פסקי דין על מלכה רות | פסקי דין על יעקב מלכה | פסקי דין על רובין חברה קבלנית | פסקי דין על יעקב רוזן |

32060/00 א     31/12/2001




א 32060/00 מלכה רות ,יעקב מלכה נ' רובין חברה קבלנית בע"מ ,יעקב רוזן בע"מ




1
בתי המשפט
א 032060/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
30.12.01
תאריך:
כב' השופטת שושנה אלמגור

בפני
:

1 . מלכה רות

2 . יעקב מלכה

בעניין:
התובעות
אלברט בן-פורת

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . רובין חברה קבלנית בע"מ

2 . יעקב רוזן בע"מ
הנתבעים
יוסף עציון

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
התובעים רכשו את הדירה, נשוא התביעה, בגוש 6424 חלקה 56 ברחוב חנה סנש 20 בהרצליה, (להלן: "הדירה") מאת הנתבעות, שהינן חברות קבלניות לבנייה אשר בנו את הדירה. הדירה נמסרה לידי התובעים ביום 25.06.93. התובעים תובעים פיצויים בגין ליקויי בניה בדירתם ונזקים נוספים שנגרמו בשל הפרת התחייבויות הנתבעים כלפיהם. לכתב התביעה צורפו שתי חוות דעת מטעם התובעים. מטעם בית המשפט מונה ירמיהו יעקבי, מהנדס בנין ושמאי מקרקעין (להלן: "המומחה"). המומחים מטעם התובעים לא הובאו לעדות ואילו המומחה זומן על ידם ונחקר על חוות דעתו. לפיכך עומדת בפני
בית המשפט חוות דעתו של המומחה בלבד.

להלן בקצרה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

1. בין התובעים לבין הנתבעים נכרת ביום 08.07.92 חוזה מכר (להלן: "ההסכם") לפיו התחייבו הנתבעים לבנות את הדירה ולמסרה לתובעים לא יאוחר מיום 31.01.93 (סעיף 7 להסכם). בהתאם לסעיף 7 דנן, זכאים היו הנתבעים למסור את הדירה באיחור של שישים יום, מבלי שיחשב הדבר משום הפרת חוזה. בסיפא של הסעיף נקבע כי איחור מיום זה ואילך, יחייב את הנתבעים בפיצוי מוסכם בסך 23$ עבור כל יום איחור.

2. התובעים קיבלו את החזקה בדירה רק ביום 25.06.93, מועד בו חתמו על מסמך המאשר את מסירת הדירה, כמו גם על קבלת פיצוי בסך בשקלים השווה ל - 2000$ עבור פיגור במסירת הדירה וזיכוי עבור מטבח.
3. לאחר שקיבלו את החזקה בדירתם, גילו התובעים ליקויים בבניה וכן מצאו כי לא קוימו התחיבויות הנתבעות להפעלת מועדון ספורט במתחם הבניין והקמת חברה לתחזוק הבניין.

דיון:

1. פיצויים בגין ליקויי בניה :

לטענתם, שלחו התובעים מספר מכתבים לנתבעים ובהם הודיעו להם על הליקויים שנתגלו בדירה. (מכתב מיום 11.07.93, נספח ה' לכתב התביעה; מכתב מיום 13.09.93, נספח ו' לכתב התביעה). משלא תוקנו הליקויים דנן, שלחו ביום 23.02.95 מכתב נוסף ובו צירפו חוו"ד של המומחה מטעמם. מכתב זה, כמו גם מכתבים נוספים מאת התובעים, לא זכה להתייחסות, (נספח ח' לכתב התביעה). לטענת התובעים גם מששלחו הנתבעות פועלים לדירה, הם לא תיקנו את הטעון תיקון.

לטענת הנתבעים, כפי שעולה מסעיפים 22 עד 32 לתצהירו של מר יעקב רוזן, מנהל הנתבעת 2 (להלן: "רוזן"), הליקויים טעוני התיקון תוקנו ע"י הנתבעות.

