פסקי דין על כץ אברהם | פסקי דין על כץ ציפורה | פסקי דין על יצחק יצחק | פסקי דין על יצחק חניתה |

12756/05 א     13/01/2009




א 12756/05 כץ אברהם, כץ ציפורה נ' יצחק יצחק, יצחק חניתה




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית המשפט השלום בירושלים
א
012756/05


לפני:
כבוד השופט שמעון פיינברג
-סגן נשיא







1. כץ אברהם

2. כץ ציפורה

בעניין:
התובעים
ד. לייבוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד



נגד




1. יצחק יצחק

2. יצחק חניתה


הנתבעים
משה באדר ואח'

ע"י ב"כ עוה"ד










התביעה שכנגד
ובעניין:





פסק דין


הרקע וטענות הצדדים

1. בפני
תביעה שהוגשה ביום 28/12/05 לתשלום פיצוים בסך 205,196 ₪ בגין נזקים שלפי הנטען נגרמו לתובעים בשל הפרת הסכם מכר על ידי הנתבעים, לפיו התחייבו להעביר את זכויותיהם במשק מס' 32 במושב עגור (להלן: הנחלה או המשק) על שם התובעים (להלן: ההסכם).
במסגרת ההסכם התחייבו הנתבעים, בנוסף להעברת הזכויות במשק, על פירעון כל החובות השיעבודים הרובצים עליו על-פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים), ועל מסירת המשק לתובעים כשהוא נקי מכל חוב או שיעבוד, עד יום 30/8/95, לכל המאוחר.
בפועל, קיבלו התובעים, לפי הנטען, את החזקה במשק במהלך חודש אוגוסט 2003, לאחר שהם התקבלו כחברים חדשים במושב בהחלטת האסיפה הכללית מיום 1/1/03, ולאחר שהם פרעו את חובותיהם של הנתבעים על-פי פסק המשקם שהתמנה מכוח חוק ההסדרים (להלן: המשקם),
שניתן ב
יום 30/12/03.
משלא מילאו הנתבעים אחר התחייבויותיהם כנטען, עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בפיצויים מוסכמים. בנוסף נתבעו פיצוים בגין נזקי התובעים בפועל לפי הפירוט כדלקמן: א) בגין תשלומים ששולמו על ידי התובעים במסגרת הסדר חובות של הנתבעים
;
ב) בשל הוצאות שהוציאו התובעים על תשלום שכר דירה מאז רכישת הנחלה ועד קבלת החזקה בפועל
;
ג) בשל הוצאות משפט שנפסקו לתובעים בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים
;
ד) בגין תשלום למינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) עבור דמי הסכמה להעברת המשק
;
ה) בגין תשלום על ח-ן מיסי ארנונה שחלו על המשק עד לקבלת החזקה בדירה.
לאחר קיזוז של יתרת חיובי התובעים על-פי ההסכם, הועמדו נזקי התובעים על סך של 205,196 ש"ח.

2. בכתב הגנתם מעלים הנתבעים טענת מעשה בית דין בשל השתק עילה לאור פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט פרקש בת.א. 6485/97 (שלום-י-ם) בין הצדדים (להלן: ההליך הקודם) שניתן ביום 28/4/00 ולאור פסק הדין בערעור עליו שניתן בע"א 1261/00 בבית משפט המחוזי בירושלים שניתן ביום 6/1/02 (להלן: הערעור). עוד טוענים הנתבעים כי התביעה ממילא התיישנה, שכן כל העובדות המרכיבות את עילת התביעה הנדונה היו ידועות לתובעים בעת הגשת התביעה בהליך הקודם, מאז עברו למעלה מ-7 שנים עד להגשת התביעה דנן.
לגופו של עניין, טוענים הנתבעים כי ביצוע ההסכם הותנה בתנאי מתלה של אישור קליטת התובעים על ידי המוסדות המיישבים, וביניהם ועד המושב, ומשלא ניתנה הסכמתו אלא ביום 1/1/03, יש לראות בעיכוב זה כפועל יוצא של מחדליהם ומעשיהם של התובעים ו/או ועד המושב. זאת לאור העובדה כי התובעים נמנעו מלפעול על-פי פסק הדין בהליך הקודם, על-פיו הותר להם להפעיל ייפוי-כוח שברשותם החל מיום 1/8/00 למילוי התחייבויותיהם של הצדדים על-פי ההסכם. בנסיבות אלה, נטען כי התובעים אחראים לכל נזקיהם, ולחילופין מיום 1/8/00, ויש לקזז מסכום התביעה כל חוב שנוצר לאחר מועד זה.
לחילופין, טוענים הנתבעים, כי העיכוב במסירת החזקה במשק נגרם בשל סירוב התובעים לקבל את המפתחות לבית ובשל הימנעותם מתשלום התמורה החוזית.
באשר לתביעת פיצויים של התובעים בגין נשיאת התובעים בחובות של הנתבעים למשקם, נטען, כי התובעים הכשילו את קבלת ההפחתות והזיכוים להם היו זכאים הנתבעים על-פי חוק ההסדרים, ולפיכך, התובעים אחראים באופן בלעדי להגדלת החובות של המשק.

