פסקי דין על עו"ד משולם יוסף | פסקי דין על עו"ד אלי פז | פסקי דין על שלנג משה | פסקי דין על פדהצור גרבי

65462/03 א     21/03/2006




א 65462/03 עו"ד משולם יוסף, עו"ד אלי פז, שלנג משה נ' פדהצור גרבי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
065462/03


בפני
:
כב' השופט קליין מנחם
תאריך:
21/03/2006




בעניין:
1 . עו"ד משולם יוסף

2 . עו"ד אלי פז
3 . שלנג משה




התובעים

נ
ג
ד


פדהצור גרבי





הנתבע

פסק דין

בפני
תביעה אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר ובסיסה מחלוקת בדבר מתן שירותי עריכת דין .

טענות התביעה –

תובעים 1 ו-2 הינם עורכי דין במקצועם. לטענתם, בראשית חודש מאי 2003 פנה הנתבע אל תובע מספר 1 (להלן: "עו"ד משולם") בבקשה לשכור את שירותיו המקצועיים. לטענתו, נפגש עימו הנתבע ביום 26.5.03
פגישה ממושכת, ומסר לידו מסמכים לצורך טיפול משפטי.

לטענתו, במעמד זה, ביקש מהנתבע כי בטרם יחל לעסוק בהכנת התביעה יחתום עמו הנתבע על הסכם שכר טרחה, לפיו ישולם שכרו של הנתבע באחוזים בשיעור של
17.5% במקרה של פשרה או 20%
במקרה של פסק הדין, אך הנתבע טען כי מאחר והשעה דוחקת בו יחתום על ההסכם בפגישה הבאה.

משכך, הוכן כתב התביעה והצדדים נפגשו שוב ביום 6.8.03, לצורך קבלת הערות הנתבע לאמור בכתב התביעה. במעמד זה ביקש בשנית עו"ד משולם מהנתבע לחתום על הסכם שכר הטרחה אך הנתבע
הודיע על סירובו לחתום, והתנה את הסכמתו בכך שהתובע יסכים לוותר על שכר הטרחה שסוכם מראש ויסתפק בשכר טרחה של 7.5% במידה ולאחר הגשת התביעה תושג פשרה או לחלופין שכר בגובה 10% מגובה פסק הדין לכשיינתן.

לאחר משא ומתן ממושך ולאחר שהגיעו לעמק השווה, דהיינו ששכר הטרחה יעמוד על סך 12.5% בפשרה ו – 15% בפס"ד, שוב סרב הנתבע לחתום על ההסכם הטענה כי עליו לבדוק את הנושא מול אשתו. בשל הפצרותיו של הנתבע, הסכים עו"ד משולם לנידון ושלח את הנתבע לביתו בצירוף ההסכם וכתב התביעה.

לטענת עו"ד משולם, בשלב זה ניתק הנתבע כל קשר עמו, ועל כן דורש את השכר הטרחה המגיע לו בעבור 25 שעות עבודה, אשר שכרם הינו 2500 $ לפי חישוב של 100 $ בגין כל שעת עבודה.

עוד עולה מטענות התביעה כי באותו מועד, ראשית חודש מאי 2003, פנה הנתבע גם אל התובע מספר 2, (להלן: עו"ד פז) לשם ייעוץ משפטי, בעניין תביעת נזקי גוף, בגין נזקים שנגרמו לבתו של הנתבע בהיותה קטינה, בשל טיפול רפואי רשלני.

לטענתו, שוחח ארוכות עם הנתבע בעניין, והעניק לו יעוץ משפטי ראשוני באמצעות הטלפון. ביום 26.5.03 נפגש לטענתו עם הנתבע במשרדו להשלמת הייעוץ בעניין הנ"ל.

זאת ועוד טוען תובע מספר 2, כי יידע את הנתבע בפגישתם ביום 26.5.03 ששכר טרחתו בגין כל פגישה הינו 200 $ לשעה + מע"מ, אך מאחר וידע כי הנתבע מטופל אצל שותפו למשרד לא טרח להחתימו על הסכם שכר טרחה .

