פסקי דין על אשר אהרון | פסקי דין על בלחסן אלי

3262/01 א     16/07/2003




א 3262/01 אשר אהרון נ' בלחסן אלי




3
בתי המשפט
א 3262/01 +1646/02
בית משפט השלום חדרה
16/07/2003
תאריך:
כב' השופטת דיאנה סלע

בפני
:
אשר אהרון

בעניין:
התובע
נ ג ד
בלחסן אלי
הנתבע
פסק - דין

1. בפני
י שתי תביעות כספיות שאוחדו. ת.א. 3262/01 יקרא להלן התביעה הראשונה, ות.א. 1646/02 יקרא להלן התביעה השניה.

2. התביעה הראשונה
בתביעה הראשונה טען התובע כי מכר לנתבע, סוחר אבן, מרצפות וקרמיקה, סחורה הכוללת קרמיקה מרצפות וברזים, ואף הוביל וסיפק לנתבע את הסחורה כמוסכם, תמורת סך של 8,190 ₪. הנתבע שילם לתובע 1,190 ₪ במזומן ו- 7000 ₪ בשיק, אך השיק חולל מאחר שנמשך מחשבון מוגבל, ולא שולם. לאחר חילול השיק פנה התובע לנתבע, הנתבע התחייב לשלם לו את השיק במזומן וביקש מהתובע את השיק. התובע האמין לנתבע, אותו הוא מכיר, והחזיר לו את השיק, ואולם הנתבע לא שילם לו את סכומו עד עצם היום הזה. התובע הגיש חשבונית מס /קבלה מס' 495 מיום 17.10.00, ובה צויינו פרטי השיק, אשר זמן פרעונו היה דחוי ליום 24.11.00, ואשר חולל.

הנתבע דחה את טענות התובע וטען כי התובע הפר התחייבותו ולא סיפק כלל את הסחורה או חלק ממנה. הנתבע פנה אל הלקוח אשר מסר לו את השיק וביקש ממנו לבטלו, ובמקביל דרש את השיק חזרה מהתובע, ואף את התשלום שקיבל במזומן.
התובע כלל לא הוציא חשבונית על שם הנתבע, אלא על שם מושך השיק, בטענה כי הוא מחוייב לרשום את החשבונית על שם מושך השיק.

3. התביעה השניה
התובע, בעל משאית ועסק להובלות, טען כי הוביל עבור הנתבע סחורה הכוללת קרמיקה, מרצפות ושיש, בתאריכים 22.10.00, 26.10.00 וב- 27.10.00, בתמורה מוסכמת בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הנתבע לא שילם את התמורה המוסכמת או חלק ממנה.
לכתב התביעה צירף התובע שני שטרי מטען להובלה ותעודת משלוח מחברת גרניט הגליל בע"מ (להלן: גרניט).

הנתבע טען כי לא הזמין מהתובע הובלה כלשהיא. המשלוח מחברת גרניט הוזמן על ידה והיה צריך להיות משולם על ידה, ואילו שטרי המטען אינם מעידים על כך כי הזמין את ההובלות הנטענות. המסמכים שצורפו לתביעה לא נחתמו על ידו. יתר על כן, הסכומים המצויינים בשטרי המטען ובתעודות המשלוח אינם זהים לסכום התביעה, ואין בה ממש.

4. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וחזרו על טענותיהם, מסרו גירסאותיהם בקדם המשפט ונחקרו בחקירה נגדית, והוסכם כי ביהמ"ש יתן

פסק דין
על סמך גירסאותיהם.

5. ניתוח הראיות בתביעה הראשונה:
לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מעדיפה את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע.
אני מאמינה לתובע אשר העיד כי הוביל בעצמו את הסחורה אשר הוזמנה טלפונית על ידי הנתבע לבית ברמות גולדה בחיפה, וקיבל שיק של ארז הלוי מידי הנתבע כנגד חשבונית שמסר לו בו במקום בחיפה. התובע אף מסר איזה סחורה הוביל ופירט כיצד פרק את הסחורה, ואף ישב עם הנתבע במסעדה לאחר גמר הפריקה. דברי התובע כי הוא מכיר את הנתבע מזה שנים רבות וכי סיפק לו סחורה בעבר, נתמכו על ידי הנתבע.

