פסקי דין על אמאב תחבורה (1995) בע"מ | פסקי דין על אייל גור מזון איכות בע"מ

4471/03 בשא     27/07/2003




בשא 4471/03 אמאב תחבורה (1995) בע"מ נ' אייל גור מזון איכות בע"מ




1
בתי המשפט

בשא004471/03
בית משפט השלום ירושלים
27/07/2003
תאריך:
כב' השופטת עירית כהן

בפני
:
אמאב תחבורה (1995) בע"מ

בעניין:
המבקשת
תמיר דורון

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
אייל גור מזון איכות בע"מ
המשיבה
ירצון אהוד

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה
1. המבקשת הנה בעלת הזכויות בשני נכסים ברח' יד חרוצים 4, באחד היא עושה שימוש ואת השני היא השכירה למשיבה.
ביום 15.6.03 הגישה המבקשת בקשה דחופה למתן צו מניעה וצו עשה זמניים.
בבקשה נטען כי המשיבה מבצעת עבודות ושינויים בנכס המושכר לה על ידי המבקשת ברח' יד חרוצים 4 בירושלים.
עוד נטען כי המשיבה התקינה קומפרסור בניגוד לחוזה השכירות בינה לבין המבקשת ובניגוד לדין ותוך הפרת זכות הקניין שלה.
2. בבקשה עותרת המבקשת למתן צו אשר יורה למשיבה להפסיק את ביצוע העבודות והשינויים וכן יורה לה להסיר את הקומפרסור ולהפסיק את פעולתו.
3. לטענת המשיבה הבקשה טרדנית וקנטרנית, הוגשה בחוסר תום לב, ובבסיסה סכסוך שכנים, כאשר טענות המבקשת הן סביב מדחס קטן המורכב על קיר בלוקים חשוף בבניין תעשייתי באזור התעשייה. ביחס לעבודות הבניה והשינויים הצהירה המשיבה כי במושכר לא מתבצעות כיום כל עבודות שהן.
בתצהיר שצורף לתגובת המשיבה הצהיר מנהל המשיבה, אייל גור, כי:
"סילוק המדחס כמבוקש על ידי המבקשת יגרום להפרת המצב הקיים באופן בלתי הפיך, ימנע אפשרות שימוש במקרר שבמושכר ימנע כליל את השימוש במחסן ויגרום לנו נזק עצום ומיותר."
4. ביום 17.6.03 התקיים דיון במעמד שני הצדדים. במהלך הדיון התברר כי כיום לא מבוצעות עבודות במושכר וכי גם בעבר לא בוצעו עבודות, אלא הותקן חדר קירור אשר מורכב בתוך חלל המחסן. אייל גור העיד בעניין זה:
"ש. האם בניתם במקום חדר קירור
ת. לא. יש שם מקרר. מדובר בשעה הרכבה.
ש. איך הרכיבו אותו
ת. יש פלטות מאלומיניום שמחברים אותן, זה לא בנייה, אפשר להסיר
אותם תוך שעתיים."
מנהל המבקשת נשאל והשיב:
"ש. האם אתה מתכוון לפלטות מאלומיניום
ת. אני לא יודע
ש. אתה נכנסת לתוך המושכר
ת. כן
ש. מה ראית.
ת. שמתקינים קירות מברזל או אלומיניום, שמו קיר ודלת ותקרה אדם יכול להיכנס לחדר. זה נקרא בעברית חדר קירור."
5. משלא הוכח שמתבצעות עבודות בניה במושכר, אין מקום לתת צו מניעה אשר יאסור את ביצוע אותן עבודות.
6. אשר להתקנת המדחס, המבקשת טענה, ואני מקבלת את טענתה, כי מנהל המבקשת רגיש מאד לרעש, ולכן קיבל נושא הרעש ביטוי בחוזה שנערך בין הצדדים והמשיבה, המכונה בחוזה "השוכר", התחייבה:
"לנהל את עסקו במושכר באופן שלא יגרמו כתוצאה מכך או כתוצאה מהפעלתו למשכיר מטרד, מפגע, ריחות מטרידים, הפרעה או נזק או אי נוחות או רעשים מכל מין שהוא. השוכר מאשר כי ידועה לו רגישותו הגבוהה של המשכיר לרעשים קלים לריחות (כולל ריחות קלים) וכל מפגע קל ככל שיהיה והוא מצהיר שיפעל באופן שלא יגרום לכל מפגע כאמור." סעיף 8 (ז) לחוזה.
7. אני גם מקבלת את טענת המבקשת לפיה, הוכח לכאורה, כי בהתקנת המדחס על הקיר מחוץ למושכר, ללא קבלת אישור המבקשת, הפרה המשיבה את החוזה, ואף פגעה בזכויות הקנייניות של המבקשת, כאחת הבעלים של הרכוש המשותף, אלא שכפי שיפורט להלן, בכך לא די על מנת לתת צו זמני.
8. במהלך הדיון התברר כי בניגוד לאמור בבקשה, הרי בפועל, המדחס אינו מרעיש, וטרוניית המבקשת אינה מתייחסת לרעש, אלא למראה האסטתי של המדחס, במקום בו הוא נמצא.
