פסקי דין על עירית כפר סבא | פסקי דין על סוירסקי יצחק מרדכי | פסקי דין על און אליה | פסקי דין על בנק הפועלים |

44501/07 א     15/12/2008




א 44501/07 עירית כפר סבא נ' סוירסקי יצחק מרדכי, און אליה, בנק הפועלים




בעניין:

1



בתי
-
המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
044501/07

בש"א 174472/07, 171865, 174597

לפני:
כבוד השופטת סיגל רסלרֿֿזכאי

תאריך:
15/12/2008




בעניין:
עירית כפר סבא



ע"י ב"כ
עוה"ד
התובעת/משיבה


נ
ג
ד


1. סוירסקי יצחק מרדכי

2. און אליה
3. בנק הפועלים



ע"י ב"כ
עוה"ד
הנתבעים/מבקשים


החלטה


לפני בקשה לדחייה או לחילופין למחיקת התביעה על הסף.

ראשיתו של ההליך בתביעה ע"ס 758,225.9 ₪ שהוגשה על ידי עירית כפר-סבא, בגין חוב ארנונה לנכס הרשום בחלקה 50 בגוש 7607, הנמצא ברחוב התע"ש 14, כפר-סבא (להלן:"הנכס"), מיום 01 ינואר 2004 ועד ליום 30 יוני 2007.
הנכס בבעלות ו/או בחכירה לדורות של חברת "סביר קבלנים בע"מ" (להלן: "חברת סביר"). התביעה הוגשה נגד מר סוירסקי יצחק מרדכי
(להלן: "מבקש 1") והגב' און אליה
(להלן: "מבקשת 2"), המחזיקים ברוב הונה של חברת סביר ומשמשים כמנהליה, ונגד בנק הפועלים
בע"מ (להלן: " מבקש 3"), אשר הנכס משועבד לו.

המשיבה מפרטת בכתב התביעה את עילות התביעה נגד מבקשים 1 ו- 2. נטען כי בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), החל מיום 01 ינואר 2004 רשאית המשיבה לגבות חוב של חברה פרטית מבעל שליטה כהגדרתו בסעיף 119א (א) ו- 32 (9)(א)(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת מס הכנסה"). עוד נטען כי המבקשים 1 ו-2 העבירו את הנכס לשליטתו של המבקש 3 ללא כל הצדקה ובלא מתן תמורה ולפיכך יש לחייבם באופן אישי.

עילת התביעה נגד מבקש 3, מתבססת על הטענה כי הינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. בכתב התביעה נטען כי המבקש 3 נמנע מלמנות כונס נכסים על הנכס, אף בפועל נהג כאילו מונה כונס.

טענות הצדדים

טענות המבקש 1


כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגדו ולפיכך יש למחוק התביעה נגדו על הסף.
לטענתו לא נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה. נוכח השיעבוד לטובת המבקש 3, ברי כי הנכס לא התקבל לידי האחרון ללא תמורה. עוד מפנה המבקש לסעיף 13 לכתב התביעה וממנו עולה כי המבקש 3 לא אפשר לחברת סביר או למנהליה השפעה בקשר לנכס. עוד נטען כי לחברת סביר מונה כונס נכסים וכי לא ניתן צו לפירוקה.

הבקשה לא נתמכה בתצהיר של המבקש 1, בטענה כי המדובר בטענות משפטיות.

טענות המבקשת 2


יש למחוק התביעה נגדה בהעדר העילה וכן בשל היותה טרדנית וקנטרנית.
גם לטענתה לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה. גם אם תוכח הטענה ולפיה הועברה השליטה בנכס לידי המבקש 3, טענה המוכחשת, יש לחייב את האחרון באופן בלעדי. עוד נטען כי כלל נכסי חברת סביר שועבדו למבקש 3 ומוקנים לכונס הנכסים. הנכסים יחולקו בין נושי החברה בהתאם.

