פסקי דין על משה מימון | פסקי דין על מרים מימון | פסקי דין על אייל לוי

177577/08 בשא     24/12/2008




בשא 177577/08 משה מימון, מרים מימון נ' אייל לוי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
בשא177577/08
ת.א. 60803/07

בפני
:
כבוד השופט מֹשה סובל
תאריך:
24/12/2008




בעניין:
1. משה מימון

2. מרים מימון




המערערים


נ
ג
ד


אייל לוי





המשיב

פסק דין

1.
בפני
י ערעור שהגישו המערערים על החלטת כב' הרשם משה כהן מיום 15.9.08 לפיה חויב כל אחד מהמערערים בתשלום הוצאות למשיב בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.

2.
ההוצאות הוטלו על המערערים, שאינם בעלי דין בהליך, לאחר שלא התייצבו למתן עדות, כפי החלטת הרשם מיום 3.7.08.

3.
ההליכים בפני
הרשם

א.
ביום 28.10.07 הגיש המשיב – התובע, תביעה כספית כנגד הנתבע ניר מימון ונתבע נוסף, בסך 775,000 ₪. המערערים הינם הוריו של
הנתבע ניר מימון.

ב.
בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המשיב בקשה להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד. ביום 5.11.07, נעתר הרשם לבקשה להטלת עיקול זמני, ביחס לנתבע ניר מימון. במסגרת ההחלטה, הוטל בין היתר עיקול על זכות הבעלות של הנתבע בנכס מקרקעין הנמצא ברח' קינג ג'ורג' 46 , תל-אביב (להלן: "הנכס").
(בש"א 176925/07).

ג.
ביום 1.5.08, הגיש הנתבע ניר מימון בקשה לביטול צו העיקול הזמני שניתן כאמור במעמד צד אחד. לאחר שהמשיב לא התייצב לדיון בבקשת הביטול , אשר נקבע בפני
הרשם ליום 16.6.08,
הורה הרשם על ביטול צו העיקול הזמני שניתן על ידו כאמור ביום 5.11.07. (בש"א 161877/08).

ד.
ביום 19.6.08, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשם מיום 16.6.08 לביטול העיקול. במסגרת הדיון בבקשה ניתנה על ידי הרשם תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה, "יוטל עיקול על הנכס וזאת לאחר שתמחק הערת האזהרה שנרשמה לפני ימים אחדים לטובת הורי הנתבע. במידה והדבר לא יתאפשר ירשם עיקול על נכס מקרקעין שרשום על שם הורי הנתבע אשר הוא נכס נקי מעיקולים ומשעבודים ומכל הערה אחת. העיקול יירשם על מלוא סכום התביעה. במידה והדבר לא יתאפשר הצדדים יודיעו על כך לבית המשפט על מנת לשקול המשך הדיון".

עוד קבע הרשם בהחלטתו כי במידה ולא ניתן יהא לבצע אחת מהחלופות יורה על זימון הורי הנתבע על מנת לשקול הסרת הערת האזהרה שנרשמה לטובתם לפני ימים אחדים על הנכס.
(בש"א 166513/08).

ה.
ביום 1.7.03, הודיע הנתבע כי הוריו המערערים מסרבים למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובתם על הנכס וכי אינם מסכימים כי יירשם עיקול על נכס המקרקעין שבבעלותם. הנימוק לסירוב המערערים, כפי שנרשם בהודעת הנתבע, הינו העובדה שהמערערים הלוו כספים למען פרויקט הבנייה ברחוב בו מצוי הנכס העולים כדי סך של 285,000$.

ו.
בהתאם להודעת הנתבע, ניתנה ביום 3.7.08, החלטת הרשם, "1) לזמן את הצדדים וכן את הורי הנתבע לדיון ליום 10.7.08 בשעה 9:30, 2) ב"כ הנתבע תזמן את הורי הנתבע בהזמנה אישית, 3) להטיל עיקול על זכויות הנתבע בנכס הרשום בבש"א 176925/07".

ז.
בעקבות בקשה לדחיית מועד דיון שהוגשה בהסכמת הצדדים דחה הרשם את
מועד הדיון ליום 15.9.08.

ח.
ביום 11.9.08, הוגשה על ידי ב"כ הנתבע בקשה לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 15.9.08. ב"כ הנתבע ציינה כי המערערים, אשר זומנו באמצעותה, הודיע לה כי אין באפשרותם להתייצב לדיון במועד שנקבע בעקבות נסיעתם הקרובה לחו"ל וכן עקב רצונם לשכור שירותי עו"ד לצורך ייצוגם במסגרת הדיון שנקבע.