מנהל המבקשת נשאל והשיב:
"ש.ת. המדחס מפריע לי מאוד. כל פעם שאני נכנס למשרד שלי ואני רואה את המדחס ללא שום כיסוי זה מפריע לי, כי זה חלק מהמושכר שלי. אני רוצה שמה שנמצא בתחום שלי יהיה בסגנון שלי. כל שינוי וכל תליה הייתה צריכה לבוא בהסכמתי, ואם הדבר היה נעשה לא היינו כאן היום."
וכן:
"...היום אני יושב במשרד שלי אני לא שומע את הרעש. אני שומע אותו כשאני נכנס למשרד מבחוץ."
חשוב לציין כי מהתמונות שהוגשו לתיק עולה שמשרדה של המבקשת, הוא החריג באזור המשמש אזור תעשיה, ולא המדחס אשר תלוי לצד חזית המושכר, על גבי רמפה אשר עליה נמצאים לטענת המשיבה מדחסים נוספים.
9. עפ"י תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.
תקנה 363 עוסקת במתן סעד זמני לפני הגשת תובענה וקובעת כי:
"(א) בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין, ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר, שקבע בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו."
10. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, ולמרות שלכאורה הוכיחה המבקשת כי המשיבה הפרה את החוזה ופגעה בזכות הקניין שלה, כאחת הבעלים של הרכוש המשותף. בתלותה את המדחס במקום בו הוא נתלה, הגעתי למסקנה כי אין מקום לתת צו זמני כמבוקש, וזאת לאור מאזן הנוחות ומבחן המידתיות.
11. מהראיות שהוצגו בפני
עולה כי הנזק שייגרם למשיבה אם יינתנו הצווים עולה לאין שיעור על הנזק שייגרם למבקשת אם לא יינתן הצו, שכן מול הפגיעה האסטתית, על השלכותיה על מנהל המבקשת, עומד חוסר היכולת של המשיבה לנהל את עסקיה במושכר ללא המדחס. מתן הצו הזמני בנסיבות אלה יפגע במשיבה במידה העולה על הנדרש בשלב זה של הדיון ועוד בטרם התקיים דיון לגופו של עניין ונשמעו עדי שני הצדדים.
למותר לציין כי אם יתברר בסוף ההליך שהמשיבה אכן הפרה את החוזה וגרמה למטרד, תהיה המבקשת זכאית לפיצוי כספי, ובכך יהיה כדי לאזן בין האינטרסים של הצדדים.
12. עמדתי שלא לתת צו מניעה מתחזקת נוכח העובדה שחוזה השכירות עומד להסתיים בחודש ספטמבר, כך שהמטרד וההפרה ייפסקו ממילא.
13. כפי שנפסק בע"א 93/81 אהרן אליאס ואח' נ' יוחנן שיפר ו2 אח' פ"ד לז(2), 444, בעמ' 449:
"הכלל הבסיסי בעניינים, בהם הפגיעה היא בזכות הקניין של הזולת, הובא בע"א 281/61, בעמ' 2333, לאמור:
"אין אדם יכול לדרוש זכות הנאה כל-שהיא מרכושו של הזולת רק מפני שנוח לו הדבר, או מפני שהוא זקוק לזה ולזולת אין הדבר גורם כל נזק שהוא - אפילו מצבו הקשה של האדם הזה עשוי לעורר אהדה אליו מצד בני - אדם. אין לזהות שיקולים מוסריים עם שיקולים שביושר במשמעות המשפטית, דבר התלוי ברצונו הטוב של הזולת אין לכפות עליו 'רצון טוב' זה על-ידי החלת שיקולים שביושר. עוד לא שמענו על הלכה מעין זו".
אולם בשורה של פסקי-דין קבע בית-משפט זה, כי העיקרון, לפיו נדחה הסעד שביושר מפני הזכות הקניינית, אינו מוחלט. בע"א 233/53, בעמ' 1285 לא סייג אמנם הנשיא אולשן את תחום שיקול הדעת שיש לבית המשפט ואמר, כי "בודאי שבית-המשפט רשאי להחיל שיקולים מבחינת עקרונות היושר", ועם ניסוח כללי זה לא היה שלם כבוד השופט לנדוי [כתוארו אז] בע"א 416/62, בעמ' 865, אם כי היה שותף להחלטה שבע"א 233/53. אולם בהמשך התפתחותה של הפסיקה בנושא הנדון לא זו בלבד שהודגש, כי כאשר מתבקש בית המשפט לתת תרופה, שיסודה בדיני היושר, על יסוד זכות קניינית, אין לבית המשפט אותו שיקול-דעת רחב, הנתון לו בתביעה פוססורית (ע"א 389 /64, בעמ' 229; ע"א 153/67, בעמ' 620), אלא כפי שאמר השופט י' כהן (כתוארו אז) בע"א 749/76, בעמ' 623, שיקול-דעת זה הוא מצומצם למדיי, אם כי "עדיין רשאי בית-המשפט לסרב לתת צו-מניעה, כאשר הנזק הוא פעוט וניתן לפצות בנקל את התובע בתשלום פיצויים ובמקרים מיוחדים אחרים כאשר קיימים טעמים חשובים במיוחד שלא לתת צו מניעה"
