פסקי דין על ח'ולה טהא עלי ג'ברין | פסקי דין על ח'דר עבדאללה אסעד ג'ברין | פסקי דין על עבדאללה אסעד ג'ברין |

3071/91 עא     07/07/1993




עא 3071/91 ח'ולה טהא עלי ג'ברין נ' ח'דר עבדאללה אסעד ג'ברין, עבדאללה אסעד ג'ברין




(פד"י מז (3) 361)
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 3071/91
ערעור אזרחי מס' 3484/91

השופט: כבוד השופט א' ברק
,
כבוד השופט ש' לוין

כבוד השופט ת' אור
המערערת: ח'ולה טהא עלי ג'ברין

ע"י ב"כ עו"ד י' שרון
נ ג ד
המשיבים: 1. ח'דר עבדאללה אסעד ג'ברין

- משיב פורמאלי
2. עבדאללה אסעד ג'ברין
ע"א 3071/91
ע"י ב"כ עו"ד מ' חוסיין


ח'דר עבדאללה אסעד ג'ברין


ע"י ב"כ עו"ד מ' חוסיין
נ ג ד

1. ח'ולה טהא עלי ג'ברין

ע"י ב"כ עו"ד י' שרון

2. עבדאללה אסעד ג'ברין
- משיב פורמאלי ע"א 3484/91


ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ט' שטרסברג-כהן) מיום 25.6.91 בת"א 231/87.

פסק - דין

השופט א' ברק
: ח'דר עבדאללה אסעד ג'ברין

(להלן - הבעל) היה נשוי לח'ולה טהא עלי ג'ברין
(להלן - האישה). הם חיו במשותף ארבע-עשרה שנה. נולדו להם שלושה ילדים. הם התגוררו בבית- אותו בנו הם עצמם - הבנוי על קרקע השייכת לעבדאללה אסעד ג'ברין
, אביו של הבעל (להלן - האב). לימים התגרשו בני הזוג. האישה תבעה את הבעל ואת האב בבית המשפט המחוזי. כנגד הבעל טענה, כי מכוח הלכת שיתוף הנכסים היא הינה בעלת מחצית הזכויות בשווי הבית (ללא המקרקעין). כנגד האב טענה, כי הוא ממשיך להחזיק את הבית וממילא אף את חלקה של האישה בשווי הבית. בכך הוא מתעשר שלא כדין על חשבונה. בבית המשפט המחוזי הוחלט לקבוע תחילה אם יש לאישה עילת תביעה נגד הבעל ונגד אביו. בית המשפט המחוזי השופטת ט' שטרסברג-כהן), בפסק-דין "חלקי" (מיום 25.6.91), קיבל את התביעה כנגד הבעל ודחה את התביעה כנגד האב. על כך ערערו לפנינו הבעל (ע"א 3484/91) והאישה (ע"י 3071/91).

ערעור הבעל

2. לאחר מתן פסק הדין "החלקי" המשיך בית המשפט המחוזי לדון בתביעת האישה נגד הבעל. הדיון נסב סביב הערכת שווי הבית (בלא המקרקעין). בגמר הדיון (ביום 1.5.92) ניתן פסק-דין אשר קבע את שווי הבית. עתה מונח לפנינו ערעור הבעל על פסק הדין "החלקי". בטיעוניו לפנינו העלה בא-כוח האישה את הטענה, כי הערעור על פסק הדין "החלקי" מחייב מתן רשות ערעור, וזו לא נתבקשה ואף לא ניתנה. הבעל רשאי היה, כמובן, לערער על פסק הדין הסופי, אך זאת הוא לא עשה. אכן, פסק הדין החלקי אינו אלא "החלטה". כל עוד לא ניתן פסק-דין סופי, ניתן היה לערער על החלטה זו ברשות. עם מתן פסק הדין הסופי הוא "בלע" לתוכו את פסק הדין "החלקי" שניתן בענייננו. הבעל היה צריך אפוא לערער (בזכות) על פסק הדין הסופי, וזאת הוא לא עשה. מטעם זה דין ערעור הבעל להידחות. מימצאיה של הערכאה הראשונה מעוגנים יפה בחומר הראיות. על בסיס מימצאים אלה נקבע בדין כי חלה הלכת שיתוף הנכסים. הבעל לא הצליח לסתור הנחה זו. אנו דוחים אפוא את ערעור הבעל.

