פסקי דין על דבורה אנטין | פסקי דין על דוד אנטין | פסקי דין על חיים ברק | פסקי דין על גני דולינגר חברה לבניין והשקעות | פסקי דין על אבירם דולינגר |

18204/01 א     11/11/2001




א 18204/01 דבורה אנטין, דוד אנטין, חיים ברק נ' גני דולינגר חברה לבניין והשקעות בע"מ, אבירם דולינגר




בעניין:

5



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
018204/01
בשא 106479/01

בפני

כב' השופטת יהודית שבח

תאריך:
11/11/2001




בעניין:
1. דבורה אנטין

2. דוד אנטין
3. חיים ברק





המשיבים
(התובעים)


נ
ג
ד


1. גני דולינגר חברה לבניין והשקעות בע"מ

2. אבירם דולינגר





המבקשים
(הנתבעים)


החלטה

בפני
בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תובענה שהוגשה בסדר דין מקוצר

1.
הצדדים:
המשיבים הינם הבעלים של מחצית מזכויות החכירה במקרקעין הידועים כחלקה 135 בגוש 6166 (להלן: המקרקעין).
המבקשת 1 הינה חברה קבלנית הרשומה כדין.
המבקש 2 הינו מנהל ובעל מניות במבקשת 1.
החוכרים האחרים של המקרקעין הינם
המבקשת 1 וצדדים שלישיים.

2.
הסכם הקומבינציה:
ביום 7.5.1997 נחתם בין המבקשים לבין המשיבים הסכם "קומבינציה", אשר במסגרתו העבירו המשיבים 62% מזכויות החכירה במקרקעין למבקשת 1.
בתמורה, הוסכם בחוזה שזו האחרונה תבנה על יתרת חלקם של המשיבים שלוש דירות מגורים. בהתאם להסכם זה ניתן צו לפירוק השיתוף במקרקעין וניתן לו תוקף של פסק-דין.
בסעיף 6.א להסכם התחייב הקונה, דהיינו המבקשת ,1 לקבל היתר בניה לכל המאוחר תוך שנתיים מיום חתימת ההסכם.
סעיף 6.י להסכם קובע כי הפרתו של הסעיף דלעיל תחשב להפרה יסודית של ההסכם.
סעיף 22 להסכם קובע אף הוא כי הפרה של סעיף 6.א תחשב להפרה יסודית ומוסיף כי זו תזכה את הצד המקיים בזכות לבטלו לאלתר או לאוכפו בעין, זאת בתנאי שתינתן לצד המפר התראה בכתב 14 ימים מראש.
בהתאם לדרישה המופיעה בסעיף 22, נשלח ביום 13.5.99 מכתב התראה מטעם ב"כ המשיבים לידי המבקשת 1 בו נטען כי הופרו ההתחייבויות נשוא סעיף 6.א להסכם.

3.
עילת התביעה:
המשיבים טוענים כי המבקשים הפרו את חיוביהם בהפרה יסודית בכך שלא היה בידיהם היתר בניה עד ליום 28.5.99 כמחויב בהסכם, אף לא עד למועד הגשת התביעה.
המשיבים תובעים בסדר דין מקוצר את הפיצוי המוסכם למקרה של הפרה יסודית, קרי: סך של 615,000 ש"ח.
בית המשפט נתבקש להעניק רשות להתגונן ומכאן הדיון.



4.
בקשת הרשות להגן:
המבקשים הגישו לבית המשפט בקשה למתן רשות להגן והעלו בפני
בית המשפט מספר טיעונים מרכזיים:
א.
טענתם הראשונה של המבקשים הינה טענה משפטית גרידא.
המבקשים טוענים כי המשיבים לא נקטו בהליך הנכון כשהגישו התובענה לבית משפט זה. לדידם, לבית משפט זה לא קיימת סמכות לדון בעניין. המבקשים מפנים ל - ע.א. 613/78 פד"י ל"ד (1), שם נקבע:
"...מוסיף בית משפט השלום לפעול כבית משפט עד לפירוק הסופי של השיתוף והחלטת המכירה, היא עצמה, עדיין אינה סוף פסוק בהליכים התלויים לפני בית המשפט...".
לטענת המבקשים, פעולות המכירה והרישום טרם נסתיימו ועל כן ההליכים צריכים להתבצע במסגרת תיק הפירוק. ואי לכך, היה על המשיבים לפעול ראשית לביטול פסק הדין או ההסכם עליו חתמו ורק לאחר מכן לתבוע פיצויים.
אין לקבל טענה זו.

תביעת הפיצויים המוסכמים בגין הפרת החוזה איננה חלק מהליך פירוק השיתוף במקרקעין.
המבחן הראוי במקרה זה הינו מבחן התוצאה,
דהיינו האם תשפיע פסיקת פיצויים בגובה זה או אחר על הליך הפירוק וקבלת האישורים.
יתכן אמנם ופסיקת פיצויים בגין הפרה תשפיע בדרך עקיפה כלשהי על פעולותיהם העתידיות של מי מהצדדים, אולם אין בה כדי להשפיע על הליך הפירוק עצמו.
צדקו המשיבים כאשר טענו בסיכומיהם כי אין לתביעת הפיצויים בגין הפרת החוזה כל השלכה על הליך הפירוק ו/ או השלמתו ומכאן שלבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה.

