פסקי דין על ידיעות אחרונות | פסקי דין על דפוס ידיעות אחרונות | פסקי דין על דפוס גלעד | פסקי דין על אולמן אריה ו- 48 אחרים

3010/08 עב     21/01/2009




עב 3010/08 ידיעות אחרונות בע"מ, דפוס ידיעות אחרונות בע"מ, דפוס גלעד בע"מ נ' אולמן אריה ו- 48 אחרים




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה

בבאר שבע


עב 3010/08
עב 3011/08
; עב 3012/08
סק1007/08 ; סק 1008/08


בפני
:
כב' הנשיא מיכאל שפיצר

נציג עובדים – ורד הלל
נציג מעבידים – דב אבדור


21/01/2009



בעניין
:
1. ידיעות אחרונות בע"מ


2. דפוס ידיעות אחרונות בע"מ

3. דפוס גלעד בע"מ


ע"י ב"כ עוה"ד
ורד גרטל ואשר סלע


תובעות

נ
ג
ד


אולמן אריה ו- 48 אחרים




ע"י ב"כ עוה"ד
חלד אשר ; הילה חלד ונעמה בביש

נתבעים


פסק דין


1.
ההליכים שבפני
נו הם שני צידיו של אותו מטבע, ואחת היא השאלה להכרעה,
והיא –

כיצד יש לפרש הוראה בהסכם קיבוצי המקנה זכויות מיוחדות לקבוצת עובדים עד הגיעם לגיל 65, שעה שהחוק שינה לאחר מכן את גיל הפרישה לגיל 67 ?

בטרם נתייחס לשאלה זו, נביא בקצרה את השתלשלות הדברים.

2.
ביום 23/3/08 הוגשה לבית הדין האזורי בתל אביב (עב 4285/08) תביעתם האישית של ידיעות אחרונות בע"מ
, דפוס ידיעות אחרונות בע"מ
ודפוס גלעד בע"מ
נגד 49 עובדים המשמשים במחלקת המסדרה בעיתון (להלן – "תביעת ידיעות").

3.
הסעד המבוקש בתביעה האמורה מתייחס לפרשנות אותה מבקשת ידיעות אחרונות ליתן לסעיף 9 להסכם קיבוצי מיוחד מיום 23/6/2000 (להלן – "הסכם 2000") ולפיו יש לראות כל אחד מהנתבעים כזכאים להימנות על הקבוצה המוגדרת "כעובדים המובטחים" וזאת "עד להגיעו לגיל 65 שנה בלבד, כפי שנקבע במפורש בהסכם".
4.
עובר להגשת תביעת ידיעות, הגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה, איגוד עובדי הדפוס, התקשורת והאמנים בקשה לסעדים זמניים (סק 103/08 –בית הדין האזורי לעבודה תל אביב-יפו) (להלן – "תביעת ההסתדרות).


בתביעה זו שהוגשה למעשה כמענה לתביעת ידיעות אחרונות, טענת ההסתדרות היא הפוכה.

לדעת ההסתדרות, בעקבות כניסתו לתוקף של חוק גיל הפרישה, התשס"ד- 2004, הדוחה את גיל הפרישה ההסדרי, הרי שהפרשנות שיש לתת להסכם 2000 הוא כי את המילים "יועסקו על ידי ידיעות אחרונות עד הגיעם לגיל 65 שנה ..." המתייחסות לעובדים המובטחים, יש לפרש כך שהתנאים הניתנים לעובדים המובטחים יחולו עד גיל פרישה גם אם החוק דחה מועד זה.

לכן, יש לראות את הזכויות שהוקנו לעובדים המובטחים בהסכם 2000 כממשיכים לחול עליהם עד הגיעם לגיל פרישה, גם אם הוא חל לאחר מלאות להם 65 שנה.

5.
בדיון שהתקיים במסגרת תביעת ההסתדרות ביום 14/5/08 התברר כי המצהיר המרכזי מטעמה כיהן כנציג ציבור בבית הדין בתל אביב, ונשיא בית הדין הארצי הורה בהחלטה מיום 16/6/08 (בשא 288/08) כי התובענה תועבר לבית דין זה.