ערעור האישה
3. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת האישה כנגד האב במילים הקצרות כי "אין מקום לחייב את הנתבע 2 - אבי הנתבע 1 - לשלם לתובעת את אשר חב לה בעלה לשעבר מכוח הלכת איזון המשאבים". כנגד זאת מלינה האישה. לטענתה, מתעשר האב שלא כדין על חשבונה. לעומתה טוען האב, כי זכותו בבית באה לו כדין - מכוח בעלותו במקרקעין שעליהם נבנה הבית - ועל-כן אין לראותו כמי שמתעשר שלא כדין. במחלוקת זו דעתנו כדעת האישה. אמת הדבר, האב הוא הבעלים (הקנייני) של הבית. עם זאת, הבית נבנה מכספי הבעל והאישה וממאמציהם, והאב התעשר על חשבונם של הבעל ושל האישה. הבעלות (כדין) של האב בבית אינה מונעת את זכותה של האישה - כדי חלקה שלה בהתעשרות - כלפיו מכוח דיני ההתעשרות שלא כדין. עמד על כך פרופ' ד' פרידמן, בציינו:

"רעיון היסוד הוא שדין הקניין איננו חורץ את שאלת ההתעשרות. מטרת הכלל הקובע כי 'מחוברים הולכים אחר המקרקעין' איננה להעשיר את בעל המקרקעין על חשבון הזולת" (ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (בורסי - ח. פרץ, מהדורה 2, תשמ"ב)).

כאשר ההתעשרות נובעת שלא בהסכמת הבעלים (הקנייני), נקבע הסדר "השבה" מיוחד - המכביד עם המיטיב - בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (סעיף 21). כאשר ההתעשרות נעשית בהסכמת הבעלים - אשר הסכים לבניית הבית על מקרקעין - אין חוק המקרקעין מסדיר את הסוגיה (השווה ע"א 809/90 מ' ח' לידאי נ' ד' לידאי, פ"ד מו (1) 602). היעדר הסדר אינו הסדר שלילי. הסוגיה מוצאת את פתרונה בדין הכללי (השווה ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה., פ"ד מה (1) 221). ע-פי דין זה, מקום שקיים חוזה בין הצדדים, נקבעות הזכויות על פיו. בהיעדר חוזה - ולא כל הסכמה (של בעל המקרקעין) מולידה חוזה עמו - יש לנהוג על-פי ההוראות הכלליות של חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (השווה ע"א 463/79 ח' ג'בראן נ' ס' ג'בראן, פ"ד לו (4) 403). על-פי הוראות אלה, משהתעשר הבעלים שלא כדין, הוא חייב להשיב את הזכייה בעין, ואם זו אינה אפשרית או הינה בלתי סבירה, עליו לשלם את שווייה (סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט).

4. מהו שווי ההתעשרות בפרשה שלפנינו? שאלה זו לא התלבנה בערכאה הראשונה. כפי שראינו, השופטת שטרסברג-כהן התייחסה אל תביעת האישה כנגד האב כאל הטלת חיוב הבן על האב, ולא היא. חיובו של הבעל (על-פי הלכת שיתוף הנכסים) לחוד, וחיובו של האב (על-פי דיני עשיית עושר ולא במשפט) לחוד. על-כן גם סעדה של האישה כנגד הבעל לחוד וסעדה כנגד האב לחוד. זאת ועוד: ערכו של החיוב עשוי להיות שונה. הבעל חייב במחצית ערך הבית (ללא המקרקעין). האב עשוי להתחייב בהשבת הוצאות (הריאליות) של ההשבחה. אפשרות אחרת הינה כי האב יתחייב בעליית ערך המקרקעין בגין ההשבחה. סוגיה זו של ערך ההשבחה לא נדונה כלל, לא בערכאה הראשונה ולא לפנינו. בנסיבות אלה הננו סבורים, כי מן הדין הוא להחזיר את התיק לערכאה הראשונה, על-מנת שתקבע מימצאים בעניין זה ותפסוק את פסקה. יודגש, כי האישה אינה זכאית לקבל כפל התעשרות, ואין היא זכאית לקבל דמי התעשרות שלא כדין גם מהבעל וגם מהאב. אף עניין זה צריך להתבהר בפני
הערכאה הראשונה.

התוצאה היא כי ערעור הבעל (בע"א 3484/91) נדחה. הבעל ישלם לאישה הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪. ערעור האישה (בע"א 3071/91) מתקבל, והתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי, כאמור בפסק-דיננו. האב ישלם לאישה הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪.

השופט ש' לוין
: אני מסכים.

השופט ת' אור
: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ברק.

ניתן היום, י"ח בתמוז תשנ"ג (7.7.93).








עא בית המשפט העליון 3071/91 ח'ולה טהא עלי ג'ברין נ' ח'דר עבדאללה אסעד ג'ברין, עבדאללה אסעד ג'ברין, [ פ"ד: מז 3 361 ] (פורסם ב-ֽ 07/07/1993)