3. בבד בבד עם כתב ההגנה הגישו הנתבעים כתב תביעה שכנגד בסך 478,039 ₪ לחיוב התובעים (הנתבעים שכנגד) ביתרת התשלומים על חשבון התמורה החוזית בהתאם להתחייבויותיהם בהסכם (סך השווה ל – 62,000$) ולפיצויים מוסכמים (בסך 15,000$).

הליכים קודמים: ת.א. 6485/97 ובע"א 1261/00 והפ' 723/02
4. בהליך הקודם עתרו התובעים לאכיפת ההסכם על הנתבעים לאחר שהנתבעים הודיעו לתובעים במכתב בא-כוחם מיום 14/10/96 על ביטול ההסכם עמם, או לחילופין ליתן

פסק דין
המצהיר שבסמכותו של ב"כ התובעים להפעיל את יפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן למילוי ההתחייבויות על-פי ההסכם. יצוין, כי התביעה המקורית הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 31/12/96, אשר בהחלטתו מיום 6/4/97 העביר את התובענה לדיון בפני
בית משפט השלום. לאחר דיון לגופו של עניין בטענות הצדדים, קבע כב' השופט פרקש בפסק דינו, כי ההסכם לא הופר על ידי התובעים, כך שהודעת ביטול ההסכם ניתנה על ידי הנתבעים שלא כדין. בהקשר זה, קבע השופט פרקש כי מיופה-כוח של הנתבעים ביקש מהתובעים להפסיק להעביר תשלומים נוספים לנתבעים על חשבון התמורה החוזית, שכן עמד לנקוט בפעולות שיביאו להקטנת החוב אצל המשקם. אדרבא, עולה מפסק הדין, כי ההסכם הופר דווקא על ידי הנתבעים בכך שלא פרעו את החובות של המשק בניגוד למוסכם בהסכם, וכפועל יוצא מכך, לא אישר ועד המושב את קליטתם של התובעים במושב. אי לכך, נענה
בית המשפט שם לעתירת התובעים והורה על אכיפת ההסכם. לחלופין, באם לא ימלאו הנתבעים אחר התחייבויותיהם על-פי ההסכם עד ליום 1/8/00, פסק בית המשפט, כי ב"כ התובעים יהיה רשאי להפעיל את ייפוי הכוח שברשותו, לרבות ביצוע תשלומים שהנתבעים חבים בהם ולקזז מהתמורה המגיעה לנתבעים מהתובעים. עם זאת, דחה בית המשפט את בקשת ב"כ התובעים לחייב את הנתבעים בפיצויים מוסכמים מהטעם שסעד זה לא נתבקש במסגרת כתב התביעה.

5. פסק הדין בהליך הקודם, על הנמקותיו, אושר בערעור בע"א (מחוזי י-ם) 1261/00.

6. ביום 26.1.03, ניתן פסק-דין בהעדר התייצבות הנתבעים בתובענה נוספת שהגישו התובעים כנגד המושב, הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל לבית המשפט השלום בירושלים (ה"פ 723/02, בפני
כב' הנשיא, השופט אמנון כהן) שבו נקבע כי ב"כ התובעים, עו"ד ליבוביץ, רשאי להפעיל את יפוי הכוח שברשותו לרבות לצורך ביצוע תשלומים שהנתבעים חבים בהם למושב ולשני המוסדות האחרים, תוך קיזוז הסכומים המשולמים מהתמורה המגיעה לנתבעים מהתובעים על פי ההסכם שביניהם.

