פסקי דין על החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ | פסקי דין על לוי אברהם | פסקי דין על לוי ציון |

31063/07 א     30/09/2007




א 31063/07 החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' לוי אברהם, לוי ציון




בעניין:
1




בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
031063/07


בפני
:
כבוד השופטת אושרי פרוסטֿֿפרנקל
תאריך:
01/10/2007





בעניין:
החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ









התובעת


נ
ג
ד


1. לוי אברהם


2. לוי ציון








הנתבעים


החלטה

בפני
בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") למחיקה על הסף ולמחיקת כותרת ולחילופין בקשת רשות להגן. לטענת המבקשים דין התביעה כולה ו/או חלקה להימחק מחמת התיישנות ולחילופין מחיקת כותרת סדר דין מקוצר ומתן רשות להגן והעברת הדין לסדר דין רגיל.
טענת התיישנות


לטענת המבקשים, הם רכשו בשנת 1991, מהמשיבה את הדוכן נשוא התביעה על פי הסכם המכר מיום 5.6.91. לטענתם, ממועד רכישת הדוכן ועד למועד הגשת בקשת הרשות להגן לא ניתן לעשות כל שימוש בדוכן, בשל מחדלי ו/או רשלנות התובעת (להלן: "המשיבה") והדוכן עומד "כאבן שאין לה הופכין"

לטענת המבקשים, הם חתמו ביום 17.8.93 על הסכם ניהול עם המשיבה, במסגרתו התחייבה המשיבה להעניק למבקשים שירותי ניהול ובכללם "לגרום לפעילותו השוטפת של כל מתקניו בכל הזמנים בהם הפרויקט מופעל ופתוח לקהל המבקרים". סכום התביעה, כמפורט בכתב התביעה, עומד ע"ס 40,560 ₪, כאשר המשיבה טוענת בכתב התביעה, כי המבקשים לא שילמו דמי ניהול בגין החנות "מחודש נובמבר 1993". המשיבה מצרפת מסמך שערך רו"ח מטעמה בכל הנוגע לדמי הניהול אשר לטענתם המשיבים חייבים בהם ואשר בגינם הוגשה התביעה.
לטענתם, סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958 (להלן: "החוק"): תקופת ההתיישנות, נקבע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה בשאינו מקרקעין- 7 שנים. לטענת המבקשים, מן המקובץ עולה כי דין התביעה בכל הנוגע לדרישת התשלום הקודמת ליום 1.5.00 (7 שנים ממועד הגשת התביעה) להתיישן.

לטענת המבקשים, הם קיבלו את החזקה בדירה רק בחודש אפריל 1994 ולא ניתן לגבות תשלום כבר מחודש אוקטובר 1993, מועד בו עדיין לא נמסרה החזקה בדוכן לידי המבקשים.

לטענת המשיבה, היא מסכימה כי על פי דין, משנטענה על ידי המבקשים טענת התיישנות, דין החיובים הנתבעים בגין התקופה הקודמת ל- 1.5.2000 להתיישן ובנסיבות אלה מסכימה המשיבה להפחית מסכום התביעה סך של 21,540 ₪.

לאור זאת אני קובעת כי דין החיובים הנתבעים בגין התקופה הקודמת ל- 1.5.2000 להתיישן וכתב התביעה יתוקן כמבוקש, כך שסך הקרן נכון ליום הגשת התביעה הנו 19,020 ₪.
מחיקת כותרת


לטענת המבקשים, להוכחת סכום התביעה צירפה המשיבה דפי שיערוך שהיא ו/או מי מטעמה ערכו, כאשר עיון בהסכם הניהול מעלה, כי אין בו קביעה מדויקת באשר לדמי הניהול שעל הנתבעים לשלם. מדובר בחישוב שיש לערוך בהתאם למשתנים המפורטים בסעיף 5 להסכם הניהול כגון: עלויות ניהול וביצוע השירותים וכל הוצאה אחרת שיהיו לחברת הניהול, על פי חלקו היחסי של שטח הנכס לבין סך כל השטחים בפרויקט וכיו"ב. בנוסף, מדובר בנתונים עלומים אשר המשיבה כלל לא טרחה לפרט אודותם ולית מאן דפליג כי אין מדובר בחישוב אריתמטי פשוט וכבר מן הטעם הזה דין הכותרת בסדר דין מקוצר להימחק ו/או יש ליתן למבקשים רשות להתגונן. בנוסף, לטענתם, המשיבה לא צירפה כל פירוט אודות אופן ודרך החישוב של סכום התביעה, והסתפקה בצירוף דפי שיערוך שערך רואה חשבון מטעמה. לטענתם, לכתב התביעה לא צורף כל מסמך בחתימת המבקשים המתייחס לסכום דמי הניהול ו/או לחוב בגין סכום הניהול.

