פסקי דין על גדעון לוי | פסקי דין על ויקטוריה גבאי

187/02 תיק     26/11/2002




תיק 187/02 גדעון לוי נ' ויקטוריה גבאי




תיק מס': 187/02
בפני
כב' המפקח פ. לוי
בענין: גדעון לוי

רחוב בן זכאי 13, ירושלים. ה ת ו ב ע
נ ג ד
ויקטוריה גבאי

רחוב בן זכאי 13, ירושלים
ע"י ב"כ : עו"ד ע. גבאי

רחוב הלל 22, ירושלים. ה נ ת ב ע ת
ה ח ל ט ה
נזקק אני להכריע בטענת "חוסר סמכות" של המפקח על רישום המקרקעין (להלן - המפקח) לדון באחת מעילות התובענה, טענה שהעלה ב"כ הנתבעת לראשונה רק ביום 24.11.02 בתחילת הדיון שנועד לשמיעת ההוכחות.

בכתב התביעה שהוגש ביום 4.9.02 יש 3 עילות תביעה ומבוקשים 3 סעדים, כמפורט להלן:

א. שהנתבעת עושה שימוש פסול בפודסט (מעבר פתוח) שהוא רכוש משותף, ולשם כך מבקש התובע לחייבה לפנות אותו מכל חפציה, לסלק את הכלב המוחזק שם וכן לסלק את השער שהתקינה בו;
ב. הנתבעת אינה משתתפת באחזקתו השוטפת של גרם המדרגות המשותף המשמש את דירות בעלי הדין, ולשם כך מבקש התובע לחייבה באחזקתו השוטפת;
ג. לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי בסך כולל של -.12,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לו בשל השימוש הלא חוקי שלה בפודסט ואי השתתפותה בנקיון גרם המדרגות במשך תקופה של 6 שנים.

אליבא דנתבעת, עילת התביעה הראשונה בענין הפודסט אינה מצויה בסמכותו של המפקח מהטעמים הבאים:

א. שאלת מעמדו הקניני של הפודסט שנויה במחלוקת יסודית בין הצדדים, שכן לטענת הנתבעת, אותו פוסט הוא רכושה הפרטי בלבד. לפיכך, מאחר שבכל מצב יהיה צורך להכריע בשאלת מעמדו של הפודסט - אם הוא רכוש פרטי של הנתבעת או רכוש משותף - הרי הסמכות בענין זה נתונה לביהמ"ש המחוזי ולא למפקח [כפי שנובע מסעיף 40 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984].

ב. לחילופין, מאחר שלפי הודאת התובע עצמו בדיון שהתקיים ביום 6.11.02, אותו פודסט הוא רכוש פרטי של הנתבעת, אזי השאלה שבאמת שנויה במחלוקת היא לגבי השימוש הנשעה במקרקעין אלה ע"י הנתבעת - והרי זה ענין המצוי בסמכותו של ביהמ"ש השלום [כפי שנובע מסעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984].

ג. לחילופי חילופין, עילת התביעה היא עילת מטרד היחיד, בשל השימוש שעושה הנתבעת בפודסט, וענין זה מצוי אף הוא בסמכותו של ביהמ"ש השלום ולא של המפקח [עפ"י ההלכה בפסיקה, ראה למשל: ע"א 458/69 שליט נ. גולדברג, פד"י כד (1), 231].

לפני ההכרעה בטענה זו, אקדים 3 הערות פתיחה:

א. טענת "חוסר סמכות" ניתן להעלותה ע"י בעל דין "בכל עת שהיא" [ע"א 827/86 פד"י מה (1), 23, 26].
לכן, למרות שהועלתה הטענה בשלב מאוחר, במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות, בעל פה ומבלי שהוגשה בקשה בכתב בענין זה, ומבלי שזכרה של טענה זו הועלה בכתבי הטענות עד לאותו מועד - אין למנוע העלאתה ואת הדיון בה, שכן מדובר בענין מהותי ואפילו שתיקת הנתבע אינה יכולה לרפא את הפגם של חוסר סמכות, שהרי אין טעם שביהמ"ש יברר את התביעה בשלמותה כדי לפסוק בסופו של דבר כי לא היתה לו הסמכות להיזקק לה.
בנוסף, לביהמ"ש עצמו נתונה הסמכות להעלות טענה זו ביוזמתו הוא ולדחות התובענה מחמת חוסר סמכות [ע"א 527/64 פד"י יט (2), 499].