ההכרעה בטענות המקדמיות

7. בהחלטה מיום 19.11.06, קיבל בית המשפט באופן לחלקי טענות ההתיישנות ומעשה בית דין שהועלו על ידי הנתבעים, והותיר את התביעה על כנה לשלושה ראשי נזק בלבד,

כמפורט להלן:


"א)
פיצויים בגין הוצאות שכר דירה ובגין תשלום מיסי ארנונה ביחס לתקופה שמיום 29/12/98 ועד ליום 28/12/05
;
ב)
פיצויים בגין תשלומים ששולמו על ידי התובעים במסגרת הסדר חובות של הנתבעים

בפני
המשקם;
ג)
פיצויים בגין תשלום למינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) עבור דמי הסכמה להעברת המשק."

דיון והכרעה

8. כפי שנאמר לעיל, נקבע בפסק-הדין בהליך הקודם, כי הנתבעים הם שהפרו את ההסכם שבין הצדדים. מדובר בפסק-דין בין אותם הצדדים שהכריע בסכסוך שביניהם לגופו של עניין. לכן, קביעות בית המשפט בהליך הקודם, לרבות הקביעה באשר להפרת ההסכם על ידי הנתבעים, מהוות פלוגתאות פסוקות ביחס להליך הנדון.

בטרם נכנס להתחשבנות בין הצדדים, נפנה לדון בטענות כלליות שהועלו על ידי ב"כ הנתבעים בסיכומיו.

זכות הקיזוז של התובעים בגין כספים ששילמו למשקם

9. לטענת הנתבעים, התובעים אינם רשאים לקזז מהתמורה החוזית כספים ששילמו למשקם משום שמדובר בסכומים שהוטל על התובעים לשלמם.


10. מדובר בטענה העמדת בסתירה לפסיקת בית המשפט בהליך הקודם לפיה התובעים רשאים לקזז מיתרת התמורה המגיעה לנתבעים על פי ההסכם, סכומים שישולמו על ידי התובעים לסילוק חובות החלים על הנתבעים על פי פסק המשקם שלא נפרעו.

11. מעבר לכך, לשון ההסכם ברורה, והיא מטילה על התובעים החבות לשלם,

"חוב בכרטיס המשק הרשום ע"ח המעבירים (
הנתבעים) שיועמד להסדר בהתאם לחוק גל
(חוק ההסדרים) ושלא יהיה מעל הסכום הרשום כעת בכרטיס הקיים (3/91 – 104,000 ₪)." (סעיף 6 (ג) להסכם. ההערות שלי – ש.פ.).

מכאן, שזכותם של התובעים לקזז כנגד התמורה החוזית כל סכום ששילמו למשקם שמעל לסכום הקבוע בסעיף 6 (ג) להסכם (להלן: הסכום קיזוז).

יש לצרף לסכום לקיזוז הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק ההסדרים

12. לטענת הנתבעים, שערוך הסכום לקיזוז לפי חוק ההסדרים מביא את סכום הקרן של 104,000 ₪, לסכום העולה על הסכום של 290,000 ₪ שלטענת התובעים שילמו למשקם כדי להשיג את אישור המשקם וועד המושב לקליטתם של התובעים למושב. לפיכך, לא נותר מה לקזז.

13. מדובר בטענה ללא עוגן. אין הוראה בהסכם המחייבת הצמדת הסכום המכסימלי שהתובעים התחייבו לשלם מתוך החוב הרשום בכרטיס החוב של הנתבעים (104,000 ₪) למנגנון ההצמדה והריבית הקבוע בחוק ההסדרים. חוק ההסדרים קובע כי מנגנון ההצמדה והריבית המיוחד הקבוע שבסעיף 17 (ג) לחוק חל על שערוך חוב להסדר בהתאם לקביעת המשקם. אין בפני
נו שאלה של שערוך חוב להסדר אלא שמדובר
כאן בקביעת סכום
בחוזה שהקונה לקח על עצמו לשלם.

התובעים לא הוכיחו תשלום סך של 290,000 ₪ למשקם

14. לטענת הנתבעים, נמנעו התובעים להגיש קבלות או ראיות אחרות המוכיחות כי שילמו את הכסף.

15. תשלום הסך של 290,000 ₪ על ידי התובעים למשקם הוכח באמצעות תצהיר התובע על כך ששילם את הכסף, הנתמך בפסק של המשקם, עו"ד אליהו בן-ישראל מיום 30.12.03 (נספח 1 לתצהיר) המאשר שהסכום הופקד בקופת המינהלה, שהוקמה על פי חוק ההסדרים. באותו פסק, קבע המשקם כי הסכום של 290,000 ₪ הוא הסכום שהתובעים התחייבו לשלם במסגרת ההסכם שבין הצדדים שתמורתו תתאפשר העברת הזכויות בנחלה לתובעים.
מדובר בהליך שבעלי הדין שבפני
נו היו צדדים בו, ולכן ממצאי בפסק מחייבים את הצדדים גם ביחס להליך הנדון.

