פסקי דין על יעקובי יעקב | פסקי דין על יעקובי טלי | פסקי דין על יורו ישראל (י.ש.) | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון |

691/08 ברע     12/01/2009




ברע 691/08 יעקובי יעקב, יעקובי טלי נ' יורו ישראל (י.ש.) בע"מ, מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון




בעניין:

בתי המשפט

2

בבית המשפט המחוזי בירושלים
בר"ע 691/08


בפני

כבוד השופטת אורית אפעל גבאי


12/01/2009



בעניין
:
1. יעקובי יעקב

2. יעקובי טלי

המבקשים


- נגד -



1. יורו ישראל (י.ש.) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיטל כהן

2. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)




המשיבים





בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-משפט לתביעות קטנות בירושלים שניתנה ביום 2.10.08 בתיק ת"ק 5269/07 על-ידי כב' השופטת א' שניידר.





פסק דין

בבית משפט לתביעות קטנות התבררה תביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבה 1, חברה קבלנית (להלן: המשיבה) לתשלום סך של 17,800 ₪ בגין איחור במסירת דירה שרכשו מן המשיבה בשכונת הר חומה בירושלים, במסגרת הסכם שנערך ביום 25.9.01 (להלן: ההסכם). המבקשים טענו, כי המשיבה איחרה במסירת הדירה במשך חמישה חודשים מיום 21.4.02 עד "מהלך חודש ספטמבר" 2002 (המועד שנקבע בהסכם למסירת הדירה הוא 21.1.02, אך ההסכם קובע גם כי איחור של 90 יום לא ייחשב כהפרת ההסכם – כך לפי הטענה). המבקשים תבעו פיצוי בסכום של 2,000 $ בגין האיחור במסירה (פיצוי מוסכם בסך 100 דולר לחדר
x
4 חדרים
x
5 חודשי איחור). יתרת סכום התביעה נתבעה כפיצוי בגין תיקון נזקים בדירה (בעיות ניקוז ונזילות), הוצאות טלפון, נסיעה, טרחה, אובדן זמן ועוגמת נפש.

המשיבה התגוננה נגד התביעה והגישה הודעה לצד ג' נגד המשיבה 2, בטענה כי האיחור במסירה, ככל שהיה, נגרם בשל אי השלמת עבודות הפיתוח במועד.

המשיבה 2 טענה, כי על-פי ההסכם בינה לבין המשיבה היה עליה להשלים את עבודות הפיתוח עד ליום 21.6.02.

בפסק דינו קבע בית משפט קמא, כי אכן המשיבה 2 היתה אמורה לסיים את התחייבויותיה ביום 21.6.02. ואולם, המשיבה התחייבה כלפי רוכשי הדירות למסור את הדירות ביום 21.1.02, ולכל המאוחר ביום 21.4.02. עוד נקבע, כי "אין לנתבעת [המשיבה] להלין אלא על עצמה כי התחייבה כלפי התובעים [המבקשים] על מועד מסירה מוקדם מזה שנקבע בינה לבין צד ג'...". בהמשך נקבע, כי המשיבה תפצה את המבקשים על האיחור במסירת הדירה בתקופה שבין 21.6.02 ועד 21.8.02, הוא המועד בו נמסרה הדירה למבקשים. בית המשפט הוסיף, כי המשיבה 2 תשלם למשיבה סכום זה, שכן המדובר באיחור שנגרם בעטיה. בית המשפט דחה את התביעה באשר לנזקים הנוספים שהמבקשים טענו להם, בשל כך שלא הוכחו. לסיכום, בית המשפט חייב את המשיבה לשלם למבקשים סך של 800$ בשקלים בגין איחור של חודשיים במסירת הדירה ואת המשיבה 2 לשלם למשיבה אותו סכום. בית המשפט קבע, כי לא ייעשה צו להוצאות.

המבקשים מלינים על פסק דינו של בית משפט קמא בכמה עניינים: האחד, אי פסיקת פיצויים לזכותם של המבקשים בגין האיחור במסירת הדירה מיום 21.4.02 ועד 21.6.02; השני, אי פסיקת פיצויים בגין חודש ספטמבר 2002; השלישי, אי פסיקת פיצויים בגין ראשי הנזק הנוספים, על אף שצורפו לכתב התביעה צילומים המעידים על רטיבות. עוד נטען, כי היה מקום לפסוק לזכות המבקשים הוצאות משפט.

המשיבה התנגדה לכך שאדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, אך לא נימקה את התנגדותה. לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשים, המשיבה והמשיבה 2, אני סבורה כי לא ייפגעו זכויות הצדדים אם אדון בבקשה כבערעור, ולגופו של עניין החלטתי לקבל את הערעור בחלקו.

נראה, כי שגגה נפלה תחת ידו של בית משפט קמא אשר חרף קביעתו כי המשיבה איחרה במסירת הדירה למבקשים במשך ארבעה חודשים (מיום 21.4.02 עד 21.8.02) לא קבע פיצוי בגין שני חודשי האיחור הראשונים. ואולם, עיון בהסכם מעלה, כי לא נקבע בו שאיחור של 90 יום לא יזכה בפיצוי, כסברת המבקשים ובית המשפט, אלא כי איחור של עד 120 יום לא יזכה בפיצוי. כך נקבע במפורש בסעיף 6(ו) להסכם (וראו סעיף 2 לטענות לגוף התביעה בכתב ההגנה שהגישה המשיבה). משמעות הדברים היא, כי המבקשים זכאים לפיצוי בגין חודש איחור אחד נוסף ולא שניים (מיום 21.5.02 עד 21.6.02). מעבר לכך, לא ראיתי להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא בדבר מועד מסירת החזקה (21.8.02), ולכן המבקשים אינם זכאים לפיצוי בגין עוד חודש (חודש ספטמבר).

אשר לנזקים הנוספים, אלה אכן לא הוכחו. בית משפט קמא ציין, כי לא הוגשו חשבוניות המתייחסות לתיקונים שנעשו בדירה. זו אינה דרך ההוכחה היחידה, וניתן היה להוכיח קיומם של ליקויים גם בדרכים נוספות (למשל, על-ידי הגשת חוות דעת מומחה). ואולם המבקשים הסתפקו בצירוף צילום של מה שנראה כנקודת רטיבות בתקרה הנראית כגג מרפסת (בהגדלה), ובכך אין כדי ללמד דבר על נזקיהם בגין העדר ניקוז או נזילות.

על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לקבל את הערעור במובן זה שעל המשיבה יהיה לשלם למבקשים סכום נוסף של 400 $ בשקלים לפי השער היציג של הדולר ביום הגשת התביעה (23.12.07) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד התשלום בפועל. למען הסר ספק מובהר, כי חיוב זה מוטל על המשיבה והיא אינה זכאית לשיפוי מן המשיבה 2, אשר היתה רשאית לסיים את עבודות הפיתוח עד ליום 21.6.02. כמו כן, תישא המשיבה בהוצאות המבקשים בבקשה לרשות ערעור בסכום של 600 ₪, נכון להיום.


ניתן היום, ט"ז בטבת תשס"ט (12 בינואר 2009), בהיעדר.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


אורית אפעל-גבאי, שופטת








ברע בית משפט מחוזי 691/08 יעקובי יעקב, יעקובי טלי נ' יורו ישראל (י.ש.) בע"מ, מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (פורסם ב-ֽ 12/01/2009)