פסקי דין על גולדשטיין פנינה | פסקי דין על גולדשטיין אבי | פסקי דין על גולדשטיין ברוך | פסקי דין על חברה קדישא גחש"א שע"י הרבנות לת"א

2099/02 א     06/07/2003




א 2099/02 גולדשטיין פנינה, גולדשטיין אבי, גולדשטיין ברוך נ' חברה קדישא גחש"א שע"י הרבנות לת"א





1 . גולדשטיין פנינה

2 . גולדשטיין אבי

3 . גולדשטיין ברוך

בעניין:
התובעים
עו"ד גאון עודד

ע"י ב"כ
נ ג ד
חברה קדישא גחש"א שע"י הרבנות לת"א
הנתבעת
עו"ד מזור אורי

ע"י ב"כ
פסק דין


1. עניינה של התביעה שבפני
הינו לתשלום פיצוי כספי שעיקרו עוגמת נפש שנגרמה לתובעים בקשר עם הלוויה של המנוח, מר בן ציון גולדשטיין ז"ל (להלן: "המנוח") בעלה של התובעת 1 (להלן: "התובעת") ואביהם של התובעים 2 ו-3.

2. תמצית העובדות הרלבנטיות

ביום 5/7/01 הלך המנוח לעולמו.
התובעת רכשה מידי הנתבעת חלקת קבר עבור בעלה ועבור עצמה וההלוויה נקבעה למחרת, 6/7/01 בשעה 12:00 בבית העלמין ירקון (להלן: "בית העלמין").
מסע ההלוויה יצא סמוך לשעה המיועדת אך משהגיע לחלקת הקבר התברר כי הנתבעת לא דאגה לכרות את הקבר.
הסתבר לצדדים כי מחמת שגגה, חפר האחראי מטעם הנתבעת (להלן: "הקברן") רק קבר אחד מבין שני קברים שאמורים היו להכרות סמוך האחד לשני, באותו היום.
בנסיבות אלה נאלצו האבלים והמלווים להמתין עד שהנתבעת והגורמים מטעמה יכרו את הקבר, דבר שעיכב את טקס הלוויה במשך כמחצית שעה.


3. עמדת התובעים

לגרסת התובעים עת התברר לחזן שערך את טקס הלוויה, מר פרידלנדר (להלן: "החזן") על המחדל הוא שוחח מייד בפלאפון ובמכשיר המירס שהיו ברשותו עם הגורמים האחראיים אצל הנתבעת על מנת שיכרה הקבר במהירות. משך הזמן שחלף מאז התברר המחדל ועד שנכרה הקבר ערך כמחצית השעה ואולי אף יותר מכך, כאשר במהלך כל הזמן האמור נותרה גופת המנוח מוטלת על האלונקה, חשופה לשמש הקופחת, כאשר התובעים עומדים לידה.
יתר הקהל אף הוא, נאלץ לעמוד בשמש, תוך שממתין לכריית הקבר.
התובעים טוענים כי הנתבעת חדלה באי כריית הקבר מבעוד מועד וכן במשך הזמן שנדרש לתקן הטעות שהינו מעל הסביר והם מהווים ביזיון המת וביזיון המעמד.
לגירסתם נגרמה להם עוגמת נפש, סבל ניכר וטראומה נפשית תוך שהלווית המנוח נחרטה בלבם באירוע כואב, מצער ומביש.
עוד טוענים התובעים כי הנתבעת לא טרחה להתנצל בפני
הם על המחדל כפי שהיה עליה לעשות.
התובעים עותרים לחייב את הנתבעת בפיצוי כספי הולם בין היתר על מנת שתפעיל סטנדרטים ראויים ובאופן שימנע סבל בעתיד מאחרים כפי שנגרם על ידה לא אחת במקרים מסוג זה.

4. עמדת הנתבעת

הנתבעת אינה מכחישה את השגגה שחלה באי כריית הקבר והיא מצרה על כך.
עם זאת, סבורה הנתבעת כי המדובר בטעות אנוש של הקברן ואשר תוקנה מייד סמוך לאחר שנתגלתה. עוד היא מוסיפה כי החזן אמר פירקי תהילים לעילוי נשמת המת במשך זמן ההמתנה עד לכריית הקבר, תוך כיבוד המנוח.
הנתבעת הציעה לתובעים פיצוי בסך של 5,000 ₪ אך אלה עמדו על קבלת פיצוי גבוה יותר.
עוד מוסיפה הנתבעת כי מעולם לא קרה מקרה מסוג נשוא התביעה ואין מקום בחיוב הנתבעת בפיצויים עונשיים כמבוקש על ידי התובעים.


5. דיון

א. בית-המשפט ניסה להביא את הצדדים לידי הסדר מחוץ לכותלי בית-המשפט בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה אך הדבר לא הסתייע ונוהל דיון בתובענה.

ב. במסגרת הדיון הוגשו תצהירים מטעם הצדדים כאשר בעלי הדין הסכימו כי יחקרו רק חלק מהמצהירים.
מטעם התובעים העידו התובעת, התובע 3 וכן שתי נשים שהיו בקהל המלווים, כאשר בנוסף הוגשו לבית-המשפט תצהירים משני אנשים נוספים שהשתתפו בלוויה.
מטעם הנתבעת מסרו תצהירים החזן, הקברן ואחראי החפירות אצל הנתבעת.
החזן אף נחקר על תצהירו.

