פסקי דין על עמיר מולנר | פסקי דין על אלי ראובן | פסקי דין על אייל לוי ואח' |

92469/08 בש     19/01/2009




בש 92469/08 מדינת ישראל נ' עמיר מולנר, אלי ראובן, אייל לוי ואח'




בעניין:
1


בתי

-

המשפט



בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בש 92469/08
בתיק עיקרי:
פ 40259/08
לפני:
כבוד השופט גלעד נויטל


19/01/2009




בעניין:
מדינת ישראל
– ע"י עו"ד יוסי קורצברג
המבקשת


נ
ג
ד


1. עמיר מולנר
– ע"י עו"ד מוטי כץ
2. אלי ראובן
– ע"י עו"ד משה סוחמי

3. אייל לוי – ע"י עו"ד ירום הלוי

4. מחמוד חרבוש – ע"י עו"ד רונן רוזנבלום
5. יוסף דבח – ע"י עו"ד ירום הלוי

6. שגיב טיירי – ע"י עו"ד אהוד דגן
7. לירון טיירי – ע"י עו"ד תמיר סננס
8. דרור מילשטיין – ע"י עו"ד אהוד דגן
9. טל מילשטיין – ע"י עו"ד אהוד דגן
10. יצחק עלפי
המשיבים


החלטה

(למשיבים 1-9)

נגד המשיבים [ובהם משיבים 1-9 (להלן-המשיבים)] הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של נשיאת נשק, תחמושת ואבזר לנשק, החזקת נשק, תחמושת ואבזר לנשק, קשירת קשר לפשע, החזקת נכס חשוד, והכנת עבירה בחומרים מסוכנים.

ב"כ המשיבים חלקו על קיומן של ראיות לכאורה. קראתי את חומר החקירה ואת טיעוני הצדדים בכתב, צפיתי מספר פעמים בדיסקים ובהם - הסרטים ממצלמות הבית שבו ארעה ההתרחשות נשוא כתב האישום, סרטים של זירת הארוע, סרטים של מדידת מרחקים בזירה (תביעה והגנה) ותמונות של המשיבים - ושמעתי טיעונים על פה של הצדדים. מסקנתי היא, שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. אלה נימוקיי:

הבסיס המשפטי בסוגיית הראיות לכאורה
:
א.
נקודת המוצא בהכרעה בשאלת המעצר עד תום ההליכים (גם של המשיבים) היא הסתכלות על חומר הראיות "על פניו", ללא הכרעה במהימנותם של עדים. ביהמ"ש יוצר לעצמו תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם (בש"פ 8087/95 זאדה,פ"ד נ(2) 133, בס' 15 לפסה"ד). קיומה של אמרה המבססת את גירסת התביעה וקיומה של אמרה השוללת גירסה זו, אין בהם להביא למסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה. בשלב המעצר עד תום ההליכים אין השופט קובע ממצאים בטוחים. כל שבידו אינו אלא להעריך סיכויים סבירים (שם, בסע' 16 לפסה"ד).אפשר שבחומר החקירה יהיו עדויות סותרות.לא פעם תתעוררנה שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן. אין בכל אלה כדי לשלול את ערכן כראיות לכאורה להוכחת האשמה. קיומו של ספק סביר עכשוי באשמת הנאשם אינו שולל מהראיות את אופיין הלכאורי. אם יש בהן פוטנציאל ראייתי כאמור, כי אז הן מהוות "ראיות לכאורה" (שם, בסע' 18 לפסה"ד).

ב.
כשמדובר בראיות לכאורה נסיבתיות (כפי שטענה ההגנה), אלה עשויות להספיק לצורך הרשעה אם הן מובילות למסקנה הגיונית אחת,כי המשיבים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום (בש"פ 10689/07 מטור, בסע' 6). מטבען של ראיות נסיבתיות,שהן אינן תומכות באופן ישיר בעובדות הנטענות, אלא שביהמ"ש מסיק על יסודן, ועל בסיס ניסיון החיים, את התקיימותן של העובדות הנטענות (בש"פ 10158/07 סולטן). אף כשמדובר בראיות לכאורה נסיבתיות שאינן נקיות מקשיים – מה שאין כן בענייננו - הרי כשהראיות הנסיבתיות הן בעלות פוטנציאל להרשעה, אין בקשיים כדי לפגוע במשקל הלכאורי של הראיות בשלב זה של ההליך,
והקשיים יבוררו בדיון בתיק העיקרי (השווה ככלל בסוגיה: בש"פ 11444/05 שרביט, בסע' 4).

עיקר הראיות לכאורה, הן
– דו"ח פעולה לגבי תפיסת הנשק; סרטי מצלמות ובהם ההתרחשות שבכתב האישום [סרטי מצלמות 1 ו-3 (לחוד וביחד); סרטי צילום הזירה (תביעה והגנה)]; מזכרים ותמונות; חיזוק לראיות לכאורה הוא העדר הסבר במשטרה מצד המשיבים לסרט נשוא האישום.

הראיות לכאורה – הן לכאורה מוכיחות את אשמת המשיבים בעבירות של נשיאה והחזקת נשק, תחמושת ואבזר לנשק, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נכס חשוד, והכנת עבירה בחומר מסוכן
:
עיקר הראיות לכאורה הוא סרטי מצלמות האבטחה שבבנין. להלן יפורט מראה עינים מהסרטים. הסרטים מתארים את התנהלות כל אחד מהמשיבים – אקטיבית ופסיבית – ואת יחסם למתרחש;
במשך בעיקר כ-10 דקות, נראה בסרטים חלקו של כל אחד מהמשיבים בהתנהגותם המשותפת לגבי הנשק והסתרתו (והעבירות הנובעות מכך). הסרטים מדברים בעד עצמם, תוך הפעלת שכל ישר והגיון בריא, להוכחה לכאורה של אשמת המשיבים. במקום שבו הוסתר הנשק, בתוך מגבת וג'ריקן, השוטר אכן תפס את הנשק [אקדח, מחסנית, משתיק קול וכדורים (לעיל ולהלן - הנשק)].
אציין
:
הזמנים שיצויינו להלן לגבי ההתרחשויות שנראות בסרט, הם לפי שעון הסרט;
המשיבים יכונו להלן בשמם הפרטי או בשם משפחתם;

המשיבים מזוהים בסרט לאור המראה שלהם בתמונות, ובסרטים שבהם תמונותיהם;

ההתרחשויות שיפורטו להלן הן לפי הסרטים של מצלמות 1 ו-3, ולפי הצורך – בהצלבה ביניהן (גם במסך המפוצל).

הסרט הוא ללא קול.

השעות שבשעון הסרטים הן שעות אחר הצהרים –
pm
.


מצפיה בסרטי מצלמות האבטחה שבבית
שבחצרו שהו ופעלו המשיבים (זהו הבית שסמוך מאד לגדר של חצרו נמצא הנשק), לכאורה עולות העובדות הלכאוריות הבאות:

לענין סע' 1-3 בכתב האישום
:
ביום 26.11.08 המשיבים נפגשו בביתו של אלי ראובן
(משיב 2) שברח' באר אורה 10, רמת גן (להלן - הבית). המשיבים אכלו במרפסת הדירה (שבקומת הקרקע), וגם ישבו לידה [(על שביל הכניסה); ראה בעדותה של גילה ראובן, אמו של ראובן (משיב 2), שאמרה בהודעתה מ-30.11.08, שהאנשים באו לאכול (בעמ' 1)]. זאת, עד השעה 04:52. לאחר מכן, לכאורה, על פי צפיה בסרט, כך ארע:

לענין סע' 4 בכתב האישום
:
בשעה 04:52:53 עלפי (משיב 10) והאחר (הלבוש בבגד עליון קפוצ'ון אפור) הלכו לכיוון אחורי הבית (הלכו בשביל הצמוד לעבר השני של הגדר שלאורך שביל הבית), אל המקום שבו נמצא בסופו של דבר הנשק (להלן: מקום הסתרת הנשק).

לענין סעיף 5 בכתב האישום
:
בשעה 04:53 עזבו טל (משיב 9) ושגיב (משיב 6) את המרפסת והלכו לכיוון מקום הסתרת הנשק, שם שוחחו עם עלפי והאחר; בשעה 04:53:49 שוחחו שם טל (משיב 9) והאחר. בשעה 04:54:57 – 04:55, טל (משיב 9) ושגיב (משיב 6) שוחחו ביניהם על הנשק (ראה את תנועות הידיים), ובהמשך, בשעה 04:55:04-04:55:08, לכאורה, כך נראה, חככו בדעתם יחד עם עלפי והאחר, על האפשרות להטמין את הנשק בשיחים שבחצר הבית שמעברה השני של הגדר ו/או במקום אחר בחצר זו. תוך כדי שיחתם של טל ושגיב על הנשק (לקראת סיום שיחתם), בשעה 04:55:24 – 04:55:28, הצטרף לירון (משיב 7) למפגש זה שבין טל (משיב 9) ושגיב (משיב 6) על השביל, ודיבר עם שגיב, בנוכחות טל. בשעה 04:55:37 עלפי והאחר חזרו למקום הסתרת הנשק, ובשעה 04:55:40 - 04:55:45 התקרבו אליהם שגיב (משיב 6), לירון (משיב 7) וראובן (משיב 2), ונעמדו מטרים ספורים ממקום הסתרת הנשק.