עוד נטען כי המשיבה בכתב התביעה טענות עובדתיות סותרות. מחד היא טוענת כי המבקש 3 הינו בעל השליטה בנכס ומאידך טוענת כי המבקשים 1 ו- 2 הינם בעלי השליטה. המבקשת 2 טוענת לענין זה כי חברת סביר הינה בעלת הנכס ובעלת השליטה בה לצורך התביעה.

גם בקשה זו לא נתמכה בתצהיר המבקשת.

טענות המבקש 3


לטענת המבקש 3 יש לדחות את התביעה נגדו בהעדר יריבות ולחילופין למחוק התביעה בהעדר עילה.

טוען כי קיים לטובתו שיעבוד על זכויות חברת סביר, והואיל וחברת סביר לא יכלה לפרוע חובותיה פנה המבקש 3 לביהמ"ש בכדי למנות כונס נכסים לחברה. לטענתו, בטרם מונה כונס נכסים לחברת סביר, מעולם לא החזיק בנכס, לא ניהל הנכס ולא קיבל תקבולים מדמי השכירות, ולפיכך אינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס כפי שנטען על ידי המשיבה.

עוד טוען לעניין זה המבקש 3 כי מחד טוענת המשיבה כי המבקשים 1 ו-2 הם המחזיקים בנכס לצורך החיוב בארנונה, ומאידך טוענת כי יש לחייב המבקש 3 בגין החוב מאחר והוא המחזיק. לטענתו המדובר בטענות עובדתיות סותרות.

טענות המשיבה


הטענות בכתב התביעה אינן סותרות. נטען כי המבקש 3 הינו בעל השליטה בנכס ואילו המבקשים 1 ו- 2 הינם בעלי השליטה בחברת סביר. חברת סביר העבירה השליטה בנכס למבקש 3 באמצעות מנהליה, הם המבקשים 1 ו -2, מטעם זה נטען יש לחייבם באופן אישי.

לטענה כי סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה אינו מתקיים, מפנה המשיבה לטענה כי המבקשים 1 ו- 2 העבירו הנכס לידי מבקש 3 ללא כל הצדקה ובלא תמורה ולפיכך, המדובר בעילה עצמאית של הרמת מסך והטלת אחריות אישית.

המשיבה טוענת כי אין מניעה שיהיו מספר חייבים בגין החוב הנתבע, ולפיכך את שאלת האחריות יבחן בית המשפט.

עוד נטען כי החוב נשוא ההליך התגבש טרם הליכי הכינוס ולכן כל הטענות בדבר חלוקת נכסי הכינוס, ככל שיובהר רלבנטיים רק ל- 12 החודשים שקדמו לכינוס.

דיון והכרעה


בסוגיית סילוק על הסף הקבועה בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984, נוקטת הפסיקה בגישה כי
"מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יברר תמיד דיון עניני בפלוגתא, על פני פתרון דיוני פורמליסטי". (ע"א 693/83 שמש נ. רשם המקרקעין תל אביב יפו, מב (2) 668 ,671).

עמדת הפסיקה ברורה באשר לדחיית התביעה על הסף, יפים לענין זה דברי כב' השופט לוין בע"א 335/78 יוסף שאלתיאל ואח' נ' אריה שני ואח', פ"ד לו(2) 151:
"המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני
תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב בדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות הנטענות העולות מתביעתו. דחיה של תביעה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו - להידחות ...".

כעולה, אין מחלוקת בין הצדדים לקיומו של חוב הארנונה הנתבע. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה על מי מבין המבקשים יש להטיל את חיובי הארנונה, אם בכלל.

בהתאם לסעיף 8(א) לחוק ההסדרים:- "מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין ; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס."

המונח "מחזיק" מוגדר בסעיף 1 לפקודת העיריות (נוסח חדש) כך:- ""מחזיק"- אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון."

