פסקי דין על אהוד בן חיים גדות

1153/07 פ     14/12/2008




פ 1153/07 מדינת ישראל נ' אהוד בן חיים גדות




בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד
פרקליטות מחוז צפון
ה מ א ש י מ ה

נ ג ד
אהוד בן חיים גדות

ע"י ב"כ עו"ד
קוולר
ה נ א ש ם

נוכחים:
בשם המאשימה: עו"ד כוכבי

בשם הנאשם: עו"ד קוולר

הנאשם: בעצמו

גזר - דין

במסגרת הסדר טיעון הודה אוהד גדות (להלן: "הנאשם"), בכתב אישום מתוקן והורשע על פי הודאתו.
בכתב האישום יוחסה לנאשם עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, - עבירה על פי סעיף 333 בצירוף 335 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), בשל כך שביום 24/9/07, סמוך לשעה 14:10, שלושה רועים פלסטינים, ביניהם שני אחים: מוחמד אבו מטאוע וג'מאל אחיו הצעיר (להלן: "מוחמד וג'מאל"), רעו את עדרם בשטח המרעה הסמוך לישוב שדמות מחולה, הגיעו הנאשם ואחיו אלישיב, לשטח המרעה וצעקו לעבר הרועים שיתרחקו מהמקום ויידו אבנים לעבר עדר הפרות. ג'מאל קרא לעברם, "מדוע אתם זורקים אבנים?"סמוך לקריאתו זו של ג'מאל שלף הנאשם אקדח אוטומטי 2000 hs מס"ד 29686 (להלן: "האקדח"), שהיה ברשותו ברישיון, וירה יריה אחת בסמוך לרגליו של ג'מאל. ג'מאל נבהל וברח מהמקום והתחבא מאחורי שיח הנמצא בסמוך ואילו מוחמד אשר רכב על סוס במרחק של כ- 40 מטר מהנאשם ואחיו, צעק לעבר הנאשם. בתגובה לכך ירה הנאשם לעברו של מוחמד יריה נוספת מאקדחו ופגע בו. מוחמד נפל מהסוס כשהוא מתבוסס בדמו. הנאשם ואחיו קרבו אליו, משהבחינו כי נפגע ברחו בריצה מהמקום ולא דיווחו על האירוע לאיש.
הקליע שנורה מאקדחו של הנאשם חדר לכתפו הימנית של מוחמד, נתקע בתעלת חוט השידרה וגרם לשברים בחלק מהחוליות. מוחמד אושפז בבית החולים לתקופה ארוכה, סובל משיתוק בפלג גופו התחתון ופגיעה בתנועות עדינות שבכפות ידיו, אינו שולט על סוגריו.

כאמור, מיד ובפתח ההליך הדיוני, הגיעו הצדדים להסדר טיעון שבסגרתו תוקן כתב האישום לגבי מספר עובדות. הנאשם הודה והורשע והמאשימה טענה לעונש ראוי של שנתיים וחצי מאסר בפועל וההגנה תהא חופשית לטעון לעונש הרצוי לה. בנוסף הוסכם, כי יוטל על הנאשם עונש של מאסר על תנאי, פיצוי לקורבן בסך 50,000 ₪, סכום זה יופקד בקופת בית המשפט, כן יוגש תסקיר.

תסקיר קצין המבחן:
לבקשת הנאשם הוגש תסקיר מבחן ביום 7/7/08, ממנו עולה, כי הנאשם כבן 28 שנים, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים - 4, 2.5 וכן תינוק בן כשמונה חודשים. הנאשם מצוי במעצר בית בתנאים מגבילים בישוב "איתמר" בפיקוח, ולאחרונה החל ללמוד בישיבה. טרם מעצרו עבד כמרכז פרוייקט בניית המקווה בישוב "ייטיב" שם התגורר עם משפחתו.

קצין המבחן ציין, כי הנאשם בעל ערכים נורמטיבים המנהל אורח חיים חיובי תקין ותורם לחברה. רגיש, שקול ובעל גמישות מחשבתית ומעשיו המתאורים בכתב האישום, אינם מאפיינים התנהגותו בדרך כלל.

