פסקי דין על בלשניקוב אבי | פסקי דין על פרופ' גבריאל מוקד

3271/02 עא     26/06/2003




עא 3271/02 בלשניקוב אבי נ' פרופ' גבריאל מוקד




1
בתי המשפט
ע"א 3271/02
בית המשפט המחוזי בירושלים
26/06/2003

כב' השופטת מ' נאור

כב' השופטת מ' ארד

כב' השופטת ב' אוקון

בפני
:

בלשניקוב אבי

בעניין:
המערער

נ ג ד
פרופ' גבריאל מוקד
המשיב
פסק דין
פסק הדין בערכאה הראשונה

1. 1. המערער, אבי בלשניקוב, הגיש כנגד המשיב, פרופ' גבריאל מוקד
, תביעה על סך 100,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע על ידי המשיב, בניגוד להוראת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן - החוק). המערער טוען כי הפיצוי שנפסק לו בבית המשפט השלום - 13,000 ₪ - הנו נמוך מדי. כן קובל הוא על מיעוט ההוצאות שנפסקו לו.

2. 2. ביום 24.11.2000 פורסמה בעיתון "מקור ראשון" כתבה ע"י העיתונאי קלמן ליבסקינד. בכתבה נמתחה ביקורת על הליכי ההתייעצות בקשר למינוי חברי מליאת רשות השידור. בכתבה צוטט, בין היתר, המשיב המכהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בישראל שאמר: "אין לי ספק שזה מסע מינויים מפלגתי-פרוטקציונרי. זו הונאת הציבור וביזויו על ידי שורה של פקידונים עלובים ונבלים כדוגמתו של אבי בלשניקוב".

3. 3. המערער, במסגרת תפקידו (בזמנים הרלוונטיים לארועים נשוא הערעור) כראש לשכת השרה לאיכות הסביבה, סייע בידי השרה בניהול הליכי ההתייעצות לשם גיבוש הרכב המליאה החדשה לרשות השידור. בין היתר, בא המערער בדברים עם המשיב (שהינו, כאמור יו"ר אגודת הסופרים העבריים בישראל). המשיב ואגודת הסופרים העבריים בישראל נחלו אכזבה בשל דחיית המלצות האגודה. רשימת המיועדים לכהן במליאת רשות השידור שפורסמה בעיתונות לא כללה את המשיב, ואף לא נציג אחד ממומלצי האגודה. המשיב, לדבריו, היה פגוע מכך ביותר, וכך גם, לדבריו, הציבור אותו ייצג.

4. 4. המערער העיד על עצמו בכתב התביעה שהינו איש ציבור, אשר למעלה מעשר שנים מכהן בתפקידים שונים ומגוונים בכנסת ובממשלה (בין השאר כראש לשכת שר הכלכלה והמדע, כיועץ לשר האוצר, כראש לשכת השר לבטחון פנים וכיו"ב). כמו כן מילא תפקידים ציבוריים אחרים, כגון: המנהל של מד"א בישראל, חבר בדירקטוריון קרתא, חבר ברשות לפיתוח ירושלים, חבר במועצה לחילופי נוער צעירים, יו"ר הקרן לצער בעלי חיים ועוד.

5. 5. המשיב מכהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בישראל. בכתבה זו הטיח ביקורת קשה ונוקבת כנגד הליך ההתייעצות וכנגד גיבוש ההרכב הסופי של מליאת רשות השידור. לא היתה מחלוקת בערכאה הראשונה על אחריות הנתבע ללשון הרע. הנתבע הציע להתנצל. נוסח ההתנצלות שהציע הנתבע והתובע קיבל הוא זה:
"התנצלות
"צר לי כי בעידנא דריתחא, בהיותי פגוע מחמת אי-הכללתי במליאת רשות השידור, למרות שהיה לי יסוד איתן לחשוב שאני כלול בה, הישמעתי בראיון לעיתון 'מקור ראשון' דברים שייחסו למר אבי בלשניקוב תכונות של פקידים נבלים. אני מתנצל בפני
ו מאד על התהלמות זו.

פרופ' גבריאל מוקד
"


6. 6. הערכאה הראשונה (כב' השופט סולברג) ציינה כי "הנתבע ראה להתנצל בפני
התובע, בכנות וללא סייג". היא קבעה כי על המשיב (הנתבע) לפרסם בעיתון "מקור ראשון" את נוסח ההתנצלות האמור. עוד קבעה כי דרך הפרסום תהיה בדרך שבה פורסמו דברי לשון הרע, בעמוד מעמודי הכתבות במוסף "יומן שבועי" (לא בעמודי המודעות) בתוך 30 יום, במסגרת, ובאותיות שגודלן לא יפחת מגודל אותיות הכתבה שפורסמה באותו עמוד.

