשמו ובשם הנאשמת 3 ולנאשם 2 על זכותו לערער בשמו תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום 14 בדצמבר, 2008 (י"ז בכסלו תשס"ט) במעמד הצדדים.

ז. הדסי-הרמן
,
שופטת
סגן נשיא


ב"כ הנאשמים:
אני מבקש לעכב את
ביצועו של גזר הדין לגבי שני הנאשמים.



ב"כ התביעה:
ככלל אנחנו מתנגדים לעיכוב ביצוע. ניתן לשמוע ערעור גם במהלך תקופת העונש שמדובר בתקופת מאסר ארוכה יחסית. סיכויי הערעור קלושים. העונש חורג לקולה ממדיניות הענישה המקובלת. בנסיבות המקרה הנדון שבו הנאשמים הודו והורשעו על פי הודאתם, אין חשש שהקערה תתהפך על פיה. בתיק זה היו די והותר דחיות. נסכים להתארגנות קצרה של הנאשמים, נבקש ערבויות. יש חשש הימלטות לגבי הנאשם 2.
לגבי הנאשם 2 - כאשר חזר לארץ התקיים דיון ב-11.03.08 והוטלו ערבויות.
לגבי הנאשם 1 - אין בכלל ערבויות.

ב"כ הנאשמים:
נבקש עיכוב ביצוע בהקשר של הגשת הערעור. אנו זקוקים לעיכוב הביצוע גם כדי לשקול את צעדינו העתידיים וגם לאפשר לנאשמים לקלוט את גזר הדין.
ב"כ התביעה הציגה בפני
מספר דרישות לעיכוב ביצוע: צו עיכוב יציאה מהארץ, הפקדה של דרכון, ערבות צד ג' של 4 אנשים, שלא מבני המשפחה, לאחר שבני המשפחה הודיעו כי הם חסרי יכולת כלכלית, שניים לכל אחד מהנאשמים. כאשר כל אחד מהערבים יחתום על סכום של כ-500,000 ₪.
דבר נוסף, ערבות בנקאית או ערבות במזומן בסך כולל של 300,000 ₪, לכל אחד מהנאשמים.
לא נתנגד לתנאי בדבר עיכוב יציאה, הדרכונים מוחזקים ע"י שלטונות המס ואנו מסכימים להמשך החזקתם. לענין ערבות צד ג' – נבקש שבני המשפחה הם שיתנו את הערבויות כיוון ששני הנאשמים לא מתכוונים להימלט מן הדין, ההיפך הגמור הוא הנכון. אחד מהם שב כדי ליתן את הדין בידיעה שעונשו עלול להיות מאסר בפועל מבלי שיבטיח עצמו בהסדר טיעון מראש.
אני סבור שכל ערב סביר שהם יביאו בהקשר זה יכול לענות על הדרישה.
לגבי ערבות בנקאית או ערבות במזומן – היכולת של הנאשמים מועטה בתחום זה אך יעשו כמיטב יכולתם לגייס את הסכומים שהתביעה מבקשת.

החלטה


אני מחליטה על עיכוב ביצוע גזר הדין למשך 20 יום כפוף לתנאים דלקמן:

א.
ערבות עצמית וערבות צד ג' של שני ערבים, לכל אחד מן הנאשמים, על סך 500,000 ₪.

ב.
הפקדה במזומנים או ערבות בנקאית בסך 100,000 ₪ לנאשם 1 ו-200,000 ₪ לנאשם 2.
ניתנת ארכה להפקדת המזומנים למשך 72 שעות.

ג.
ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ עד החלטה אחרת.

ד.
הדרכונים הופקדו בידי הרשויות ולא יוחזרו לנאשמים עד החלטה אחרת.


ניתנה היום, י"ז בכסלו, תשס"ט (14 בדצמבר 2008), במעמד הצדדים.


ז. הדסי-הרמן
,
שופטת

סגן נשיא








פ בית משפט שלום 1005/06 מדינת ישראל נ' מולכו אברהם, מולכו צבי, חברת אחוזת הדרים בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/12/2008)