פסקי דין על אריה - חברה לבטוח בע"מ | פסקי דין על בן חמו אברהם | פסקי דין על איילון - חברה לבטוח |

108086/00 א     13/02/2003




א 108086/00 אריה - חברה לבטוח בע"מ נ' בן חמו אברהם, איילון - חברה לבטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
108086/00


בפני
:
כב' השופטת פליגלמן פנינה
תאריך:
13/02/2003




בעניין:
אריה
- חברה לבטוח בע"מ





תובעת


-
נ
ג
ד
-



1.
בן חמו אברהם


2.
איילון - חברה לבטוח בע"מ




נתבעים



-
נ
ג
ד
-

בן חמו אברהם


צד ג'


פסק דין


יסודה של התביעה שבפני
בתאונת דרכים שארעה ביום 14.9.98 בה היו מעורבים רכב מסוג מיצובישי הנהוג בידי עת/1 (להלן "מבוטח התובעת") ואשר במועד הרלוונטי היה מבוטח באמצעות התובעת בפוליסה לביטוח מקיף עם רכב הנהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח באמצעות הנתבעת 2.
עקב התאונה ותוצאותיה פיצתה התובעת את מבוטחה בגין נזקיה וכן נשאה בשכ"ט שמאי אותם היא תובעת עתה מאת הנתבעים.

מטעם הנתבעים הוגש כתב הגנה רק מטעם הנתבעת 2, שכזו כופרת בחבותה הביטוחית לפצות את התובעת בגין נזקיה מן הטעם כי הנתבע 1 – מבוטחה – לא מסר הודעה על תאונה ואף לא התייצב למתן עדות בביהמ"ש, כנגד הנתבע 1 ניתן פס"ד בהעדר הגנה, וכן נשלחה כנגדו ע"י הנתבעת 2 הודעה לצד ג', כשגם להודעה זו לא הוגש כתב הגנה.

בפני
העיד מבוטח התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה וגרסתו לפיה נפגע רכבו ע"י רכב הנתבע 1 שסטה למסלול נסיעתו במהלך עקיפת רכב חונה בחניה כפולה לא נסתרה.

המחלוקת בין הצדדים הינה לעניין העדר הכיסוי הביטוי הנטען ע"י הנתבעת 2 ולעניין זה אף הוגשו סיכומי הצדדים, כאשר השאלה הינה חבותה של הנתבעת 2 כמבטחת הרכב בו נהג הנתבע 1 כלפי הצד השלישי, והאם סעיפים 22, 23 ב' בצירוף סעיף 68 סיפא לחוק חוזה הבטוח תשמ"א – 1981 (להלן – "החוק") מהווים הגנה לנתבעת 2 בנסיבות העניין.

טוען ב"כ הנתבעת 2 כי מהפר המבוטח את החובות המפורטות בסעיפים 22 ו- 23 ב' לחוק חל בנידון החריג המפורט בסעיף 68 סיפא לחוק, ואילו ב"כ התובעת טוענת כי לא כן הוא.

לעניין זה יש לפנות תחילה להוראת סעיף 24 א' לחוק המפרט את מידת חבותו של המבטח במקרה של הכשלת בירור החבות כאמור בסעיפים 22 ו- 23 ב' שכן על פי סעיף 24 א' אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אם נתקיימו שני תנאים מצטברים והם הפרת החובה שבסעיפים 22 ו- 23 ב', כאשר קיומה היה מאפשר למבטח להקטין את חבותו, וגם אז אין בביטול החבות עסקינן אלא בהקטנתה בלבד.

ב"כ הנתבעת 2 מתייחס בסיכומיו לאמור בסעיף 22 לחוק דא עקא שמתעלם הוא מן האמור בסעיף 23 א' לחוק לפיו:
”משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה בטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הבטוח על המבטח לעשות מייד את הדרוש לברור חבותו".

מסיכומי ב"כ התובעת עולה כי התובעת שלחה 4 מכתבי דרישה בגין התאונה נשוא תיק זה, לפיכך לטעמי על הנתבעת היה להוכיח כי לאחר התאונה לא נמסרה הודעה ע"י מבוטחה וכיצד פעלה הנתבעת בעקבות מכתבי דרישה אלה לברור חבותה.