ג. מסע ההלוויה החל בשעה היעודה בקירוב, 12 בצהרים. בראש המסע צעדו התובעים והחזן בסמוך לאלונקת המנוח. הקהל שמנה כ- 50 איש הלך בעקבותיהם.

עת הגיע מסע הלוויה לחלקת הקבר, הסתבר כי הקבר לא נכרה. לפיכך, שוחח החזן טלפונית עם הגורמים השונים של הנתבעת ובמקביל, כך נטען, רכב הקברן במהירות על אופניו לגורמים האמורים.

מחמת השמש הקופחת נאלצו המלווים להתרחק מאזור חלקת הקבר ולחפש צל בעזרת צמחיה הנמצאת במרחק מה, כאשר כל אותה העת שהו התובעים סמוך לאלונקה ועליה גופת המנוח.

מעדויות התביעה עולה כי החזן היה עסוק בפתרון הבעיה ולא התפנה לסייע נפשית לבני המשפחה שהיו במצוקה. לגרסת החזן הוא היה מצוי בסמוך לאבלים, קרא פרקי תהילים למעט הזמן בו שוחח בטלפון.
לבסוף הגיע מחפרון שכרה את הקבר וטקס הלוויה הושלם.


אין חולק כי טקס ההלוויה התארך בחצי שעה לפחות לעומת המועד הרגיל והסביר של טקס זה.

התרשמתי מדברי התובעת ובנה וכן מהעדות שהעידו בפני
כי אכן נגרמה לתובעים עגמת נפש ופגיעה בעקבות אי כריית הקבר.

אציין כי אף החזן ברוב הגינותו העיד כי התרשם מהמצוקה בה היו נתונים התובעים במהלך ההמתנה לכרית הקבר.


ד. בהתאם לנהלים של הנתבעת, לא מתחיל טקס לוויה אלא לאחר שהקבר נכרה.

החזן בעמוד 11 שורה 16:
"מסע הלוויה לא יוצא בטרם כורים את הקבר. זהו הנוהל".

אי הכרייה מהווה הפרת הסכם שבין הצדדים לפי שהנתבעת אמורה היתה לכרות את הקבר עוד טרם יציאת מסע ההלוויה.

ה. באתי לידי מסקנה שהנתבעת הפרה את ההסכם בינה לבין התובעים לפיו אמור הקבר להיכרות עוד טרם מסע הלוויה ולמצער עוד בטרם מגיע טקס הלוויה לחלקת הקבר. הנתבעת אף לא קיימה חובתה לבדוק עם הגורמים המוסמכים כי אכן הקבר נכרה באופן שניתן להתחיל את טקס ההלוויה, וכי בשל ההפרה והמחדל נגרמו לתובעים עוגמת נפש וכאב והם זכאים לפיצוי.

6. א. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הוא שיעור הפיצויים המגיעים לתובעים.

בהקשר זה קובע סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1971 כדלקמן:

"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק-ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

יפים הדברים שנקבעו בעניין ע"א 6452/99, 3023/99, 2055/99, פלוני ואח' נ. הרבנית הראשית לישראל, דינים עליון כרך נט, 951, בעמ' 16 לפסק הדין על ידי כב' הנשיא ברק:

"קביעת הפיצוי בגין נזק לא ממוני קשה היא. כך, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה, הן בשל הקושי להעריך בערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה (ע"א 6978/96 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (לא פורסם))....

... אין מגבלה פורמלית על שיעור הפיצוי אותו ניתן לפסוק בגין כאב וסבל ... "

ב. שמעתי ארוכות את התובעת שהביעה בפני
בית-המשפט את מפח הנפש שנגרם לה, את הזיכרון הקשה שיש לה מלווית בעלה, עוגמת הנפש וסערת הרגשות - עד כדי טראומה.

התרשמתי מדברי התובע 3 וכן מיתר העדים שתארו בפרוטרוט את המקרה תוך שהטיבו לתאר את הרגשות הקשים שמטבע הדברים ליוו ארוע מסוג זה.

עיינתי גם בתצהיריהם של כלל העדים שלא נחקרו וכן שמעתי את החזן ודבריו באשר למאמצים שננקטו לתקן את המחדל לאחר שהתגלה.


בחנתי גם את הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי במכתבים שהוחלפו ושצורפו לתצהירים.


7. איני סבור שיש מקום להטיל על הנתבעת פיצויים עונשיים. המדובר בטעות אנוש בתום לב מצד הנתבעת כאשר לא הוכח בפני
שמקרה מסוג זה חזר ונשנה, וקיימת עילה מוצקה לחייב בפיצויים עונשים.

8. במכלול הנסיבות ולאור הראיות שהובאו בפני
וכמפורט לעיל מסקנתי הינה כי יש להעמיד את הפיצוי ההולם והראוי המגיע לתובעים על סך 30,000 ₪.

בנוסף תישא הנתבעת באגרת המשפט לפי החלק היחסי וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

כל הסכומים ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן בלישכתי, היום ו' בתמוז, תשס"ג (6 ביולי 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
איתן אורנשטיין
, שופט

002099/02א 126 אתי
1
בתי המשפט
א 002099/02
בית משפט השלום ראשון לציון
06/07/2003
תאריך:
כבוד השופט איתן אורנשטיין

בפני
:








א בית משפט שלום 2099/02 גולדשטיין פנינה, גולדשטיין אבי, גולדשטיין ברוך נ' חברה קדישא גחש"א שע"י הרבנות לת"א (פורסם ב-ֽ 06/07/2003)