פסקי דין על דבורה יואב | פסקי דין על דבורה רונית | פסקי דין על אלי דרורי | פסקי דין על אלכס זבגורסקי | פסקי דין על אשר אהרון ואח' |

44016/06 א     10/07/2007




א 44016/06 דבורה יואב, דבורה רונית נ' אלי דרורי, אלכס זבגורסקי, אשר אהרון ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
044016/06

בש"א 152519/07
בש"א 178969/06
בש"א 150031/07
לפני:
כב' השופטת ניב ריבה
תאריך:
10/07/2007





1. דבורה יואב

2. דבורה רונית
בעניין:


ע"י ב"כ עו"ד
אסא זוהר
התובעים

נגד


1. אלי דרורי


ע"י ב"כ עו"ד
זיו סימון


2. אלכס זבגורסקי


ע"י ב"כ עו"ד
דוד עובדיה


3. אשר אהרון


ע"י ב"כ עו"ד
משה היבל


4. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו


ע"י ב"כ עו"ד
ק. אסולין



הנתבעים

החלטה
1.
ביום 27.7.2006 הגישו התובעים תביעה כספית בסך של 200,000 ₪, בגין ירידת ערך דירתם שברחוב אשרמן 12 בתל-אביב.
2.
הנתבע 1 היה, בזמנים הרלבנטיים, בעל הזכויות בדירה שבקומת הקרקע, הנמצאת מתחת לדירת התובעים. לטענת התובעים, ביצע הנתבע 1 הרחבת בניה בדירתו, באופן שפוגע בדירתם.
הנתבע 2 הינו המהנדס אשר ערך את תוכנית ההרחבה, לצורך קבלת היתר הבניה ולצורך בניית ההרחבה.
הנתבע 3 הינו מי שגר כיום בדירה בקומת הקרקע, ורכש את הזכויות בדירה מאת הנתבע 1.
נתבעת נוספת בתביעה היא הועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל-אביב, אשר אישרה את תוכניות ההרחבה שהגיש הנתבע 1 ונתנה היתר לביצוע הרחבת הדירה שבקומת הקרקע.
3.
הנתבעים עותרים בפני
י לדחיית ו/או מחיקת התביעה כנגדם על הסף. לכולם טענות דומות שעניינן העדר יריבות, העדר עילה, התיישנות ושיהוי, כמפורט להלן:
א. התיישנות
-
התביעה מתבססת על עבודות הרחבה שבוצעו בשנת 1992. הנתבע 1 מכר את דירתו לנתבע 3 בשנת 1995, היינו 4 שנים בטרם רכשו התובעים את דירתם. זאת ועוד, התובעים רכשו את דירתם למעלה מ-7 שנים עובר להגשת התובענה ולאחר שערכו את כל הבדיקות הדרושות להם לצורך הרכישה.

ב. שיהוי וחוסר תום לב
- התובעים בנו תוספת בניה (מרפסת) לביתם לפני למעלה מ- 7 שנים, תוך שימוש בתוספת הבניה שבדירת הנתבע 1. לא מן הנמנע, כי הנזק נגרם להם כתוצאה מבניית המרפסת, ומכל מקום, אם סברו, כי הנתבע 1 הוא שגרם לנזק, הרי שהיה עליהם להגיש תביעתם כבר בשנת 1999, בסמוך לביצוע עבודות הבניה. הנתבע 1 מוסיף, כי הבניה נעשתה על-פי התוכניות וללא חריגות, וכי התובעים בדקו את הדירה טרם רכישתה, פתחו פתח בקיר ועשו שינויים ושימוש בגג, וכל זאת למעלה משבע שנים עובר להגשת התביעה.

ג. העדר יריבות והעדר עילה
- על התובעים להפנות תביעתם כנגד מוכרת הדירה לתובעים, שאף נתנה לנתבע 1 את הסכמתה לביצוע תוספת הבנייה. הנתבע 1 מוסיף, כי הנתבע 3 רכש ממנו את הדירה על כל החובות והזכויות שלו בנכס, עוד בטרם רכשו התובעים את דירת מגוריהם ולאחר שבדקו הנכס ומצאו אותו מתאים לדרישותיהם ומטרתם. זאת ועוד, תוספת הבנייה נעשתה על-פי היתר בניה שניתן כדין, והנתבע 1 אף שכר את שירותיו של הנתבע 2, שהינו מהנדס בנייה.