יש לציין כי לא זו בלבד שרוזן אינו מספק אי אילו הוכחות לתיקונים אילו, אלא אף עדותו, כפי שעולה מחקירתו מיום 02.05.01, מעוררת סימני שאלה כפי שיפורט להלן.

חוות הדעת של המומחה, עליה נחקר, לא נסתרה והיא מפרטת נזק בסך של 12,200 ₪ בגין ליקויי הבניה. הנתבעים אף מכירים בה במסגרת סיכומיהם (ראו פרק ג' "ליקוי בנייה" סעיף 11 עמוד 4).

בנוסף מצאתי כי עדותו של רוזן היתה סתמית ולא נתנה מענה רציני לבעיית לקויי הבנייה.
"ש: סעיף 28 אתה יכול לאמר לגבי הדירה הספציפית שהכל נעשה לפי מה שכתוב בתצהיר.
ת: כן. דווח לי שהכל טופל
ש: אז איך זה נמצאו ליקויים.
ת: יש מוסדות של מומחים שמסתובבים בבתים ומפרסמים כרטיסי ביקור....... (כך במקור - ש.א.) אני מוצא את זה בתיבות הדואר.
ש: גם מומחה בית משפט.
ת: ... (כך במקור - ש.א.)"
(עמ1 17 לפרוטוקול ש' 1-20)

לפיכך אני קובעת כי יש לקבל את חוו"ד המומחה בסוגיית ליקויי הבניה במלואה ולפסוק לתובעים פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 12,200 ₪.

2. פיצוי בגין הפרת התחייבות הנתבעים לתפעל "קאנטרי קלאב"/ "מועדון ספורט"

התובעים טוענים כי הסתמכו על קטלוג (נספח ב' לתצהיר התובע) לפיו בשכונת המגורים תבנה ותופעל בריכת שחיה. בנוסף, מפנים התובעים לסעיף 23 (ט) להסכם, הקובע כדלקמן:

"כמו כן הובהר לרוכש כי תוך מהלך הקמת הפרויקט יוקם
ויבנה בתחום הפרויקט מועדון בריאות כולל בריכת שחיה
ומתקני שירות שונים להנאת דיירי הפרויקט וכל רוכש יוכל
להצטרף כחבר המועדון בהתאם לתקנון שייערך במועד
מתאים לכך". (ההדגשה שלי - ש.א.)

לטענת התובעים מחייב הסעיף את הנתבעות בבניית מועדון הבריאות (להלן: "מועדון הספורט") והוא נבנה כשש שנים לאחר מסירת החזקה בדירה. מועדון הספורט תופעל ע"י חברת "שווה מרכזי ספורט ונופש בע"מ" (להלן: "שווה") במשך תקופה של כחמישה וחצי חודשים ואז ללא כל התראה, הפסיקה שווה את תפעול מועדון הספורט ונעלמה עם הכספים ששולמו לה כדמי מנוי. לטענת התובעים הנתבעים גרמו להם נזק בהפרת התחייבותם לבנות את מועדון הספורט הן אשר למועד הקמתו והן בשל אי תפעולו.

הנתבעים מכחישים הטענה כי התובעים התבססו על הקטלוג בעת רכישת הדירה. לטענת הנתבעים, המפנים לסעיף 23 (ט) להסכם, הובהר כי:

"... תוך מהלך הפרויקט יוקם ויבנה בתחום הפרויקט מועדון
בריאות כולל בריכת שחיה ומתקני שירות שונים להנאת דיירי
הפרויקט...".