לטענת המשיבה, לכתב התביעה צורף הסכם הניהול עליו חתומים שני הצדדים. בסעיף 5 (ז) להסכם הניהול (נספח ב' לכתב התביעה), הוסכם בין הצדדים כי הרישומים והחשבונות של המשיבה יהיו ראיה לנכונות הרישומים והחשבונות לחובת התשלום על פיהם.

לטענת המשיבה, סכום החוב הנתבע על סמך מסמך הנהלת החשבונות של המשיבה (נספח ג' לכתב התביעה), הנו סכום קצוב הניתן לחישוב אריתמטי פשוט. התחשיב מפרט היטב את חודשי החיוב, את הסכומים הנומינליים בגין כל חודש חיוב ואת אופן שיעורכם.

לטענתה, הלכה פסוקה היא כי בתביעה להפרת חוזה די בכך שתובא ראיה בכתב לחוזה עצמו ואין צורך להביא ראיה בכתב לעניין הפרת החוזה כתנאי מקדים לתביעה בסדר דין מקוצר. אם הוכח קיומו של החוזה בראיה בכתב כי אז כשרה התביעה על הפרתו לבוא לפני בית המשפט בסדר דין מקוצר. לטענתה, היא הביאה כראשית ראיה בכתב הן את החוזה עצמו והן תדפיס מפורט המצביע על פירוט החוב, אין ספק כי די בכך למלא את הדרישות המינימאליות לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר.

לטענת המשיבה, ביחס לטענות המבקשים כי המשיבה לא הציגה את כל פרטי החישוב המבססים את הנטען בדמי הניהול, הרי ייתכן שנושא זה אינו רלוונטי לגופו של עניין, אך אין בכך כדי להוות מחסום בפנמי בירור התובענה בסדר דין מקוצר.

לטענת המשיבה, סכום שנתבע מפלוני אשר מבקש רשות להתגונן מפני תביעה הגם שאינו מוסכם, אין בו כדי לשלול את עובדת היותו סכום קצוב לצורך תביעה בסדר דין מקוצר. ובעניינו, טוענת המשיבה, כי תחשיב דמי הניהול אינו מבוסס על שומה או על הערכה אלא על תחשיב אריתמטי ברור וקצוב. יתכן שמלוא פרטיו של התחשיב אינם ברורים למבקשים בשלב זה, אך אין בכך כדי לשלול את היות הסכום הנתבע "סכום קצוב" אשר אינו מבוסס על הערכה ו/או על שומה ונסמך על התחייבות חוזיות עליהן חתומים המבקשים, הן לעצם חיובם בתשלום דמי הניהול והן לעניין זה שהרישומים והחשבונות של המשיבה יהיו ראיה לנכונות הרישומים והחשבונות ולחובת התשלום על פיהם.

תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [תיקון אחרון: 19/9/04] .
202. תביעות לפי סדר דין מקוצר [269]
ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:
(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות -
(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;

בקשה למחיקת כותרת תתקבל, כאשר התביעה שהוגשה אינה כשרה להתברר בסדר דין מקוצר, משום שאינה עונה על הדרישות העונות על הגשת תביעה בסדר דין מקוצר. כאשר התביעה היא לסכום קצוב מכוח חוזה או התחייבות מפורשת או מכללא וקיימת ראיה שבכתב, אין להיענות לבקשה למחיקת כותרת.

"בקשה למחיקת כותרת אינה חייבת להיתמך בתצהיר, מאחר שבקשה זו מבוססת על טיעונים משפטיים... אם מגלים ,בעת בדיקת התביעה, עילה כלשהי(אפילו חילופית) שאינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר-תימחק הכותרת,שכן קיומו של חלק בתביעה שאינו ראוי להידון בהליך מקוצר זה,פוסל את התובענה כולה מלהידון בדרך דיונית זו (רע"א 192/84 חברת אבגד בע"מ נ סולל בונה בע"מ, פ"ד לח(2) 581
(השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית, סיגא-הוצאה לאור בע"מ תשס"ה-2005 עמוד 371).

