פסקי דין על צביקה לנדוי | פסקי דין על גד קומרן | פסקי דין על קומארד החזקות | פסקי דין על סוכנויות פלתורס ביטוח | פסקי דין על לבוביץ את שטריכמן יועצים (1998) |

165124/07 בשא     24/09/2007




בשא 165124/07 צביקה לנדוי, גד קומרן, קומארד החזקות בע"מ נ' סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ, לבוביץ את שטריכמן יועצים (1998) בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
בש"א 165124/07

ת.א. 24205/07
בפני
:
כב' השופטת אביגיל כהן
תאריך:
24/09/2007




בעניין:
1. צביקה לנדוי

2. גד קומרן
3. קומארד החזקות בע"מ




המבקשים

נ
ג
ד


1. סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ

2. לבוביץ את שטריכמן יועצים (1998) בע"מ




המשיבות


החלטה

1.
בפני
בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית עפ"י תקנה 101 (א) (2) לתקסד"א.

2.
העובדות הצריכות לעיניננו:
המשיבה 1 ( להלן: "התובעת 1") הינה חברה המשמשת סוכנות לביטוח. המשיבה 2 (להלן:"התובעת
2") הינה חברת בת של פלתורס ומשמשת כיועצת לענייני ביטוח. המבקש 1 (להלן: "הנתבע 1") עבד כשכיר אצל התובעות מיום 1.1.99 ועד יום 19.7.06 ובמסגרת עבודתו היה מופקד על טיפול בקבוצת "שיכון ובינוי אחזקות בע"מ" (להלן:"שיכון ובינוי בע"מ").
לאחר סיום עבודתו אצל התובעת 1, פתח הנתבע 1 עסק עצמאי למתן שירותי ביטוח והתקשר עם המבקשים 2 ו-3 (להלן: " הנתבעים 2
ו-3 " ) בקשרי עבודה משותפים בתחום הביטוח. לטענת התובעות, שיכון ובינוי היתה רשומה בספרי התובעות כלקוחה שלהן עד לסוף שנת 2006 וכתוצאה מפעילות הנתבעים עבר תיק הביטוחים של שיכון ובינוי לניהולם ותיווכם של הנתבעים.


התובעת הגישה את תביעתה כנגד הנתבע 1 בטענה כי מעשיו מהווים הפרת התחייבויות הנוגעות לשמירת הסודות המסחריים על פי הסכם העבודה שנכרת בינו לבין התובעות וכן עומדים בניגוד להוראות פרק ב' לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 (להלן:"חוק עוולות מסחריות").
הנתבעים
2 ו-3 נתבעו בטענה של גרם הפרת חוזה וכן כי פעלו בניגוד לחוק עוולות מסחריות.

3.
טענות הצדדים:
א)
לטענת הנתבעים,
העילה של הפרת הסכם עבודה כנגד נתבע 1 מצויה בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לאור הוראת סעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן : "חוק בית הדין האזורי לעבודה").
העילה של גרם הפרת הסכם העבודה כנגד נתבעות 2 ו-3 מצויה בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לאור הוראת סעיף 24 (א) (1ב) לחוק בית הדין האזורי לעבודה ואף העילה על פי חוק עוולות מסחריות כנגד הנתבעים מצויה בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה בהסתמך על סעיף 22 (א) (2) לחוק עוולות מסחריות.

ב)
התובעות מתנגדות לבקשה וטוענות, כי הן העילה הנוגעת להפרת חוק העוולות המסחריות ע"י נתבעים 2 ו-3 והן העילה הנוגעת לגרם הפרת חוזה, אינן בסמכות בית הדין לעבודה.
לטענת התובעות, סעיף 22 (א) (2) לחוק עוולות מסחריות אינו חל במקרה דנן הואיל ובין הנתבעים 2 ו-3 לתובעות לא התקיימו מעולם יחסי עובד ומעביד. לטענתן, עילת התביעה אינה "נובעת מחוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד", כיוון שבין התובעות ונתבעים 2 ו-3 מעולם לא נכרת חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, ומכיוון שעילת התביעה הנוגעת להפרת הוראות חוק עוולות מסחריות לא מבוססת על החוזה שבין התובעות לנתבע 1.