לענין סעיף 6 בכתב האישום
:
בשעה 04:56:04-04:56:12 חזרו לירון (משיב 7) ושגיב (משיב 6) אל המרפסת. בשעה 04:56:30-04:56:34 ראובן (משיב 2) נותר לשוחח עם עלפי ועם האחר סמוך למקום הסתרת הנשק, ואז הוא הצטרף אל האחרים, ששהו במרפסת. בשעה 04:56:44 – 04:57:02 עלפי והאחר התקרבו אף הם אל המרפסת, צפו אליה, ולאחר מכן חזר האחר אל מקום הסתרת הנשק.

לענין סעיף 7 בכתב האישום
:
בשעה 04:57:51-04:58:16 הלכו לוי (משיב 3), דבח (משיב 5) וטל (משיב 9) לכיוון מקום הסתרת הנשק בו היה האחר, ולאחר ששוחחו עימו, הם נעמדו בסמוך אליו. מעט מאוחר יותר, בשעה 04:58:38 הצטרפו אל השלושה דרור (משיב 8) וראובן (משיב 2). מיד לאחר מכן, בשעה 04:58:51 – 04:58:56 הצטרף אליהם גם מולנר (משיב 1).

לענין סעיף 8 בכתב האישום
:
בשעה 04:59:10, עם הצטרפות מולנר (משיב 1) חזר ראובן (משיב 2) אל המרפסת כשבידו ג'ריקן אפור; בשעה 04:59:14-04:59:22 דרור (משיב 8) התקרב גם הוא אל המרפסת. סמוך למקום הסתרת הנשק נותר אותה שעה האחר; לוי (משיב 3), דבח (משיב 5) ומולנר (משיב 1) עמדו בסמוך אליו (בשעה 04:59:26 – 05:00:02).

לענין סעיף 9 בכתב האישום
:
בשעה 04:59:13-04:59:30, כשהגיע למרפסת, נטל ראובן (משיב 2) סכין שהיתה על השולחן, אחז בג'ריקן באמצעות מגבת, וחתך אותו. אותה שעה, בשעה 04:59:26 – 05:00:03,היה חרבוש (משיב 4) בקרבתו של ראובן (משיב 2) מצד אחד (כמטר ממנו),ומולנר (משיב 1), לוי (משיב 3) ודבח (משיב 5) מהצד השני, ברחבה, סמוך לקצה השביל.בעודו חותך את הג'ירקן, בשעה 04:59:26 – 04:59:28 חלפו על פניו של ראובן (משיב 2),טל (משיב 9) ודרור (משיב 8), והלכו בשביל לכיוון הכניסה לחצר.

לענין סעיף 10 בכתב האישום
:
בשעה 05:00:05 – 05:00:09, משסיים ראובן (משיב 2) לחתוך את הגר'יקן, פסע ראובן אל מקום הסתרת הנשק כשבידיו מגבת ועליה הג'ריקן החתוך כשהוא גלוי. בשעה 05:00:09 ראובן (משיב 2) חלף ליד גבו של מולנר (משיב 1), ועל פניהם של לוי (משיב 3) ודבח (משיב 5), ונתן את הג'ריקן לאחר. בשעה 05:00:19-05:00:28, משקיבל לידיו את הג'ריקן, ניגב אותו האחר באמצעות המגבת, והכל בסמוך מאוד למקום עמידת מולנר (משיב 1), לוי (משיב 3) ודבח (משיב 5).

לענין סעיף 11 בכתב האישום
:
בשעה 05:00:24, בעוד האחר מנגב את הג'ריקן, לקח עלפי ג'ריקן נוסף מהמרפסת ופסע עימו על השביל, תוך שבשעה 05:00:23-05:00:24 הוא חלף לידו גבו של מולנר (משיב 1), ועל פניהם של לוי (משיב 3) ודבח (משיב 5), ובשעה 05:00:28 הביאו לאחר. האחר לא נזקק לג'ריקן, ולפיכך בשעה 05:00:37 החזירו עלפי למרפסת.

לענין סעיף 12 בכתב האישום
:
בשעה 05:00:52 קרא האחר ללוי (משיב 3), שעמד עם מולנר (משיב 1) ודבח (משיב 5) סמוך למקום הסתרת הנשק. בשעה 05:00:53-05:00:56 לוי ניגש אל האחר שהציג לו את הג'ריקן, ולוי רכן לעבר הג'ריקן, התבונן בו, ובשעה 05:01:10-05:00:57 הלך לוי למרפסת ונטל משם סכין.
לענין סעיף 13 בכתב האישום
:
בשעה 05:01:10-05:01:13 כשהוא מצוייד בסכין, חלף לוי (משיב 3) ליד גבו של מולנר (משיב 1) ועל פניו של דבח (משיב 5), והגיע אל האחר. בשעה 05:01:28, כשפנה לוי (משיב 3) להחזיר את הסכין, העביר אותה לוי (משיב 3) לחרבוש (משיב 4) שהגיע מהמרפסת, בעודם מסתכלים בשעה 05:01:29-05:01:22 לכיוון הבית הסמוך. בשעה 05:01:32-05:01:33 חזר לוי (משיב 3) לעמוד עם מולנר (משיב 1) ועם דבח (משיב 5), ואילו חרבוש (משיב 4) החזיר בשעה 05:01:34 את הסכין אל המרפסת.
לענין סעיף 14 בכתב האישום
:
בשעה 05:01:30-05:01:40 התעסק האחר עם הג'ריקן, עטף אותו במגבת, הניחו על הארץ ובשעה 05:01:48 עזב את המקום לכיוון המרפסת.
לענין סעיף 15 בכתב האישום
:
בעוד האחר מבצע את האמור בסע' 14 לעיל, בשעה 05:01:35 הגיעו לעברו שגיב (משיב 6) ודרור (משיב 8) כשפניהם אליו, ובעודם חולפים ליד גבו של מולנר (משיב 1), ועל פניהם של לוי (משיב 3) ודבח (משיב 5), בשעה 05:01:32 – 05:01:36, הביט מולנר לכיוונם ואח"כ הוא הסתכל אל עבר הבית הסמוך.בשעה 05:01:40-05:01:56 שגיב (משיב 6) ודרור (משיב 8) עמדו סמוך ביותר למקום הסתרת הנשק. בשעה 05:01:52 גם חרבוש (משיב 4) שעמד בקרבת מקום, הסתכל לכיוון מקום הסתרת הנשק.

לענין סעיף 16 בכתב האישום
:
בשעה 05:01:49-05:01:53-כשהגיעו שגיב (משיב 6) ודרור (משיב 8) למקום הסתרת הנשק,התקרב אליהם בשעה 05:01:55-05:01:59 מולנר (משיב 1), ובשעה 05:02:10 – 05:02:20 מולנר (משיב 1) שוחח עימם בעומדו קרוב מאד למקום הסתרת הנשק. מיד בהמשך הצטרפו אליהם לוי (משיב 3), דבח (משיב 5), חרבוש (משיב 4), עלפי והאחר.

לענין סעיף 17 בכתב האישום
:
בשעה 05:02:30 - 5:02:37, פסעו שגיב (משיב 6), חרבוש (משיב 4), דרור (משיב 8), עלפי והאחר לכיוון המרפסת, ואילו בשעה 05:02:39-05:10:26 מולנר (משיב 1), לוי (משיב 3) ודבח (משיב 5) נשארו לשוחח בעומדם סמוך לקצה הרחבה - סמוך למקום הסתרת הנשק. בשעה 05:07:20 – 05:10:26 חרבוש חזר לרחבה, בקרבתם, ועמד איתם שם, ברחבה, עד שהם עזבו את הרחבה, בשביל, לכיוון המרפסת.

