פסקי דין על אריה בר-לב (ארקדי גאידמק) | פסקי דין על אי ג'י. בי. אינטרנשיונל אחזקות | פסקי דין על אורי שני

5055/08 בשא     21/12/2008




בשא 5055/08 אריה בר-לב (ארקדי גאידמק), אי ג'י. בי. אינטרנשיונל אחזקות בע"מ נ' אורי שני




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו
בפני
:
כב' השופט אילן איטח
בש"א 005055/08

בתיק עיקרי: עב
010859/08



בעניין
:
1. אריה בר-לב (ארקדי גאידמק)

2. אי ג'י. בי. אינטרנשיונל אחזקות בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
אופיר נאור ורועי הלוי

המבקשים


נ
ג
ד



אורי שני



ע"י ב"כ עו"ד
ברקמן רון ודיבון פרקש
המשיב

החלטה

1.
בפני
בקשה של המבקשים להורות על עיכוב הליכי הבוררות שנפתחו ע"י המשיב כנגד המבקשים.

2.
לצורך ההכרעה בבקשה, נפרט להלן את התשתית העובדתית שנפרסה בפני
בית הדין. לענין זה ראוי לציין כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר עובדתי, ולמעשה רק תצהירו של המשיב עומד בפני
נו. זאת ועוד, המבקשים ויתרו על חקירתו של המשיב. משכך, הגרסה העובדתית הלכאורית היחידה שבפני
בית הדין היא הגרסה שפרס המשיב. מטבע הדברים, כל העובדות הן לכאוריות בלבד ונגזרות מחומר הראיות הקיים בפני
בית הדין.

הצדדים ומערכות היחסים שביניהם
3.
המבקש (להלן – מר גאידמק[1]

ובו הגיעו הצדדים להסכמות הבאות:

"1.
מכתבו של כב' השופט בדימוס סטרשנוב מיום 23/9/08 (נספח י"ג לבקשה) יראה ככולל אך ורק את החלטתו למנות את עו"ד ישראלי כבורר, וזאת מבלי לגרוע מטענות הצדדים לעניין זהות הבורר.
2.
בהתאם לאמור בסעיף 1 לעיל, מוסכם כי הבוררות תהיה לפי כללי חוק הבוררות, ככל שלא תתקבל בקשת המבקשים למנוע את קיום הבוררות".

בסיום הדיון הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הם
"ינהלו דין ודברים בנסיון להגיע להסכמה"
ויגישו הודעה מתאימה לבית הדין בעניין ובמידה ולא יגיעו להסכמה יסכמו טענותיהם בכתב כאשר ב"כ המבקשים הודיע כי לסיכומיו יצורפו מסמכים, שרשימתם הומצאה לב"כ מר שני, הכוללים התכתבויות בין הצדדים.

4.
ביום 17.11.2008 הודיעו הצדדים כי לא הגיעו להסכמה וכי יגישו סיכומיהם ולאחר מכן תינתן החלטה בבקשה. המבקשים הגישו את סיכומיהם ביום 18.11.2008. סיכומי מר שני הוגשו ביום 24.11.2008. ביום 4.12.2008 התקבלה הודעה מטעם המבקשים ולפיה אין בכוונתם להגיש סיכומי תשובה.


דיון והכרעה:
5.
נוכח ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בדיון אין צורך להתייחס לטענות המבקשים בקשר לסוגיית סמכותו של נשיא המוסד להכריע בשאלת תוקפו של הסכם בעלי המניות ולסוגיית עצם סמכותו למנות בורר ולקבוע את כללי הבוררות. ונותר להכריע בשאלה האם יש טעמים אחרים המצדיקים את מתן הסעד המבוקש (סעיף 34.2 – 34.7 לעיל).
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להידחות, ואלה טעמיי בתמצית:

6.
בטענות המבקשים להלן אין לכאורה כל ממש, ונתייחס אליהן בקצרה:

6.1.
הטענה הנוגעת לתוקפם של הסכם בעלי המניות (ויתר ההסכמים)

- בכל הכבוד, טענה זו נראית על פני הדברים תמוהה.