לטענת הנתבעים הם התחייבו לבניית הבריכה במהלך הקמת הפרויקט, ולטענתם טרם הסתיימה בנייתו, טענה אשר לא הוכחה מה עוד שהפעלת הבריכה החלה כבר בעבר.
לטענת הנתבעים, הובהר לתובעים כי תבנה בריכת שחיה, ללא כל התחייבות נוספת. חברת "שווה" הפסיקה את הפעלת הבריכה, כנראה מטעמי תקציב. לטענת הנתבעים, נכון ליום 29.04.01 מתנהל משא ומתן עם נציגי ועד הבית להפעלת הבריכה.
למכתב שצורף לתצהירו של רוזן, עליו חתום עו"ד עציון, מצורף פרוטוקול המציין שמותיהם של הנוכחים בישיבה.

הנתבעים לא הביאו לעדות אף לא אחד ממשתפי אותה הישיבה, וכן לא השכילו להוכיח התקדמות כלשהי או מציאת פתרון להפעלתה הבריכה נכון למועד סיום הבאת הראיות מועדון הספורט, לרבות הבריכה, אינם מופעלים.

יש לציין כי לא זו בלבד שרוזן אינו מספק אי אילו הוכחות להתקדמות במשא ומתן זה, אלא אף עדותו, כפי שעולה מחקירתו מיום 02.05.01 (עמוד 14 שורה עד עמוד 15 שורה 3 לפרוטוקול), מביאה למסקנה כי הוא מודע לחובת הנתבעת על פי ההסכם לבנות מועדון ספורט ולא רק בריכה, כדבריו, וכי אי תפעולו מחייב אותו לנקוט צעדים להפעלתו. ואדגים:

"ש: אני מפנה אותך לסעיף 29 (ט)..... תאמר לי מה כלול במבנה של בריכת השחיה בפועל.
ת: ג'קוזי, אולם אירועים, משרד, יש אולם אחד שמשמש כאולם כושר.
ש: מתי הסתיימה בניית כל המתקנים האלה
ת: לא זכור לי
ש: בשנת 98' ערכתם הסכם עם חברת שווה להפעלת המקום, לדיירים לא היה

שום קשר להסכם הזה
ת: נכון
ש: גם לא התייעצתם עם הדיירים
ת: לא היינו מחויבים ע"פ החוזה. הקשר היה צריך להיות בינינו ובין המפעיל.
ש: באפריל 99' היה אפשר להפעיל את המקום
ת: כנראה
ש: מי משתמש במבנים ובבריכה הזו
ת: אנו לפעמים משתמשים בזה לצורך ישיבות. זה משמש למשרד.
ש: מתק ימים הליכים בין חברת שווה לביניכם
ת: הם תבעו אותנו
...
ש: למה לא פניתם לחברה אחרת
ת: פניתי לכמה חברות יש לי הצעות. בסוף נסוגו כי צריך להשקיע. פנינו לועדי הבתים והצענו להם שאנחנו מוכנים לתת להם לנהל את המועדון ללא תמורה. אנו ממתינים לתשובה." (ההדגשות שלי - ש.א.)

נראה, אם כן, כי החבות לתפעול מועדון הספורט חלה על הנתבעות, המועדון אינו מתופעל, המשא ומתן הנטען ע"י הנתבעים לא נשא פרי, והנהנות היחידות מאי הפעלת מועדון הספורט הן הנתבעות בשל העובדה כי הן עושות שימוש במתקנים כמשרדים.

חוות הדעת של המומחה, אשר לא נסתרה, מתארת נזק בסך של 49,200 ₪, בגין אי הפעלת מועדון הספורט בעבר ובעתיד (פרוטוקול מיום 02.05.01, עמוד 6 שורות 19 - 20).
המומחה מבהיר כי ערך הנכס עולה בעקבות קיומו של מועדון הספורט לשימוש דיירי הפרוייקט וכי העדרו או אי תפעולו מוריד מערכו. המומחה היוון את שווי המועדון למשך 40 שנה. עדותו לא נסתרה, כאמור, ולפיכך יש לקבלה.

לפיכך, אני קובעת כי בגין אי הפעלת מועדון הספורט בעבר ולעתיד יפוצו התובעים בסכום של 49,200 ₪.