7. 7. בית המשפט עמד על מחדלים של המשיב באי התייצבות לדיונים ואי מילוי אחר החלטות שיפוטיות. עם זאת קבע, כי חרף חומרתם של מחדלים אלה "תוצאה לפיה ינעלו שערי בית המשפט בפני
הנתבע ויימנע ממנו לומר את דבריו, היא תוצאה קשה מדי. כל עוד ניתן לפצות על המחדלים, שגרמו להוצאה כספית מיותרת, לתובע, בכסף, הרי שראוי 'למחול' עליהם, גם אם ב'דוחק'". עוד ציין בית המשפט כי יש להתחשב במשבר אישי ומצבו הרפואי של הנתבע; וכן בעובדה כי "הזדרז להודות באחריותו והציע נוסח של התנצלות פומבית מפורשת וכנה", ולכן העדויות הצטמצמו אך ורק לעניין הסעד הכספי.

קביעת הערכאה הראשונה בעניין הסעד הכספי:
8. 8. המשיב טען כי שיעור הנזק שנגרם למערער בפועל הינו מזערי ושההשפעה שלו, וכן של אגודת הסופרים העבריים הינה מועטה. כמו כן טען, כי לא נגרם למערער נזק משמעותי ביחסיו עם הממונים עליו. הערכאה הראשונה קבעה כי עיקר נזקו של התובע הוא פגיעה בשמו הטוב - נזק שאינו ממוני. נזק ממוני, כושר אובדן השתכרות וכיוצא באלו - לא הוכח.

9. 9. לעניין הנזק הלא ממוני שנגרם למערער אמר בית המשפט:
"..., כאמור, נגרם לתובע נזק בלתי ממוני. נפגע שמו הטוב של התובע. בידוע, כי 'כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם לעיתים כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר'... עיקר תיקון המעוות לעניין זה, לא חייב שייעשה בכסף דווקא, או רק בכסף. העיקר הוא בהתנצלות המפורשת, הכנה, ובאופן פרסומה ברבים. הפה שפגע הוא הפה שיתקן את הפגיעה ואת העלבון. עם זאת, וכדברי ב"כ המלומד של התובע 'הכל לפי המבייש והמתבייש' (כתובות מ, א). כשהמבייש הוא אדם חשוב - בושתו של המתבייש גדולה; כשהמתבייש הוא איש ציבור נכבד - בושתו גדולה" [ההדגשה הוספה].
10. בא כח המערער הסתמך בערכאה הראשונה ולפנינו על סעיפים 7א(ב) ו- 7א(ג) לחוק הקובעים:
"(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע.רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק".
בא כוח התובע ביקש כי ייפסק פיצוי של 100,000 ₪.

11. הערכאה הראשונה קבעה שלשון הסעיף אינה סובלת פירוש לפיו סכום הפיצויים בסך 50,000 ₪ הוא סכום מינימום שחובה לפסוק כנגד הנתבע משנקבעה אחריותו. הסעיף האמור נוקט לשון רשות ולא לשון חובה והוא גם קובע "סכום שלא יעלה" על 50,000 ש"ח. מקום בו לא הוכיח הניזוק את נזקו רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לניזוק פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪; ככל שהוכיח הניזוק את נזקו יעלה שיעור הפיצוי בהתאם, ללא מגבלה סטטוטורית. בסופו של דבר קבע בית המשפט:
"שקלתי, איפוא, על יסוד האמור לעיל את טענות התובע, בא כוחו, והנתבע, לעניין הנזק. בחינת טיב הפרסום מעלה אכן שמדובר בהתלהמות בוטה. ניתן בהחלט להבין ללבו של התובע על תחושות ההשפלה והעלבון שהיו מנת חלקו, בהתחשב במהות הפרסום ובמיהות המפרסם. עם זאת בהתחשב במעמדו האיתן של התובע, על פי דבריו שלו, בקהילתו... ובהתנצלות שתתפרסם כאמור לעיל; בהתחשב בכל אלה, הנני סבור כי השפעתו הרעה של הפרסום הפוגע עתידה לפוג בקרוב, מבלי להשאיר את רישומה לאורך ימים".
12. 12. בית המשפט חייב את המשיב לשלם למערער 13,000₪. כן חייב אותו בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, וזאת בנוסף על הוצאות משפט וסכום של 3,500 ₪ + מע"מ שנפסקו בהחלטה מיום 3.2.02 בלי קשר לתוצאות. סכום זה נפסק כתנאי לקיום ישיבת ההוכחות עקב אי התייצבותו של המשיב. בית המשפט הסביר כי בפסיקת ההוצאות הביא בחשבון את שכר הטרחה ששילם המערער לבא כוחו אך גם את הצורך לשמור על יחס הולם בין הסעד לבין שכר הטרחה, ושאר נסיבות העניין.

