פסקי דין על דיאנה שרון | פסקי דין על מלי יהודיאן | פסקי דין על ד"ר אברהם דן | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד הבריאות |

21108/07 א     20/09/2007




א 21108/07 דיאנה שרון, מלי יהודיאן נ' ד"ר אברהם דן, מדינת ישראל - משרד הבריאות




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
ת.א. 21108/07
בש"א 168767/07

בפני
:
שופט: סובל משה


ת"א


20/09/2007





בעניין:
1. דיאנה שרון

2. מלי יהודיאן




המערערות

נ
ג
ד


1. ד"ר אברהם דן

2. מדינת ישראל
- משרד הבריאות




המשיבים


פסק דין

רקע כללי

בפני
י ערעור על החלטתו של כבוד הרשם משה כהן בבש"א 164033/07 מיום 1/7/07 לפיה נדחתה בקשת המערערות ליתן להן פטור מתשלום אגרה נוספת בתביעה אשר הוגשה כנגד המשיבים בתיק א' 21108/07.

ביום 5/3/07 הגישו המערערות כתב תביעה כנגד המשיבים בעילות הבאות: נזיקית, רשלנות רפואית, הטרדה מינית, פגיעה בפרטיות , איומים ולשון הרע.
עם הגשת תביעה זו שילמו המערערות אגרת בית משפט בסך של 587 ₪ המתייחסת לעילה הנזיקית.

ביום 30/4/07 הגיש המשיב 1 בקשה לסילוק התביעה על הסף בגין אי תשלום אגרה מספקת בשל העובדה כי האגרה ששולמה שולמה רק בעבור העילה הנזיקית ולא בגין שאר העילות אשר הינן עילות כספיות וקצובות.

במסגרת הבקשה לסילוק על הסף הגישו המערערות תגובה בכתב בה טענו כי שולמה אגרה מספקת.
יחד עם הגשת תגובה זו הגישו המערערות בקשה לפטור מאגרה נוספת, ככל שיקבע בדיון לסילוק על הסף, כי אכן יש לשלם אגרה נוספת.
הדיון בבקשה עדיין לא התקיים.

ביום 1/7/07 דחה כב' הרשם כהן את בקשת המערערות לפטור מתשלום אגרה נוספת וחייבן בתשלום האגרה בגין רכיבי התביעה שאינם בגדר נזקי גוף תוך 15 יום.
כנגד החלטת כב' הרשם הגישו המערערות ערעור זה.

טענות המערערות

א.
המערערות טוענות כי טעה כב' הרשם כאשר קבע החלטה גורפת מבלי שבחן לעומק את הראיות הקיימות המצביעות על מצבן הכלכלי.
ב.
הרשם טעה בהחלטתו כאשר סמך רק על הבקשה לפטור ועל תגובות המשיבים בלבד, ללא שניתנה למערערות האפשרות להשיב לתגובת הפרקליטות (המשיבה 2). ומשלא ניתנה להן ההזדמנות להשיב, טוענות כי יש לבטל את החלטת הרשם.
ג.
כב' הרשם טעה כאשר נתן החלטה בבקשה לפטור מאגרה ללא שנתן החלטה האם בכלל מוטלת על המערערות החובה לשלם אגרה נוספת. ומשלא נתן החלטה שכזו, הרי שממילא לא ניתן היה לקבוע כי אינן זכאיות לפטור מאגרה נוספת.
ד.
המערערות טוענות כי התביעה כולה הינה תביעה נזיקית וכי עילות התביעה הנוספות אשר הינן בגדר "נזק נפשי" נכללות בגדר המונח "נזק גוף", אם כך יוצא לטענתן כי האגרה ששולמה על ידן הינה מספקת ואין הן צריכות לשלם אגרה נוספת.
ה.
המערערות טוענות כי מצבן הכלכלי מצדיק פטור מתשלום אגרה נוספת. הרשם כלל לא הבחין בין המערערות ולא בחן את מצבן הכלכלי של כל אחת מהמערערות בנפרד.
ו.
המערערות טוענות כי בבקשה לפטור מתשלום אגרה נוספת צורפו מסמכים מספיקים, המעידים על מצבן הכלכלי הקשה. המערערת 1- צירפה תצהיר מפורט ובו פירטה את מצבה הכלכלי, צירפה מסמכים המוכיחים כי מקבלת היא גמלת נכות, מסמך המפרט אישור הלוואה אשר לקחה לצורך הניתוח ואישור מצב החשבון בבנק. המערערת 2- אף היא צירפה תצהיר ובו פירטה וצירפה אישור שירותי הרווחה, אישור על לקיחת הלוואה ועל גמלת הנכות אותה היא מקבלת.
ז.
המערערות טוענות כי התעתדו לצרף בתשובתן לתגובת המשיבה 2 אסמכתאות נוספות המצביעות על מצבן הכלכלי הקשה.
ח.
טעה כב' הרשם בקביעתו אשר אימץ בצורה גורפת את טענות המשיבה 2, וקבע כי המערערות לא עשו כל מאמץ ראוי לצורך גיוס כספים לתשלום האגרה.
ט.
טעה כב' הרשם בקובעו כי מששכרו המערערות את עורכות הדין הרי שיש בידן יכולת כלכלית. המערערות טענו כי שכר הטרחה בתיק זה מחושב באחוזים מהפיצוי אשר תקבלנה רק בסיום ההליך.
י.
כמו כן, טעה כב' הרשם בקביעתו כי מששילמו המערערות סכומים גבוהים עבור הניתוחים הפלסטיים הרי שיש בכך כדי לקבוע כי יש להן יכולת כלכלית.
יא.
המערערות סבורות כי יש להחזיר הדיון לבית משפט קמא לנהל דיון האם האגרה ששולמה הינה מספקת, במידה ולא, לבחון מהו גובה האגרה הנוספת שעליהן לשלם ולאחר מכן לקיים דיון בשאלת הפטור מתשלום האגרה.