בהחלטתו מיום 14.9.08, קבע הרשם כי: "הבקשה הובאה אליי היום והדיון קבוע למחר ובשל סמיכות המועדים הבקשה נמחקת וב"כ המבקש יוכל להעלות את בקשתו מחדש בדיון שקבוע למחר".

אוסיף לציין כי בתיק בית המשפט תוייקה בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון שנכתבה על ידי המערערים בעצמם והוגשה לבית המשפט ביום 15.9.08.

ט.
המערערים לא התייצבו לדיון במועד שנקבע ליום 15.9.08. ב"כ הנתבע אישרה כי הודעה על הדיון נמסרה על ידה למערערים כבר בחודש יולי 2008. ב"כ הנתבע שבה ועתרה לדחיית הדיון, עם זאת אישרה כי היא אינה מייצגת את המערערים.

י.
בהחלטתו מיום 15.9.08, קבע הרשם כי מעיון בבקשה לדחיית מועד דיון עולה שלא קיימת עילה לדחיית מועד הדיון, בפרט שהמערערים ידעו על הדיון עוד מחודש יולי 2008, ותמוהה העובדה שבקשת הדחייה הוגשה ערב הדיון. לפיכך, הורה הרשם על דחיית מועד הדיון ליום 23.9.08, כן הורה לב"כ הנתבע לזמן במסירה אישית את המערערים לדיון הנדחה.

בהחלטתו הטיל הרשם על כל אחד מהמערערים לשלם למשיב הוצאות בסך 3,000 ₪.

י.
ביום 21.9.08, הוגשה בקשה מטעם המערערים, באמצעות ב"כ הנתבע, לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 23.9.08 וכן לביטול החיוב בהוצאות שנפסקו כנגד המערערים בשל אי התייצבותם.

ב"כ הנתבע ציינה כי משרדה מייצג את המערערים לצורכי בקשה זו בלבד.

כן ציינה כי המערערים שוהים בחו"ל מיום 17.9.08 ועד ליום 31.10.08. וצירפה העתק מכרטיסי הטיסה.
בהחלטתו מיום 21.9.08, קבע הרשם כי, "בשל אי צרוף תגובת ב"כ התובע ובשל סמיכות המועדים (הדיון קבוע למחרתיים) הבקשה לדחיית הדיון נמחקת, יש לצרף תגובת ב"כ התובע".

יא.
לדיון שנקבע ליום 23.9.08, ובהעדרם של העדים – המערערים, ניתנה החלטת הרשם, לפיה, " אין מקום למתן החלטה כלשהיא לא לעניין ביטול ההוצאות ולא לעניין המשך ההליכים נגד הנתבע וכן נגד העדים לרבות ביחס לפסיקת הוצאות עונשיות כפי שביקש ב"כ התובע".

הדיון נדחה ליום 9.11.08.

יב.
עובר לדיון שנקבע ליום 9.11.08, הוגשה בקשה על ידי ב"כ המערערים לביטול זימון העדים ולביטול הדיון. בהתאם להחלטת הרשם מיום 4.11.08, הועברה הבקשה לתגובת ב"כ המשיב. עד למועד הדיון כפי שנקבע, לא הוגשה תגובת ב"כ המשיב לבקשה וכן לא ניתנה החלטה בבקשה.

יג.
המערערים התייצבו לדיון שנקבע ליום 9.11.08.

בהחלטתו מיום 9.11.08, קבע הרשם כדלקמן:

"זימון הורי הנתבע נעשה על מנת להתרשם מהתנהלות הנתבע והוריו ביחס לעיקול שהוטל בתיק זה. הרושם שהתקבל על ידי היה שנעשתה כאן הברחת זכויות לטובת הורי הנתבע ועל מנת שתינתן על ידי החלטה נכונה הוריתי לזמן את הורי הנתבע על מנת לעמוד על כוונות הצדדים. לאחר ששמעתי את הורי הנתבע וגם עיינתי במסמכים שהגיש הנתבע ובא כוחו ביחס לזכויות הלכאוריות שיש להורי הנתבע, נחה דעתי שהנתבע אכן לא היה יכול לקבל הסכמת הוריו להסרת הערת האזהרה.....אכן עולה לכאורה שהורי הנתבע היו מעורבים בהשקעות בפרויקט שהצדיקו את רישום הערות האזהרה לטובתם. התובע בהתנהלותו הביא על עצמו את התוצאה בכך שבחר שלא להתייצב לדיון בבקשה להסרת העיקול ובשל כך הוסר העיקול".