הנאשם הינו הבן הרביעי מבין תשעת ילדי המשפחה. גדל במשפחה שם ספג ערכים של שיתוף ואיכפתיות, תמיכה ועזרה לזולת. כל בני המשפחה מנהלים אורך חיים נורמטיבי, יחסיהם קרובים ותומכים.
הנאשם סיים 12 שנות לימוד והמשיך ללמוד בישיבה גבוהה, התגייס לצה"ל במסגרת ישיבות ההסדר כלוחם בגולני ובתעודת השחרור נכתב, כי התנהגותו היתה טובה מאוד וביצע כל משימה.
ממשיך לשרת במילואים ונבחר להיות הקשר של מפקד הגדוד בשל תפקודו החיובי. הנאשם חייל טוב, נאמן לחבריו ולארצו, נכון תמיד לעזור ותרומתו משמעותית.

לאחר שחרורו למד מכונאות חשמל רכב, אך במשך השנים עסק במספר תחומים. בשנה טרם מעצרו עבד כמרכז פרוייקט בניית "המקווה" בישוב בו התגורר.

נישא במהלך שרותו הצבאי, אישתו עקרת בית נבונה, ביישנית ומופנמת. אולם, מגלה יכולת להתמודד עם מצבים קשים. הנאשם מעורב מאוד בגידול הילדים וניהול הבית והעדרותו בעת מעצרו היתה קשה מאוד עבורם. באשר לאירוע, נוטל הנאשם אחריות מלאה למעשיו והביע צער וכאב עמוקים בשל הפגיעה בנער שגרמה לתוצאות כה חמורות.

ביום האירוע הגיע לישוב בו מתגוררים הוריו, כדי לעזור בבניית הסוכה. לטענתו, הגיע למקום המריבה כדי לגרש מטרידים שהגיעו לגדר. אירועים כאלה בעבר הסתיימו בהרחקת המתקרבים על ידי צעקות ומרדף. אלא שהפעם התפתח עימות שהיה בלתי צפוי וכנראה הבהיל את הנאשם. הנאשם נלחץ וירה מפחד והתכוון לירות יריה נוספת באויר, אלא שזו פגעה בנער האחר ופצעה אותו חמורות. התנהגותו ובריחתו לאחר האירוע נבעה מתוך חרדה מנקמת דם.

כיום מכיר בטעותו ומתמודד עם מעשיו באופן שקול ובוגר, הכיר בטעותו. קצין המבחן סבור שהנאשם מגלה צער אמיתי על הנזקים החמורים שנגרמו לנער.

באשר להמלצה סבר קצין המבחן, כי על אף חומרת המעשה ותוצאותיו, המליץ שלא למצות עימו את הדין. במסגרת שיקולי הענישה, יש לקחת בחשבון את אישיותו החיובית ותפקידו החיובי והתורם לסביבה, בפרט לאור כך שאין בעבירה כדי לאפיין את התנהגותו בדרך כלל.

עדי האופי:
מטעם הנאשם הובאו למתן עדות מספר עדי אופי.
[1] העידה תחילה הגב' נטליה נרקיס, אשר שיבחה את התנהגותו של הנאשם אשר עבד כסועד לבעלה החולה ואף הדגישה, כי עשה מחוץ לשעות עבודתו כדי לא להותירם בסבל שעה שהביוב במגוריהם עלה על גדותיו. כן הדגישה את אישיותו התורמת והחיובית.

[2] אמו של הנאשם מסרה אף היא עדות, תיארה את האירוע הקשה שארע לפתע וזיעזע את ביתם השליו, כך ששני בניה נעצרו ועולמה חרב עליה יחד עם כל תשעת ילדיה. כמו כן הדגישה את אופיו הטוב של הנאשם, שהינו אוהב בריות ואהוב עליהם, עוזר נמרץ, שמח ומשמח, עשה כמיטב יכולתו למען הגן על הארץ.

[3] העיד גם כב' הרב רוצנקי, אשר משמש כרב ראשי לצה"ל, ומכיר הנאשם מתקופת לימודיו בישיבה הגבוהה. הנאשם מתגורר בביתו יחד עם משפחתו במסגרת מעצר הבית. הנאשם תואר על ידו כאיש תם וישר, האירוע אינו חלק מאופיו.