16.
מעבר לכך, התשלום הוכח בעקיפין על ידי כך שהזכויות בנכס אכן הועברו על שם התובעים בהתאם לפסק המשקם. אילולא התשלום, לא היתה מתבצעת העברת הזכויות.


17. הנתבעים לא הבדיל בדיל של ראיה כדי להסתיר את עדותו של התובע בעניין זה. הם לא ניצלו את זכותם לבקש עיון בקבלות בגין התשלומים במסגרת גילוי מסמכים. הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי לא ידוע לו אם החוב למשקם שולם או לא. (עמ' 46 לפרוטוקול ש' 21-25).

18. לפיכך, הטענה נדחית.

קיזוז סכומים ששולמו בגין "דמי הסכמה"

19. לטענת הנתבעים, התשלום ששילמו התובעים למנהל מקרקעי ישראל בסך 9,705 ₪ עבור דמי הסכמה היה מיותר משום שבהעברת זכויות "בר רשות" עסקינן, והמינהל לא היה מוסמך לגבות דמי הסמכה עבור העברת זכויות שאינן זכויות חכירה. הטענה נסמכת על פסק-דין שניתן על ידי כב' השופט משה ברעם בת.א. (שלום י-ם) 4663/00 שמיר נ. מינהל מקרקעי ישראל.

20. מדובר בשינוי חזית. הטענה לא הועלתה כלל בכתב ההגנה. כתוצאה מכך, נמנעה מהתובעים
האפשרות להתייחס לטענה. במהלך קדם המשפט, התנגד ב"כ התובעים לכל שינוי חזית (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 3-6).

21. לגופו של עניין, הסוגיה אינה מצטמצמת לחוקיות הדרישה של המינהל לתשלום דמי הסכמה. הסוגיה מצריכה דיון בשאלת מידת החובה של התובעים על פי ההסכם שבין הצדדים לבדוק את חוקיות הדרישות הכספיות של הרשויות מהנתבעים כתנאי לאישור העברת הזכויות. זו נקודה שהנתבעים כלל לא התייחסו אליה במשפט. מכל מקום, כאמור, היה מקום להעלות את הטענה במסגרת כתב הטענות, צעד שהיה מעורר דיון ענייני בסוגיה.

22. לפיכך, הדרישה מתקבלת.

תשלום חוב יחסי של המשק בדמי חכירה של המושב

23. לטענת התובעים, הם שילמו למינהל מקרקעי ישראל סך של 14,858 ₪ עבור החלק היחסי של המשק
בחוב המושב בדמי חכירה למנהל. לראיה, צירף התובע לתצהירו העתק מכתב מהמנהל מיום 6.1.05 הדורש את התשלום עבור "חוב יחסי" כתנאי להעברת הזכויות במשק, וצילום שיק מיום 2.3.05 שבאמצעותו שולמו הכספים (נספח 3 לתצהיר התובע).

24. לטענת הנתבעים, לא ברור למה מתייחס החוב ולאיזו תקופה הוא מתייחס.

25. הטענה מתקבלת. לא ברור מהאישור שצורף על ידי התובעים מה מהות החיוב שנדרש והאם החוב הנטען מתייחס לתקופה שבה החזיקו הנתבעים בנכס או לתקופה אחרי שהתובעים תפסו חזקה ( בחודש יולי 2003).

26. לפיכך, הדרישה נדחית.

חובות ארנונה

27. גם כאן מתקבלת טענות הנתבעים כי הקבלות שצורפו ( נספחים 4 לתצהיר התובעים) אין פירוט תקופת הארנונה נשאו הדרישה. הקבלות ע"ס 2,388 ₪, הן מיום 4.9.03, כחודשיים לאחר שהתובעים תפסו חזקה בנכס.

28. לפיכך, הדרישה נדחית.

דמי שכירות

29. התובעים דורשים החזר שכר דירה ששילמו בתקופה שבין חודש דצמבר 1998 ועד שקבלו חזקה בנכס בחודש יולי 2003. במשך תקופה זו, גרו התובעים וילדיהם בדירת 5 חדרים בהרצליה. הם דורשים החזר בסך 142,976 ₪ (ראה חישוב בנספח 5 לתצהיר התובע).