6.
בדיון המוקדם שקיימנו ביום 8/7/08 הוסכם כי גם תביעת ידיעות תועבר לבית דין זה, ולאחר שנסיון הידברות נוסף שקיימו הצדדים לא צלח, נשמעו עדי הצדדים ביום 4/9/08 והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.



ההסכמים הרלוונטיים

7.
סעיף 9 להסכם 2000 זו לשונו :-

"כל העובדים המפורטים ברשימה (להלן "העובדים המובטחים") יועסקו על ידי ידיעות אחרונות עד הגיעם לגיל 65 שנה ויחולו עליהם – מבלי למעט מכל זכות אחרת שלהם – הוראות הסכם סדר צילום בעניין הבטחת תעסוקה אשר נקבעו בסעיפים קטנים 4(ב) – (ד) להסכם סדר צילום".


8.
מעמד "עובד מובטח" מקנה שורה ארוכה של זכויות יתר, ובהן :-

א.
חובת העסקה של העובדים האמורים בעבודה מקצועית תוך הימנעות מהכללתם ברשימות מועמדים לפיטורים (סעיף 12-11 להסכם 2000).

ב.
הזכות ל"הבטחת הכנסה" או ליתר דיוק להכנסה מובטחת מינימלית עבור שעות נוספות, באופן שלא תפחת מהתעריף של 100 שעות לפי שכר רגיל, בין אם עבד אותו העובד ובין אם לאו (בהסתייגויות המפורטות בהסכם 2000, סעיף 27-13).

ג.
הזכות לפרוש במקרה של העברה מתפקיד לתפקיד (סעיף 28 להסכם 2000).

9.
כמו כן, נקבעה בסיפא של סעיף 9 להסכם 2000 הוראה המחילה גם הוראות המפורטות בהסכם "סדר הצילום" שאף הוא הסכם קיבוצי מיוחד מיום 12/9/82 (להלן – "הסכם סדר צילום"). המדובר בהתחייבות ידיעות אחרונות להבטיח תעסוקה לעובדים המובטחים.

10.
כאמור, אליבא דידיעות אחרונות – חלה עליה אמנם חובה להעסיק את העובדים המובטחים עד גיל הפרישה הנדחה על פי חוק גיל פרישה, אלא שלטענתה – לאור לשונו של סעיף 9 להסכם 2000, עם הגעת העובד לגיל 65 מתבטל המעמד של "עובד מובטח", וביתרת התקופה שבין גיל 65 לגיל הפרישה בפועל יש לראותו כעובד "רגיל".


מנגד, ההסתדרות גורסת כי המעמד של "עובד מובטח" צמוד לגיל הפרישה, וככל שגיל הפרישה נדחה – מוסיף העובד ליהנות ממעמד זה עד לפרישתו.

הכרעה

11.
לאחר שבחנו את חומר שבתיק ואת טענות הצדדים, מסקנתנו היא כי יש לקבל את תביעת ההסתדרות ולדחות את תביעת ידיעות אחרונות.

12.
די בפני
יה להסכם 2000 ולהסכם סדר צילום כדי ללמוד מלשונם את כוונת הצדדים.


כאמור, בסעיף 9 להסכם 2000 נמצאת הפנייה לפרק "הבטחת תעסוקה" שבהסכם סדר צילום, ובסעיף 4 להסכם האמור מצויות ההוראות המפורטות :-

"4.
(ב)
צד א' מתחייב להעסיק כל אחד מהעובדים שהסכם זה חל עליו
ושירצה בכך, עד גיל הפרישה (65 שנה) ...

(ג)
1.
פיטר צד א' עובד כנ"ל לפני הגיעו לגיל פרישה (65
שנה),
ובניגוד להסכמתו ..."

5.
(א)
המתייחס למצב בו קמה חובה על ידיעות אחרונות להחזיר
עובד מובטח לעבודה לאחר שפוטר, ואם מסרב העיתון לעשות כן, יהיה עליו לשלם לעובד את הכנסתו עד גיל הפרישה (65 שנה).
(ההדגשה שלי – מ.ש.).

