פסקי דין על אלון בר |

1177/02 רעפ     11/02/2002




רעפ 1177/02 אלון בר נ' מדינת ישראל





ב
בית המשפט העליון


רע"פ 1177/02


בפני
: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

המ

בקש: אלון בר
נגד

המשיב
ה: מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 1.1.02 בע"פ 70313/01 שניתן
על ידי כבוד השופטים ד' ברלינר,
ז' המר, נ' אחיטוב

בשם המבקש: עו"ד יגאל טמיר


החלטה

1. בהכרעת דין מפורטת ביותר - שאושרה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - הרשיע בית משפט השלום לתעבורה את המבקש במעשי עבירה של גרימת מוות תוך כדי נהיגת רכב ברשלנות ובגרימת חבלה של ממש תוך כדי נהיגת רכב ברשלנות. עונשו של המבקש נגזר - ובית המשפט המחוזי לא התערב - למאסר לתקופה של 20 חודשים, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, לפסילת הרשיון לתקופה של 10 שנים ולקנס. בקשת הרשות לערער שלפני מופנית כנגד ההרשעה וגזר הדין כאחת.

2. טענות פרקליטו של המבקש מופנות כלפי ממצאי העובדה, המסקנות והקביעות המשפטיות של הערכאות שקדמו לי. אין צורך לומר שבשלב הנוכחי שומה עלי להניח שהתשתית העובדתית - ממצאי העובדה והמסקנות, שישמשו בסיס לדיון - הם אלה שנקבעו בשתי הערכאות הקודמות. לפי ממצאים אלה סטה המבקש שמאלה, בצומת מרומזר, מנתיב המורה נסיעה ישר בלבד לנתיב שלשמאלו במטרה לפנות שמאלה, חסם אותו והתיישר שוב לימינו, לא לפני שנהג ג'יפ שנסע במהירות בלתי סבירה בנתיב השמאלי במטרה להמשיך ישר, לאחר שעקף טור מכוניות שלפניו, התנגש בו קלות. נהג הג'יפ סטה שמאלה ואיבד את שליטתו ברכבו, שעלה על המדרכה ונכנס לתוך פאב. כתוצאה מכך נגרמו מותה של צעירה שישבה בפאב, ופציעתם של אחרים.

בית משפט השלום לתעבורה קבע כי המבקש יצר במעשהו מצב מסוכן שהכשיר את הקרקע למעשהו הרשלני של הנהג האחר וכי הרשלנות המצטברת היא שגרמה לתוצאה הקטלנית. שתי הערכאות שקדמו לי דחו את טענת המבקש כי נהיגתו הרשלנית של הנהג האחר ניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנותו לבין תוצאות התאונה.

3. בבקשת הרשות לערער לפני, המשתרעת על פני 30 עמודים, השיג פרקליט המבקש גם על המסקנות המשפטיות שהסיקו הערכאות שקדמו לי מהנסיבות. אחת מטענותיו היא כי לאור תיקונו של חוק העונשין, תשל"ז1977- בחוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ד1994- וחוק העונשין (תיקון מס' 43) (התאמת דיני העונשין לחלק המקדמי ולחלק הכללי), התשנ"ה1995-, והחלת המבחן של "אדם מן הישוב בנסיבות הענין" שנקבע בתיקון האחרון תחת מבחן ה"אדם הסביר" שוב לא היה מקום להרשיע את המבקש על יסוד התשתית העובדתית שהוכחה. דא עקא, שבענין זה לא פסקו הערכאות שקדמו לי כל הלכה; יתירה מזו: השאלה אם אמנם עומדת התנהגותו של המבקש בנסיבות המקרה הנוכחי במבחן של "אדם מן הישוב בנסיבות הענין" אינה מצדיקה, לדעתי, לשקול לתת לו רשות לערער. גם לפי מבחן זה עשוי הנוהג ברכב לצפות את התנהגותו הרשלנית של אדם אחר והדבר תלוי בנסיבות (שהוכרעו במקרה שלפנינו לחובת המבקש). גם טענותיו של המבקש לגבי ניתוק הקשר הסיבתי אינן מצדיקות לשקול לתת לו רשות לערער בגלגול שלישי, והוא הדין בשאר הטענות שהועלו בבקשה לערער על הכרעת הדין.

שתי הערכאות שקדמו לי - בית משפט השלום לתעבורה ובית המשפט המחוזי - ראו להשוות את עונשיהם של שני הנהגים; אך גם אם יתכן שאפשר היה להגיע לכלל תוצאה אחרת לא שוכנעתי - על יסוד טענות המבקש - שאלה מצדיקות לשקול לתת לו רשות לערער בגלגול שלישי גם בענין זה.

הבקשה נדחית איפוא ללא צורך לבקש עליה תשובה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ב24.2.02- כפי שנקבע.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשס"ב (11.2.2002).


המשנה לנשיא



_________________
העתק מתאים למקור

02011770.
b01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט:
www.court.gov.il






רעפ בית המשפט העליון 1177/02 אלון בר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 11/02/2002)