טענות המשיבים:
טענות המשיב 1

א.
המשיב טוען כי המערערות הגישו תביעתן בעילות שונות ובסכומים קצובים מבלי לשלם אגרה בגינן.
ב.
המערערות הגישו תביעתן במרמה ובחוסר תום לב כשהן כורכות בתביעתן לנזקי גוף תביעה כספית תוך ניסיון להטעות את בית המשפט ולנסות להתחמק מלשלם את האגרה הנדרשת.הבקשה לפטור מאגרה הוגשה לאחר שהמשיב הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מן הטעם כי לא שולמה האגרה. רק מחוסר תום ליבן זה טוען כי יש לדחות את ערעורן.
ג.
המערערות לא מסרו מידע מלא בדבר מצבן הכלכלי. מי שמבקש פטור עליו לפרט וליתן לבית המשפט תמונה מלאה על מצבו ובמקרה דנן, לא עשו כן המערערות.
ד.
עצם יכולת המערערות לשלם סכומים גבוהים מאוד עבור ניתוחים קוסמטיים מעידה על יכולת כלכלית אף לשאת בתשלומי האגרה. הם אף בחרו לצורך תביעתן בפרופ' ידוע
אשר גובה סכומים גבוהים עבור כתיבת חוות דעת.
ה.
המערערות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להוכיח חוסר יכולת כלכלית, וכן לא הראו כי לתביעה זו יש סיכוי סביר להתקבל ומשכך יש לדחות את הערעור ולחייב המערערות לשלם את האגרה ולחייבן בהוצאות.

טענות המשיבה 2

א.
המדינה בבקשת הפטור טענה כי אין להעניק למערערות פטור מאחר ולא הוכיחו את התנאים המזכים בפטור מתשלום האגרה.
ב.
המדינה טוענת כי רכיבי התביעה שעניינם הטרדה מינית, מעשים מגונים, איומים, התנכלות, לשון הרע ופגיעה בפרטיות להן טוענות המערערות בתביעתן, אינם יכולים להיחשב כנזק גוף.
ג.
צדק כב' הרשם בקובעו כי על המערערות לשלם אגרה נוספת בגין תביעתן. בהחלטתו זו אין כל עילה שיפוטית להתערב.
ד.
עמדת המדינה בענייני אגרות אין לה כל קשר לעובדה שהמדינה היא הנתבעת. בענייני אגרות, המדינה היא בעל הדין הנכון שכן אגרות בתי המשפט הן חלק מהכנסות המדינה.
ה.
טענות המערערות בדבר העדר יכולתן לשלם את אגרת בית המשפט דינן להידחות. המדינה טוענת כי כב' הרשם צדק בקובעו כי המערערות לא פירטו את מצבן הכלכלי כראוי, לא תמכו את טענותיהן באישורים כנדרש ולא עשו מאמצים ראויים לגיוס תשלום האגרה, משכך לא הוכיחו העדר יכולת כנדרש.
ו.
המערערות העלו את הטענה כי כב' הרשם לא הבחין בין שתי המערערות ולא בחן את מצבן הכלכלי של כל אחת מהן בנפרד, המדינה טוענת מאחר שהן הגישו את בקשתן יחדיו ולא הגישו תביעות נפרדות אין צורך להבחין ביניהן.
ז.
המדינה סבורה כי כל עוד יש ביכולתה של מי מהמערערות לשלם את האגרה, יש בכך כדי לדחות את הבקשה לפטור מאגרה [תימוכין לכך ניתן למצוא בבג"צ 10439/03 איתמר בן גביר נ' היועמ"ש ואח'].
ח.
המדינה טוענת כי על המבקש פטור מאגרה לתת לבית המשפט תמונה מפורטת, מלאה ומדויקת באשר למצבו הכלכלי, דבר שלא נעשה ע"י המערערת.
ט.
המערערות הוסיפו לראשונה לכתב הערעור, תצהירים משלימים מטעמן ותצהיר של באת כוחן. המדינה טוענת כי צירוף מסמכים חדשים אלה הינם בבחינת ראיות נוספות חדשות שאין להסתמך עליהן בהתאם לתקנה 457(א) לתקנות סד"א הקובעת כי בעל דין אינו זכאי להביא ראיות חדשות נוספות לערעור.
י.
המדינה טוענת כי דווקא ממסמכים אשר צירפו המערערות לראשונה לכתב הערעור מחזקות את עמדתה כי יש להן יכולת כלכלית אשר אינה מצדיקה פטור מאגרה.
יא.
המדינה מבקשת לדחות את הערעור על אתר מחמת העדר עילה. לחילופין, להשיב הדיון לרשם על מנת שיכריע בבקשה על סמך המסמכים החדשים שצירפו המערערות בערעור זה.

