פסקי דין על שמואל אלישיוב | פסקי דין על דוד אלישיוב | פסקי דין על משיח אלישיוב ואח' | פסקי דין על כונס הנכסים הרישמי | פסקי דין על עו"ד יצחק מלכו | פסקי דין על מנהל מיוחד ואח' |

4409/08 עא     17/12/2008




עא 4409/08 שמואל אלישיוב, דוד אלישיוב, משיח אלישיוב ואח' נ' כונס הנכסים הרישמי, עו"ד יצחק מלכו, מנהל מיוחד ואח'




החלטה בתיק ע"א 4409/08


ע"א
4409/08 - י"ד


בפני
:

כבוד השופט ח' מלצר


המבקשים:

1. שמואל אלישיוב



2. דוד אלישיוב



3. משיח אלישיוב


4. שלום אלישיוב


נ


ג


ד

המשיבים:

1. כונס הנכסים הרישמי



2. עו"ד יצחק מלכו
, מנהל מיוחד


3. בנק מרכנתיל דיסקונט לישראל בע"מ


4. עו"ד רונן מטרי, כונס הנכסים הזמני


5. בנק מזרחי-טפחות בע"מ


6. בנק אדנים בע"מ


7. בנק הפועלים לישראל בע"מ


8. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ


9. חלק מרוכשי הדירות בפרוייקט מחסיה 109 בית שמש


10. צ. לנדאו בע"מ

בקשה מתאריך 16.12.08 לעיון חוזר בהחלטה מתאריך 28.7.08

בשם
המבקשים:
עו"ד יהושע דיאמנט


החלטה

1.
לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מתאריך 28.7.08, שלא להורות על עיכוב ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 10.4.08, וזאת עקב "נסיבות חדשות".

2.
המחלוקת שבין הצדדים היא נגזרת אחת מני רבות של קריסת קבוצת חפציבה, ומתמקדת בהשלמת הבניה ב"פרויקט מחסיה" ברמת בית שמש, שבו תוכננה בנייתן של יותר מ-130 יחידות דיור (להלן:
הפרויקט
). פרטי המחלוקת פורטו בהרחבה בהחלטתי הקודמת (רע"א 3980/08, ע"א 4409/08 (לא פורסם, 28.7.08)), ולפיכך אפנה אליה ואציין להלן בקיצור נמרץ רק את הפרטים הדרושים להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי.

3.
רוכשי הזכויות בפרויקט נחלקו לשניים: רוכשים פרטיים, אשר רכשו זכויות בכ-56 יחידות (להלן:
הרוכשים הפרטיים
), והמבקשים, שרכשו, לטענתם, את הזכויות ביתר היחידות. לפרויקט מונה המשיב 4 (להלן:
הכונס
) ככונס נכסים מטעם המשיב 3.


בהתאם להסדר שהציג הכונס לאישורו של בית המשפט המחוזי נקבע, בתמצית, כי פרויקט מחסיה יושלם על-ידי הכונס או יימכר לצד שלישי, בכפוף לזכויות רוכשי הדירות (וחובתם לשאת בתשלום חלקי עבור קבלת הזכויות בדירות), אך למעט זכויות המבקשים, אשר הוגדרו על-ידי הכונס כ"רוכשים עסקיים". בהסדר נקבע עוד כי הכונס רשאי למכור גם חלק מהפרויקט, אך אם לא תתבצע מכירה תוך תשעה חודשים, יהא עליו להשלים את הפרויקט (להלן:
ההסדר העקרוני
).


בהחלטתו מתאריך 10.4.08 אישר בית המשפט המחוזי את ההסדר העקרוני, תוך אבחנה בין הרוכשים הפרטיים לבין המבקשים, כרוכשים עסקיים (להלן:
ההחלטה הראשונה
).


המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור וערעור על ההחלטה הראשונה, ואלה נידונים בימים אלה בבית משפט זה בפני
הרכב, כאשר הדיון הקרוב צפוי להיערך בהם
בתאריך 19.2.09. בגדרם של ההליכים הנ"ל הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה הראשונה. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה על-ידי בהחלטה מתאריך 28.7.08, שם קבעתי, בין היתר, כדלקמן:

"מאזן הנוחות איננו נוטה פה לצידם של המבקשים ומכאן שנשללת האפשרות לעיכוב ביצועה של ההחלטה. עיכוב ביצוע ההחלטה יגרור אחריו, מעצם טיבו, עיכוב נוסף בפיתרון מצבם של למעלה מ-50 רוכשי הדירות האחרים בפרויקט ויותיר משפחות אלה בחוסר ודאות תקופה נוספת, שאת אורכה ואת שיתרחש בסיומה אין איש יודע. חלק ממשפחות אלה נתון כיום במצוקת דיור קשה, וזו תלך ותחריף ככל שמועד השגתו של פיתרון בעניינן יתרחק. מכאן שברי עדיף על שמא..." (סעיף 9 להחלטה).

4.
עתה הגישו המבקשים בקשה: "לעיון חוזר בבקשה לעיכוב ביצוע", תוך שהם גורסים כי קיימות "נסיבות חדשות", אשר נתבררו, או נוצרו לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, ואלה יתוארו בתמציתיות להלן:

א.
המבקשים טוענים כי הכונס הציג בינתיים לבית המשפט המחוזי הסדר אופרטיבי, על יסוד ההחלטה הראשונה, להתקשרות עם המשיבה 10 (להלן:
לנדאו
), שהיא אחד משני גורמים שהציעו הצעות בקשר עם הפרויקט (להלן:
ההסדר האופרטיבי
). ההסדר האופרטיבי כולל, לשיטת המבקשים ועל פי ניתוח שהם מציגים (שאיננו בהכרח מוסכם) שני נדבכים הניתנים להפרדה: מכירת שטח קרקע המיועד לבניה ללנדאו, תמורת 7.7 מיליון ש"ח שתשלם לנדאו (להלן:
מכר הקרקע
), ומנגד הזמנת שירותי בניה מלנדאו לבניית 56 יחידות דיור בפרויקט, תמורת 21 מיליון ש"ח, שישולמו ללנדאו (להלן:
בנית היחידות
).

ב.
בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר הציג בהחלטתו בצורה שונה את מרכיבי ההסדר האופרטיבי, אישר אותו בתאריך 7.12.08 (להלן:
ההחלטה השניה
), בקובעו כי מימוש הפרויקט עבור הרוכשים הפרטיים הוא חיוני, וכי אין בהסדר השפעה ישירה על זכויות המבקשים. כן הוסיף בית המשפט כי אף אם למבקשים השגות על כדאיותו הכלכלית של ההסדר האופרטיבי, או על מרכיביו, גם אז חלופה ריאלית – אין בידם להציג, אף שעברו כבר חודשים מאז שטיוטת ההסדר הוגשה על-ידי הכונס.

5.
המבקשים, המודיעים כי בכוונתם להגיש בקשת רשות ערעור על
ההחלטה השניה
(ראו סעיף י' לבקשה),
טוענים כי
בהחלטה השניה
יש משום "נסיבות חדשות", המחייבות את העיון החוזר בהחלטתי בענין הבקשה לעיכוב ביצוע. הם עותרים איפוא לכך שאורה על עיכוב ביצוע אותו חלק
בהחלטה השניה
הנוגע למכר הקרקע, וזאת במעמד צד אחד ועד להכרעה בהליכים שבפני
נו הנ"ל, ולחלופין – עד לקיום דיון במעמד הצדדים. הדבר מתחייב לשיטתם, שכן לטענתם מינהל מקרקעי ישראל צפוי ליתן הסכמתו להסדר האופרטיבי: "באופן שעלול לסכל הערעור ולגרום לנזק בלתי הפיך". המבקשים מדגישים כי אין הם עותרים לעיכוב ביצועה של ההחלטה השניה בחלקה הנוגע לבנית היחידות, כי אם רק ביחס לאותו חלק הנוגע למכר הקרקע. המבקשים טוענים כי בעיכוב ביצוע חלקי זה לא תהא פגיעה בזכויות הרוכשים הפרטיים, שכן חלקו של ההסדר האופרטיבי שעניינו בנית היחידות יוכל להימשך כסדרו, בעוד שהגורם היחיד שעלול לדעתם להיפגע מעיכוב הביצוע הוא המשיב 4, אשר לא יזכה לקבלת תמורת מכר הקרקע מלנדאו עד להחלטה אחרת.