3. פיצוי בגין הפרת התחייבות התובעים להקים חברת ניהול לתחזוק הבניין:

התובעים טוענים כי הנתבעות התחייבו שאת הבניין תנהל, תשמור, תתחזק ותנקה חברת ניהול. לטענתם, הפרו הנתבעים את התחייבותם ובכך גרמו נזק לתובעים.

לטענת הנתבעים, כפי שעולה מסעיף 38 לתצהירו של רוזן, התחייבו הנתבעים להקים חברת ניהול "בבוא הזמן".

התובעים מפנים לסעיף 23 (ח) להסכם הקובע כדלקמן:

"לצורך שמירה, אחזקה וניקיון הרכוש המשותף תוקם חברת ניהול וכל דיירי הפרויקט יחתמו בבוא הזמן על הסכם ניהול עם אותה חברת ניהול כפי שתנוסח ע"י עוה"ד של הפרויקט. מוסכם כי אותה חברת ניהול תנהל את הפרויקט בצורה סבירה ומקובלת ותגבה את שכרה בהתאם ובאופן סביר".

ניסיונו של רוזן לפרש את הסעיף כהתחייבות להקים חברת ניהול במועד בלתי מוגדר לא צלח, שכן ברור על פי לשון הסעיף כי המילים "בבוא הזמן" מתייחסות למועד החתימה של הדיירים עם חברת הניהול, אשר תוקם עם סיום הבניה.

יתר על כן, פרוש סביר לסעיף זה, גם בהנחה שהצדדים לא קבעו מועד להקמת חברת ניהול על ידי הנתבעות, הוא מספר חודשים לאחר אכלוס הבניין. במקרה זה כבר עברו מספר שנים מאז אכלוסו והנתבעות לא עמדו, על כן, בפרק זמן סביר להתקשרות עם חברת אחזקה.

ולעניין זה חקירתו של רוזן (פרוטוקול מיום 02.05.01, עמוד 18 שורה 27 ועד עמוד 19 שורה 7):

"ש: סעיף 38 מה אתה רוצה לאמר שלא צריך להקים חברת ניהול?
ת: לגבי חברת ניהול דיירי בתים התנגדו. הדיירים התנגדו שנקים חברת ניהול אם אנחנו היינו מקימים חברת ניהול ההוצאות היו גבוהות יותר. ועד בית לא מקבל שכר וכמה שפחות הוצאות ואנחנו הנחנו להם. עד לפני שנה טיפלנו בשטחים הציבוריים עד שהפסקנו.
ש: יש לך מסמכים בכתב?
ת: אין לי מסמכים בכתב" (ההדגשות שלי - ש.א.)

נראה אם כן, כי לעזות המצח של רוזן אין גבול, ומשאינו מצליח להסביר את הכשל בהקמת חברת הניהול, מנסה - אך לא בהצלחה - להטיל אשמה זאת לפתחם של התובעים. ואולם על הקמת חברת הניהול ותשלום שכרה הסכימו הדיירים עוד בחתימתם על ההסכם, כלשון סעיף 23 (ח) שבו.

גרסתו של רוזן, שאינה מהימנה ואינה מקובלת עליה, אינה נתמכת בעדות של מי מהדיירים בפרויקט או מסמכים רלבנטיים. לפיכך לא נותר לי אלא לקבל את חוות דעתו של המומחה שלא נסתרה ואשר העריכה נזק בסך 6,100 ₪ בגין הפרת ההתחייבות להקמת חברת הניהול.

לפיכך, אני קובעת כי בגין הפרת ההתחייבות להקמת חברת הניהול יפוצו התובעים פיצוי בסך של 6,100 ₪.