יד.
באשר להוצאות שנפסקו כנגד המערערים קבע הרשם כי אין מקום לבטלן, לאחר שהמערערים זומנו כדין על ידי בית המשפט ולא התייצבו.

4.
לטענת המערערים החלטת הרשם לחייבם בתשלום הוצאות לטובת המשיב הינה נעדרת סמכות, באשר הם אינם בעלי דין בתובענה, אלא זומנו כעדים ביוזמתו של הרשם הנכבד. כן טוענים המערערים כי הזמנתם להעיד בדיון נעשתה שלא בהתאם להוראת תקנות סדר הדיון האזרחי התשמ"ד –1984. עוד טוענים המערערים כי הסנקציה שניתן להפעיל כנגד עד שלא התייצב קבועה בסעיף 73(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 ולפיה רשאי בית המשפט או הרשם להטיל על עד שלא התייצב קנס בשיעור מחצית הקנס הקבוע בסעיף 40(2) לחוק העונשין , התשל"ז – 1977, העולה לכדי 1,250 ₪ (הקנס המלא עומד ע"ס 2,500 ₪). עוד קובע הסעיף כי עד שהוזמן ולא התייצב פעם נוספת רשאי בית המשפט או הרשם להטיל עליו מלוא שיעור הקנס האמור בסעיף 40(2) לחוק העונשין.

5.
בעיקרי הטיעון שהוגשו מטממו ביום 24.12.08, טוען המשיב כי אין לראות במערערים "עדים", שכן משרשמו לטובתם הערת האזהרה על גבי הנכס, הרי שהינם בעלי עניין פעילים בתיק, לכל דבר ועניין. עוד מוסיף המשיב כי לרשם סמכות טבועה לחייב המערערים בהוצאות אשר הושתו עליהם, לאחר שלא התייצבו לשני דיונים אליהם זומנו.



6.
דיון והכרעה

א.
סמכותו של בית המשפט או הרשם לזימון עדים מיוזמתו, הינה בתחום סמכותו הטבעית והטבועה של בית המשפט הקשורה בטבורה לאופן ניהול הדיון על ידו. (ראה תקנה 524 לתקנות). במסגרת התקנות הוענקו לבית המשפט
ולרשם שורה של סמכויות לניהול הדיון בהן רשאי בית המשפט להשתמש מיוזמתו ומבלי שנתבקש לכך, דוגמת הסמכות לצירוף ומחיקה של בעלי דין להליך
(תקנה 24), וכן הסמכות להעיד כל נוכח (תקנה 167). ברי כי לבית המשפט ולרשם סמכות לזמן עדים מיוזמתו על מנת לברר מה הן השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

ב.
בעניין זה, ראוי להביא את הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון ברע"א 4708/03 לילי חן ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, (אתר נבו), שם נקבע כי:
"האינטרס בגילוי האמת איננו נחלתם של הצדדים המתדיינים בלבד. גילוי האמת הוא ערך מרכזי בשיטת המשפט אשר לציבור כולו עניין בו. השאיפה היא, כי בניהול הליכים משפטיים בבתי המשפט , ניתן יהא להגיע לגילוי האמת, לפרישת מירב הנתונים שהיד משגת, והכל על מנת שההכרעה המשפטית תיעשה על בסיס מוצק ואיתן ככל האפשר."

ג.
לפיכך, הנני דוחה טענת המערערים לעניין עצם סמכותו של הרשם לזמן המערערים למתן עדות.

ד.
הנני דוחה הטענות שהעלו המערערים בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמם לעניין הפגמים הטכניים הנטענים באופן הזמנתם לדיון.

בהחלטותיו קבע הרשם כי המערערים יזומנו באמצעות ב"כ הנתבע.

בדיון מיום 15.9.08, הצהירה ב"כ הנתבע לפרוטוקול כי הודיעה למערערים על הדיון עוד בחודש יולי 2007, והמערערים עצמם אף הגישו בקשה לדחיית מועד הדיון.

לפיכך, משאין מחלוקת כי המערערים ידעו על הדיון שנקבע ליום 15.9.08 ומשהודעה על כך נמסרה להם על ידי ב"כ הנתבע, בהתאם להחלטת הרשם, אין כל נפקות לטענותיהם לעניין פגמים טכניים כאלה או אחרים באופן הזמנתם לדיון.

ה.
ואולם, לאחר עיון ובחינה של טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל טענותיהם של המערערים לעניין סמכות הרשם להטיל עליהם, בהיותם עדים, הוצאות לטובת המשיב.