30. הנתבעים טוענים כי התובעים אינם זכאים לקבלת דמי השכירות משום שנמנעו מלפעול על פי פסק-הדין בהליך הקודם לפיו ניתנה להם הרשות להפעיל את יפוי הכוח שנמסר להם על ידי הנתבעים במסגרת ההסכם כדי לתפוס חזקה הנכס. בכך, לטענתם, דחו התובעים את מועד תפיסת החזקה ממועד פסק-הדין בהליך הקודם (28.4.00) ועד למועד שבו נתפס הנכס בפועל (בחודש יולי 2003), ודחייה זו אינה צריכה לבוא על חשבונם של הנתבעים.

31. טענת הנתבעים היא מקוממת. הנתבעים הם שהגישו ערעור על פסק-הדין בהליך הקודם ובכך גילו את דעתם שהם ממשיכים להתנגד למסירת החזקה בנכס חרף האמור בפסק-הדין. החלטתם של התובעים להמתין הכרעת ערכאת הערעור לפני תפיסת החזקה היתה סבירה לחלוטין. גם אחרי מתן פסק-הדין בערעור ביום 6.1.01, לא מסרו הנתבעים לתובעים את החזקה. התובעים המתינו לאישור האסיפה הכללית של המושב לקבלם כחברים באגודה (ביום 1.1.03) ורק אז החלו לפעול לתפיסת החזקה. גם בכך פעלו התובעים באופן סביר.
בנסיבות אלה, על הנתבעים לשאת בעלות העיכובים שחלו עד שהחזקה בנכס עברה לידי התובעים.

32.
התברר במהלך המשפט כי הנתבעים, ללא כל תיאום עם התובעים, השכירו הנתבעים את הדירה לגב' דוד אורלי מיום 1.9.1999 ועד ליום 31.8.02 (ראה עדותה של גב' דוד וחוזי השכירות ת/ 1 – ת/3). עדות זו הפריכה את אמור בתצהיר העדות של הנתבע מיום 17.6.07 לפיה "אציין כי ידוע לבני הזוג כץ
כי המשק עומד ריק החל מ – 29.11.99 לפיכך לא עמדה בפני
הם כל מניעה מלממש את פסה"ד על פי החוזה לאלתר." (סעיף 7 לתצהיר).

לפיכך, אני דוחה את הטענה לפיה התרשלו התובעים בהפעלה מאוחרת כביכול של יפוי הכוח המאפשר להם לתפוס חזקה בנכס.

33. ברם, מתקבלת טענה אחרת של הנתבעים ביחס לגובה הנזק. הנתבעים טוענים כי דמי השכירות הנדרשים בשל האיחור בפינוי הנכס הם לפי שווי דמי השכירות של הדירה שהתובעים שכרו בהרצליה, שאין בינם לבין שווי דמי השכירות בנכס נשוא התביעה ולא כלום. לטענתם, בעת המכירה, עמד בנכס מבנה רעוע, שגודלו כמחצית גודל הדירה שהתובעים שכרו בהרצליה, לכן יש לחשב את הפסד דמי השכירות לכל היותר בהתאם לשווי השכרת המבנה הרעוע.
אני מקבל את הטענה. לפי הנתונים שהוצגו בפני
בית המשפט, דמי השכירות בדירה בהרצליה אינם משקפים דמי שכירות ראויים למקום מגורים חילופי ברמה של הנכס שנרכש. התובע מסר בחקירתו הנגדית כי מהדירה בהרצליה עבר לגור בבית שבנכס (עמ' 29 ש' 9-10). הוא לא העיד על כל תוכנית לבצע בנייה חדשה במגרש שרכש על מנת להגדילו או לשבחו. לכן, לא ניתן להסיק כי נמנע מהתובעים מגורים במשק בבית הגדול מהמבנה שמוקם עליו. כמו-כן, הוא לא העיד על כל כוונה להשתמש בשטחי המשק האחרים שבנכס שמחוץ למבנה המגורים. בהעדר נתונים אחרים, או חוות דעת שמאי לקביעת גובה דמי השכירות הראויים של המשק או של דיור חילופי, יש לחשב את ההפסד של דמי שכירות לפי שווי דמי השכירות במבנה שבנכס שנמנע ממנו השימוש בו.