4. נזקים בשל אי מסירת הדירה במועד המוסכם:

לטענת התובעים, התחייבו הנתבעים, בסעיף 7 להסכם, למסור את החזקה בדירה עד ליום 31.01.93. בהתאם לסעיף 7 דנן, אמנם זכאים היו הנתבעים למסור את הדירה באיחור של שישים (60) יום, מבלי שיחשב הדבר משום הפרת חוזה, אך בסיפא של הסעיף דנן נקבע כי איחור מיום זה ואילך, יחייב את הנתבעים בפיצוי מוסכם בסך 23$ עבור כל יום איחור. בפועל נמסרה החזקה בדירה רק ביום 25.06.93. במועד מסירת הדירה חתמו התובעים על מסמך המאשר את מסירתה, כמו גם על קבלת פיצוי בסך 2000$ עבור פיגור במסירת הדירה וזיכוי עבור מטבח (להלן: "כתב הוויתור").

לטענת התובעים, נמסרה הדירה באיחור של 146 יום, ולפיכך על הנתבעים לשלם להם סך השווה ל - 23 $ x 146 יום, משמע 3,358$ ובהפחתת 1300$ שכבר קיבלו עבור האיחור.
לטענת התובעים כתב הוויתור נחתם תחת אילוץ ולכן אין הם מחויבים על פיו.

אני דוחה טענות התובעים אשר לכתב הוויתור. עיון במסמך מגלה כי התובע השכיל לשנות, בכתב ידו, את האמור והמודפס במסמך ולהוסיף בו מספר הערות. תמוהה, אם כן, הטענה כי התובע, פרקליט במקצועו, שינה מספר סעיפים במסמך, והוסיף סעיפים אחרים, לרבות לגבי הפיצוי בגין איחור במסירת הדירה:

"אני מאשר כי קבלתי זיכוי עבור פיגור במסירת החזקה וזיכוי עבור מטבח בסך 2000$".

וכן הוסיף הערה כדלקמן:

"אין באמור בכתב זה כדי לגרוע באחריות להסכם בעניין בדק הדירה ותיקונה כאמור בהסכם".

אך נמנע מלהוסיף הערה דומה בסעיף המתיחס לאיחור במסירה כגון שאין בזיכוי משום סילוק סופי של תביעת הפיצויים בגין האיחור במסירת הדירה. משלא הוסיף הערה זו, מושתק התובע מלטעון לפיצוי נוסף בגין איחור במסירת הדירה. הוא חתם על כתב הוויתור לאחר שבא על סיפוקו בכל הקשור לפיצויי איחור במסירה ואין ממש בטענתו על כי המסמך נחתם באילוץ.

במאמר מוסגר יש לציין כי סכום הפיצוי בסך 1300$, ששולם בגין האיחור עוד לפני הגשת התביעה, מצטייר כפשרה נאותה.
5. פיצוי בגין אי רישום הדירה ע"ש התובעים בלשכת רישום המקרקעין:

לטענת התובעים, התחייבו הנתבעות לרשום את הבניין בפנקס הבתים המשותפים מוקדם ככל האפשר, וכן לרשום את הדירה על שם התובעים בלשכת רשום מקרקעין תוך 12 חודשים מיום רישום הבניין המשותף. הדירה עדיין לא נרשמה על שם התובעים. מוסיפים התובעים וטוענים, כי הנתבעים התחייבו, באמצעות פרקליטם, כלפי בנק משכן (הבנק בו נטלו התובעים משכנתא), שלא יאוחר מינואר 1996 יעבירו את הדירה על שמם. (נספח כ' לכתב התביעה).
לטענת הנתבעים, כפי שעולה מסעיפים 32 - 38 לתצהירו של רוזן, טרם נרשם בית משותף, שלא באשמתם ולפיכך אין באפשרותם לרשום את דירת התובעים בלשכת רישום המקרקעין, ומשום כך הרי שלא הפרו כל התחייבות כלפי התובעים. לטענת הנתבעים נרשמה הערת אזהרה לזכות התובעים, ולפיכך לא נפגעה זכותם הקניינית. לטענת הנתבעים, ביום 04.04.00 הועבר למנהל מקרקעי ישראל כל החומר הנדרש לשם רישום הבניין כבניין משותף. לפיכך, טוענים הנתבעים, שטענות התובעים הינן בטרם עת ואינן מוצדקות. מוסיפים וטוענים הנתבעים, כי ההתחייבות כלפי בנק משכן לא מקימה לתובעים כל עילה.