[4] העיד כב' הרב יעקב כהן, המשמש כרב הישיבה ב"איתמר", הכיר הנאשם בתקופת לימודיו בישיבה מעריך מאוד את אישיותו של הנאשם, שהינו מסור, רגוע, דואג לטובתם של האחרים. ניתן לסמוך על התנהגותו האחראית, האירוע חריג לעולמו.

טיעוני הצדדים לעונש:
[א] התובעת טענה ארוכות והסכימה, כי הנאשם הינו אדם חיובי ותורם לחברה. אב לשלושה ילדים כפי שתואר הן על ידי עדי האופי והן בתסקיר קצין המבחן. אלא שלשם השלמת התמונה ראוי היה שיתייצב גם הקורבן מוחמד, שאינו יכול להתייצב בעצמו בשל מצבו הבריאותי. לו היתה מתייצבת אימו של הקורבן, היתה בוודאי גם היא מספרת כיצד חרב עליה עולמה ברגע אחד. כיצד יהיה עליה לסעוד אותו כל חייו וכן היתה המתארת את הצרכים הרבים והיקרים שלהם נזקק מאז שהפך להיותו נכה, גם הקורבן תמך ועזר לאחרים וגם הוא חסר על עבר פלילי (הגישה תמונותיו של הקורבן).

הדגישה את מצבו הקשה של הקורבן, שאיכות חייו נפגעה לחלוטין. עוד הדגישה, כי במסגרת הסדר הטיעון הפקיד הנאשם סך של 50,000 ₪ כפיצוי למתלונן.

באשר לנסיבות המקרה, טוענת המאשימה, כי הנאשם הוא אשר ירה לכיוונו של אדם אחר בפזיזות תוך אדישות לתוצאות המעשים ולא בשוגג או ברשלנות. מאידך אין טענה לפיה הנאשם ירה במכוון במטרה לפגוע וזאת גם לאור סעיפי העבירה אשר יוחסו לנאשם כפי שמתואר בכתב האישום. הרועים לא היו ממש צמודים לגדר ועל כן לא היוו איום של ממש על הנאשם ואחיו. הנאשם לא היה בתפקיד של קצין הבטחון בישוב, לא היה איש חוק וגם אם סבר שנשקפת לו סכנה לא היה צריך לצאת אליהם ולירות. הנאשם גם יידה אבנים וגם ירה בסמוך לרגליים של אחד הנערים ולאחר מכן כאשר הקורבן צעק לעברו "למה אתה יורה", ירה הנאשם שוב לעבר הגבעה. כאשר הבין שפגע, ברח מבלי להזעיק עזרה. התנהגותו שלאחר מעשה מלמדת על אדישות לתוצאות. הרועים לא היוו סכנה לנאשם ולא היה מקום להתנהגותו הקשה.

התובעת ביקשה להדגיש, כי במסגרת טיעוניה לעונש הראוי נלקחו בחשבון כל הנימוקים לקולא. גם העבר הנקי, גם העובדה שהיה במעצר בית, גם הפיצוי שהופקד, אלא שמנגד נשקלה גם חומרת התוצאה והקלות בה פעל הנאשם עת לחץ על ההדק פעמיים ועזב הקורבן בשטח. על כן מבקשת התביעה שלא להתייחס לטענתה לעונש הראוי כאל תקרה, אלא כאל עונש אשר לטענת התביעה הינו ראוי לאחר שקלול כל האלמנטים והסיבות .

[ב] ב"כ הנאשם טען, כי כחלק מהסדר הטיעון יש להדגיש כי הנאשם לא התכוון לפגוע, כפי שטענה גם התובעת בטיעוניה לעונש. משני צידי המתרס עומדים שני אנשים שאינם בעלי עבר פלילי, הן הנאשם והן הקורבן. אין מקום לטענת התובעת, כי יש לאירוע זה קשר להיותו של הקורבן פלסטינאי.