הנתבע אישר כי התובע הוביל עבורו סחורה לרמת גולדה, וכי הוא עשה עבודות רבות ברמת גולדה, וכן אישר את גירסת התובע כי היה ערב לתשלום של ארז, וכי תיווך בין ארז אשר היה צריך לקנות ברזים לבין התובע. "אני נתתי לו פיזית את השיק ואמרתי לו שאני אחראי על הבחור ארז, זה שהשיק שלו חזר. אני הייתי אחראי על ארז כי זה עבר דרכי. אני תיווכתי בין ארז לתובע, העיסקה עברה דרכי. ארז היה צריך לקנות ברזים, אני לא מתעסק בזה". (עמ' 6 לפרוט' ש' 5-8).
ואולם לדבריו הסחורה לא סופקה. "לא שילמתי לו את השיק של 7000 ₪ עבור השיש. השיק היה עבור החשבונית שהוא מילא". (שם, עמ' 4).
גירסתו של הנתבע אינה מתיישבת עם מתן השיק לתובע, והיא תמוהה ביותר.
למה התכוון הנתבע באומרו בביהמ"ש: "השיק היה עבור החשבונית שהוא מילא"? אם הסחורה לא סופקה, מדוע הסכים לקבל הנתבע חשבונית מהתובע כנגד השיק, ובאילו נסיבות נתן לתובע שיק של ארז אשר הזמין את הסחורה?
גם גירסת הנתבע מתיישבת עם גירסת התביעה ולא עם גירסת ההגנה.

לנתבע היו מספר גירסאות לגבי חילול השיק. בכתב ההגנה ובתביעה הנגדית טען כי התובע פנה ללקוח אשר מסר לו את השיק וביקש לבטל את השיק, וזאת כאשר נוכח כי אינו מסוגל לספק את הסחורה. בעדותו בביהמ"ש מסר: "הבנתי שהשיק חזר מחוסר כיסוי מספיק". כאמור, חזר השיק של ארז, מאחר שנמשך מחשבון מוגבל, וענין זה מטיל צל כבד על תום ליבו של מושך השיק, ואף על הנסיבות בהן חולל.

אני מאמינה לתובע בענין זה כי קיבל שיק דחוי של לקוח של הנתבע, אך ורק בשל הכרותו עם הנתבע, לנוכח יחסי המסחר הקודמים ביניהם.
עוד אני מאמינה לתובע כי לאחר שהשיק חולל, פנה לנתבע ואף הגיע לביתו מספר פעמים, כאשר הנתבע הבטיח לשלם לו את תמורת השיק כנגד קבלת השיק. התובע מסר את השיק לנתבע עקב יחסי האמון ביניהם, אך לא קיבל את כספו.

ואולם, מששוכנעתי כי בין הצדדים היו קיימים יחסי אמון, וכי השיק שחזר לא היה של הנתבע אלא של צד שלישי, אני מאמינה לתובע כי לא היה לו קושי להחזיר לנתבע שיק של ארז, לאור הבטחת הנתבע לשלם תמורתו במזומן.
ממילא לא היה בידי התובע כל מסמך בכתב המעיד על ערבותו של הנתבע, החשבונית לא הוצאה לפקודת הנתבע, ולכן ניתן להבין את התנהלותו של התובע.