הכרעה
"...עקרון יסוד הוא בשיטתנו כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית ..."

א.
מעיון בחומר שהובא בפני
י, הן בכתב הערעור, הן בתגובה לערעור והן בתגובה לתגובה, לא מצאתי כל מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם.
סבור אני כי כב' הרשם בחן ובדק כדבעי את הבקשה לפטור מאגרה בטרם נתן החלטתו. מצאתי אף אני כי המערערות לא פירטו את מצבן הכלכלי כראוי ולא תמכו את טענותיהן באישורים כנדרש בהתאם לתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות).
והרי ידוע כי על המבקש בקשה לפטור מאגרה להיכבד ולפרט בתצהיר את מצבו הכלכלי באופן מלא ומדויק קרי, לפרט את רכושו,רכוש בן זוגו, רכוש הוריו אם סמוך הוא על שולחנם, מקורות הכנסותיו, אישורים בדבר גמלת נכות- אם קיימת ולצרף מסמכים המצביעים על חוסר יכולתו הכלכלית.

ב.
המערערות טוענות בעיקרי הטיעון כי לבקשה לפטור מאגרה צירפו מסמכים מספיקים אשר יש בהם כדי להעיד על מצבן הכלכלי הקשה. כמו כן, מוסיפות כי התכוונו להשיב לתגובת המשיבים ולצרף אסמכתאות נוספות, ואולם המערערות צירפו לראשונה לכתב הערעור תצהירים משלימים ללא כל בקשת רשות מבית המשפט להגישן, בעוד יכלו לצרפן מלכתחילה לתצהיר הבקשה לפטור מאגרה.

תצהירים משלימים אלה הינם ראיות נוספות אשר תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי בעל דין אינו זכאי להביא ראיות נוספות לפני בית משפט שלערעור.
לפיכך, מקבל אני את טענת המשיבה 2 כי תצהירים אלה מהווים ראיות נוספות ועל כן, איני מתייחס לראיות אלה.

ג.
כמו כן,מקבל אני את טענת המשיבה 2 כי יש לחייב את המערערות בתשלום האגרה הנוספת לא רק בגלל חוסר הפירוט בתצהירן אלא שמאחר ובתביעה זו מדובר הן בעילה נזיקית והן בעילה כספית, יש לשום את ענייני התביעה הכספית שאינה מהווה נזק גוף ככל תביעה כספית רגילה אחרת ולא לקבל את טענת המערערות כי מדובר כאן בעילה של "נזק נפשי" הנכללת בגדר "נזק גוף" עליה אין המערערות חייבות בתשלום האגרה.

ד.
בשל קוצר הזמן עד למועד הדיון בתובענה לגופא וכדי לאפשר לצדדים להיערך ולהתמקד בתובענה עצמה העברתי התיק לגזברות ביהמ"ש לבדיקה האם יש לחייב באגרה נוספת ומה שיעורה.


הבירור העלה כי האגרה הנוספת סכומה
3,750 ₪ אשר על תובעת 1 לשאת בסך של 1,250 ₪, ועל תובעת 2 לשאת בסך של 2,500 ₪.

סיכום
לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים המסקנה הינה שעל התובעות לשאת בתשלום האגרה הנוספת ועל כן נדחה הערעור.
על מנת להקל על התובעות, במידת מה, בתשלום האגרה הנוספת, תהא תובעת 1 רשאית לשלם את חלקה באגרה בשלושה תשלומים חודשים רצופים ושווים, ותובעת 2 תהא רשאית לשלם את חלקה באגרה בחמישה תשלומים חודשים רצופים ושווים.

תשלום ראשון יהיה ביום 15.10.07 והתשלומים הנוספים יהיו ב- 15 לכל אחד מהחודשים שלאחר מכן.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ניתן היום ח' בתשרי, תשס"ח (20 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.

סובל משה
, שופט










א בית משפט שלום 21108/07 דיאנה שרון, מלי יהודיאן נ' ד"ר אברהם דן, מדינת ישראל - משרד הבריאות (פורסם ב-ֽ 20/09/2007)