אשר על כן , חב הנתבע לעו"ד פז סכום בסך 200 $ בתוספת מע"מ עבור הפגישה הנדונה .


טענות הנתבע –

טוען הנתבע כי הגיע לייעוץ במשרדו של נתבע מס' 1, עו"ד משולם, לאחר הפניה של חברת "טרמינל שירותי הנדסה " חברת מהנדסים הבודקת נזקי בניה, לאחר שאלו הציגו בפני
ו רשימת עורכי דין ושמאים מומלצים על ידם.

במסגרת המלצה זו מחויבים כל עורכי הדין שברשימה לתת ללקוח "חברת טרמינל" הפונה אליהם ייעוץ וכן מכתב התראה ללא תשלום עד לחתימה על הסכם שכר.

עוד טוען הנתבע, כי לאחר פחות משבוע משהשלים עו"ד משולם את האינפורמציה הנחוצה לצורך הגשת תביעה באופן שטחי דרך הטלפון, הודיע עו"ד משולם כי לדעתו יש בתיק מספיק חומר לשם הגשת תביעה על כן מוכן הוא לייצגו.

לדידו, דרישת עו"ד משולם היא כי הנתבע יחויב בעמלה בסך 12.5% במקרה של פשרה לאחר הגשת כתב תביעה ולפני הדיון הראשון בתיק ו-15% בפסק
הדין. על מנת למנוע וויכוחים עתידיים, ביקש הנתבע מעו"ד משולם לשלוח לו בפקס את הסכם שכר הטרחה לעיון ולהחלטה משותפת עם אשתו .

לטענתו, עו"ד משולם היה מודע לדחיפות בהגשת התביעה כיוון שבחודש אוקטובר 2003 אמור היה להסתיים מועד 7 השנים לצורך התיישנות התביעה. לדבריו, רק בתאריך 6.8.03 כחודשיים וחצי ממועד הפגישה הראשונה זומן הנתבע לפגישה שנייה וזאת בעקבות "איום" שינתק עם עו"ד משולם את הקשר. לטענתו עו"ד משולם השתהה בכוונה בין הפגישה הראשונה לפגישה השנייה על מנת להפעיל על הנתבע אמצעי לחץ לחתום על הסכם שכר הטרחה כפי שדרש.

לטענת הנתבע, להסכם שכר הטרחה החדש שהוצג בפני
ו בפגישה השנייה נוספו סעיפים חדשים בנוגע לדרישה כספית ולכן החליט לנתק את הקשר עם משרד זה ולפנות למשרד אחר לשם ייצוגו .

לאחר ניתוק מערכת היחסים במעמד הפגישה השנייה, פנה הנתבע לקבלת יעוץ ממשרד של עו"ד "אפשטיין דבורה" המופיעה גם היא ברשימת המומלצים. כאשר הגיעו הנתבע ועו"ד אפשטיין דבורה להסכמה בקשר לשכר הטרחה
הועלו ההסכמות על הכתב.

לגבי טענות תובע מס' 2, מכחיש הנתבע כל טענה. לטענתו מעולם לא נפגש עם עו"ד פז ויתרה מכך אינו יודע כלל כיצד הוא נראה. על כן לא הציג בפני
ו או בפני
יושבי משרדו כל מסמך הקשור בתביעת נזק הגוף כל שהיא.

לטענתו כל הקשר בינו ובין עו"ד פז הסתכם בשיחת טלפון מקרית ותו לא - שעה שהתקשר למשרד התובעים על מנת לדבר עם עו"ד משולם. לשיחת הטלפון האמורה ענה עו"ד פז, כשותף למשרד. במהלך שיחת טלפון קצרה שהתנהלה בין השניים, אמר הנתבע לעו"ד פז שבמידה ויהיה מרוצה משרותי המשרד: "באמתחתי תביעה נוספת על נזקי גוף". אמר ולא פירט.