על כן
: צפייה בסרטי מצלמות מס' 3 ו-1 שבבנין מלמדת, כשלעצמה, על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

בנוסף – לגבי כל המשיבים, אציין: לכאורה, כפי שנראה בסרט דלעיל (מצלמות 3 ו-1) –
כל אחד מהמשיבים היה פעיל לפי חלקו ו/או פסיבי אך שלט,ידע והסכים בהקשר לנשק. איש מהמשיבים לא נראה תוהה, או שואל, או מסתייג, או חוקר בנעשה או במבוקש ממנו בהקשר לנשק. המשיבים, כאיש אחד, נראים מעורבים בפעילויות לעיל ו/או יודעים לגביהן בהקשר לנשק ללא כל סייג. איש מהמשיבים לא נראה כשוהה במקום ו/או מעורב בהקשר לנשק באופן אקראי או מקרי. כל אחד מהמשיבים נראה מתנהג באופן טבעי ביותר תוך כדי מעורבותו הפעילה ו/או הפסיבית בקשר לנשק. איש מהמשיבים לא שאל ולא חקר בטרם עשה פעולה כלשהי ו/או תוך כדי שראה במו עיניו פעולה מהפעולות הנצפית בסרט בקשר לנשק. איש מהמשיבים לא הפסיק את מעורבותו שלו בנעשה, ולא התנער או התנתק, או הסתלק ממנה או ביטל את חלקו לפני סיום הסתרת הנשק במקום. תהא מדידת המרחקים במטרים בזירת הארוע אשר תהא – לפי מדידת השוטרים או לפי מדידת עו"ד י' הלוי – כל הזירה כולה מצומצמת וקטנה בהיקפה, המרחקים הרלבנטיים יחסית קטנים, וזאת בכל אחת מתתי הזירות הרלבנטיות להחלטה בתיק זה–ממדי הרחבה שליד מקום הסתרת הנשק, המרחק מהמרפסת לרחבה שבסמוך לגדר, מהשביל שבקו המרפסת לשביל שבקו הרחבה, מהרחבה למקום הסתרת הנשק, מאמצע השביל שליד קצה המרפסת, לרחבה ולמקום הסתרת הנשק. כל זאת, כשבתוך זירה גיאוגרפית יחסית קטנה זו שוב ושוב כל אחד מהמשיבים נע ואף פועל ו/או נוכח בשלב אחד ולעיתים קרובות אף ביותר משלב אחד של פעילות הקשורה לנשק. בנוסף איפוא לחלקו הפעיל ו/או הפסיבי אך תוך שליטה, ידיעה והסכמה של כל אחד מהמשיבים, הרי שכל אחד מהם נראה שידע, ובפועל אף אישר בשתיקה, את כל הפעולות שנעשו לנגד עיניו בזירה המתוחמת לעיל, שנעה בין המרפסת לרחבה ולמקום הסתרת הנשק, וחוזר חלילה. המשיבים נראים פועלים ו/או יודעים לגבי הפעילות הנעשית עוד ועוד, בשלבים, לגבי הנשק, כאילו מבחינתם פעילות זו הינה מובנת מאליה. הם נעים בזירה – בשביל, מהמרפסת לשביל, ולכיוון מקום הסתרת הנשק, וחזור, ובמקום הסתרת הנשק עצמו, ושוהים ברחבה שליד מקום הסתרת הנשק, ונוכחים איש ברוב פעילות רעהו בקשר לנשק – כל משיב לפי חלקו – באופן שכל אחד מהם נראה מתנהג בחצר במהלכם הרגיל של דברים עבורו, כעושה בתוך שלו, ללא עוררין,סייג או היסוס. הדברים דלעיל כה מוחשיים בסרט, והנראה בו שווה אלף מילים.

לכאורה - הנשק והכדורים נתפסו במקום הסתרת הנשק בתוך מגבת לבנה וג'ריקן אפור חתוך
:
מתוך דו"ח פעולה מיום 26.11.08 מהשוטר חביב חלפון
: בשעה 16:30, ברח' באר אורה 10, רמת גן (יחד עם שוטרים נוספים), לאור מידע שלפיו לעמיר מולנר
יש אמל"ח ברשותו, בחצר האחורית (במקום המדובר לעיל כמקום הסתרת הנשק), הוא הבחין במגבת לבנה. הוא הזיז את המגבת הלבנה והבחין בבקבוק אפור כשהוא חתוך ובתוכו יש גרב שחורה העוטפת דבר מה. השוטר הוציא את הגרב והוא הבחין במשתיק קול ובאקדח. בנוסף השוטר הבחין בגרב שחורה ליד הבקבוק. הוא הרים את הגרב ופתח את הקשר בגרב והבחין בכדורים. חבלן פירק את האקדח. בגרב נמצאו 11 כדורים. הוא צילם את המקום. הוא הבחין שבתוך האקדח היתה מחסנית. אח"כ הוברר כי בתוך המחסנית היו כדורים (מזכר מיום 1.12.08; ראה גם תמונות 1-14, ובהן גם מקום מציאת האקדח עם משתיק קול, גרב שחורה וגרב שחורה נוספת שבתוכה כדורים, מיכל פלסטיק אפור ומגבת לבנה מאת השוטר ח' כליף; ראה גם בסרט מצלמה מס' 3–פעילות המשיבים ועד לתפיסת הנשק). ודוק: לכאורה זהו אותו ג'ריקן וזוהי אותה מגבת לבנה הנראים בסרט כחלק מפעילות המשיבים.

יישום עקרונות משפטיים בסוגיית ה"החזקה" על הראיות לכאורה
:
לכאורה, המשיבים החזיקו בנשק "החזקה ממשית
":
לפי סע' 34כד לחוק העונשין: החזקה ממשית בנשק פירושה שליטתו של מי מהמשיבים בדבר (הנשק) המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ואילו החזקה קונסטרוקטיבית היא כשהנשק מצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני החבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר, יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד.
החזקתם הממשית של המשיבים בנשק:לפי הסרט דלעיל ממצלמות האבטחה בבנין לכאורה נראה כי לכל אחד מהמשיבים היתה היכולת, על פי מהלך העניינים הטבעי והרגיל, להגיע לעשיה פיסית בנשק, ו/או שהיתה בידו היכולת לקבוע את גורלו הפיסי של הנשק (ע"פ 250/84 הוכשטט, בסע' 13 לפסה"ד). לכל אחד מהמשיבים היתה יכולת עשיה פיסית בנשק, גם אם יכולת זו היתה לפרק זמן קצר ביותר. כל אחד מהם יכול היה להגיע לידי קרבה פיסית לנשק. לכל אחד מהמשיבים היה פוטנציאל עשיה פיזית בנשק שהיה בקרבת המשיבים(פרשת הוכשטט לעיל,בס' 14),וכל אחד מהם גם המחיש באופן אקטיבי ו/או פסיבי, כמפורט לעיל, את ידיעתו על הנשק והסכמתו להסתרתו מטרים ספורים בלבד ממקום הימצאו שלו בחצר. שליטת המשיבים בנשק נקבעה הלכה למעשה, בפועל, כנצפה בסרט, ולא רק על פי הזכות "המשפטית" בנשק (פרשת הוכשטט לעיל, בסע' 15).

אשר לתנאי לשליטה והוא הבלעדיות, הרי שהוא התקיים גם במקום שהיכולת לעשיה בחפץ או לקביעת גורלו נתונה ליותר ממשיב אחד, והיא הופעלה ע"י המשיבים בצוותא. אין נפקא מינה אם שליטה זו מצויה בידי אחד המשיבים, או בידי שנים מהמשיבים, או יותר במשותף. לכן אם המשיבים הסתירו ביחד את הנשק, לכל אחד מהם יש שליטה בו ואין שליטתו של האחד שוללת את בלעדיות שליטת האחר.ודוק:שליטה "ביחד" היא שליטה "אמיתית" ולא "קונסטרוקטיבית". לכן, כשאחד המשיבים עשה פעולה להסתיר את הנשק במקום הסתרת הנשק, ושאר המשיבים ידעו על דבר הנשק (כפי שנראה בסרט לעיל) והיתה להם היכולת להגיע לעשייה פיסית בנשק, הרי גם הם מחזיקים "אמיתיים" בנשק (פרשת הוכשטט לעיל, בס' 17). זאת, לא כל שכן שכל משיב המחיש בהתנהגותו (אקטיבית ו/או פסיבית), הלכה למעשה, את ידיעתו על הנשק ואת הסכמתו להסתרתו במקום הסתרת הנשק. לאור האמור לעיל ממילא אפשר,כבענייננו, שעשרה משיבים (ואף יותר) יחזיקו החזקה ממשית בנשק. ודוק: העובדה שבמקרים רבים אדם בודד הוא שמחזיק נשק, לא הופכת את ההחזקה העובדתית והמשפטית של כל המשיבים בנשק (ואף אם היו רבים מהם), לבלתי אפשרית. הרי כאמור, יש ראיות לכאורה שכך ארע בתיק זה, כמפורט בהחלטה זו.

במענה לטענות סניגורים
, אומר: "שליטה" בנשק יכול שתבוא לכלל ביטוי ביכולת המיידית לקיים מגע עם החפץ (י' קדמי, על הדין בפלילים,חלק א',בע' 77) ולאו דוקא כאשר נעשתה ע"י ה"מחזיק" פעולה פיסית בו. היכולת להגיע לעשייה פיסית בנשק, והיכולת להגיע לקירבה פיסית לחפץ, היא הקובעת (בפרשת הוכשטט לעיל, בסע' 14). לכן המשיבים "שלטו" בנשק גם ללא מגע פיסי איתו.