וכן:
ואכן סירב בית המשפט להיעתר לבקשת בעלת נכס לחייב שוכר של דירה בנכס להסיר חוט טלוויזיה שהעביר בחצר הנכס והמחבר את מכשירו לאנטנה שבבית הסמוך, כשבמקרה כזה "הפגיעה בזכות המערערת היא אפסית, ולמעשה אין המשיב מסיג את גבולה אלא באופן טכני" (ע"א 782/70, בעמ' 527). כשם שבית המשפט לא נעתר לבעלי דירה, שביקשו להסיר צינור גז שהעבירו בעלי דירה אחרת על פני הקיר החיצון שלהם (של התובעים). גם במקרה זה (ע"א 354/61) נימק בית המשפט את החלטתו בכך, שהפגיעה הממשית בבעלי הקיר זעומה מאוד, והיא בגדר "דבר של מה בכך". הסבל שייגרם למערערים על-ידי מניעת הנחת הצינור על קיר המשיבים וסיכול האפשרות להשתמש בגז, גדול לאין שיעור מאי-הנוחות העלולה להיגרם למשיבים על-ידי השארת הצינור במקומו. אלה נהנים ואלה אינם מפסידים מאומה" (שם, בעמ' 415). בנסיבות כאלה לא ראה בית המשפט מקום להפעיל מכשיר אדיר כוח של צו מניעה "במקרה כה פעוט" (שם, בעמ' 416)."
14. אכן, כפי שטוען ב"כ המבקשת, נפסק ביחס לפגיעה ברכוש המשותף כי:
"אשר לפגיעת בעל דירה ברכוש המשותף בבית משותף ובדירות אחרות שבבית, הובהר בע"א 136/63, בעמ' 1725, כי "אין נפקא מינה אם הפגיעה היא קטנה או גדולה וניתנה לפיצוי נאות אם לא". לדעה, כי בעלי הדירות האחרות צריכים להשלים עם פגיעה ברכוש המשותף, שהיא באמת קלת ערך, "אין סמוכין בלשון החוק, הקובע מפורשות שאין בעל-דירה רשאי לעשות שינויים או תיקונים בדירתו הפוגעים ברכוש המשותף, אלא אם קיבל תחילה הסכמת האסיפה הכללית של דיירי הדירות" (שם, שם). מכאן, שכל פגיעה ברכוש המשותף, גם בלי שניתלווה לה נזק ממשי, דייה כדי להצדיק מתן צו מניעה (וכן ראה: ע"א 395/74, בעמ' 44). את הטעם המעשי לגישה זו ניתן להבין מדברי כבוד השופט מני בע"א 515/65, בעמ' 293, שאם לא זו תהיה עמדתם של בתי המשפט:
"כי אז ייהפך כל חוק הבתים המשותפים לפלסתר, ובמקום שמירת אפיו ושלמותו של הבית המשותף וקיום זכויותיהם וחובותיהם של דייריו ייהפך הנכס להפקר וכל דייר אלים יוכל לינהוג ולעשות בו כטוב בעיניו. אם בנסיבות כגון אלו לא תינתן למערערים התרופה האפקטיבית היחידה שיש בה להחזיר את המצב שלו הם זכאים לקדמותו כי אז ייגרם עיוות-דין משווע למערערים."
אלא שפסיקה זו, אשר אליה הפנתה המבקשת, מתייחסת לצו מניעה כסעד בתביעה העיקרית, ולא לצו מניעה זמני ואין בהחלטתי כדי לפגוע בזכותה של המבקשת לעתור לסעד שכזה בתביעה העיקרית.
החלטתי מתייחסת אך ורק לצו המניעה הזמני, וכאמור, בנסיבות המקרה, לא מצאתי לנכון לתת צו כמבוקש.
15. אני מקבלת את טענת המשיבה לפיה לא הייתה הצדקה במקרה זה להגיש את הבקשה לפני שהוגשה התביעה העיקרית, וגם מטעם זה אין מקום לתת את הצווים כמבוקש.
16. אעיר כי במהלך הדיון חזר מנהל המבקשת מספר פעמים ואמר כי מנהל המשיבה צריך היה לתאם איתו את מקום התליה, של המדחס ואולי הם היו מגיעים להבנה. יש להצטער על כך שהצדדים לא הצליחו להגיע להבנה גם לאחר שהמדחס הותקן.
17. התוצאה היא כי אני דוחה את הבקשה למתן צווי מניעה נגד המשיבה.
18. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ).

ניתנה היום כ"ז בתמוז, תשס"ג (27 ביולי 2003) בהעדר הצדדים.

עירית כהן
, שופטת








בשא בית משפט שלום 4471/03 אמאב תחבורה (1995) בע"מ נ' אייל גור מזון איכות בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/07/2003)