34. בהתאם להסכמי השכירות שבין הנתבעים לבין שוכרת הבית בתקופה שלפני שהתובעים תפסו חזקה במגרש, גב' אורלי דוד, הושכר לה הבית תמורת סך השווה ל 320$ לחודש.
לפיכך, ההפסד השכירות של התובעים מגיע לסך של 16,960$ (לפי 320$ כפול 53 חודשים). סכום זה יחושב לפי השער היציג של הדולר במועד האמצע (1.4.01 - 4.192 ₪ לדולר) , וישא הפרשי הצמדה וריבית מועד זה ועד לתשלום הפועל.

הטענה שהתובעים אשמים הפרת החוזה

35. שאלה זו כבר הוכרעה בפסק-הדין שניתן בהליך הקודם, שבו נקבע כי התובעים לא הפרו את החוזה וכי העיכוב בביצוע תשלומים על פי החוזה נובע מבקשה מפורשת של מיופה הכוח מטעם הנתבעים, שביקש להקטין את החוב של הנתבעים אצל המשקם, ולאור דרישתו לתשלומים נוספים מעבר לאלו שעליהם סוכם בהסכם שבין הצדדים. (סעיף 19 לפסק-הדין).

טענת הנתבעים לפיה "בני הזוג כץ רכשו את המשק בפחות משליש מחירו"
36. מדובר בטענה ביחס לכדאיות העיסקה, שאין לה כל נפקות משפטית ואף נדונה ונדחתה במסגרת פסק-הדין בהליך הקודם.


התביעה שכנגד
37. אין, ולא היתה, מחלוקת כי לנתבעים (התובעים שכנגד) מגיעה יתרת התמורה החוזית בסך השווה ל 62,000$. תובעים בעצמם כתבו זאת בכתב תביעתם. לכן, התביעה שכנגד מתקבלת ביחס לסכום זה.

38. הדרישה לפסוק לנתבעים פיצויים מוסכמים נדחית משום שההסכם לא הופר על ידי התובעים (הנתבעים שכנגד).

סיכום
39. בהתחשבנות הכספית שבין הצדדים, יש לקבל את התביעה ביחס להפרש הכספי בין הסכום ששילמו התובעים למשקם עבור חובות הנתבעים [290,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.12.03 (מועד פסק המשקם) עד לתשלום בפועל],
לבין הסכום מתוך סך החובות שהתובעים נטלו על עצמם במסגרת החוזה (104,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.3.1991).

40. כמו-כן, יש לקבל את התביעה תשלום שווי דמי השכירות בסך 16,960$ לפי השער היציג של הדולר ביום 1.4.01 (4.192 ₪ לדולר),בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מאותו מועד ועד לתשלום בפועל.

41. בנוסף, מתקבלת התביעה להחזר דמי הסכמה ששולמו למנהל מקרקעי ישראל (9,705 ₪) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 28.3.04 ועד לתשלום בפועל.

42. באשר לתביעה שכנגד,
לנתבעים (התובעים שכנגד) מגיעה יתרת התמורה החוזית סך של 62,000$.
העיכוב מצד הנתבעים במסירת החזקה, הצדיק עיכוב מצד התובעים בתשלום הכספים עד למועד מסירת החזקה. לפיכך, יש לחשב סכום זה לפי שער הדולר ביום 1.7.03 (4.314 ₪ לדולר). מאותו יום ואילך, ועד לתשלום בפועל, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין.

43. באשר לפסיקת הוצאות המשפט, יש להתחשב, מחד, בהפרש לטובת הנתבעים (התובעים שכנגד) בחשבון הסופי, ומאידך, בכך שהנתבעים הם שהפרו את החוזה וגררו את התובעים בסחבת במשך שנים מבלי לקיים את התחייבותם למסור את החזקה בנכס.

44. אני מחייב את הנתבעים שכנגד (התובעים) ולשלם לתובעים שכנגד (הנתבעים) המחצית השנייה של אגרת התביעה שכנגד (6136 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה כדין מיום 25.9.07 ועד לתשלום בפועל), וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום פסק-דין זה ועד לתשלום בפועל.

45. המזכירות תשלח העתקי פסק-הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום י"ז בטבת, תשס"ט (13 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.


שמעון פיינברג
, שופט

סגן נשיא








א בית משפט שלום 12756/05 כץ אברהם, כץ ציפורה נ' יצחק יצחק, יצחק חניתה (פורסם ב-ֽ 13/01/2009)