מעבר לדרוש - לכאורה, לא כל שכן שהמשיבים החזיקו בנשק "החזקה קונסטרוקטיבית
":
כאמור, לכאורה, הוכחה החזקתם הממשית של המשיבים בנשק. ואולם לנוכח טיעוני התביעה וההגנה, אומר שגם החזקה קונסטרוקטיבית בנשק הוכחה לכאורה: תנאי להפעלת הגדרה זו הוא שלפחות אחד מהמשיבים יהא מחזיק בחפץ בחזקה "אמיתית", ואז עשויים שאר המשיבים להיחשב כמחזיקים, אם ההחזקה האמיתית היא בידיעתם ובהסכמתם (בפרשת הוכשטט דלעיל, בסע' 19). ניתן לייחס את ההחזקה למשיבים אחרים רק אם הם ידעו והסכימו (בפרשת הוכשטט דלעיל,בס' 20). הסכמה פירושה הידברות מוקדמת שבמהלכה נעשתה החזקתו הממשית של אחד המשיבים,להחזקתם הקונסטרוקטיבית של האחרים. והרי כאמור, כל אחד מהמשיבים היה שותף בהתעסקות הממושכת בהסתרת הנשק,כל אחד לפי חלקו האקטיבי ו/או הפסיבי, כנראה בסרט, וכולם התנהגו כאיש אחד, כחבורה שפועלת בצוותא, בהסכמה חוזרת ונשנית, בכל הקשור לנשק.

מההתעסקות המשותפת האמורה של המשיבים בהסתרת הנשק כפי שהיא נראית בסרט, השיחות ביניהם, ביצוע פעולות שונות הקשורות להסתרת הנשק ע"י מי מהמשיבים שוב ושוב לנגד עיני שאר המשיבים, והתכנסות רובם סמוך למקום הסתרת הנשק לאחר תום פעולת ההסתרה, מכל אלה עולה מודעותם הברורה של המשיבים שהמדובר בנשק (שאכן נתפס במקום), וכן הסכמתם להחזקה בו (ראה בסוגיה: ע"פ 611/80 מטוסיאן, פ"ד לה(4), 85, 100, 102). מה גם שמהתנהגות המשיבים שנראית בסרט עולה שלכאורה הם ידעו שהם עוסקים בדבר אסור (מבטי מי מהמשיבים לבנין הסמוך שמא מישהו שם ראה את הנעשה האסור בחצר). הידיעה של המשיבים שבאופן פעיל מעורבים בהסתרת הנשק היא לכאורה ברורה, ואילו האחרים לא רק שנכחו במקום ללא מתן הסבר (ראה לגבי חזקת הנוכחות להלן), אלא שלמצער "עצמו עינים" מלברר מה מתרחש,בעוד שלמעשה, לפי הנראה בסרט, הם השתתפו מרצון, גם פסיבית, במתרחש סביבם, באופן הטבעי ביותר. זאת לא כל שכן כשמדובר בפעילות לא שגרתית – חיתוך ג'ריקן, שימוש במגבת, הבאת סכין וג'ריקן נוסף וכיו"ב. ודוק: כשהמשיבים לא נתנו הסבר במשטרה, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת, לעצם התנהגותם בסרט, איש איש לפי חלקו לגבי הסתרת הנשק, וזאת כשהסרט הוצג בפני
הם, הרי שההנחה בדבר ידיעתם על הנשק והסתרתו, הופכת למציאות (ראה ככלל בסוגיה: ע"פ 384/80 בן ברוך, בסע' 4). לכאורה עולות איפוא מהסרטים של מצלמות הבית, ידיעת והסכמת כל המשיבים להסתרת הנשק במקום הסתרת הנשק, כל אחד לפי חלקו, כחלק מהפעילות במקום שכל המשיבים היו מעורים בה.

על כן
: לאור הראיות לכאורה (ובעיקר דו"ח הפעולה לענין תפיסת הנשק והסרטים דלעיל) והאמור לעיל,לכאורה כל המשיבים החזיקו החזקה ממשית בנשק; לא כל שכן שהמשיבים החזיקו בנשק החזקה קונסטרוקטיבית - בידיעתם והסכמתם.

יישום עקרונות משפטיים לגבי חזקת ה"נוכחות במקום ביצוע העבירות" על הראיות לכאורה
:
נוכחות בחצר הבית היא עובדה נייטרלית (ע"פ 6202/95 פלוני), ואולם, כעולה מסרטי מצלמות האבטחה של הבית, נוכחותם של המשיבים בחצר הבית לא רק שלא נראית מקרית, אלא שנראה שיתוף פעולה ממשי בין המשיבים לענין הסתרת הנשק. הנטל הוא על המשיבים לסתור את ההנחה הלכאורית המסתברת מהנסיבות הללו שעל פי ההגיון וניסיון החיים מעידה עליהם כי נוכחותם במקום ביצוע העבירות נבעה משותפותם לעבירות. משנכשלו המשיבים בכך, לרבות המשיבים ה"פסיביים", ולא הסבירו כלל מדוע הם נכחו קרוב למקום הסתרת הנשק (כל משיב לפי חלקו) ומדוע שהו במקום זה דוקא, קמה נגדם החזקה שהם היו שותפים להחזקת ונשיאת הנשק עצמן (ראה ככלל בסוגיה: ע"פ 6202/95 פלוני, בסע' 2; ע"פ 2510/92 סאלח, בסע' 4).

ודוק: כל המרחקים הרלבנטיים בתוך הזירה שבחצר הבית אינם עולים על מספר מטרים. יש בכך ביתר שאת להחיל את חזקת הנוכחות במקום לגבי המשיבים, שכאמור, כולם נכחו קרוב למקום הנשק. ניסיון החיים מלמד כי המשיבים – ובמיוחד כשהמדובר בעבירות חמורות הקשורות לנשק – לא נכחו בחצר הבית כ"משקיפים" אורחים תמימים, וכשהם לא הסבירו אחרת, הרי שניתן לכאורה לראות בנוכחותם בחצר הבית בסיס לכאורי לקביעת אחריותם בעבירות הקשורות בנשק [השווה להכרעה שבפרשת פלוני דלעיל, בס' 3; עוד השווה: ע"פ 3006/96 מטיאס, בסע' 9(ה)(1)]. זאת לא כל שכן כשמי מהמשיבים פעל פיזית להסתרת הנשק ואחרים לא רק נכחו במודע קרוב למקום הסתרת הנשק, אלא ששוב ושוב פעולות הקשורות בהסתרה זו נעשו לנגד עיניהם. וכל זאת ללא מתן הסבר ע"י המשיבים, כמפורט להלן.
העדר כל הסבר מצד המשיבים לכל שנראה בסרטי מצלמות האבטחה של הבית לגביהם
:
אילו נכחו המשיבים בחצר הבית כאורחים תמימים, היו מסבירים זאת בהזדמנות הראשונה, כדי לטהר עצמם מהחשד שנפל עליהם (ראה ככלל בסוגיה: ע"פ 444/75 לוי). כשהוצג בפני
המשיבים הסרט ממצלמת האבטחה שבבית, מעבר להכחשה ולטענה כללית שאין להם חלק בענין, איש מהם לא מסר כל הסבר קונקרטית למה שנראה בסרט, לרבות חלקו שלו במתרחש, ולו לגבי הנוכחות הפסיבית סמוך למקום הסתרת הנשק. הרי צפיה בסרט מעלה באופן ברור סוגיות שעל המשיבים להסבירן (ראה ככלל בסוגיה: ע"פ 4667/93 מיכאלשווילי, בסע' 5(ג)). שתיקת המשיבים לגבי הסרט, הינה איפוא "שתיקה רועמת" המדברת נגדם באופן ברור. משלא מסרו הסבר, יש בכך לא רק כדי לחזק את הראיות לכאורה שנגדם, אלא שהחזקה/ההנחה שבהן שלחובת המשיבים, הופכות למציאות לכאורית מוכחת (ראה עוד בסוגיה: בש"פ 3921/16 הרוש, בסע' 5). ודוק: הסברי הסניגורים אינם יכולים לבוא במקום הסבר מפי המשיבים, הסבר ולו כלשהו לנראה בסרט שהם לא מסרו כאמור (בש"פ 2506/05 טקשה, בס' 5; בש"פ 5052/05 אלמרבוע), ואין בהסברי הסניגורים לגבי התנהגות המשיבים כפי שנראית בסרט, כדי "לכרסם" בחומר הראיות (בש"פ 1250/99 גבאי, בסע' 12). על כן עומדת בעינה המשמעות העולה על פני הנראה בסרטי מצלמת האבטחה (בש"פ 6314/01 חדיף, בסע' 6). ברי כי הכחשה כללית מפי המשיבים ללא התייחסות קונקרטית למראה שבסרט, שבו הם מופיעים, איש איש לפי חלקו, איננה הסבר. והרי הלכה היא, שבשתיקת המשיבים במשטרה קונקרטית לענין מה שנראה בסרט כאמור,יש משום חיזוק לראיות התביעה. הדברים גם נעוצים בשכל הישר: אדם הנאבק על חפותו, ייכבד וימסור את גירסתו (ראה גם לאחרונה: בש"פ 10935/08 יוסף, מיום 18.1.09, בסע' ט' להחלטה).