13.
רואים אנו כי הצדדים במו ידיהם יצקו את המשוואה גיל פרישה = גיל 65, מהסכם סדר הצילום להסכם 2000 וייחסו זהות מוחלטת למונחים "גיל הפרישה" ו- "65 שנה".

14.
אין בידינו לקבל את טענת ידיעות אחרונות, ולפיה יש ללמוד מהעובדה כי בסעיף 9 להסכם 2000 מצויין רק "גיל 65" שנה ללא תוספת המילים "גיל פרישה", כי הכוונה היתה לתחום את מעמדם של העובדים המובטחים עד להגעתם לגיל 65 ולנתק את הזיקה בין גיל 65 לגיל פרישה.

15.
מנגד, תמימי דעים אנו עם מר גלנוס מטעם ההסתדרות הכותב בתצהירו כי "המושגים גיל 65 ו- גיל פרישה חד המה בכל דיון בתרבות והמקובלות של שנת 2000" (סעיף 12 לתצהירו).

העובדה שבהסכם 2000 הוחלו הוראות מהסכם סדר צילום – ללא הפרדה בין גיל 65 לגיל פרישה, מצביעה בעליל על כוונתם הברורה של הצדדים.


מטעם זה אין אנו נדרשים לבחון את דבריו של מר גלנוס בסעיף 17 לתצהירו, ביחס לדברים שנאמרו בשיחות בין באי כח הצדדים שאינם אלא עדות מפי השמועה, ושאף אינם עולים בקנה אחד עם האמור בסעיף 11 לאותו תצהיר, ולפיהם "העניין לא היה בשום פנים ואופן על סדר היום. הוא לא הועלה ולא נדון".

16.
בפסיקה שניתנה לאחרונה קובע בית המשפט העליון כי, יש לשוב ככל הניתן למושכלות ראשונים בפרשנות חוזים ולפרשם על פי לשונם, ובמיוחד "במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית" (עא' 5856/06 אמנון לוי נ. נורקייט. סעיף 27 לחוות דעתו של כב' הש' דנציגר).


לכך נוסיף כי הפרשנות המוצעת על ידי ידיעות אחרונות מביאה לפיצול מלאכותי, ולפיו חבילת זכויות שהוקנתה לעובדים המובטחים מתבטלת עם הגיעם לגיל 65 – בעוד שהעסקתם תמשך עד לגיל 67.


ידיעות אחרונות לא השכילה להצביע על רלוונטיות כלשהי המתגבשת בגיל 65 ואשר יש בה להצדיק שינוי מהותי בתנאי העסקתם של העובדים המובטחים, וגם לא מדוע נבחר דווקא גיל 65, בגיל שבו יש להפסיק לשיטתה את סל הזכויות של העובדים המובטחים.


כאמור- כוונתם הברורה והחד משמעית של הצדדים עת כתבו בהסכם 2000 "עד הגיעו לגיל 65", היתה לגיל הפרישה, ודחיית גיל הפרישה בשנתיים נוספות, רק מחזקת את המסקנה כי יש להותיר את מטריית "העובדים המובטחים" פרושה מעל ראשיהם.

17.
גם אם היינו בוחנים את הסכם 2000 על פי תורת "הפרשנות התכליתית" - היתה מסקנתנו זהה, שכן מטרת הסכם 2000 היתה להעניק לעובדים המובטחים הגנה עד למועד פרישתם.

18.
אם בכך לא סגי – הרי שבסעיף 10 לחוק גיל פרישה אשר שינה את גיל הפרישה מ- 65 ל- 67 נקבע כי :-

"(א)
הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל הסכם.



(ב)
...".


המסקנה היא – שהסכם העבודה נותר על כנו וכל שהשתנה בו הוא מועד "סיומו" שנדחה בשל דחיית גיל הפרישה.