עולה כי מי שישא בתשלום ארנונה הינו המחזיק בנכס. כב' הנשיא דאז מ' שמגר קבע בר"ע 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד לט(3) 341 כי המונח "מחזיק" לצורך החיוב בארנונה הינו אותו אחד שבנסיבות העניין הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכס (עמ' 343):

"הנני סבור, כי כאשר נקט הלה את המונח 'למעשה', החובק את שלושת המונחים
'בעל', שוכר' או מחזיק 'בכל אופן אחר', לא נתכוון להחזקה פיסית בפועל דווקא, אלא בא להבחין בין סוגי המחזיקים השונים בינם לבין עצמם ולדרג אותם. במה דברים אמורים: אם יש גם 'בעל' וגם 'שוכר', הרי הכוונה היא, כי מחזיק לצורך החובות והזכויות שבפקודה ייחשב זה מבין השניים, שהוא, במערכת הנסיבות שנוצרה,
בעל הזיקה הקרובה יותר לבניין, והחובה לשלם, למשל, ארנונה כללית תחול אז על
השוכר, למרות שיש לדירה, כמובן, גם בעל. המחוקק ביקש להדגיש, כי בנקטו את הביטוי 'מחזיק' אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא – יחסית כמובן – בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכס. זיקתו של הבעל לנכס, לצורך עניין זה, יכולה להידחק למקום שני, אם יש שוכר או בר-רשות או מחזיק באופן אחר, אולם היא שרירה וקיימת וראשונית, כאשר אין גורם חוצץ, כאמור, והבעל נשאר בגפו מול הרשות."

(ראה לעניין זה גם רע"א 2987/91 מאירה ריינר נ' עיריית ירושלים, פ"ד מו(3) 661 וגם ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין נ' עיריית ראשון לציון (טרם פורסם)).

טענות המבקשים מתייחסות לזהות המחזיק לצורך החיוב בארנונה, כאשר בעלי הנכס הינו חברת סביר. מחד נטען כי הנכס הועבר לשליטתו של המבקש 3 וכי הדבר נעשה על ידי בעלי השליטה בחברה. עוד נטען כי המבקשים כולם פעלו לריקון חברת סביר מכל נכסיה לרבות הזרמת פירות נכסיה למבקש 3, בלי לשאת בחובות למשיבה. רק לאחר שתוכח התשתית העובדתית או תסתר יהיה ניתן להכריע בשאלות השנויות במחלוקת.

לפיכך, קביעתי היא כי לא היה מקום להגיש הבקשות בשלב מקדמי זה של ההליך. הגם שהבקשות הוגשו, ללא תצהיר, באצטלה כי המדובר בטענות משפטיות, אזי כדי לבססן יש תחילה להניח תשתית עובדתית להשתלשלות הארועים, פעולות מנהלי החברה - המבקשים 1 ו-2 ביחס לנכס וכן פעילותו הנטענת של המבקש 3, ככל שהיתה כזו ביחס לנכס. הטענות אשר הועלו במסגרת הבקשות הינן טענות אשר דינן להתברר בסיומו של ההליך לאחר שלב הבאת הראיות, ולא קודם לכן.

לפיכך אני דוחה הבקשות. המבקשים 1, 2 ו- 3 ישאו כל אחד בהוצאות הבקשה בסך של 2,500
בצירוף מע"מ, אשר ישולמו בתוך 15 יום מהיום.

המבקשים יגישו תצהיריהם עד ליום 1 פברואר 2009. ישיבת קד"מ תתקיים ביום 10 מרץ 2009 שעה 18:00. הדיון הקבוע ליום 20.01.09 מבוטל.

ניתנה היום י"ח בכסלו, תשס"ט (15 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


סיגל רסלרֿֿזכאי
, שופטת
044501/07א
120 סיגל רסלר-זכאי






א בית משפט שלום 44501/07 עירית כפר סבא נ' סוירסקי יצחק מרדכי, און אליה, בנק הפועלים (פורסם ב-ֽ 15/12/2008)