אשר על כן, לטענתו יש לדחות את התביעה על כל היבטיה השונים .

התביעה התנהלה במסלול של "סדר דין מהיר" ועל כן

פסק דין
זה יהיה תמציתי
עד כמה שניתן כדרישת תקנה 214 ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.




דיון –

מששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את סיכומיהם הנני בדעה כי דין התביעה להתקבל במלואה וכפי שיפורט להלן -

ראשית אדון בשאלה האם נכרת חוזה למתן שירותים בין עו"ד משולם לנתבע ?

כלל ידוע הוא כי חוזה נוצר בדרך של הצעה וקיבול . פרק א לחוק החוזים הכללי מסדיר את הנושא של יצירת חוזה וקובע את המכניזם של יצירה זו.

הצעה וקיבול הן איפוא הצהרות רצון אשר מפגשן יוצר חוזה . שתי דרישות מהותיות צריכות להתקיים כדי שהצהרות רצון אלה אכן יהוו חוזה והן גמירת דעת ומסוימות .

מבחן גמירת הדעת הוא איפוא מבחן אובייקטיבי. משמעותו המעשית של המבחן האובייקטיבי היא, כי גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת על פי אמות המידה של האדם הסביר. בדיקת נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל פיהם יקבע האדם הסביר את קיומה או היעדרה של גמירת דעת .

גם כאשר נעדרת כליל גמירת דעתו של המצהיר, אולם פנייתו או הודעתו מעידה על גמירת דעתו , ניתן לחייבו על פי הצהרתו .

במקרה שלהלן אכן התבשלו התנאים לכדי גמירת דעת בין עו"ד משולם לנתבע. מהתנהגות הנתבע ופעולותיו למדים אנו כי פעולותיו הגיעו לכדי גמירת דעת אשר השתכללה לחוזה בין הצדדים :

א.
הנתבע מסר לעו"ד משולם חומר רב לעיון במועד הפגישה הראשונה ביום 26.5.03.

ב.
כמו כן ציין הנתבע בחקירתו כי ידע שמועד ההתיישנות קרב ועל כן חשוב היה לו להגיש את התביעה בזמן, בניגוד לידיעה זו מצא לנכון הנתבע להשאיר חומר זה במשרדו של עו"ד משולם עד למועד הפגישה השנייה שהתקיימה בתאריך 6.8.03.


ג.
עו"ד משולם צרף לתצהירו פקס מיום 17.7.03 ( המסומן כנספח ה’
(
אשר שלח הנתבע למשרדו בכדי שזה ישלים את הפרטים המהותיים הדרושים לשם הכנת התביעה .


חיבור יחדיו של מכלול הנתונים הנדונים לעייל הביאוני למסקנה כי אכן נכרת חוזה על דרך ההתנהגות בין עו"ד משולם לנתבע באשר
להכנת התביעה בגין ליקויי הבנייה.

לדידי ,הנושא היחידי אשר הצדדים נשארו חלוקים בו הוא נושא השכר . שניהם יחדיו וכל אחד לחוד מסיבותיהם השמורים עימם דאגו להשאיר נושא זה לשלב מאוחר יותר. על כן נשאלת השאלה המתבקשת –

מהו הדין במקרה בו הצדדים מעולם לא ערכו הסכם שכר טרחה ?

הכלל בעניין זה מצוי בסעיף 46 לחוק החוזים ( חלק כללי ) הקובע לאמור :

קיום בסכום ראוי-

חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים
בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת
החוזה.

שורשיו של הסעיף מצויים בדיני עשיית עושר ולא במשפט. ביסודו העיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין . הצורך באומדן השכר הראוי עשוי להתעורר במקרים שונים ויש לבדוק סוגיה זו ממקרה למקרה תוך דגש על העובדות המונחות בפני
בית המשפט .