ביחס לסעיף 5 לכתב האישום, אכן הנאשם ואחיו עזבו את המקום לאחר שנסתבר להם, כי המתלונן נפגע, אלא שהיתה זו תגובתם מתוך בהלה ופחד. מה גם שהקורבן לא נעזב לבדו, היו עימו במקום עוד שני אנשים. איש לא סבר, כי בסופו של יום יקרה המקרה הטרגי שארע. הנאשם הביע אמפתיה וצער רב על אשר ארע לקורבן אותו הוא מכנה "הנער", כך בתסקיר. הנאשם נטל אחריות למעשיו. באשר לרקע העובדתי לאירוע, כפי שנמסר על ידי הנאשם לקצין המבחן, היה זה לבקשת קצין המבחן ולא כדי להקל על עצמו. האירוע היה טעות טרגית שנוצר מצירוף מקרים טרגי מאוד. האקדח שהונף באויר בצירוף לכך שהקורבן ישב על הסוס אשר עמד על הגבעה, צירוף זה הביא לפגיעה הקשה.

לנאשם, כעולה מן התסקיר, אין עבר פלילי, אורח חייו נורמטיביים, שרת שרות מלא וקרבי בצה"ל, וכן משרת במילואים. לנאשם שלושה ילדים, כך שברור כי האירוע אינו מתאים לאורחות חייו. הטרגדיה של הקורבן ברורה לנאשם והוא עשה הכל כדי לגייס את סכום הפיצוי שהופקד על ידו. לא ניתן לערוך סולחה בשל המצב הבטחוני, יחד עם זאת, הנאשם מביע צערו העמוק.

ב"כ הנאשם הגיש אסופת פסיקה, מכתבי ההמלצה ועדויות האופי שהובאו, שיש בהם כדי ללמד על אדם שקול, נחבא אל הכלים, בן למשפחת מופתית. בגין האירוע הנאשם ואחיו הצעיר היו עצורים למעלה מחודש ימים ולאחריו היה חודשים ארוכים במעצר בית מלא, עקור מבית מגוריו. הנאשם היה עצור 36 ימים ומאז 29/1/07, היה במעצר בית מלא עד ליום 27/3/08 ומאז הותרה יציאתו לישיבה.

[ג] הנאשם עצמו הביע חרטה וביקש לאפשר לו להמשיך ולתרום לחברה באופן שלא ישלח לרצות עונש מאחורי סורג ובריח.

[ד] הוגשה מטעם המאשימה תעודת רפואית ותמונות המעידות על מצבו של הקורבן עתה והצהרת קורבן.
מן ההצהרה אתה למד שהקורבן סובל משיתוק מלא בפלג גופו התחתון ומתנייד רק באמצעות כיסא גלגלים. סובל מבעיות נירולוגיות, סובל מבעיות בדרכי השתן, מצבו הנפשי ירוד.

שיקולי ענישה:
דומה, כי הכל יודעים שמלאכת הטלת העונש הינה קשה, כבדה ומעורבים בה שיקולים רבים כבדי משקל. יפים לכאן הדברים שנאמרו בע"פ 4272/04 פלוני נ' מדינת ישראל
, פד"י נט (6) 175, 1861 (2005):
"במלאכת גזירת העונש משמשים מספר שיקולים אחדים, כלליים ואינדיבידואלים, אשר יש ליתן להם ביטוי ולאזן ביניהם. על שיקולים אלה נמנים, בין היתר, חומרת העבירה ומהותה, הרתעה, מניעה, גמול ושיקום העבריין מקום שבו הדבר אפשרי. משקלם היחסי של שיקולים אלה איננו זהה, והוא משתנה ממקרה אחד למשנהו, לפי הנאשם ולפי נסיבותיו הספציפיות ....".

על השיקולם השונים ואופן האיזון ביניהם, נאמר מפי כב' השופטת בייניש, בע"פ 4890/01 מדינת ישראל
נ' פלוני, פ"ד נו (1) 594, 602 (2001):
"יסודו של מודל הענישה בארץ הוא מודל מעורב, שחוברים בו יחד שיקולי הענישה השונים; הגמול, ההרתעה, השיקום והמניעה, ובכל מקרה ומקרה מוטלים על השופטים החובה לערוך את האיזון ביניהם ... מקום חשוב נודע לשיקולי שיקומם של עבריינים, בייחוד כאשר מדובר בקטינים, אולם אף שמשקלם של שיקולים אלה הוא רב, הרי הם רק חלק ממכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לגזור את דינו של נאשם. כך למשל מקום שבו עבריין מסוכן לציבור, תגבר החובה המוטלת על בית המשפט להגן על הציבור מפניו על השיקולים של תיקון העבריין ושיקומו ... מטרת הענישה איננה נקמה, אך אחת ממטרות הענישה, גם אם לא העיקרית שבהן, היא לתת ביטוי להרגשה הקולקטיבית של סלידה כלפי מעשים מסוימים, אף במקרים שבהם אין נשקפת עוד סכנה מהנאשם לציבור...".