ב.
לטענתם השניה והעיקרית של המבקשים:
המבקשים אינם מכחישים כי עד למועד פתיחת ההליך לא נמצא בידיהם היתר הבניה המיוחל. הגנתם עוסקת בזהותו של הגורם לעיכוב ובסיבות לעיכוב.
המבקשים טוענים כי המשיבים עצמם הם אלו שגרמו לעיכוב, המשיבים עונים – לא כך.
בפני
נו אם כן מחלוקת עובדתית טהורה אשר תמציתה -
האם היו אלו המשיבים שגרמו לעיכוב, אם לאו?

תצהירו של מר דולינגר מגולל בפני
ביהמ"ש בצורה מפורטת את סיפור העיכוב. בתצהיר מתוארת מסכת של בקשות ודרישות שהעלו המשיבים, אשר התחלפו חדשות לבקרים באחרות, והיו אלו אשר גרמו לעיכוב בקבלת ההיתר.
המחלוקות נעו בעיקר סביב
שאלת מספר הקומות שיבנו בבניין העתידי.
החקירה הנגדית לא הצליחה למוטט את טענות ההגנה.
על מנת לקבוע האם אכן היו אלו המשיבים שגרמו לעיכוב, יהא על בית המשפט להיכנס לעומק פרטי העניין ולברר את אותן הטענות אשר העלו ע"י הצדדים.

ג.
לתובעים טענה נוספת ולפיה גם אם נאמץ את גרסת המבקשים ביחס לסיבת העיכוב, ונפחית מפרק הזמן הכולל את כל אותן התקופות במהלכן מנעו המשיבים מן המבקשים לפעול, אפילו אז, ביתרה שתשאר, יחרגו המבקשים מתקופת הזמן הקצובה להם בהסכם, קרי שנתיים ימים.
ב"כ המשיבים סומך טענותיו על החקירה הנגדית.
המצהיר אישר בחקירתו:
" אתה אומר שעד אוקטובר 97 לא היו בעיות ואני מאשר".

בהמשך החקירה הוסיף ואמר:
"...זה נכון שמדצמבר 99 ועד היום התובעים לא גרמו לי לעיכוב נוסף...".
נחשב- התקופה הראשונה, אורכה כחמישה חודשים, מיום חתימת החוזה- 7.5.97 ועד לחודש אוקטובר באותה השנה.
דרך חישוב התקופה השניה לעומת זאת שנויה במחלוקת.
תחילתה של התקופה השניה בחודש דצמבר 99' אך סופה אימתי?
לטענת המשיבים, סופה ביום הגשת הסיכומים (8.5.01), וזאת מכיוון שעד לאותו היום לא השיגו המבקשים את היתר הבניה.
אלא שהתשובה היא שהמועד הנכון המסיים את המניין הוא יום הגשת התביעה שהרי על עילת התביעה להתגבש עד ליום הגשת התביעה ולא לאחריו.
מכאן שיש לחשב התקופה החל מינואר 2001 כך שלפנינו תקופה נוספת של 13 חודשים.

מכאן שגם החישוב הנוח ביותר מבחינתם של
המשיבים, לא יעלה על שמונה עשר חודשים נכון ליום הגשת התביעה, ולפיכך דין הטענה להידחות.



6.
התוצאה:
טענתם העיקרית של המבקשים העוסקת בגורם המעכב את הוצאת ההיתר והסיבות לכך עשויה לשמש להם כמגן כנגד טענת הפרת החוזה ועל כן היא מסייעת להם בחציית המשוכה הניצבת בפני
המבקש רשות להתגונן.
ברי כי לא ניתן לפתור מחלוקת עובדתית מסוג זה, בכלים שמעמיד לרשותנו סדר הדין המקוצר. טענותיהם של הצדדים מצריכות הבאת ראיות ושמיעת עדויות, ורק בדרך זו ניתן יהיה לחתור אל האמת.


ניתנת רשות להגן.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

הוצאות הבקשה ללא קשר לתוצאות בסך של 2,500 ₪ + מע"מ.

ישיבת קדם משפט ביום 28.11.01 בשעה 08:30.

המזכירות תמציא העתק החלטה לב
"

כ הצדדים.
ניתנה היום כ"ה בחשון, תשס"ב (11 בנובמבר 2001) בהעדר הצדדים.

שבח יהודית, שופטת







א בית משפט שלום 18204/01 דבורה אנטין, דוד אנטין, חיים ברק נ' גני דולינגר חברה לבניין והשקעות בע"מ, אבירם דולינגר (פורסם ב-ֽ 11/11/2001)