מגירסת הנתבע ניתן ללמוד כי לנתבע היתה טרוניה שהחשבונית לא הוצאה על שמו, ולא היה יכול לנכות מס תשומות, ויתכן כי זה מקור הסכסוך בין הצדדים. מאידך גיסא, הנתבע עצמו מעיד כי הוא רק תיווך בין התובע לבין ארז, והתחייב לערוב לפרעון השיק. יתכן כי הנתבע מרגיש מקופח ככל הערבים, אך משהתחייב לערוב כלפי התובע לתשלום השיק, עליו לעמוד בהתחייבותו. הנתבע בחר שלא לשלוח הודעה לצד שלישי, לארז, ושיקוליו עמו.
6. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לקבל את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 24.11.00.
למעשה, היה הנתבע זכאי לקבל חשבונית מס כנגד התשלום, ואולם אין לדרוש מהתובע להוציא פעמיים חשבונית על אותו סכום, והנתבע בחר שלא לשלוח הודעה לצד ג' לארז, אשר נהנה מחשבונית ואת תמורתה לא שילם.
לו היו הצדדים מגיעים להסכם פשרה, הייתי ממליצה בפני
הם לקחת בחשבון בהסדר גם ענין זה, ואולם בנסיבות הענין, אין לכך מקום.

7. ניתוח הראיות בתביעה השניה:
גם בענין זה אני רואה להעדיף את גירסתו של התובע על פי גירסת הנתבע.
התובע פירט בביהמ"ש את הנסיבות בהן הוזמנו ההובלות, ואת ההסכם בין הצדדים, בהסבירו כי ברכבו יש מנוף לפריקת סחורה, ולכן העדיף הנתבע להזמין אצלו הובלות ולא הוביל סחורה בעצמו.
הנתבע הודה כי התובע ביצע עבורו הובלות, וכי הוא קנה סחורה מחברת גרניט, ואולם, לגירסתו שילם עבור הסחורה, וההובלה מגרניט היתה על חשבון גרניט.
מאחר שהנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית ולא צירף לתצהירו כל מסמך של גרניט או חשבונית מס על פיה שילם בעבר לתובע עבור ההובלות שביצע, אני רואה להניח כי אין בידו מסמכים אלה.
טענת הנתבע כי התובע בחר להעליל עליו, עקב התביעה הראשונה, אינה מתיישבת עם תאריכי המסמכים שצורפו לתצהיר העדות הראשית של התובע.
ההובלות הנטענות היו כולן בחודש 10/00, במועד סמוך להובלה הנזכרת בתביעה הראשונה, ונראה כי באותה תקופה נהג הנתבע להזמין הובלות מהתובע.
אני מאמינה לתובע כי הנתבע הזמין את ההובלות אצלו טלפונית, ולכן אין מסמך בכתב לגביהם, וכי ביצע את ההובלות כמוסכם.

דא עקא, שהמסמכים שצורפו לתצהיר התובע לגבי ההובלות נשוא התביעה השניה, אינם מתיישבים עם סכום התביעה, והדבר תומך בגירסת הנתבע כי שילם תמורת חלק מההובלות, אף שלא היו בידיו מסמכים בכתב להוכחת טענתו.
התובע לא הסביר כיצד חישב את הסכום הנטען, אך יתכן כי מדובר בהפרש סכומים בין הסכומים שנתבעו על ידי התובע לבין סכומים ששולמו על ידי הנתבע בהזדמנויות שונות.
התובע לא הוציא חשבונית מס כנגד הובלות אלה, ללא כל הסבר.
מכל מקום מאחר שהסכום הנתבע נמוך מהסכום הנקוב בחשבוניות, אני רואה לקבל את התביעה.

8. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.10.00 ועד ליום התשלום בפועל, כנגד חשבונית מס על מלוא הסכום.

9. נוכח כל המקובץ, ישלם הנתבע לתובע את הסכומים המפורטים בסעיפים 6 ו - 8 דלעיל.

הנתבע יישא בהוצאות התובע וכן בשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
שכ"ט זה אינו כולל את שכר הטרחה שנפסק בגין ביטול פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.
ניתנה היום 16 ביולי, 2003 (ט"ז בתמוז תשס"ג) בלישכה.

דיאנה סלע
, שופטת

ו.ב.








א בית משפט שלום 3262/01 אשר אהרון נ' בלחסן אלי (פורסם ב-ֽ 16/07/2003)