בברע"א 9282/02- יכין חקל בע"מ נ' יצחק יחיאל,
פד"י נח (5)20 נפסק כי: "היעדרו של הסכם שכר-טרחה אין בו משום אות וסימן לכך שהשירות ניתן בחינם. אדרבא, רואים את הצדדים כאילו הסכימו ביניהם שבתמורה לשירות יקבל עורך - הדין את השכר הראוי...".

הדין הוא כי מקום שלא נערך בין הצדדים הסכם שכ"ט יחולו הוראות סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. אלא שדרך קביעתו של השכר הראוי, ושיעורו, אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפני
ו (ראו: ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ"ד מג(1) 160). בית המשפט
בעניין יכין חקל קבע כי:

"בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך-הדין".

עו"ד משולם , הביא לעדות בסוגיית השכר הראוי ,
את עו"ד בן ציון גל אשר נתן תצהיר כעד מומחה מטעמו.

עדותו של עו"ד גל היתה אמינה בעיני וקוהרנטית. הנני מקבל את קביעותיו הן לעניין שעות העבודה המצריכות לעניין הכנת כתב תביעה בעניין ליקויי בניה והן קביעותיו לעניין השכר הראוי לשעה.


לנוכח נסיבות המקרה והתנהגות הנתבע, אשר פעל בחוסר תום לב, הגעתי לכלל מסקנה כי השכר הראוי הנדרש על ידי התובע
בגין עבודתו הכוללת הכנת התיק, פגישות
וכתיבת כתב תביעה
הינו סביר בהחלט והנני מקבל את תביעתו במלואה.

מה דין ההתקשרות בין עו"ד פז לנתבע ?

ראשית אציין כי הנתבע נענה לדרישת ב"כ בתובעים ונשלח לבדיקת פוליגרף שתפקידה היה לבדוק האם דיבר אמת בנוגע למקום המפגש בינו לבין עו"ד פז . מתוצאות הבדיקה עולה כי שיקר ואכן נפגש עם עו"ד פז במשרדו .

משבדקתי את מכלול הראיות בתיק הנוגעות למחלוקת ההתקשרות בין הנתבע לעו"ד פז
אני בדעה כי יש לקבל את תביעתו של עו"ד פז לשכר
גם לגופו של עניין.

הנני מאמין לעו"ד פז כי הצדדים נפגשו במשרדו ביום 26.5.2003 וגירסתו לפיה סוכם כי פגישת הייעוץ תעלה 200 $ בתוספת מע"מ וכי אם לבסוף יימסר התיק לטיפולו, הסכום
הנ"ל יקוזז מהחיוב הכולל בתיק, סבירה , הגיונית וקוהרנטית.

יתרה מזו, לעו"ד פז היה מידע רב על נסיבות המקרה שיכולות היו להגיע אליו רק במסגרת אותה פגישת ייעוץ.
טענת הנתבע
לפיה הוא שוחח עם עו"ד פז רק על "דברי תורה" אינה הגיונית, או אמינה בעיני.

בקשר לעניין פסיקת
הוצאות ושכ"ט בגין תביעת התובע (השמאי) שהחוב לגביו הוסדר על ידי הנתבע לאחר פניית התובעים אליו, אינני סבור שיש לפסוק הוצאות ולהחמיר בכך עם הנתבע, אשר לגבי הנ"ל, עמד בהתחייבויותיו.
אשר על כן , ולאור המפורט לעייל מקבל אני את תביעת התובעים במלואם, ובנוסף, הנני
מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך
2,500 ₪ + מע"מ
לתובעים בגין הליך זה.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה בדואר רשום לצדדים
.


ניתן היום כ"א באדר, תשס"ו (21 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.


מנחם קליין, שופט








קלדנית: שלומית שלום







א בית משפט שלום 65462/03 עו"ד משולם יוסף, עו"ד אלי פז, שלנג משה נ' פדהצור גרבי (פורסם ב-ֽ 21/03/2006)