6.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות
, זאת, אף אם נתעלם משאלת העיגון הפרוצדורלי והנוהל הראוי, בנסיבות העניין, להגשת בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע על דרך של "עיון חוזר".


הבקשה שלפניי מוצגת, לפחות פורמלית ולפי כותרתה, כבקשה לעיון חוזר בהחלטתי בבקשה לעיכוב ביצוע
ההחלטה הראשונה
,

היא ההחלטה העקרונית, המאפשרת לכונס לתור אחר קבלן שייאות לבצע את הפרויקט. אולם בפועל עניינה המרכזי של הבקשה הוא בעיכוב ביצוע
חלק
מן
ההחלטה השניה
– היא ההחלטה שעניינה באישור הסדר אופרטיבי ספציפי, על יסוד ההסדר העקרוני. המבקשים אף מחלקים לפי הבנתם את
ההחלטה השניה

לחלקים שונים, ועותרים לעיכובו של רכיב אחד
בהחלטה השניה
, ולא של רכיב אחר. הבקשה הנוכחית מכוונת איפוא כל כולה לתקיפת
ההחלטה השניה
, תוך השגות על נכונותה המשפטית של אותה החלטה ועל התבונה שבאימוצו של אותו הסדר אופרטיבי ספציפי שהציג הכונס עם חברת לנדאו.


אין איפוא בבקשה שלפניי "נסיבות חדשות", אשר יש בהן להאיר באור אחר את
ההחלטה הראשונה
. המבקשים גם אינם מציגים כל נימוק, אשר יהיה בו כדי לערער את היסודות להחלטתי מתאריך 28.7.08 ומתמקדים חלף זאת בהשגות שונות לגבי
ההחלטה השנייה
ובטענות לגבי אי-מימוש ראוי של החלטתי. מכאן ברור כי אין הצדקה לבחון מחדש – בדרך המוצעת של "עיון חוזר" – את החלטתי שלא להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה הראשונה.

7.
אוסיף עם זאת כי אין באמור לעיל כדי לשלול מן המבקשים את האפשרות להגיש בקשה למתן רשות ערעור על
ההחלטה השניה
(שצדדים רבים – ולא רק המבקשים – הביעו את התנגדותם להסדר האופרטיבי שאושר בגדרה),
אם הם סבורים שיש להם עילה לכך, וכן לעתור בפני
הערכאות המתאימות לסעד של עיכוב ביצוע –
בדיוק כפי שהמבקשים הצהירו שבכוותנם לעשות
(סעיף י' לבקשה). כאן המקום להעיר, שככל שיבקשו המבקשים לעתור לעיכוב ביצוע חלקי של
ההחלטה השניה
, יהיה עליהם לבסס, בין השאר, את הצורך בקיומה של אפשרות ממשית לעכב רק חלק אחד שבהסדר האופרטיבי (הוא – מכר הקרקע), בשונה מהחלק האחר שבהסדר (הוא – בניית היחידות), שהרי לכאורה יש להניח כי לא בכדי גיבשו הכונס ולנדאו הסדר אופרטיבי הכולל בכפיפה אחת הן עניין זה והן עניין זה.

8.
למען הסר ספק אדגיש עוד כי גם שאר זכויותיהם וטענותיהם של המבקשים, לרבות אלו הנדונות בהליכים שבפני
נו וכן השגותיהם באשר לאי-מימוש החלטתי כלשונה וכרוחה – שמורות להם.

9.
לאור כל האמור לעיל ובשים לב להערות שהושמעו – הבקשה לעיכוב ביצוע על דרך של "עיון חוזר" נדחית. נוכח העובדה שלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.


ניתנה היום, כ' בכסלו התשס"ט (17.12.08).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08044090_k12.doc

אצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






עא בית המשפט העליון 4409/08 שמואל אלישיוב, דוד אלישיוב, משיח אלישיוב ואח' נ' כונס הנכסים הרישמי, עו"ד יצחק מלכו, מנהל מיוחד ואח' (פורסם ב-ֽ 17/12/2008)