ב. סעיף 76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) מסמיך את ביהמ"ש לדון בגררא גם בנושאים שאינם בתחום סמכותו המקורית, כאשר השאלה המתעוררת אינה השאלה העיקרית במשפט אלא התעוררה דרך אגב, אך היא חשובה לצורך ההכרעה בסכסוך שבין הצדדים.

"הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר".

לכן, אין מניעה שהמפקח יכריע גם בשאלת מעמדו הקניני של הפודסט, שאלה המתעוררת דרך אגב בסכסוך שבין הצדדים בנוגע לשימוש הנעשה באותו פודסט.
טעם נוסף לכך הוא ששאר עילות התביעה מצויות בסמכותו של המפקח ועל כך אין כל מחלוקת.

ג. הסתמכות הנתבעת כי קיימת הודאה, כביכול, של התובע שהפודסט הוא רכוש פרטי של הנתבעת - כפי שעולה מפרוטקול הדיון מיום 6.11.02 - וכי אין הוא יכול לחזור בו מהודאתו זו, אין כל בסיס.
שכן, אמירתו כפי שנרשמה בפרוטקול הדיון, נועדה רק להביע את סבלו מן השימוש שנעשה בפודסט ע"י הנתבעת, בציינו שהוא יסתפק בביטול השימוש הזה ולא יעלה טענה בדבר זכויותיו הוא באותו פודסט.
יש גם לציין כי ביום 7.11.02 הגיש התובע בקשה להבהרת דבריו שנרשמו בפרוטוקול הדיון בציינו בה, כדלקמן: "שאני אומנם מוכן לכך שהפודסט יחשב רכוש הנתבעת כמעבר לדירה בלבד ובתנאי שיתקבלו כל סעדי הקשורים לפודסט".
לפי מיטב זכרוני, אכן זו היתה כוונת התובע ומשמעות אמירתו גם אם דבריו לא נרשמו במלואם בפרוטוקול הדיון.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק ושקלתי את כל הנסיבות שוכנעתי כי מהותו ו/או עיקרו של הסכסוך בנוגע לפודסט הוא מיטרד היחיד. קרי - השימוש הנעשה בו ע"י הנתבעת (הנחת חפצים וגרוטאות, החזקת כלב, התקנת שער) מהווה וגורם מטרד לתובע, ובגין כך הוא מבקש את הסעד הנתבע. לא מדובר כאן בסכסוך אמיתי לגבי הזכויות הקניניות באותו פודסט, ואם ענין זה יעלה הוא יהיה אגב אורחא בלבד.

לפיכך, מאחר שעילת מטרד היחיד אינה נמצאת בסמכותו של המפקח, כפי שצויין לעיל, ומאחר שניתן ביום 24.11.02 פסק-דין חלקי בקשר לעילת התביעה האחרת ( חיוב הנתבע להשתתף באחזקתו התקינה של גרם המדרגות), יהיה זה לנכון להעביר את הדיון בעילת התביעה הנוגעת לפודסט לביהמ"ש המוסמך, הוא בית משפט השלום בירושלים, וזאת בהתאם לסעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) וסעיף 101 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כא' בכסלו התשס"ג (26.11.02) בהעדר הצדדים ונשלחה אליהם בדואר רשום עם אישור מסירה.
פנחס לוי
מפקח בכיר על רישום המקרקעין
משרד המשפטים
לשכת המפקח על רישום המקרקעין
ירושלים

רחוב בן יהודה 34 (מגדל העיר), ירושלים
קבלת קהל: ימים א' - ה' שעות 12:30 - 08:30
* ת"ד 2093 ירושלים 91020
5696162 ( - 02 ( 6244704 - 02
עמוד 1 מתוך 3








תיק המפקח על רישום המקרקעין 187/02 גדעון לוי נ' ויקטוריה גבאי (פורסם ב-ֽ 26/11/2002)