איני רואה לנכון לדון במשמעות אי הרישום הואיל והתובעים לא הוכיחו את נזקם. התובעים אינם תובעים פיצוי מוסכם בגין הפרה זו, אלא נזק מיוחד, אשר לא הוכח.

בת.א 1518/91 (מחוזי ת"א) טייב דניאל נ' ציטיאט חברה להשקעות ובנין בע"מ ואח', בו התבררה סוגיה העוסקת באי רישום הדירה, כאשר לא היה בחוזה אזכור ספציפי, הן לגבי התחייבות החברה הקבלנית לרישום תוך פרק זמן מסוים, והן לגבי פיצוי מוסכם, נקבע כי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) התש"ל - 1970 מחייב הוכחת נזק בגין ההפרה, נזק אשר לא הוכח במקרה שבפני
. בחקירתו של התובע (פרוטוקול מיום 02.05.01 עמ' 12 שורה 20) הוא מודה כי:

"...אי אפשר לכמת שהדירה רשומה על שמי ושאני לא ישן טוב בלילה..."

לא השכיל התובע להצביע על נזק שנגרם לו.

הערת אזהרה נרשמה לטובת התובעים וזכויותיהם בנכס הובטחו. אשר על כן התובעים לא הוכיחו כל נזק בגין אי הרישום ולפיכך לא נותר לי, אלא לקבוע כי אינם זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה.

6. 6. פיצוי בגין הפרת הבטחה לחניה מוגדרת:

לטענת התובעים הובטח להם מפורשות כי מיקום החניה, שתעמוד לרשותם, משקיף למרפסת דירתם.

לטענת הנתבעים מעולם לא התחייבו למיקום חניה ספציפי עבור התובעים.

אקדים ואציין כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי נגרם נזק בשל העובדה שמקום החניה שהוקצה להם, אינו זה אשר לטענתם הובטח להם.

המומחה בתשובה ו' לשאלות ההבהרה מטעם התביעה, מציין כי:

"קשה להעריך את ההבדל בשווי בין שני המקומות. הייתי אומר בסביבות 2000 ₪ , זאת אלמלא המחסום החשמלי. המחסום החשמלי כפי שהוקם גורם לחניה הקיימת להיות עדיפה על פני האחרת".
(ההדגשה שלי ש.א.)

גם התרשמותו של ביהמ"ש מהעדויות היא כזו כי אין הבדל בין מיקום החניה לה טוען התובע לבין זו שניתנה לו בפועל. ההפך הוא הנכון, התובעים קיבלו חניה סגורה במחסום חשמלי עובדה המעלה את ערכה של החניה שניתנה להם אל מול זו לה הם טוענים. לא שוכנעתי כי נגרם לתובעות נזק כלשהו כתוצאה משינוי במקום החניה.

לפיכך אין כלל צורך לדון במחלוקת בין הצדדים באם אכן הובטח מקום ספציפי לתובעים.
7. טענות נוספות:

א. לטענת התובעים, כפי שעולה מסעיף 20 לכתב תביעתם, כתוצאה מביצוע עבודות התיקונים הנדרשות בדירה יאלצו להפסיד כשבעה ימי עבודה, אותם מעריכים התובעים בסך של 3,000 ₪. כמו כן, תובעים התובעים את החזר שכר הטרחה אותו שילמו למומחים מטעמם, בסך 4,776 ₪. בנוסף, תובעים התובעים נזק לא ממוני בשל עגמת נפש.