13. 13. המערער טוען כי בית המשפט שגה בקובעו שהנזק שנגרם לו אינו נזק כבד. נכון הוא שבית המשפט שוכנע שלמערער לא נגרם נזק ממוני, אך גם פגיעה בשמו הטוב של אדם ראויה לפיצוי גבוה מהפיצוי הזעום שנפסק בבית המשפט קמא. תפוצת העיתון היא, לדבריו, רחבה, המשיב הוא יו"ר אגודת הסופרים בישראל והמערער הוא איש ציבור. הפיצוי שנפסק, כך נטען, אינו הולם את הנזקים שנגרמו למערער. הפרסום גרם למערער פגיעה קשה וחמורה. על הפיצוי להשיב את הנפגע למצבו טרם הפגיעה ככל הניתן, ולהוות גורם מחנך ומרתיע. עוד טוען המערער, כי המשיב לאורך כל ההליך המשפטי עשה את כל שביכולתו למשוך את ההליכים ולהאריכם (סירוב לקבל כתבי טענות, החלפת ייצוג משפטי, אי הופעה לדיונים). הדבר גרם למערער הוצאות כבדות ובזבוז זמן. המשיב גם לא העלה מיוזמתו נכונות להתנצל, ורק ביוזמת בית המשפט העלה הצעה לנוסחת התנצלות אשר פורסמה בעיתון רק לאחר פסק הדין. המערער טוען גם שבית המשפט צריך היה לקבוע כי לשון הרע פורסמה "בכוונה לפגוע". במקרה כזה עומד הפיצוי לפי סעיף 7א(ג) שצוטט לעיל על כפל הסכום האמור בסעיף 7א(ב), דהיינו - 100,000 ₪, נכון למדד ספטמבר 1998.

14. 14. המשיב, לעומתו, טוען כי פסק הדין של הערכאה הראשונה הוא נכון ומאוזן ומבוסס על העובדות. הסכום שנתבע - 100,000 ₪ - הוא סכום שניתן לפסוק אותו בלא שהוכח נזק רק כאשר לשון הרע נעשתה "בכוונה לפגוע", אך בית המשפט קבע לטענתו את ההיפך- שמדובר בהתפרצות בעידנא דריתחא שאין דבר בינה לבין רצון מכוון לפגוע. מותר היה, לטענתו, לבית המשפט להביא בחשבון את ההתנצלות המפורשת והכנה ואופן פרסומה, ובדין קבע בית המשפט שהפרסום הוא "עיקר תיקון המעוות". הסכום המקסימלי שניתן לפסוק בגין פגיעה לא מכוונת הוא 50,000 ₪. הפרסום נעשה רק בשבועון "מקור ראשון" שהוא עיתון דל-תפוצה, לטענת המשיב, והמערער לא הביא בדל ראיה לכך שהעיתון הוא "בעל תפוצה רחבה", כנטען על ידו. אין כל מקום להתערב בפסק הדין, ולחילופין - אין מקום להתערבות של ערכאת הערעור בפסיקת הסכום, גם אם בית המשפט סבור כי ניתן היה לפסוק סכום פיצוי גבוה יותר.

15. 15. ב"כ המערער מוסיף וטוען בתגובה כי לשון הפרסום מצביעה על כוונה לפגוע. המשיב יכול היה, לו רצה בכך, לבקר עניינית את הליכי ההתייעצות ולבחור במילים וביטויים שישקפו את ביקורתו לאשורה, אך באופן מכוון בחר במילות גנאי חריפות.

דיון:
16. 16. עיון בפסק דינה של הערכאה הראשונה מעלה שלא ניתן למצוא בו מימצא לפיו הפרסום נעשה בכוונה לפגוע, כאמור בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965. לא נוכל לקבוע מימצא כזה במקום הערכאה הראשונה. המערער לא ביקש - ובצדק לא ביקש - להחזיר את הדיון לערכאה ראשונה לשם קביעת ממצא חד וברור בשאלה האמורה. חזקה על המערער ובאי כוחו שהבינו כי יש לסיים את הדין בפרשה זו, ולא לחזור שוב ושוב על לשון הרע.