סיכום התשתית הראייתית הלכאורית לגבי כל אחד מהמשיבים
:
כפי שנראה בסרטי מצלמות האבטחה של הבית, ולאור האמור לעיל, הרי שלכאורה -
משיב 1 – עמיר מולנר

: הוא הצטרף לאחרים ונעמד בסמוך למקום הסתרת הנשק. משסיים ראובן לחתוך את הגר'יקן,הוא פסע מספר מטרים אל מקום הסתרת הנשק כשבידיו מגבת ועליה הג'ריקן החתוך כשהוא גלוי, וחלף ליד גבו של מולנר, ונתן את הג'ריקן לאחר. משקיבל לידיו את הג'ריקן, ניגב אותו האחר באמצעות המגבת, והכל בסמוך מאוד למקום עמידת מולנר. בעוד האחר מנגב את הג'ריקן, לקח עלפי ג'ריקן נוסף מהמרפסת, פסע עימו מספר מטרים, תוך שהוא חולף ליד גבו של מולנר והביאו לאחר. האחר לא נזקק לג'ריקן, ולפיכך החזירו עלפי למרפסת תוך שהוא חולף ליד גבו של מולנר. האחר קרא ללוי, שעמד עם מולנר ודבח סמוך למקום הסתרת הנשק. לוי ניגש אל האחר שהציג לו את הג'ריקן, רכן לעבר הג'ריקן, התבונן בו, והלך למרפסת ונטל משם סכין. כשהוא מצוייד בסכין, חלף לוי ליד גבו של מולנר, והגיע אל האחר. לאחר שהעביר את הסכין לחרבוש, חזר לוי לעמוד עם מולנר ועם דבח. כשהגיעו שגיב ודרור למקום הסתרת הנשק, התקרב אליהם מולנר ושוחח עימם בעומדו קרוב מאד למקום הסתרת הנשק, ומיד בהמשך הצטרפו אליו אחרים (לוי, דבח וחרבוש). מולנר ואחרים (לוי ודבח) נשארו לשוחח בעומדם סמוך לקצה הרחבה (במשך כ-7 דקות) - סמוך למקום הסתרת הנשק.

לכאורה - משיב 1 ידע על כל הפעולות הללו-הבאת שני הג'ריקנים [האפור (שנחתך) והאדום] למקום הסתרת הנשק, חיתוך אחד הג'ריקנים במשך כ-37 שניות, לקיחת סכין מהמרפסת למקום הסתרת הנשק והחזרתה, הליכה חוזרת ונשנית של משיבים שונים למקום הסתרת הנשק וממנו, ניגוב הג'ריקן והתעסקות בו ועם המגבת הלבנה ע"י האחר, והנחתו על הקרקע. כל הפעולות הללו לכאורה בוצעו חלקן פיזית אחרי גבו של משיב 1 אך בסמוך מאד אליו,חלקן לידו וחלקן אל מול עיניו. המרחקים בזירה כולה (המרפסת, השביל, הרחבה, מקום הסתרת הנשק), לא כל שכן המרחקים בין מקום עמידת משיב 1 – על הרחבה שאחרי השביל ובקרבה למקום הסתרת הנשק - לבין מקום ביצוע כל הפעולות דלעיל, קטנים יחסית. כל זאת כשמשיב 1 (גם) עמד בנקודה "אסטרטגית" – ברחבה, בסמוך לקצה השביל שבו נעו המשיבים - שבה עברו משיבים שונים אל מקום הסתרת הנשק וממנו, ומשני צדדיו, פעלו משיבים שונים, איש איש לפי חלקו, בפעולות שונות בהקשר לנשק, כאמור. והרי כאמור, מידי פעם משיב 1 גם הסתכל לכיוון שבו בוצעו פעולות ע"י מי מהמשיבים. לא זו אף זו אלא שבשלב מסויים כאמור, משיב 1, ממקומו ברחבה, התקרב לגדר החצר,אל האחרים, ושוחח עימם בעומדו קרוב מאד למקום הסתרת הנשק,ואף נשאר לשוחח סמוך מאד למקום הסתרת הנשק. זאת כשהג'ריקן נמצא על הקרקע מולו ממש, מכוסה במגבת.
משיב 1 שלט איפוא על הנשק, ידע עליו והסכים להסתרתו; הוא החזיק בנשק, ונשא אותו.

בהודעתו במשטרה
מיום 1.12.08 הוצג בפני
משיב 1 הסרט, ניתנה לו הזדמנות למסור את גירסתו, והוא שתק (בע' 2). הוא ציין שהוא בא לאכול בבית ושהוא מאמין שהמשטרה השתילה את הנשק. בהודעתו מיום 26.11.08 שמר משיב 1 על זכות השתיקה.

במענה לטענות עו"ד כץ
(בשם משיב 1): צפייה בסרט מלמדת שלכאורה נוכחות משיב 1 בזירת הארוע, יחסית לא היתה קצרה. שהותו ברחבה, וכן גם סמוך מאד למקום הסתרת הנשק, יחסית למלוא זמן ההתרחשויות בחצר, היתה
ממושכת - משעה 04:58:51 ועד 05:10:26. פרק זמן כזה במקום הוא זמן די והותר כדי שלכאורה יתגבשו נגדו חזקות "נוכחות במקום" ו"החזקה" בנשק. זאת ועוד: לפי הסרט הוכחה לכאורה "שליטתו" של משיב 1 בנשק, ולא כל שכן שמשיב 1 ידע על הנשק ואף הסכים להחזקה בו לאור האמור לעיל, ובין השאר, התקרבותו (עם משיבים 3 ו-5) קרוב מאד למקום הסתרת הנשק, שהותו שם, והעדר כל פעולה מצידו למנוע את הסתרת הנשק ממש ליד רגליו.

משיב 2 אלי ראובן

: הוא שוחח עם עלפי והאחר סמוך למקום הסתרת הנשק. אח"כ הוא הצטרף לאחרים ונעמד בסמוך למקום הסתרת הנשק. ראובן הלך אל המרפסת כשבידו ג'ריקן אפור. כשהגיע למרפסת, נטל ראובן סכין שהיתה על השולחן, אחז בג'ריקן באמצעות מגבת, וחתך אותו. כשסיים ראובן לחתוך את הגר'יקן, הוא פסע אל מקום הסתרת הנשק כשבידיו מגבת ועליה הג'ריקן החתוך כשהוא גלוי.
בנוסף לפעילותו לעיל של ראובן בהקשר לנשק, הרי הוא בעל הבית שבו היו ההתרחשויות שבסרט. היינו קמה לחובתו של ראובן גם חזקת מחזיק המקום. אמנם הנשק הוסתר בצמוד לגדר ביתו מעברה השני, ואולם צפיה בסרטים שונים [לרבות הדיסקים (של התביעה ושל ההגנה) שבהם מוסרטת הזירה כולה] מלמדת, שלא רק שמקום הסתרת הנשק הוא קרוב מאד לגדר חצר הבית של ראובן, אלא שהגדר כלל לא היוותה מכשול בפני
מי מהמשיבים ששוב ושוב הגיעו פיזית למקום הסתרת הנשק (זאת בנוסף להליכה של עלפי והאחר בשביל הצמוד לגדר הבית מצידה השני, שוב ושוב למקום הסתרת הנשק). מה גם שכל הפעולות שנעשו בהקשר לנשק היו בתוך מתחם חצריו של ראובן. זאת ועוד: כאמור, ראובן עצמו היה זה שחתך את הג'ריקן האפור שבו הוסתר הנשק, והביאו עטוף במגבת הלבנה למקום הסתרת הנשק, לידי האחר. זאת בנוסף לעמידתו עם אחרים בסמוך למקום הסתרת הנשק.
משיב 2 שלט איפוא על הנשק, ידע עליו והסכים להסתרתו; הוא החזיק בנשק, ונשא אותו.
בהודעתו במשטרה
מיום 1.12.08 הוצג בפני
משיב 2 הסרט וניתנה לו הזדמנות למסור את גירסתו, והוא שתק (בעמ' 2-3). בהודעתו מיום 26.11.08 שמר אלי ראובן
על זכות השתיקה.