לטענת הנתבעים, התובעת 2 אינה עובדת. בנוסף, טוענים הנתבעים, כי התובעים לא צירפו כל תמיכה לטענתם בדבר אובדן ימי עבודה.

התובעים לא השכילו להוכיח את טענתם בדבר מספר ימי העבודה העלולים להיחשב כאבודים, כמו גם לא צירפו תלושי משכורת או הוכחה אחרת המצביעה על הנזק שייגרם להם בשל אובדן ימי העבודה.
המומחה יעקבי, אשר נחקר בסוגיה, פרוטוקול מיום 02.05.01, עמוד 4 שורות 19-20 מעיד כי: "...לא הבאתי בחשבון את ביטול זמנו של בעל הבית שהוא במקרה זה כ - 15 שעות". עדות זאת, בסוגיה הרלבנטית, לא נסתרה, ואני מקבלת אותה במלואה.

יתר על כן, כאמור לעיל, התובעת אינה אישה עובדת ועל כן תוכל לשהות בבית בזמן התיקונים ללא כל הפסד של ימי עבודה.

ב. משהכרעתי לזכות התובעים בסוגיית ליקויי הבניה, והפרת ההתחייבויות להקים את מועדון הספורט וחברת הניהול, אני מוצאת לנכון לפצותם בגין שכר הטרחה אותו שילמו למומחים מטעמם, בסך 4,776 ₪.
ג. אין ספק שלתובעים נגרמה עגמת נפש בשל לקויי הבנייה כמו גם בשל הפרת ההתחייבויות להקמת חברת הניהול ומועדון הספורט. לצורך הערכת הפיצוי יש לקחת בחשבון מחד, כי המדובר בפרויקט שאמור היה להיות בעל סטנדרט בניה גבוה מהממוצע, וכי הנאתם של התובעים מדירתם אכן נפגעה, כמו גם רמת חייהם. מאידך אין המדובר בליקויים בעייתיים בדירתם, או פגיעה בלתי הפיכה ברמת ואורח חייהם . יחד עם זאת העדר מועדון הספורט לנוחותם גורם ויגרום לעגמת נפש והם זכאים לפיצוי בגין כך.

בשוקלי את נסיבות העניין מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי בגין עגמת הנפש על סך של 15,000 ₪.

ד. אדון בקצרה בסוגיית מחיקת התביעה מחמת התיישנות, כפי שעלתה בסיכומי הנתבעים.

קביעת המועד לתחילת היווצרות העילה חשובה לעניין חישוב תקופת ההתיישנות. על פי סעיף 6 לחוק תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. דירת התובעים הועברה לחזקתם רק ביום 25.06.93 ולכן זהו המועד הראשוו ממנו היו יכולים לאתר את ליקויי בניה, כמו גם לתת את הדעת לגבי הפרת התחייבויות הנתבעים, כפי שצוינו דלעיל. לפיכך משהוגשה התביעה ביום 14.03.00 הרי שעמדו התובעים במירוץ ההתיישנות.

לסיכום:

אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 67,500 ₪ הכולל פיצויים בגין ליקויי הבניה, אי הפעלת מועדון הספורט והפרת ההתחייבות להקמת חברת הניהול, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום חוות דעת המומחה ועד מועד התשלום בפועל.

סך של 15,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.

סך של 4,776 ₪ בגין תשלום למומחים.

סכומים אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעים לרבות שכר טרחת המומחה מטעם ביהמ"ש, אגרה ושכר טרחת עו"ד בסך השווה ל - 20% מהסכום הפסוק בצירוף מס ערך מוסף.

ניתן בלשכתי היום 30 לדצמבר בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

שושנה אלמגור
, שופטת









א בית משפט שלום 32060/00 מלכה רות ,יעקב מלכה נ' רובין חברה קבלנית בע"מ ,יעקב רוזן בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/12/2001)