יפים דברים אלה לענין הנדון. נבחן תחילה את נסיבות המעשה, מהן נוכל להסיק, כי הנאשם עשה את המעשה מבלי שהתכוון לפגוע פגיעת גוף בקורבן, על אף חומרת הפגיעה שארעה בשל הצטברות נתונים מצערים שהביאו לתוצאה כה קשה. אלא, שעצם השימוש שעשה הנאשם באקדחו הוא אשר בגינו עליו לתת את הדין. בשל אותה קלות של עשיית שימוש באקדח נמצאים אנו בצורך שבהטלת עונש משמעותי, שיהיה עימו משום מסר ברור, כי מעשים כאלה החברה איננה סובלת ומוקיעה מקירבה. לא ניתן שלא לצעוק צעקה קשה אשר יהיה בה כדי להוקיע מעשים שכאלה שתחילתם ידועה, אולם תוצאותיהם יכול שתהנה קשות כל כך עד אשר הדעת פעמים איננה סובלת בקרבה, בשל הצער והטרגדיה הקשה שבאותה תוצאה.

כך גם בענין הנדון. הנאשם אף שלא נתכוון לפגוע, עשה שימוש בכלי פוגעני ומסוכן מבלי שהקדים מחשבה לאפשרות שמעשיו יביאו לתוצאה כה טרגדית. אולם, בדיוק בנקודה זו צריך שבית המשפט ישים הדגש להוקיעה ולהרתיע את הציבור מפניה.

דומה כי נכון יהיה לכלול בגזר דין זה, במסגרת השיקולים כולם גם את הצורך להרתיע, כל אדם וגם אלה המתגוררים בסמיכות לאיזור קונפליקט, שלא לעשות שימוש קל בנשק שתוצאותיו הרות אסון.

נדגיש, כי מן פן הציבורי עלינו להביא לידי ביטוי את נסיבות המעשה ולהוקיעם כמעשה שהחברה איננה סובלת כמותו. כן עלינו להעמיד את שיקול הרתעת הציבור בכללותו, גם הוא כשיקול לענין העונש, כדי שידע כל אדם בטרם יעשה שימוש בכלי משחית זה, כי שימוש שכזה גורר תוצאות קשות מאוד לכל.

מאידך, ברור כי הנאשם הספציפי שבפני
נו איננו מאותם נאשמים שיש מקום להרחיקם מהחברה בשל מסוכנותם. אלא, בפני
נו נאשם חיובי ביותר, אשר יש לשקול את שיקולי שיקומו ועתידו כחלק נכבד ומרכזי בשקילת העונש.

לענין זה יפים דבריה של כב' השופטת פורקצ'יה, בת"פ (י-ם) 23/96 מדינת ישראל
נ' אמיתי עונה, (ניתנה ביום 30/12/96):
"ואחרון - השיקול השיקומי, כשיקול בענישה, נועד להבליט את עניינו של הפרט מול שיקולי ענישה כלליים, והוא שיקול דומיננטי כל אימת שקיים סיכוי של ממש לשקם את הנאשם ולהחזירו לדרך הישר. לא אחת, וגם בעבירות חמורות, מדגיש בית המשפט את גורם הענישה האינדיבידואלית גם על חשבון שיקולי הענישה שיסודם בטובת הציבור והוא כאשר משקל הנסיבות האישיות כה מרשים עד כי הוא גובר על חומרת העבירה ועל הצורך בתגמול והרתעה כללית ...".