משיב 3 – אייל לוי
: לוי הלך לכיוון מקום הסתרת הנשק בו היה האחר, ולאחר ששוחח עימו, נעמד בסמוך אליו. משסיים ראובן לחתוך את הגר'יקן, הוא פסע אל מקום הסתרת הנשק כשבידיו מגבת ועליה הג'ריקן החתוך כשהוא גלוי, וחלף על פניו של לוי, ונתן את הג'ריקן לאחר. משקיבל לידיו את הג'ריקן, ניגב אותו האחר באמצעות המגבת, והכל בסמוך מאוד למקום עמידת לוי. בעוד האחר מנגב את הג'ריקן, לקח עלפי ג'ריקן נוסף מהמרפסת, פסע עימו על השביל, תוך שהוא חלף על פניו של לוי, והביאו לאחר. האחר לא נזקק לג'ריקן, ולפיכך החזירו עלפי למרפסת תוך שהוא חולף על פניו של לוי. האחר קרא ללוי, שעמד עם מולנר ודבח
סמוך למקום הסתרת הנשק. לוי ניגש אל האחר שהציג לו את הג'ריקן, ולוי רכן לעבר הג'ריקן, התבונן בו, והלך למרפסת ונטל משם סכין. כשהוא מצוייד בסכין, חלף לוי ליד גבו של מולנר ועל פניו של דבח, והגיע אל האחר. כשפנה לוי להחזיר את הסכין, הוא העביר אותה לחרבוש שהגיע מהמרפסת, בעודם מסתכלים לכיוון הבית הסמוך. לאחר שהעביר את הסכין לחרבוש, חזר לוי לעמוד עם מולנר ועם דבח. כשהגיעו שגיב ודרור למקום הסתרת הנשק, התקרב אליהם מולנר ושוחח עימם בעומדו קרוב מאד למקום הסתרת הנשק. מיד בהמשך הצטרף אליהם לוי (ואחרים). לוי ואחרים (מולנר ודבח) נשארו לשוחח בעומדם סמוך לקצה הרחבה (במשך כ-7 דקות) - סמוך למקום הסתרת הנשק.
משיב 3 שלט איפוא על הנשק, ידע עליו והסכים להסתרתו; הוא החזיק בנשק, ונשא אותו.

בהודעותיו במשטרה
מ-1.12.08 הוצג בפני
משיב 3 הסרט ממצלמת האבטחה וניתנה לו הזדמנות למסור את גירסתו, והוא אמר שהוא רוצה לדבר עם עורך דינו, ושתק (בע' 1, 3, 4 בהודעות, לפי הענין). בהודעתו מיום 26.11.08 שמר אייל לוי על זכות השתיקה.
כששוטר הציג למשיב 3 את הסרט, זיהה משיב 3 את עצמו בסרט, ואישר שהוא נראה אוחז סכין בידו (זכ"ד מהשוטר י' דניאל). משיב 3 לא נתן כל הסבר לפעולותיו האחרות הנראות בסרט.

במענה לטענות עו"ד הלוי
(בשם משיבים 3 ו-5)– גם אם אקבל תרחיש/ים נוסף/ים לגבי הנשק (ולכאורה הוא לא מתיישב עם מלוא הנראה בסרט) – הרי שיסודות עבירות החזקת נשק, נשיאת נשק, החזקת נכס חשוד והכנת עבירה בחומר מסוכן, מתמלאים גם נוכח תרחיש/ים אלה. מה גם, שלכאורה, בחלוף זמן לא רב אחרי סיום פעילות המשיבים הנראית בסרט, אכן נמצא הנשק באותו מקום הסתרת הנשק שנצפה בסרט כמוקד פעילות המשיבים - מקום "עליה לרגל" מצידם בסרט.

משיב 4 – מחמוד חרבוש
: בעת שראובן חתך את הג'ריקן האפור במרפסת, היה חרבוש במשך כ-37 שניות בקרבתו של ראובן, כמטר ממנו. כשפנה לוי להחזיר את הסכין, העביר אותה לוי לחרבוש שהגיע מהמרפסת, בעודם מסתכלים לכיוון הבית הסמוך. לאחר שהעביר את הסכין לחרבוש, חזר לוי לעמוד עם מולנר ועם דבח, ואילו חרבוש החזיר את הסכין אל המרפסת. חרבוש שעמד בקרבת מקום (בשביל, בערך באמצע הדרך בין המרפסת לרחבה), הסתכל לכיוון מקום הסתרת הנשק. כשהגיעו שגיב ודרור למקום הסתרת הנשק, התקרב אליהם מולנר ושוחח עימם בעומדו קרוב מאד למקום הסתרת הנשק. מיד בהמשך הצטרף אליהם חרבוש (ואחרים). אח"כ (גם) חרבוש הלך לכיוון המרפסת. בהמשך, חרבוש חזר לרחבה ונעמד בקרבת מולנר, לוי ודבח, ועמד איתם שם, מטרים ספורים ממקום הסתרת הנשק, עד שהם עזבו את הרחבה, בשביל, לכיוון המרפסת.
משיב 4 שלט איפוא על הנשק, ידע עליו והסכים להסתרתו; הוא החזיק בנשק, ונשא אותו.
בהודעתו במשטרה
מיום 1.12.08 הוצג בפני
משיב 4 הסרט ממצלמת האבטחה, וניתנה לו הזדמנות למסור את גירסתו, והוא שתק (בע' 2). בהודעתו מיום 26.11.08 בין השאר,הכחיש משיב 4 היכרות עם האנשים וקשר לנשק. ואולם: לפי צפיה בסרט, חרבוש התנהג כמי שלכאורה הכיר אנשים שנראו בסרט, והרי הוא גם פעל עימם כאמור.

משיב 5 – יוסף דבח
: דבח הלך לכיוון מקום הסתרת הנשק בו היה האחר, ולאחר ששוחח עימו, נעמד בסמוך אליו. משסיים ראובן לחתוך את הגר'יקן, הוא פסע אל מקום הסתרת הנשק כשבידיו מגבת ועליה הג'ריקן החתוך כשהוא גלוי, חלף על פניו של דבח, ונתן את הג'ריקן לאחר. משקיבל לידיו את הג'ריקן, ניגב אותו האחר באמצעות המגבת, והכל בסמוך מאוד למקום עמידת דבח. בעוד האחר מנגב את הג'ריקן, לקח עלפי ג'ריקן נוסף מהמרפסת, פסע עימו תוך שהוא חלף על פניו של דבח, והביאו לאחר. האחר לא נזקק לג'ריקן, ולפיכך החזירו עלפי למרפסת תוך שהוא חולף על פניו של דבח. האחר קרא ללוי, שעמד עם מולנר ודבח סמוך למקום הסתרת הנשק. לוי ניגש אל האחר שהציג לו את הג'ריקן, רכן לעבר הג'ריקן, התבונן בו, והלך למרפסת ונטל משם סכין. כשהוא מצוייד בסכין, חלף לוי על פניו של דבח, והגיע אל האחר.לאחר שהעביר את הסכין לחרבוש,חזר לוי לעמוד עם מולנר ועם דבח. למעשה אל מול עיניו של דבח התבצעה כל הפעילות דלעיל הקשורה בנשק. כשהגיעו שגיב ודרור למקום הסתרת הנשק, התקרב אליהם מולנר ושוחח עימם בעומדו קרוב מאד למקום הסתרת הנשק. הצטרף אליו דבח (ואחרים). דבח ואחרים (מולנר ולוי) נשארו לשוחח בעומדם סמוך לקצה הרחבה (במשך כ-7 דקות) - סמוך למקום הסתרת הנשק.
משיב 5 שלט איפוא על הנשק, ידע עליו והסכים להסתרתו; הוא החזיק בנשק, ונשא אותו.
בהודעתו במשטרה
מיום 1.12.08 הוצג בפני
משיב 5 הסרט וניתנה לו הזדמנות למסור את גירסתו, והוא אמר שבא לאכול במקום, לא מעוניין לצפות בסרט, אין לו קשר לכלום, הוא לא רואה טוב, הוא לא זיהה אף אחד (בעמ' 2-3). בהודעתו מיום 26.11.08 הכחיש יוסף דבח קשר למיוחס לו.
ואולם: לפי צפיה בסרט, דבח התנהג כמי שלכאורה הכיר אנשים שנראו בסרט, והרי הוא גם פעל עימם כאמור.