ראשית
, בסעיף 40 לבקשה נטען בקשר להסכם בעלי המניות והסכם הנאמנות כי
"שאלת תוקפם של המסמכים הנ"ל אינה נשוא המרצת הפתיחה ובהתאם אין זה המקום לפרט את חוסר תוקפם, אולם בקצירת האומר יודגש כי המדובר במסמכים חסרי תוקף, שבהתאם גם נותרו בלתי מגובשים תוך שהם חסרים פרטים מהותיים"
(ההדגשה הוספה – א.א.).
אם כך, הכיצד ניתן לעתור לסעד למניעת הבוררות על יסוד טענה בדבר חוסר תוקפם של הסכמים אלה?!!

שנית
, הטענות בדבר חוסר תוקפם של הסכמים אלה כלל לא נתמכו בתצהיר, וכך למשל אין ראיה לסתור את טענתו של מר שני לפיה הצדדים כבר פעלו לפי הסכמים אלה ובכלל זה העברתם של מניות אוסיף בשווי של 19 מיליון ש"ח. מכאן, ניתן להסיק לכאורה שהצדדים לא סברו שהעדר 'פרטים מהותיים אלה' פוגם בתוקפם של ההסכמים. במקרה זה הטענות המשפטיות הנוגעות לחוסר ב'פרטים מהותיים' אין בהם כדי להתגבר על העולה לכאורה מן הראיות והוא שהסכם בעלי המניות לכאורה נכנס לתוקפו.

שלישית
, הטענה בדבר חוסר תוקפם של הסכמים אלה לא רק שנולדה עם החלפת הייצוג של המבקשים בסמוך להגשת בקשה זו, אלא היא מנוגדת לטענותיהם הראשוניות של המבקשים, דבר המחליש את טענות המבקשים בעניין זה.

6.2.
הטענה הנוגעת להעדר סמכותו של הבורר להכריע בסוגיית תוקפו של הסכם הבוררות

– גם טענה זו מוקשית בעיני שהרי סעיף 14 להסכם בעלי המניות קובע כי הבורר מוסמך להכריע בשאלת תוקפו של הסכם בעלי המניות (סעיף 6.1ד' לעיל).

6.3.
הטענה הנוגעת להיותו של מר גאידמק איש ציבור

– גם טענה זו נראית תמוהה, בלשון המעטה, ואין בה כל ממש. גם אני כמו כבוד השופט בדימוס סטרשנוב לא הצלחתי לרדת לסוף דעתם של המבקשים בעניין זה, שהרי לא מצאנו כי אדם ידוע פטור מבירור מחלוקות 'עיסקיות' בבוררות מקום בו הסכים לכך מראש. מה גם שדומה בהקשר למעמדו של מר גאידמק כאיש ציבור שלאחר שחלפו הבחירות לרשויות המקומיות ולא הוגש תצהיר לגבי שינוי מעמדו של מר גאידמק, הרי שנשמט היסוד מתחת לטענה זו.

7.
למעשה למבקשים נותרה טענה אחת של ממש והיא הצורך לפצל את בירור כלל המחלוקות על פני שלוש ערכאות: האחת – בורר מכח הסכם בעלי המניות, השניה – בורר מכח הסכם הנאמנות, והשלישית – בית הדין לעבודה לגבי הסכם ההעסקה. אלא שמטעמים של 'סמכות עניינית' – הן בהיבט של ההכרעה לגופה של מחלוקת והן בהיבט של ההכרעה בבקשה לעיכוב הליכי הבוררות לפי הסכם בעלי המניות, דומה כי בשלב זה אין מנוס מהתוצאה האמורה, ואסביר:

8.
הסמכות העניינית להכריע במחלוקת לגופה

:
8.1.
סמכותו העניינית של בית הדין האזורי לעבודה היא סמכות ייחודית והיא מעוגנת בהוראתו של סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן – החוק). תכליתו של החוק ושל הקמת בתי הדין לעבודה היא לרכז בידי ערכאה ייחודית את הסמכויות הנוגעות ליחסי העבודה האינדיבידואליים והקיבוציים וכן את נושאי הביטחון הסוציאלי בידי טריבונאל מתמחה[1]
, לפיו

"המבחן לקיום הסמכות, הוא בעיקרו מהות הסכסוך וייחודו במסגרת משפט העבודה"
[1]
.

8.2.
התביעה אותה מבקש מר שני להביא בפני
הבורר לפי הסכם בעלי המניות לא הונחה בפני
נו אך ניתן ללמוד עליה ממכתב ב"כ מיום 22.7.2008 נספח י"ב לתשובה. מהמכתב עולה כי ה"נמען" העיקרי לתביעה הוא מר גאידמק. אין טענה כי מר גאידמק היה מעסיקו של מר שני (במובחן מהחברה שהיא הייתה המעסיקה) או חליפה של החברה. מכאן שלכאורה, אין לבית דין זה סמכות עניינית לדון בתובענה שעתידה להיות מונחת בפני
הבורר.

8.3.
אמנם בשנים האחרונות הובעה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה העמדה לפיה החשוב מבין שני המבחנים לבחינת סמכותו הוא מבחן העילה[1]
.

9.
הסמכות העניינית לדון בבקשה לעיכוב הליכי הבוררות
9.1.
המבקשים תומכים את בקשתם בהוראת סעיף 28 לחוק, אשר קובע כדלהלן:

"שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור."

9.2.
אלא שלפי הוראות הסעיף הסמכות של בית הדין קמה רק מקום שנושא הבוררות היחיד הוא עניין המסור לסמכותו הייחודית של בית הדין.

9.3.
כפי שעולה מהדיון בסעיף הקודם – לכאורה, בשל 'מבחן הצדדים' אין לבית הדין סמכות לדון בנושא הבוררות לגופה, ולחלופין גם לפי מבחן העילה בלבד – 'נושא הבוררות' כלל אינו מסור לסמכותו הייחודית של בית הדין. מכאן שלפי הוראות סעיף 28 לחוק ממילא אין לבית דין זה סמכות לדון בהליכים בקשר לבוררות.

10.
משהגעתי עד כאן ראוי להתייחס לטענה נוספת של המבקשים והיא כי ביסוד כל התביעות עומדת השאלה האם מר שני התפטר מעבודתו בנסיבות שיש לראות בהתפטרותו כדין פיטורין. משכך, טענו המבקשים עסקינן בהכרעה הנוגעת לדין הקוגנטי ולכן לא ניתן היה להעבירה להכרעת הבורר. טענה זו אין ניתן לקבל:

10.1.
ראשית

, שלוש התביעות לא עומדות בפני
בית הדין ולא ברור כי השאלה המרכזית היא כנטען ע"י המבקשים. בכל הנוגע להסכם בעלי המניות ספק רב אם זו השאלה המרכזית שתעמוד לדיון, ונראה כי השאלה המרכזית שתעמוד לדיון היא האם הופר הסכם בעלי המניות ע"י מי מהמבקשים (כטענת מר שני), ואם כן מהו הסעד שיש להעניק לו, אם בכלל, בגין כך. עניין ההתפטרות בדין מפוטר, רלוונטית רק להמשך – והוא סוגיית הגבלת העבירות של המניות הנפרעות של מר שני (סעיף 9.2 להסכם בעלי המניות).