הדרישה שנקבעה בתקנות 202 ו-203 לתקנות סדר הדין האזרחי, להגשת ראיות בכתב, אין פירושה שיש צורך שראיות אלה יתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם. מההלכה הפסוקה עולה גישה מקילה בכל הנוגע להיקף המסמכים הדרושים, ובית המשפט העליון קבע כי מדובר בדרישה מינימאלית. די בצירוף ההסכמים ובפירוט היתרה הסופית ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד הוא חישב את סכום התביעה.
"המסמכים הבאים יכולים להוות "ראשית ראיה בכתב" בתביעה שמגיש בנק נגד לקוחותיו: הסכמים שעל פיהם נוהל חשבונו של הנתבע,כתב ערבות שעליו חתם אחד הנתבעים, דפי חשבון של שבעת החודשים האחרונים... ("סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה",
כבוד השופט דוד בר-אופיר, מהדורה שביעית, מעודכנת ומתוקנת (2004), בהוצאת פרלשטיין –גינוסר בע"מ עמודים 112-110 ).

הדרישה לסכום קצוב, הנה דרישה לסכום שאינו זקוק לשומה או להערכה וכאמור לעיל ניתן לחישוב אריתמטי פשוט. הסכום יכול להיות במחלוקת ולא להיות מוסכם על הצדדים.
מנספחי המשיבה עולה כי היא צרפה לכתב התביעה שלה את הסכם ההתקשרות בין הצדדים וכן אף את הסכם הניהול ואת דפי הנהלת החשבונות אשר יש בהן כדי למלא את הדרישה להגשת תובענה בסדר דין מקוצר. ומסיבה זו דין הבקשה להידחות.

המבקשים העלו טענת שיהוי/ השתק


לטענת המבקשים, התביעה היא תשלום בגין דמי ניהול אשר בהסכמה שבהתנהגות לא שולמו מעולם, קרי מהמועד בו רכשו המבקשים את הדוכן נשוא התביעה בשנת 93 ועד למועד הגשת הבקשה שבכותרת.

לטענת המבקשים, לא בכדי דמי הניהול לא נגבו שכן עקב רשלנות המשיבה ומחדליה לא ניתן היה לעשות כל שימוש בדוכן והסכמתה בהתנהגות שלא לגבות דמי ניהול.
לטענתם, כי בשלב השיהוי הרב בהגשת התובענה, מנועה המשיבה מלעלות טענות אודות דמי הניהול אשר היו לגביהם הסכמה בהתנהגות שלא יגבו עקב מחדלי ורשלנות המשיבה אשר לא אפשרו עשיית שימוש בדוכן למטרה אשר לשמה נרכש ממון רב. לטענתם, עקב השיהוי הרב וההסכמה שבהתנהגות בדבר ויתור על דמי הניהול שינוי המבקשים את מצבם לרעה שאם לא כן היו נוקטים בפעולות פוזיטיביות בכדי להביא את נושא דמי הניהול לכלל בירור.

לטענת המבקשים, הם רכשו מהמשיבה ביום 5.6.91 את הדוכן נשוא התביעה תמורת הסך של 42,000$ בצירוף מע"מ. בנוסף לדוכן, רכשו המבקשים דוכן נוסף תמורת הסך של 42,000$ בצירוף מע"מ וגם דוכן זה אינו בשימוש מהיום בו נרכש עקב אותן נסיבות, לטענתם, באשר לדוכן הנוסף לא הוגשה מעולם כל תביעה בגין דמי ניהול, עובדה המעידה כי מדובר בתביעה שרירותית ללא קביעת מדיניות אחידה מצד המשיבה.