במקרה שבפני
לא הגיבה כלל הנתבעת על מכתבי הדרישה שנשלחו אליה מחד ומאידך שאלת ההודעה על התאונה אף היא נתונה בספק, שכן לדברי ב"כ הנתבעת 2 בישיבת יום 25.11.02 נאמר (עמוד 6) כי מברור עם סוכנות הבטוח: "כאשר הוגשה תביעה זו, הם טענו שנמסרה להם הודעה אך עקב תקלה בסוכנות ביטוח היא לא הגיעה לידם אז או שכן נמסרה ההודעה או שלא נמסרה".

תמצא למד כי הטענה לפיה לא נמסרה כלל הודעה על התאונה אין לה על מה שתסמוך שכן מבוטחי הנתבעת 2 טענו כי נמסרה הודעה שכזו לסוכן הבטוח.
ותמצא לאמר מלשון סעיף 35 לחוק:
"לעניין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח, נחשב סוכן הביטוח שתיוק בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הבטוח, כשלוחו של המבטח זולת אם הודיע המבטח למבוטח ולמוטב בכתב כי יש לשלוח הודעות למען אחר" (ההדגשה שלי פ.פ.).

מכאן שעל הנתבעת 2 היה לטעמי להוכיח כי לא נתקבלה כלל ועיקר כל הודעה ומכל מקום אם לא הועברה ליעדה בשל תקלה אצל סוכן הביטוח אל לה לנתבעת 2 להלין על התובעת.

דא עקא שהנתבעת 2 נמנעה מלהביא לעדות את סוכנת הבטוח לעניין זה ומכאן ועל יסוד הפסיקה הנוהגת המנעות מהבאת עד רלוונטי יש בו כדי להביא למסקנה כי בעדותו יש משום כירסום של ממש בגרסת הנתבעת.
גם המנעותה של הנתבעת מלהשיב לשאלון – מנימוקים טכניים פורמליים של איחור במשלוח השאלון אין בה כדי להצביע על תום לב וגילוי נאות של העובדות.

לפיכך, ולאור האמור לעיל ובהעדר עדות סוכנת הביטוח המסקנה הינה כי לנתבעת 2 נמסרה הודעה על מקרה הביטוח וכן תביעה בכתב לתשלום כעולה ממכתבי הדרישה שצורפו לכתב התשובה של התובעת ולא הוכח בפני
ע"י הנתבעת 2 מה הפעולות המיידיות בהן נקטה זו לברור חבותה אלא רק כי פנתה למבוטח משנתקבל כתב התביעה ונדרשה עדותו של זה בביהמ"ש.
לא יעלה על הדעת כי חברת הביטוח תשב על הגדר ולא תפעל מיידית לברור חבותה באמצעות פניה למבוטח או לחילופין לסוכן הבטוח שלו, כשנסיבות התאונה נודעו לה בסמוך ומיד לאחר התאונה ובכך תאיין את זכויותיו של צד ג' ותשים לעיל ולפלסתר את הוראות סעיף 68 רישא לחוק ותרוקנן מתוכן.

ואומר על כך פרופסור א.ידין בספרו "חוק חוזה ביטוח בתשמ"א – 1981 (פישור לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי) בעמוד 85:
”תרופת ההפחתה מותנית, הן מעיקרה והן בהיקפה, בכך שהפרת החובה מנעה מן המבטח את ברור חבותו או הכבידה עליו ואילו קיום החובה היה מאפשר לו להקטין את חבותו.
רעיון זה מבוטא במקצתו ברישא ומקצתו בפיסקא (2) הכיצד? מבטח שירצה להבנות מסעיף 24 א' עליו להוכיח שקיום החובה היה מאפשר לו להקטין את חבותו ובאיזו מידה היה מאפשר לו זאת ואין זה נטל קל של הוכחה" (ההדגשה שלי פ.פ.)

ובעא' 215/91 הסנה חב' ישראלית לביטוח בע"מ נ' אסולין אלי (לא פורסם) אומר ביהמ"ש:
"אכן כפי שמציין פרופ' ידין (לעיל) הנטל המוטל על כתפי המבטח מכח סעיף 24 א' לחוק אינו נטל קל, אך הוא מתיישב עם מגמתו הכללית של החוק, שהוא מעין חוק להגנת הצרכן, הבא לתקן לא במעט את חוסר השוויון הקיים בין הצדדים לחוזה בטוח (ר' ידין שם בע"מ' 18)".