משיב 6 – שגיב טיירי
: שגיב הלך לכיוון מקום הסתרת הנשק ושם שוחח עם עלפי ועם האחר. שגיב שוחח עם טל על הנשק – כשהוא עשה בידיו לכאורה תנועות של דריכת נשק – וטל השיב לו בתנועות דומות. אח"כ, לכאורה, כך נראה, שגיב חכך בדעתו יחד עם עלפי והאחר על האפשרות להטמין את הנשק בשיחים שבחצר הבית שמעברה השני של הגדר ו/או במקום אחר בחצר זו. בעוד האחר התעסק עם הג'ריקן, עטף אותו במגבת, הניחו על הארץ ועזב את המקום לכיוון המרפסת, הגיעו לעברו שגיב ודרור כשפניהם אליו. שגיב עמד סמוך ביותר למקום הסתרת הנשק. כשהגיעו שגיב ודרור למקום הסתרת הנשק, התקרב אליהם מולנר ושוחח עימם בעומדו קרוב מאד למקום הסתרת הנשק, ובהמשך הצטרפו אליהם אחרים.
משיב 6 שלט איפוא על הנשק, ידע עליו והסכים להסתרתו; הוא החזיק בנשק, ונשא אותו.
בהודעתו במשטרה
מיום 1.12.08 הוצג בפני
משיב 6 הסרט וניתנה לו הזדמנות למסור את גירסתו, והוא שתק (בעמ' 2-3). בהודעתו מיום 26.11.08 שמר שגיב טיירי על זכות השתיקה.

משיב 7 – לירון טיירי
: תוך כדי שיחתם של טל ושגיב על הנשק (לקראת סיום שיחתם), הצטרף לירון למפגש זה שבין טל ושגיב על השביל, ודיבר עם שגיב, בנוכחותו של טל. אח"כ, כשעלפי והאחר חזרו למקום הסתרת הנשק, התקרב אליהם לירון (וגם שגיב וראובן), ונעמד מטרים ספורים ממקום הסתרת הנשק.
משיב 7 שלט איפוא על הנשק, ידע עליו והסכים להסתרתו; הוא החזיק בנשק, ונשא אותו.
בהודעתו במשטרה
מיום 1.12.08 הוצג בפני
משיב 7 הסרט וניתנה לו הזדמנות למסור את גירסתו, אך הוא אמר שבא לאכול ושאין לו מה להגיד (בעמ' 2). בהודעתו מ-26.11.08 שמר על שתיקה.

במענה לטענות עו"ד סננס
(בשם לירון - משיב 7): כאמור, משיב 7 נראה בסרט כשהוא מגיע מכיוון המרפסת, על השביל, תוך כדי שיחתם של טל ושגיב על הנשק (לקראת סיום שיחתם), ומצטרף
למפגש זה שבין טל ושגיב ודיבר עם שגיב, בנוכחות טל. כל זאת סמוך לאחר ששגיב וטל שוחחו על הנשק כאמור (ראה בסרט את מלוא ההתרחשות - בין 04:54:57 – 04:55:28). למצער, נסיבה זו חייבה את לירון להסביר את התנהגותו זו הנראית בסרט - שיאמר שלא הצטרף למפגש דלעיל, שיאמר שהצטרף אך לא דיבר, שיאמר שדיבר רק עם שגיב, שיאמר שדיבר אך לא על נשק אלא על נושא אחר, שיאמר כל דבר שהוא לגבי הסיטואציה. אך לא רק שאחרי שהוצג ללירון הסרט הוא לא מסר הסבר כלשהו למראה העינים האמור, אלא שהוא אמר, שוב ושוב: "אין לי מה להגיד" (הודעתו במשטרה מיום 1.12.08, בע' 2). מה גם שמיד אח"כ, כשעלפי והאחר חזרו למקום הסתרת הנשק, התקרב אליהם גם לירון (משיב 7) ועמד עם אחרים (שגיב וראובן) מטרים ספורים ממקום הסתרת הנשק. היינו, לחובתו של לירון הצטרפה, ובעוצמה, גם חזקת נוכחותו במקום המתואר לעיל, וגם היא נותרה בעינה ללא כל הסבר מצידו, למרות שכאמור, ניתנה לו ההזדמנות להסביר.
משיב 8 – דרור מילשטיין
: כאשר לוי, דבח וטל הלכו לכיוון מקום הסתרת הנשק בו היו עלפי והאחר ונעמדו בסמוך אליהם, הצטרף אליהם גם דרור (וכן ראובן ומולנר). כשראובן חזר אל המרפסת כשבידו הג'ריקן האפור, התקרב גם דרור אל המרפסת. בעוד ראובן חותך את הג'ירקן, חלף דרור על פניו של ראובן - באופן שלא יכול היה שלא להבחין במעשיו של ראובן - והלך בשביל לכיוון הכניסה לחצר. בעוד שהאחר התעסק עם הג'ריקן, עטף אותו במגבת, הניחו על הארץ ועזב את המקום לכיוון המרפסת, הגיעו לעברו שגיב ודרור כשפניהם אליו. דרור עמד סמוך ביותר למקום הסתרת הנשק, ואח"כ הגיע למקום הסתרת הנשק.
משיב 8 שלט איפוא על הנשק, ידע עליו והסכים להסתרתו; הוא החזיק בנשק, ונשא אותו.

בהודעתו במשטרה
מיום 1.12.08 הוצג בפני
ו של משיב 8 הסרט, וניתנה לו הזדמנות למסור את גירסתו, והוא שתק (בעמ' 2-3). בהודעתו מיום 26.11.08 שמר דרור מילשטיין על זכות השתיקה.

משיב 9 – טל מילשטיין
: במקום הסתרת הנשק טל שוחח עם האחר. טל שוחח עם שגיב על הנשק – כששגיב ביצע תנועה של דריכת נשק, טל השיב לו בתנועה משלו - ואח"כ לכאורה, כך נראה, חכך בדעתו יחד עם עלפי והאחר על האפשרות להטמין את הנשק בשיחים שבחצר הבית שמעברה השני של הגדר ו/או במקום אחר בחצר זו. אח"כ הלך לכיוון מקום הסתרת הנשק בו היה האחר, ולאחר ששוחח עימו, נעמד טל בסמוך אליו. בעוד ראובן חותך את הג'ירקן, חלף טל על פניו של ראובן – באופן שלא יכול היה שלא להבחין במעשיו של ראובן - והלך בשביל לכיוון הכניסה לחצר.
משיב 9 שלט איפוא על הנשק, ידע עליו והסכים להסתרתו; הוא החזיק בנשק, ונשא אותו.

בהודעתו במשטרה
מיום 26.11.08 הוצג בפני
ו של משיב 9 הסרט, וניתנה לו הזדמנות למסור את גירסתו, והוא שתק (בעמ' 2).

במענה לטענות עו"ד דגן
: א. הסרט מלמד שבידי כל משיב היתה שליטה ממשית ומודעת בנשק. די ביסוד הנפשי של "מודעות" כלפי טיב המעשה וכלפי התקיימות הנסיבות ואין צורך ב"רצון" לשלוט בנשק, בעבירות דנן (י' קדמי, על הדין בפלילים, 2006, חלק 4, בעמ' 1970, 1971; ראה גם את "עצימת העינים" שבסע' 20(ג)(1) לחוק העונשין בהקשר למשיבים שנטען שהם "פסיביים").

ב.
תנועות הידיים של שגיב וטל הנראות בסרט, הן לכאורה תנועות של דריכת נשק (שלכאורה פישרן ברור) במהלך שיחה בין השנים על הנשק, ולא "גירוד" פתאומי, הדדי, אצל שניהם. מה גם, ששגיב וטל לא טענו לגירוד כזה בחקירתם במשטרה, או להסבר אחר. כאמור, הסבר הסניגור לא יכול לבוא במקום הסבר המשיבים, וזאת בלי לגרוע מפשר תנועות הידיים שאינו כטענת הסניגור.

מענה לטענות נוספות של באי כוח המשיבים (בנוסף למענה כאמור לעיל) שדינן להידחות
(לטענות שנשמעו מפי כמה מהסניגורים, ינתן להלן מענה אחד):
1.
בכך שהמשיבים הגיעו לביתו של משיב 2 כדי לאכול צהרים, אין כדי לגרוע ממעשי המשיבים בכל הקשור לנשק. מה גם, שבסרטים נראה היטב, שהפעילות נשוא כתב האישום בקשר להסתרת הנשק ארעה לאחר הארוחה, ובפעילות זו המשיבים נטלו חלק, איש איש לפי חלקו, כמפורט לעיל. מה שהתבקשו המשיבים להסביר במשטרה לא היתה הארוחה, אלא את הקטע הרלבנטי שבסרט המתייחס לחשדות הקונקרטיים שנגדם - בהקשר להסתרת הנשק (יחד עם האחר) - ואת זאת הם לא עשו. טענת המשיבים שבשעה מסויימת אכלו צהרים, איננה הסבר להתנהגותם אחרי שהם אכלו וקמו מהשולחן. מכך שהמשיבים נראו אוכלים צהרים, אין להסיק כי מטרת הגעתם למקום היתה רק הארוחה. ודוק: גם בכך שחלק מהמשיבים לא טענו אפילו זאת - שהם באו לאכול צהרים - יש לומר דרשני.