באשר לעילה המבוססת על גרם הפרת חוזה נטען, כי במקרה דנן, אין כל הגיון להכפיף את התובענה כנגד אנשים הזרים לחלוטין להסכם העבודה לסמכותו של בית הדין לעבודה.
עוד טוענות התובעות כי יש להורות כי אף התובענה כנגד נתבע 1 תידון בבית משפט זה, לאור תקנה 22 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

ג)
יודגש, כי בסוף תגובת ב"כ התובעות – המשיבות נכתב:
"לחילופין ומבלי לפגוע בכל האמור לעיל, המשיבות תציינה כי לגופו של עניין אין הן מתנגדות כי תובענה זו תעבור כמות שהיא לבית הדין לעבודה, ואם המבקשים סבורים כי בבית הדין לעבודה סיכויי הגנתם טובים יותר, הרי המשיבות סבורות שכל אחד משני בתי המשפט יגיע למסקנה הנכונה והמתבקשת בעניין זה, כמפורט בכתב התביעה.
באם יחליט בית המשפט הנכבד להעביר את התובענה לבית הדין לעבודה, על בסיס הסכמה זו של המשיבות, הרי בנסיבות העניין יש לחייב את המבקשים בהוצאות בקשה זו אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כי התובענה בשלמותה תידון בפני
ו או תעבור לבית הדין לעבודה כמקשה אחת, אך בכל מקרה לא תפוצל לשתי הערכאות.
כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבות בגין בקשה ותגובה זו".

ד)
בתשובה לתגובה טוענות הנתבעות כי תביעת התובעות סובבת כולה את הטענה כי משעה שנתבע 1 עבר מעבודתו אצל התובעות להתקשרות עם הנתבעים 2 ו-3, הופר חוזה העבודה שלו, וקמו לתובעות עילות של גרם הפרת חוזה העבודה ומכוח חוק עוולות מסחריות. לטענתן, ההלכה, המעוגנת בפסיקה ובהוראות חוק העוולות המסחריות הינה כי משעה שבית הדין הארצי לעבודה הוא הערכאה המוסכמת לדון ביחסים שבין העובד לשעבר למעביד לשעבר, רוכש הוא אף סמכות לצורך דיון במלוא משולש היחסים, דהיינו, גם כנגד הצד השלישי.

4.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל ויש להעביר את התביעה לביה"ד האזורי לעבודה (כפי שהתבקש בסעיף 16 לתגובת ב"כ התובעת).

(1)
אשר לסמכות בנוגע לנתבע 1:
בסעיף 24(א) לחוק בית הדין האזורי לעבודה, נקבע כי:
"לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון-
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות לשאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש)".

בסעיף 22 (א) לחוק עוולות מסחריות נקבע כדלקמן:
"לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון-
1.
בתובענה בין עובד לבין
מעביד או חליפו, שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב', והנובעת מיחסי עובד ומעביד;
2.
בתובענה שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב', הנובעת מחוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור".

בין התובעת לבין נתבע 1 התקיימו יחסי עובד ומעביד. (ראה למשל סעיפים 3, 5 ו-7 לכתב התביעה).
סכסוך זה מקורו ביחסי עבודה בין התובעות לבין נתבע 1, ועל כן, מקומו בבית הדין לעבודה.
התובעות אינן טוענות כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בעילות כנגד נתבע 1 ומשכך, איני נדרשת לדון מעבר לאמור לעיל.




(2)
אשר לסמכות בנוגע לנתבעים 2 ו-3 :
סעיף 24 (א)(1ב) לחוק בית הדין האזורי לעבודה קובע חריגים לאמור בסיפא לסעיף 24 (א)(1) ולפיו, יש לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון ב-
"תובענה שעילתה בסעיפים 31, 62, 29 או 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בקשר לסכסוך עבודה".

העוולות המנויות בסעיף 24 (א) (1ב) לחוק, הינן כדלקמן:
סעיפים 29 ו-31 לפקודת הנזיקין דנים בעוולת "הסגת גבול". סעיף 62 דן בעוולת "גרם הפרת חוזה" סעיף 63 דן ב"הפרת חובה חקוקה".

בסעיפים 19 ו-20 לכתב התביעה נטען, כי מעשיהם של נתבעים 2 ו-3 מהווים עוולת גרם הפרת חוזה וכן עוולה על פי חוק עוולות מסחריות.