4.
בתגובה, טוענים התובעים, כי המועד הרלבנטי לענין תחילת מירוץ ההתיישנות הוא מחצית חודש אוגוסט שנת 1999, אז קיבלו את החזקה בדירה וביצעו בה עבודות שיפוץ. התובעים דוחים את הטענה בדבר שיהוי וחוסר תום לב, לאור שינוי הנסיבות וההרעה שחלו במצבם, משמבקשים שכניהם להרחיב דירותיהם באופן שהנאת התובעים ממרפסתם נפגמת והם עצמם מנועים מביצוע ההרחבה. לבסוף, דוחים התובעים את הטענה בדבר העדר עילה והעדר יריבות, בהיותם סבורים, כי הנתבעים אחראים ביחד ולחוד לנזקיהם.

דיון
5.
סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא, בשאינו מקרקעין – שבע שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה.
6.
המונח "עילת תובענה" נבחן כאן בהקשר לדיני ההתיישנות, והנטייה הרווחת הינה לפרש הסדר התיישנות בצמצום, בדרך שלא תמנע, מעבר לסביר, את סגירת שערי בתי המשפט בפני
בעל דין התובע את זכויותיו (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים, פ"ד לח(3) 678 ,673, ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"ד כא(1) 85).
7.
כמו כן נקבע, כי איתור המועד הנכון להתגבשותה של עילת תביעה לצורך בחינת תחילת מרוץ ההתיישנות נגזר מהמגמות שמוסד ההתיישנות ביקש להשיג, תוך ניסיון לאזן בין ההגינות כלפי המזיק לבין ההגינות כלפי הניזוק (ת"א (ירושלים) 164/93 כהן פרי ו-3 אח' נ' רמט בע"מ, תק-מח 97(4), 802, עמ' 803, ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח (4) 558).
8.
כפי שעולה מכתבי הטענות בפני
י, רכשו התובעים את דירתם מהגברת בלה אורדן בשנת 1999.
9.
ביום 15.8.1999, עם קבלת החזקה בדירה על-פי הסכם המכר, ערכו בה התובעים שיפוצים, אשר כללו פתיחת יציאה והתקנת דלת למרפסת, המהוות תקרת תוספת הבניה של נתבע 3 בדירתו שבקומת הקרקע. התובעים טוענים כי באותה עת התברר להם כי תוספת הבניה שביצע הנתבע 1 בדירתו שבקומת הקרקע (היא דירת הנתבע 3 דהיום) גבוהה מידי ובולטת מעבר למפלס הרצפה של דירתם. לגרסתם, הכשל שנוצר מהווה מפגע פונקציונאלי, בטיחותי ואסתטי, המונע מהם
את אפשרות הרחבת דירתם.
10.
התובעים טוענים לירידת ערך הדירה כתוצאה מהפגם האמור וכן לעוגמת נפש שנגרמה להם כתוצאה מהרחבת הדירות הסמוכות ואי יכולתם להרחיב את דירתם שלהם. תביעתם מושתתת בעיקרה על עילות נזיקיות של רשלנות, הפרת חובה חקוקות ומטרד ליחיד.
11.
התובעים מבקשים להחיל את הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. לטענתם, יש למנות את תקופת ההתיישנות רק מהמועד בו פתחו את דלת היציאה מהדירה למרפסת, אז כביכול נודעה להם עילת התביעה.
12.
אינני מקבלת טענתם.
13.
לטעמי, התגבשה עילת התביעה כנגד הנתבעים 1-2 במועד ביצוע עבודת ההרחבה נשוא התביעה, ואשר בעטייה נגרמו, לכאורה, הנזקים הנטענים. הנתבע 1 ביצע את עבודות ההרחבה והבניה לפני כ-14 שנים, וזאת בהסכמת גב' אורדן, אשר מכרה לתובעים את הדירה, ואילו הנתבע 2 ערך אז את תוכנית ההרחבה ופיקח על הבניה. עילת התביעה כנגד הנתבעת 4 הינה בגין היתר הבניה שניתן לנתבע 1 בסמוך לביצוע תוספת הבניה בדירתו, ומשכך, נולדה במועד מתן ההיתר.
14.
יתרה מזאת, התובעים רכשו את הדירה