10.2.
שנית

, אפילו נניח כי השאלה המרכזית תהיה כנטען, אין בכך כדי לבסס את הטענה כי עסקינן בדין קוגנטי החוסם את העברת העניין להכרעה בבוררות. מן הטעם הפשוט ששום דבר בהסכם בעלי המניות אינו נוגע לזכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה, ולכן ממילא אין מניעה מלמסור את ההכרעה בשאלה זו – אפילו יונח כי הזכאות לסעד תלויה בתשובה לשאלת התפטרותו של מר שני בדין מפוטר– לבורר.

11.
האם נוכח הספק לגבי סמכותו העניינית של בית דין זה לדון בבקשה, ראוי להורות על עיכוב הבוררות עד להכרעה בתיק העיקרי? תשובתי לכך היא בשלילה, וזאת מן הטעמים להלן:

11.1.
המבקשים לא השכילו להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. אמנם הליכי הבוררות יחייבו מאמץ והוצאות, אך לא הוכח כי מדובר בהוצאות כה גבוהות שלא ניתן יהיה לעתור לשיפוי בגינן במסגרת של ההליך העיקרי למקרה ויסתבר כי דין הבוררות להתבטל.

11.2.
מנגד, בירור ההליך העיקרי עלול להמשך זמן רב ולמקרה שידחו הטענות בתיק העיקרי ימצא המשיב מעוכב בבירור תביעתו, זאת בניגוד לעומד ביסוד תכליתו הכללית של מוסד הבוררות, וכן בניגוד לתכלית הקונקרטית שביקשו הצדדים להכריע. לעניין זה אין יותר טוב מלהפנות לטענותיהם של המבקשים עצמם אודות כוונת הצדדים שלא נולדה באקראי ליצור מנגנוני הכרעה שונים (רא' סעיף 17 לעיל).

11.3.
כאן אנו מגיעים לעניין ניקיון הכפיים. סעד זמני הוא שביושר והפונה לבקשו מבית המשפט צריך לבוא אליו בבחינת 'נקי כפיים ובר לבב'. מן העדויות שבפני
נו ובהעדר ראיות לסתור עולה לכאורה שהמבקשים כבר הסכימו לבירור חילוקי הדעות בקשר להסכם בעלי המניות בפני
בורר (ס' 10 לעיל). על יסוד מצג זה אף הסכים מר שני להארכות שונות בקשר למגעים למינוי בורר. למעשה 'שינוי החזית' בקשר לעצם הבוררות וההתנגדות לעצם קיומה נולדו להם לפתע פתאום עם החלפת הייצוג של המבקשים בפעם השלישית. בנסיבות שכאלה קשה לראות במבקשים כמי שממלאים את התנאי היסודי הדרוש לשם קבלת סעד מן היושר.



סוף דבר
12.
מכל הטעמים דלעיל דין הבקשה להדחות. לאור התוצאה וכשאנו מביאים בחשבון כי בטענות נשוא ההסכמה בדיון היה ממש אני מסתפק בחיוב המבקשים לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, זאת תוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

13.
תוך 15 ימים יודיעו ב"כ הצדדים מבוקשם לגבי בירור התובענה העיקרית. לאחר מכן תינתנה הנחיות להמשך בירור התובענה. התיק יובא לעיוני בהתאם.


ההחלטה ניתנת לערעור ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה.


ניתנה היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.




אילן איטח
, שופט
נאוה ינאי
[1]

נציגי הציבור שהוזמנו לא הופיעו לדיון ולפיכך ניתנת ההחלטה במותב חסר.
[1]

דב"ע (ארצי) לא/8 - 3 עיריית באר שבע – הלנה בן עמי, פד"ע ב' 253 (1971).
[1]

דב"ע (ארצי) מב/14 – 3 מישאל שחם – קו צינור אילת אשקלון בע"מ, פד"ע יג 309 (1982).
[1]


השוו עניין פי.או.אס..






בשא בית דין אזורי לעבודה 5055/08 אריה בר-לב (ארקדי גאידמק), אי ג'י. בי. אינטרנשיונל אחזקות בע"מ נ' אורי שני (פורסם ב-ֽ 21/12/2008)