2.
מי מהמשיבים שהיה "פסיבי" בחצר הבית– בעמידה, בהתקרבות למקום הסתרת הנשק (מרחק של כ-3-4 צעדים בלבד ממקום עמידתם של משיבים 1, 3 ו-5 ברחבה שבפינת הבית), אין בכך כדי ללמד על נוכחות תמימה. יש לבחון את מהות המעורבות במתרחש גם לאור פעילותם של אחרים שעסקו בפעולות שונות הקשורות להסתרת הנשק, בין לנגד עיני העומדים שם, ובין בחולפם של פניהם ו/או לידם, שוב ושוב (חיתוך הג'ריקן, הבאת הג'ריקן, הבאת סכין, הבאת ג'ריקן שני ופעילות במקום הסתרת הנשק). צפיה בסרט מלמדת, שבלתי מתקבל על הדעת שהמשיבים לא ידעו על הסתרת הנשק. זאת לא כל שכן כאשר (גם) משיב 1 בשלב מסויים התקרב סמוך מאוד למקום הסתרת הנשק. ודוק: כאמור, איש מהמשיבים לא הסביר כלל כל חלק שהוא מהתנהגותו הנראית בבירור בסרט.

3.
בכך שבסרט לכאורה יש קושי להבחין באקדח אין כדי לגרוע מהראיה המרכזית שלפיה, על פי דו"ח פעולה, בחצר, סמוך לגדר חצר הבית שבו היו המשיבים, נתפס הנשק. ודוק: הנשק נתפס במקום שלכאורה הוא מקום הסתרת הנשק כפי שנראה בסרט עפ"י פעילות המשיבים. בסרט מצלמת האבטחה מס' 3, לאחר תום פעילות המשיבים בהקשר להסתרת הנשק לא נראית פעילות במקום הסתרת הנשק. אחרי שתמה פעילות המשיבים להסתרת הנשק, וכשכל המשיבים נמצאים ברחבה ליד מקום הסתרת הנשק בלתי סביר שמאן דהוא,לנגד עיני המשיבים,הטמין במקום נשק.
על כן
: מסקנה אחת ויחידה היא, שהנשק שנמצא ע"י המשטרה במקום הסתרת הנשק, הוא הנשק שהוסתר במקום זה בעת שהמשיבים נראים בשהותם ובפעילותם בחצר הבית, כל אחד לפי חלקו, כמתואר בכתב האישום.
4.
בכך שהנשק נתפס מחוץ לגדר חצר ביתו של משיב 2, אין כדי לגרוע מאשמתם הלכאורית של המשיבים. א. הנשק נתפס סמוך מאד לגדר חצר ביתו של משיב 2. ב. גדר החצר כלל לא הפריעה למשיבים בפעילותם המתמשכת להסתיר את הנשק, ושוב ושוב הגיע מי מהם סמוך מאד למקום הסתרת הנשק, תוך אי התחשבות בגדר החצר, ותוך שיתוף פעולה מלא עם האחר שהיה מרבית הזמן מעבר לגדר. ג. עלפי (משיב 10) והאחר, הלכו הלוך ושוב אל מקום הסתרת הנשק וממנו, מצידה השני של הגדר. ד. גם כשהמשיבים הסתירו את הנשק בחצר הבית השכן (סמוך מאד לגדר חצר הבית שבה הם שהו) הרי שעובר אורח לא היה עשוי למצוא את הנשק אלא בדרך מקרה. במצב דברים זה עדיין המשיבים הם ששולטים בנשק (ראה בפרשת הוכשטט דלעיל, בסע' 16).
5.
חזקת הנוכחות במקום חלה גם על אחרים (זולת המשיבים) שנכחו במרפסת/בחצר, ואולם כשהם לא מופיעים בסרט (מצלמה 3) שבו המשיבים נראים לענין פעילות הסתרת הנשק, יש בכך כדי להחליש את עוצמת החזקה נגדם. לכן אין בינם למשיבים אפלייה פסולה אלא אבחנה מותרת.
6.
שלא כבפסיקה שהגישה ההגנה, הרי שבענייננו סרט מצלמות האבטחה של הבית מלמד לא רק על נוכחות המשיבים בחצר הבית אלא גם על מעשיהם ומודעותם למעשי חבריהם. שלא כבפסיקה שהגישה ההגנה, הסרט מעיד מה עשה כל משיב בחצר ביתו של משיב 2 בהקשר להסתרת הנשק; הסרט הוא "עד ראיה" אובייקטיבי, והודות לקיומו אין צורך "להעריך" את זיקת כל משיב לנשק; פשוט רואים אותה, כמפורט לעיל. זאת בנוסף לעצם תפיסת הנשק. על כן, אין ללמוד מהפסיקה שהגישה ההגנה (ע"פ 3514/91 אבו רקייק, ונוספים) לענייננו, שהרי הראיות לכאורה כאן, ברורות.

העבירה של נשיאת נשק, תחמושת ואבזר לנשק
:
לפי הראיות לכאורה ולאור האמור לעיל, המשיבים גם "נשאו" את הנשק – המשיבים החזיקו את הנשק בהישג יד,באופן שניתן להשתמש בו מיד לכשיתעורר הצורך בכך (י' קדמי,על הדין בפלילים, 2006, חלק 4, בע' 1973). מי שנושא נשק הריהו גם מחזיק בו. במענה לטענת סניגורים, אין מניעה להרשיע גם ב"נשיאה" וגם ב"החזקה", ובלבד שלא ייגזר אלא עונש אחד [י' קדמי דלעיל, שם; ראה גם תוצאה חיובית בבדיקת פרופרינט (שרידי ברזל) מ-26.11.08, לראובן (משיב 2),ללוי (משיב 3), ולטל (משיב 9)].
העבירות של החזקת נכס חשוד והכנת עבירה בחומרים מסוכנים
:
החזקת נכס חשוד
:לפי בדיקת מז"פ מספרו הסידורי של הנשק, הושחת. ממילא החזיקו המשיבים בנשק חשוד כגנוב. המשיבים לא הניחו את הדעת שרכשו את החזקה בנשק נשוא האישום, כדין.
הכנת עבירה בחומרים מסוכנים
: החזקת נשק, שעליו מורכב משתיק קול, ובתוכו מחסנית ובה כדורים, ולידם עוד כדורים, לכאורה מלמדת כי כוונת המשיבים היתה לעשות בו שימוש פוגעני. כל שימוש שהיו המשיבים בוחרים לעשות בנשק שהסתירו – עם משתיק קול, מחסנית וכדורים כאמור - היה עולה כדי עבירה, ולכל הפחות עבירת עוון (ראה: ע"פ 9511/01 קובקוב, בסע' 6).

העבירה של קשירת קשר לביצוע פשע
:
ניתן להסיק את דבר קיומו של הקשר שבין המשיבים מהאירועים המאוחרים כפי שנצפו בסרט, כל משיב לפי חלקו – אקטיבי ו/או פסיבי - בפעילות להסתרת הנשק, כמפורט לעיל. התנהגות המשיבים, שהיא בגדר שלב מתקדם בביצוע מטרת הקשר - שהיא החזקה ונשיאה של אקדח, משתיק קול, מחסנית וכדורים, והסלקתם - למעשה היתה ההגשמה הסופית של מטרת הקשר האמורה. המאוחר מלמד על המוקדם. סוף מעשה במחשבה תחילה. התנהגות המשיבים ביחס להסתרת הנשק, כשהם פועלים במשותף פרק זמן לא קצר לשם הסתרתו כפועל יוצא מהשותפות הספונטנית שביניהם, משקפת לפי מהותה והגיונה את אשר קדם לה – קשירת הקשר – שהוליך אליה [ראה בסוגיה: ע"פ 3338/99 פקוביץ,פ"ד נד(5) 667,בדברי כב' השופטת ביניש (כתוארה אז)].

סוף דבר
:
לפי הראיות לכאורה ולאור האמור לעיל, לכאורה, במעשיהם המתוארים לעיל נשאו המשיבים נשק, תחמושת ואבזר לנשק, והחזיקו בהם בלא רשות על פי דין להחזקתם וזאת לאחר שקשרו קשר לעשות כן, החזיקו בנשק שיש עליו חשד סביר שהוא גנוב בלא שהיה בידם להניח את הדעת שרכשו את ההחזקה בו כדין, והחזיקו ביודעין באקדח שעליו מורכב משתיק קול, כשהאקדח טעון במחסנית ובה 8 כדורים, ובכדורים, בכוונה לעשות בהם פשע או עוון או כדי לאפשר לאחר שיעשה בהם פשע או עוון. יש איפוא ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים כנדרש במשפט פלילי בעבירות שבכתב האישום - נשיאת נשק, תחמושת ואבזר לנשק; החזקת נשק, תחמושת ואבזר לנשק; קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נכס חשוד, והכנת עבירה בחומרים מסוכנים.
ניתן והודע במעמד הצדדים, היום, 19.1.09.


_____________



גלעד נויטל
, שופט






בש בית משפט מחוזי 92469/08 מדינת ישראל נ' עמיר מולנר, אלי ראובן, אייל לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 19/01/2009)