as-is
, ביצעו בה שינויים ללא היתר כדין (עקב כך הוגש כנגדם כתב אישום), והשתמשו בתוספת הבניה למעלה מ-7 שנים (החל משנת 1999) עד למועד בו הגישו את תביעתם. בנסיבות אלו, איני מוצאת הצדקה בדחיית מועד תחילת ההתיישנות, כפי שמבקשים התובעים לטעון.
15.
לאור האמור, והואיל וחלפו למעלה מ-7 שנים ממועד היווצרות עילות התביעה כנגד הנתבעים 1, 2, ו-4, ועד ליום הגשת התביעה, אני קובעת, כי התביעה כנגדם התיישנה, ומשכך, הינה נדחית על הסף.
16.
גם החלתה של הוראת סעיף 89 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), לא תובילנו למסקנה שונה שכן הנזק נגרם, ככל שנגרם,
במהלך שנת 1993, שאז ניתן היתר הבניה ובוצעה ההרחבה. אם ממועד זה
החל מירוץ ההתיישנות, וגם אם מועד גילויו
היה מאוחר יותר, ממילא חלפו למעלה מ-10 שנים מיום היוצרו ועד ליום הגשת התביעה.
17.
אשר לתביעה כנגד הנתבע 3, סבורה אני, כי דינה להידחות על הסף בשל העדר יריבות.
18.
ההלכה היא, כי "בבוא בית המשפט להכריע בשאלה אם לדחות כתב תביעה על הסף אם לאו - עליו לבחון אם מעיון בכתב התביעה ובנספחים המצורפים לו עולה, כי קיימת קרבה בין התובעים לבין הנתבעים אשר אם יינתן לראיות התביעה מלוא המשקל - יחובו הנתבעים בדין" (ת.א. (ת"א) 1285/96

bell helicopter


נ' גילה אלטר
, תק-מח 2000(2), 20826, עמ' 20833).
19.
המבקש טוען כי רכש את דירתו בשנת 1995 לאחר שבדק עם מוכריה כי נתקבלו לגביה ולגבי עבודות הרחבתה כל האישורים. מאז, לא ביצע המבקש כל שינוי בדירה, כזה היכול להוות עילה למטרד, כנטען על ידי התובעים. העילה הנטענת כנגד יתר הנתבעים, כי
פעלו ברשלנות, בחוסר זהירות, בחוסר מיומנות, תוך הפרת חובות שבחוק, וגרמו לתובעים הנזקים והכל כמפורט לעיל", איננה רלבנטית למבקש זה, בנסחבות העניין.
20.
אינני מקבלת טענת התובעים כי עצם החזקה בדירה (שנרכשה לפני שרכשו הם את דירתם) יוצרת עילת תביעה כלפי הנתבע 3. הנני ערה להוראות ס' 44, וסעיף 46 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לפיהן
"מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק." ו "בתובענה על מיטרד ליחיד לא תהא הגנה בכך בלבד שהמיטרד היה קיים לפני שהתובע תפש או רכש את המקרקעין הנדונים.", ואולם,
התביעה הוגדרה על ידי התובעים כ"תביעה כספית בגין ירידת ערך" ולא בעילת המטרד.
התוצאה
21.
לאור האמור לעיל, אני מקבלת הבקשות ומורה על דחיית התביעה על הסף.
22.
לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ד בתמוז, תשס"ז (10 ביולי 2007) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

________________

ריבה ניב, שופטת







א בית משפט שלום 44016/06 דבורה יואב, דבורה רונית נ' אלי דרורי, אלכס זבגורסקי, אשר אהרון ואח' (פורסם ב-ֽ 10/07/2007)