ו.
תקנה 184 לתקנות, מתייחסת באופן ספציפי לסנקציה אותה ניתן להטיל כנגד מי שהוזמן להעיד ולא התייצב. התקנה מפנה להוראת סעיף 73 לחוק בתי המשפט שלשונה כדלקמן:

"73.
(א)
מי שהוזמן להעיד ולא התייצב, או נצטווה להמציא מסמך ולא המציאו, רשאי בית המשפט או הרשם —

(1)
לצוות על הבאתו לפני בית המשפט; על צו כזה יחולו הוראות סעיף 73א;

(2)
להטיל עליו, אף שלא בפני
ו, מחצית הקנס האמור בסעיף 40
(2) לחוק העונשין, תשל"ז–1977, ואם הוזמן או נצטווה פעם נוספת ולא התייצב או לא המציא את המסמך — מאסר שלא


יעלה על חודש ימים או קנס כאמור בסעיף 40(2) לחוק האמור.

(ב)
מי שהוטל עליו מאסר או קנס לפי סעיף קטן (א) שלא בפני
ו,

רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשתו, לעיין שנית במאסר או בקנס שהטיל, להקל בהם או לבטלם, והוא יבטלם אם שוכנע שהמבקש לא התייצב או לא המציא את המסמך מסיבות שלא היתה לו שליטה עליהן".


ז.
קרי, בהתאם לתקנה 184 לתקנות וכן בהתאם לסעיף 73(א)(2) לחוק בתי המשפט, הסנקציה אותה רשאי היה הרשם הנכבד להטיל על המערערים הינה קנס בשיעורים שנקבעו בסעיף הנ"ל.

ח.
אינני מקבל טענת ב"כ המשיב כי לבית המשפט ולרשם סמכות טבועה להטיל על עד תשלום הוצאות לטובת בעל דין. קבלת טענה זו תרוקן מתוכן את הוראות החיקוק הנ"ל המתייחסות באופן ספציפי לסנקציות אותן קבע המחוקק בהתייחס לעדים. כלל נקוט במשפטנו כי הוראה ספציפית גוברת על הוראה כללית. כמו כן הנני דוחה בשתי ידיים ניסיונו של ב"כ המשיב להפוך את המערערים מעדים, ל "מעין בעלי דין".

ט.
אוסיף לציין כי במקרה זה הדברים אף מקבלים משנה תוקף לנוכח כך שהמערערים זומנו למתן עדות מטעמו של בית המשפט וביוזמתו של הרשם, ולפיכך ראוי היה כי העדר ההתייצבות במקרה מעין זה, תתבטא דווקא בהטלת קנס.




י.
עוד אציין כי טענת העדר הסמכות הועלתה על ידי המערערים בפני
הרשם במסגרת בקשה לביטול ההוצאות שהוגשה על ידם ביום 21.9.08, אולם בהחלטתו מיום 9.11.08, לא מצא הרשם לשנות מהחלטתו לעניין ההוצאות.

יא.
אשר על כן, ובהתאם לאמור לעיל, הנני קובע כי החלטת הרשם מיום 15.9.08 להטיל על המערערים הוצאות ניתנה בהעדר סמכות ולפיכך הינה בטלה.

7.
בשולי הדברים

לאחר שהשתלשלות ההליכים בפני
הרשם פורטה על ידי לעיל באריכות, מצאתי לנכון לציין בשולי פסק הדין כי הזמנתם של המערערים למתן עדות בפני
הרשם לא היתה כלל רלבנטית לצורך הכרעה בבקשת העיקול הזמני שהוגשה בפני
הרשם, זאת בעיקר לנוכח העדר סמכות עניינית לרשם למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המערערים על הנכס. הראייה, כי גם לאחר שהשתכנע הרשם לכאורה כי הורי הנתבע היו מעורבים בהשקעות בפרויקט שהצדיקו את רישום הערת האזהרה לטובתם, וכי אין מדובר בניסיון להברחת רכוש – עדיין נותרו על כנם גם העיקול הזמני וגם הערת האזהרה, והרשם הנכבד הפנה את התובע לפעול במישור המשפטי המתאים למחיקת הערת האזהרה. תוצאה זהה היתה ממילא מתקבלת אף אם היה הרשם
מתרשם כי הערת האזהרה נרשמה במסגרת ניסיון של הנתבע להבריח נכסים.






8.
לסיכום



אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן:
א.
הערעור מתקבל, באופן שהחלטת הרשם מיום 15.9.08, לעניין ההוצאות שהוטלו על ידי המערערים, בטלה.
ב.
בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות הערעור.



המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ז בכסלו, תשס"ט (24 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.


סובל משה, שופט











בשא בית משפט שלום 177577/08 משה מימון, מרים מימון נ' אייל לוי (פורסם ב-ֽ 24/12/2008)