(3)

באשר לעוולת גרם הפרת חוזה הנטענת כנגד הנתבעים 2 ו-3:
הרי שעילה זו מנויה כאחד החריגים הקבועים בסעיף 24 (א) (1ב) לחוק לפיו יש לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין ובלבד שעילתה בקשר לסכסוך עבודה.

הסמכות על פי סעיף 24 (א) (1ב) מתוחמת בחוק לתחום מהות העילה בלבד (יחסי עובד מעביד) ולא לזהות הצדדים ((עובד-מעביד או חליפיהם) (דב"ע נג/3-254 הוצאת ספרים יבנה בע"מ נ' אמיר דוידזון פד"ע כז 425).
אין זה תנאי שישררו יחסי עובד ומעביד בין המתדיינים, בענייננו.
בין נתבעים 2 ו- 3 לבין התובעות, שהרי, ברוב המקרים, הגורם להפרה לא יהיה המעביד או העובד (דב"ע נא/3-156 יעקב סימס נ' בנימין יוחננוף פד"ע כד 199).
כמו כן, בעילה של גרם הפרת חוזה, לבית הדין האזורי לעבודה הסמכות לדון בתביעה גם לאחר שהסתיימו יחסי עובד – מעביד (בש"א (שלום קריית גת 000358/99 לפידות חברת מחפשי נפט בע"מ נ' חנניה אוחנה לא פורסם).

בענייננו, על פי כתב התביעה, כנגד הנתבעים 2 ו- 3 נטען כי גרמו ביודעין לנתבע 1 להפר את הסכם העבודה שנכרת בינו לבין התובעות.
מכלול העובדות בעניננו מולידות זכות הנובעת מן היחסים בין העובד –נתבע 1 למעביד- התובעות, ועל כן, עסקינן בעילה ביחסי עובד ומעביד.
אשר על כן, העילה שעניינה גרם הפרת חוזה ככל שהיא נוגעת לנתבעים 2 ו-3 מצויה בסמכותו העניינית של בית דין לעבודה.

(4)

באשר לעוולה לפי חוק העוולות המסחריות:
סמכותו הייחודית של בית הדין נלמדת משני סעיפים: סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות הקובע כי לבית הדין הסמכות לדון בתובענות שעילתן הפרת הוראה מהוראות הפרק הדן בגזל סודות מסחריים כאשר מדובר בעילה הנובעת מיחסי עובד – מעביד, גם אם מדובר במערכת יחסים שנסתיימה וסעיף 24 (א) (א1) לחוק בית הדין האזורי לעבודה המרכז את הסמכויות הנובעות מתובענות שעילתן ביחסי עבודה, ובחובות והזכויות הנובעות מיחסים אלו.
בתי המשפט פסקו לא אחת כי סמכותו הייחודית של בית הדין משתרעת בתביעות מעביד נגד עובד בענייני הגבלת חופש העיסוק וחובת השמירה על סודות מקצועיים גם על דיון לגבי צד שלישי וזאת לצורך הבטחת אפקטיביות של הצווים הניתנים נגד עובד לשעבר. ראה: ספרו של השופט מנחם גולדברג, דיני עבודה (מהדורה 45, מאי 2007), כרך שלישי, עמ' 20-28.
לאור האמור לעיל, גם עילה זו הינה בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

5.
לסיכום:
א)
עיון
בכתבי הטענות מגלה כי עילות התביעה אינן חורגות מסמכות בית הדין לעבודה, קרי: הפרת התחייבויות חוזיות שמקורן בהסכם העבודה בין התובעות לנתבע 1, סודות מסחריים וגרם הפרת חוזה.

ב)
מן האמור לעיל עולה כי יש להעביר את הדיון בתובענה כולה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א, על פי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984.

ג)
התובעות תשלמנה לנתבעות הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ + מע"מ,
וזאת תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ד)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב בתשרי, תשס"ח (24 בספטמבר 2007), בהעדר הצדדים.


אביגיל כהן
, שופטת










בשא בית משפט שלום 165124/07 צביקה לנדוי, גד קומרן, קומארד החזקות בע"מ נ' סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ, לבוביץ את שטריכמן יועצים (1998) בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/09/2007)