17. 17. בהעדר ממצא לפיו נעשה הפרסום "בכוונה לפגוע", תקרת הפיצוי שניתן לפסוק אותו בלא הוכחת נזק היא 50,000 ש"ח כערכם לפי מדד חודש ספטמבר 1998, כאמור בסעיף 7א(ב) לחוק. הסכום של 50,000 ₪ עומד היום, לאור הוראות ההצמדה שבסעיף 7א(ה) לחוק, על 58,563 ₪.

18. 18. מול עיניה של הערכאה הראשונה עמד פסק הדין ברע"א 4740/00 לימור אמר ואח' נ' אורנה יוסף ואח', פ"ד נה(5) 510 (להלן - פרשת אמר). בפרשת אמר עמד כב' הנשיא ברק בהרחבה על העקרונות לפסיקת פיצויים בגין לשון הרע. בין השאר קבע שהבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע "תעריפים" אלא יש להתחשב בכל מקרה בטיב הפרסום, היקפו, אמינותו, מידת פגיעתו והתנהגות הצדדים. על כן, נימנע מהשוואות שערכו הצדדים עם פסקי דין שונים שהביא המערער במטרה להצביע על שיעורי פיצוי גבוהים יותר שנקבעו במקרים אחרים.

19. 19. על דרך העיקרון, מותר היה לערכאה הראשונה להביא בחשבון את הנכונות להתנצל. נכונות להתנצל מביאה לתיקון מסויים של המעוות. ואולם, לא הרי התנצלות מיידית כהרי התנצלות מאוחרת. הפרסום במקרה זה נעשה ב-24.11.00 ופרסום ההתנצלות נעשה לאחר פסק הדין, לאמור אחרי 16.4.02. לפרק זמן זה, יש, לדעתנו, ליתן משקל ולא ניתן לו לדעתנו המשקל הראוי בערכאה הראשונה. התנצלות מיידית בסמוך לפרסום עשויה לתקן במידה ניכרת את הנזק, בעוד התנצלות מאוחרת משאירה את מלוא הנזק בעינו משך כל התקופה שעד ההתנצלות, ועל כן ערכה פחות.

20. 20. זאת ועוד: בפרשת אמר ציין הנשיא ברק כי אין להסתפק בפיצוי סימלי אם כי אין גם להטיל פיצויים העולים על שיעור הנזק שנגרם. לדעתנו, פיצוי של 13,000 ₪ בלבד הוא, בנסיבות העניין, פיצוי סימלי בלבד. אכן, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעורים להתערב בכגון דא, ואולם, כאשר הפיצוי שנפסק נמוך בצורה משמעותית מן הפיצוי הראוי, ישנה הצדקה להתערבות.

21. 21. אכן, יש לתת את הדעת גם לכך שלא הוכחה תפוצתו של העיתון, כטענת המשיב.

22. 22. אנו סבורים שהפיצוי שנפסק נמוך בצורה משמעותית מהפיצוי שראוי היה לפסוק. אנו מקבלים את הערעור בעניין זה ומעמידים את סכום הפיצוי על 45,000 ש"ח, נכון להיום.

23. 23. הגדלת הפיצוי שנפסק בערכאה הראשונה מחייבת, כשלעצמה, גם הגדלת שכר טרחת עורך דין. מעבר לכך - לא ניתן לדעתנו המשקל הראוי להתנהגותו של המשיב בערכאה הראשונה. אכן, נדרשת בדרך כלל פרופורציה בין הסכום שנפסק ושיעור שכר טרחת עו"ד, אך התנהגותו של המשיב בערכאה הראשונה גרמה להוצאות משפטיות מרובות ומיותרות. נתנו דעתנו לכך שהמשיב חויב בנפרד בהוצאות משפט וכן חויב בנפרד בהוצאות הישיבה מיום 3.2.02. בשים לב לכל האמור אנו קובעים כי שכר הטרחה בערכאה הראשונה יעמוד על 15,000 ₪ + מע"מ, (וזאת בנוסף להוצאות ובנוסף לסכום שנפסק בנפרד עבור הישיבה מתאריך 3.2.02). בערכאתנו ישלם המשיב למערער הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ + מע"מ.

24. 24. פסק הדין יישלח בדואר לצדדים.

ניתן היום י"ז בסיוון, תשס"ג (17 ביוני 2003) בהעדר הצדדים.

מ' נאור
- שופטת מ' ארד
- שופטת ב' אוקון
- שופט








עא בית משפט מחוזי 3271/02 בלשניקוב אבי נ' פרופ' גבריאל מוקד (פורסם ב-ֽ 26/06/2003)