הנתבעת 2 במקרה שבפני
לא הוכיחה כי קיום החובה על ידי המבוטח בנסיבות היה מאפשר לה להקטין את חבותה ואף לא הראתה נזק ספציפי שעשוי היה להגרם לה כתוצאה ממחדלו של המבוטח, אם היה מחדל שכזה, שכן כאמור כנראה נמסרה הודעה ע"י המבוטח לסוכנות הבטוח וזו לא הועברה ליעדה, מה גם שבפני
ה הייתה הודעתו של הצד השלישי בדבר נסיבות ארוע התאונה.
התובעת אף לא הוכיחה מהם האמצעים בהם פעלה בשקידה לברור חבותה, למעט משלוח הזמנות למבוטח, ואף לא ביקשה צו הבאה כנגדו, לפיכך לא תעמוד לה ההגנה המנויה בסעיפים 24א' לחוק וסעיף 68 סיפא.
לא זאת אף זאת במאמרה של כב' השופטת נתניהו בבטאון הפרקליט "זכותו הישירה של הצד השלישי כנגד המבוטח בביטוח אחריות בעמוד 39 אומרת שם כב' השופטת נתניהו כי קשת רחבה של טענות המבטח כנגד המבוטח פתוחות לו בתביעת הצד השלישי, עלולות להיות לו לצד השלישי לרועץ, כשהמבוטח במעשיו או במחדליו מקים למבטח עילת הגנה מבלי שבידי הצד השלישי למנוע זאת.

ולכן ניתנות לצד השלישי דרכים להתמודד עם טעות המבטח:
האחת

: כשהמחדל או ההפרה נותנים לתיקון והוא יכול להקים את החיוב בעצמו מכח סעיף 40 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973.
והשניה

: יכול הוא לבקש סעד על פי סעיף 29 לחוק המקנה לבית המשפט, משיקולי צדק, לחייב את המבטח לשלם את תגמולי הביטוח במלואם או בחלקם, אף כאשר חבותו או היקפה מותנים עפ"י החוק או החוזה בין לחיוב בין לשלילה – במעשה או מחדל של המבוטח או במוטב והתנאי לא קויים או הופר, אך זאת כאשר הדבר לא השפיע השפעה של ממש על הסיכון של המבטח.
הסעיף מדבר אומנם במעשה או מחדל של המבוטח או המוטב, אך אין מניעה כי צד שלישי יסתמך עליו בתביעתו לפי סעיף 68 שהיא תביעה עצמאית לפרעון שאז סעיף 29 יכול לשמש מקור ובסיס לאמדן החבות של המבטח למבוטח.

מכל האמור לעיל, מצאתי כי הנתבעת 2 לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ואין דעתי כדעת ב"כ הנתבעת 2 כי נטל זה רובץ לפתחה של התובעת, לא הוכחה כיצד פעלה מיידית לברור חבותה עם קבלת מכתבי הדרישה, לא הוכיחה כי לא נתקבלה כל הודעה על מקרה הבטוח, אלא ההפך הוא הנכון, שכן על פי הצהרת ב"כ תמצא כי הודעה שכזו נתקבלה אך לא הגיעה ליעדה בשל תקלה בסוכנות הבטוח, לא הוכיחה כי קיום החובה על ידי המבוטח היה בו כדי להקטין את חבותה, לפיכך, בנסיבות אלה אין בידה לטעון טענות אלה כנגד הצד השלישי מכח סעיף 68 סיפא, ודין טענתה להדחות.

בנסיבות אלה, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 18,634 ₪ שסכום זה נושא הפרשי והצמדה מיום בו פוצה המבוטח ע"י התובעת ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף 10% שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן סך של 419 ₪ בגין אגרת בימ"ש צמוד מיום 2.11.00 ועד התשלום המלא בפועל.
אשר להודעה לצד ג' – משלא התגונן הצד השלישי, אני מחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבעת 2 את הסכום בו חוייבה בתשלום לתובעת מכח

פסק דין
זה בצירוף 10% שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן סך של 419 ₪ בגין אגרת בימ"ש צמוד מיום 25.12.00 ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום יא' באדר א', תשס"ג (13 בפברואר 2003) במעמד הצדדים.


פליגלמן פנינה
, שופטת








א בית משפט שלום 108086/00 אריה - חברה לבטוח בע"מ נ' בן חמו אברהם, איילון - חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/02/2003)