כך גם בענין שבפני
. נאשם זה אשר דרכו הינה דרך נורמטיבית, תורמת לחברה ככל יכולתו, פסע את דרכו במשעול התיפקוד החברתי כך שלאחר שסיים לימודיו, שירת שירות מלא בצה"ל כלוחם בגולני, ממשיך לשרת שירות מילואים כלוחם, נשא אישה, הקים בית, נולדו שלושת ילדיו, עשה כל שיכול כדי לתרום לחברה בכלל (ראה כל עדויות אופי המשפחות ומכתבי ההמלצה הרבים להם זכה). קצין המבחן תאר את הנאשם כאיש חיובי מאוד, אשר יכול להמשיך ולתרום לחברה והדגיש, כי העבירה מהווה חריג לאורחות חייו. גם משפחתו המורחבת והחברה - הישוב בה חי, כולם מתוארים כאנשי מעשה ובעלי ערכים חיוביים התורמים לסביבה ועושים למען החברה והמדינה. לפיכך, המליץ קצין המבחן להעדיף הפן השיקומי ולא למצות עימו את הדין.

יודגש עוד, כי הנאשם הודה מיד בעת פתיחת ההליך המשפטי. הוסכם על הצדדים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בטיעוניהם ובכתב האישום, שהנאשם כלל לא התכוון לפגוע בקורבן. הנאשם הביע צער עמוק מאוד על התוצאה הטרגית של מעשיו ואף הפקיד בידי המאשימה סך של 50,000 ₪ כפיצוי לקורבן.

בסופו של יום בפני
נו, מתמודדים שיקולי השיקום של הנאשם שהם סיכויים של ממש, אל מול שיקולי הענישה שעיקרם הוקעת המעשה של שימוש מהיר בנשק חם, גם בלא שתהא כוונה לפגוע וכן אל מול התוצאה הטרגית שבמעשה, ואלמנט ההרתעה הכללית. בין שיקולי ענישה אלה צריכים לאזן בעונשו של נאשם הזה, אשר ישא כל חייו את התוצאות הטרגיות שארעו לקורבן - אלה בוודאי ילוו אותו כל חייו, מחד, מאידך, ערך השמירה על שלמות גופו של כל עובר אורח. כל אלה אל מול טיבו המיוחד של נאשם זה.

בסופם של הלבטים הרבים והקשים שכאן, באתי לכלל דעה שיש להטיל על נאשם זה עונש שיכלול מאסר בפועל, על אף כשלונו האחד הזה של הנאשם, באשר אין מקום להתעלם מחומרת המעשה ומן התוצאות הקשות שנלוו לאותו מעשה. לפיכך ולאור האיזון שערכתי בין כל השיקולים לעונש, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

[א] 16 חודשי מאסר בפועל, שמתוכם תנוכה תקופת המעצר שמיום 24/10/07 עד יום 29/11/07.

[ב] 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, התנאי יחול על העבירה בה הורשע.

[ג] הנאשם ישלם לקורבן פיצוי בסך 50,000 ₪.

ניתן היום י"ז בכסלו, תשס"ט (14 בדצמבר 2008) במעמד ב"כ המאשימה הנאשם ובא כוחו.

זכות ערעור תוך 45 יום.

מוניץ נחמה
, שופטת
ב"כ המאשימה:
מבקשת לומר כי 25,000 ₪ הופקדו בקופת בית המשפט על ידי הנאשם, וזאת במסגרת ההסדר ואנו נבקש כי בית המשפט יורה כי סכום זה יועבר לחשבון שפרטיו יפורטו להלן: חשבון פקדונות עו"ד זיאז מינזל מכפר קמא, חשבון מס' 5097/60 בנק מרכנתיל דיסקונט, בנק 17, סניף 631.

ב"כ הנאשם:
מסכים, ומודיע כי 25,000 ₪ כבר הועבר לחשבון פקדון הזה.

ה ח ל ט ה

כמבוקש.
ניתנה היום י"ז בכסלו, תשס"ט (14 בדצמבר 2008) במעמד הצדדים.
מוניץ נחמה
, שופטת

001153/07פ 054 מרב כהן
14
בתי המשפט

בדלתיים סגורות
בבית המשפט המחוזי בנצרת
פלילי: 001153/07
בפני
:
כב' השופטת מוניץ נחמה

תאריך:
14/12/2008









פ בית משפט מחוזי 1153/07 מדינת ישראל נ' אהוד בן חיים גדות (פורסם ב-ֽ 14/12/2008)