לטענת המבקשים, הם השקיעו כ- 100,000$ כולל מע"מ ברכישת 2 דוכנים שלא ניתן לעשות בהם שימוש, השימוש בדוכנים אלה הוא לצורכי מכירת מוצרים שונים למעט אוכל. לטענתם, מדובר בדוכן קטן אחד מיני רבים הנמצא במרכז המבנה ואשר כתוצאה ממחדלי ורשלנות המשיבה, אין אפשרות פיזית מעשית ש- 11 דוכנים קטנים ביותר יעמדו צמודים זה לזה במעגל וימכרו את אותה הסחורה בדיוק ויצליחו להתפרנס בכבוד מכך.
לטענת המבקשים מאחר ושטח הדוכן הוא קטן ביותר לא ניתן למכור בו מוצרים ללא חריגה משטח הדוכן ואכן בפועל הדוכנים הנוספים חורגים משטחם ובכך מונעים גישה וביצוע מכירה בדוכן נשוא התביעה. לטענתם, דרכי הגישה חסומים על ידי בגדים וסחורות של הדוכנים הסמוכים באופן שאינו מאפשר גישה לדוכן קל וחומר ביצוע רכישות. דרכי הראיה של הדוכן על ידי העוברים ושווים חסומות על ידי סחורות ומוצרים המוצבים על ידי בעלי הדוכנים הסמוכים. לטענתם, המשיבה לא פעלה למניעת חריגת בעלי הדוכנים האחרים משטח הדוכן שנמכר להם באופן בו נחסמה הגישה לדוכן. לא הותקנו במקום שירותים לטובת העוברים ושווים אשר נאלצים לעשות צרכיהם בסמוך לדוכנים ובמקום שוררת צחנה עזה שאף היא מונעת מלקוחות פוטנציאלים מלהגיע לדוכן. לטענתם, בשל מיקום הדוכן במרכז, לא בסמוך למעבר בו צועדים העוברים ושווים המחדלים אינם מאפשרים גישה לדוכן לטובת רכישת מוצרים, היא המטרה אשר לשמה נרכש הדוכן.

לטענת המבקשים קיימת התכתבות ענפה בעניין מחדלים אלה והמבקשים אף הציעו למשיבה לקבל את הדוכן לידיה בחינם וזאת בכדי לחסוך בהוצאות החזקת הדוכן אולם המשיבה סירבה. לטענת המבקשים, המשיבה הפרה הפרות יסודיות של ההסכם וגרמה למבקשים לנזקים עצומים העולם עשרות מונים על סכום התביעה, נזקים לרבות, עלות רכישת הדוכן, תשלום ארנונה לכל אורך השנים לעירייה ותשלום הוצאות שוטפות נוספות בגין דוכן שלא ניתן לעשות בו שימוש ובגינם מעלים המבקשים טענות קיזוז שונות.

כן מבקשים המבקשים ליתן להם רשות להתגונן. לטענתם, עול ההוכחה הנדרש על המבקש רשות להגן הוא מצומצם ביותר. אין המבקש חייב להראות בשלב זה כיצד יוכיח את הכנתו ואת הגרסה המועלית בבקשתו, בית המשפט לא שוקל את מהמנות המבקש או קובע ממצאים באשר לגרסתו.

לטענת המשיבה, טענת המבקשים לשיהוי על סמך הסכמה שבהתנהגות כביכול, המוכחשת לטענתה, הרי ברור כי אין בטענה זו כדי להביא למחיקת ו/או דחיית התביעה על הסף וכי מדובר בטענה עובדתית שדינה להתברר רק אם וככל שיצליחו המבקשים לעבור את הרף של בקשת הרשות להתגונן.

באשר לטענת השיהוי, "הליך זה מעלה את שאלת יחס הגומלין בין מוסד ההתיישנות מכוח חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 למוסד השיהוי במשפט האזרחי, כאשר בתחומי תקופת ההתיישנות מבקש נתבע לסלק על הסף תביעה שהוגשה נגדו מטעמי שיהוי בהגשתה...
הדחייה מטעמי שיהוי התבססה על העיקרון המוצא את ביטויו בחוק ההתיישנות, אשר יושם בהלכה הפסוקה, ולפיו הגשת תביעה בתוך תקופת ההתיישנות אינה הופכת אותה לחסינה בפני
טענת שיהוי אפשרית. הוא הניח, בהתאם לכללים שנקבעו, כי דחיית תביעה מטעמי שיהוי, אף שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, תיעשה בנסיבות מיוחדות בלבד – מקום שהתובע מחל בהתנהגותו על זכותו לתבוע, או מקום שעקב העיכוב בהגשת התביעה שינה הנתבע את מצבו לרעה, או כאשר מקור השיהוי בחוסר תום-לב של התובע".
(ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים
נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז (5) 433).

בעניינו, הצדדים מעלים טענות עובדתיות אשר דינן להבחן לעומק.
הדיון בבר"ל הקבוע ליום 17.10.07 בעינו עומד.


המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, י"ח בתשרי, תשס"ח (30 בספטמבר 2007), בהעדר הצדדים
.




אושרי פרוסטֿֿפרנקל
, שופטת









א בית משפט שלום 31063/07 החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' לוי אברהם, לוי ציון (פורסם ב-ֽ 30/09/2007)