19.
הצדדים העלו מספר טענות נוספות, שלחלקן נתייחס בקצרה ואת האחרות נותיר לעת מצוא, משלא סברנו שהן דרושות להכרעתנו:-

א.
טענת ידיעות אחרונות בדבר מעמד ההסתדרות – בהקשר זה די אם נפנה את הצדדים לפרוטוקול הדיון מיום 8/7/08 בו הוצהר על ידי ב"כ הצדדים
:-
"
אנו מסכימים כי תיק עב 4285/08 ידיעות אחרונות ואח' נ. אריה אולמן ואח' מהווה את צידו השני של המטבע של הליך זה, וכי אותה הכרעה צריכה ליפול בשני התיקים, ולאור העובדה שכב' הנשיא אדלר העביר את הסכסוך הקיבוצי לבית דין זה, נכון יהיה כי גם התביעות הפרטניות תועברנה לבית דין זה, ואף הוגשה בקשה בהקשר זה לבית הדין בתל אביב".

מכאן, שאין צורך להכריע בשאלת "מירוץ הסמכויות" ולקבוע האם נכון היה שהתביעות תתבררנה בהליך קיבוצי, או כסכסוך הפרט, שהרי הצדדים הגיעו יחדיו ובהסכמה לאותו יעד, היינו הצורך לברר את המחלוקת שביניהן לגופה.

ב.
טענת ידיעות אחרונות ולפיה, "חוק גיל פרישה אינו יכול להקנות לעובדים נשוא ההליך זכויות עודפות על הזכויות הקבועות בהסכם 2000", אף היא אינה נכונה בעינינו.

כאמור, כל שעשה המחוקק הוא העתקת גיל הפרישה למועד מאוחר יותר, מבלי לשנות את יתר תנאי ההעסקה, ומבלי לשנות מהזכויות שנקבעו בהסכם זה.

עוד נציין כי בסעיף 13 לחוק גיל פרישה – איפשר המחוקק למעסיק העומד בתנאים שייקבעו, לפנות בבקשה לקבלת סיוע כספי מהמדינה "לפתרון קשיים כספיים ממשיים הנובעים מהעלאת גיל הפרישה...".

ראוי גם לציין כי אין מניעה שידיעות אחרונות תנצל את זכותה להעסקת העובדים המובטחים במכסת השעות הנוספות, ובכך תימנע מהטלת עול כבד עליה "ללא כל תמורה נוספת מצד העובדים", עניין שהיא קיבלה על עצמה עוד בהסכם סדר צילום.


ג.
לתביעה הכספית של ההסתדרות לפיצוי כספי ללא הוכחת נזק בגין הפלייה מחמת גיל הפורש – נשיב כי :-

1.
ספק בעינינו אם ניתן לתבוע פיצוי כספי לטובת מי שכלל אינו צד להליך (ושגם לא שולמה אגרה בגין תביעה זו).

2.
וחשוב יותר, לטעמנו, אין מדובר בהפלייה מחמת גיל - אלא בשאלת פרשנותה של הוראה בהסכם קיבוצי שביחס אליה נחלקו הצדדים, ולכן גם לגופה – דינה של תביעה זו להידחות.


לטעמנו, יש להבחין בין העלאת טענה במסגרת ההליך, שנועדה להמחיש את אי נכונות עמדת הצד השני,
לבין סעד כספי אופרטיבי, שאינו רלוונטי לענייננו.

20.
התוצאה היא איפוא כי מי שהוגדר כ"עובד מובטח" זכאי לכל תנאי ההעסקה שנקבעו בהסכם 2000 ובהסכם סדר צילום ביחס להוראות שהוחלו בהסכם 2000.

21.
משמדובר בסכסוך קיבוצי – והתביעות האישיות הוכרעו באותו הליך – אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ט (21 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.






נציג עובדים

ורד הלל




נציג מעבידים

דב אבדור



מיכאל שפיצר
, שופט

נשיא


003010/08עב 734 שירה אלון






עב בית דין אזורי לעבודה 3010/08 ידיעות אחרונות בע"מ, דפוס ידיעות אחרונות בע"מ, דפוס גלעד בע"מ נ' אולמן אריה ו- 48 אחרים (פורסם ב-ֽ 21/01/2009)