פסקי דין על משה בן שלמה אלי | פסקי דין על יוסף בן שלמה ששון | פסקי דין על רבקה בת בצלאל ששון ואח' |

4953/98 פ     21/11/2001




פ 4953/98 מדינת ישראל נ' משה בן שלמה אלי, יוסף בן שלמה ששון, רבקה בת בצלאל ששון ואח'




בעניין:
43



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
פ
004953/98


בפני
:
כב' השופטת נירה לידסקי



תאריך:
22/11/2001





בעניין:
מדינת ישראל






המאשימה


נ
ג
ד


1. משה בן שלמה אלי
2. יוסף בן שלמה ששון

3. רבקה בת בצלאל ששון






הנאשם/ת


גזר דין


לאחר שמיעת הראיות בתיק זה , הורשעו הנאשמים בעבירות בנגוד לחלופות סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, הכל כמפורט בהכרעת הדין.


באשר לסכומי העלמת ההכנסות ובעקבותיהם אי תשלום מס אמת, קבעתי בהכרעת הדין את סכומי ההעלמה שיכולתי להסיק ולקבוע. לגבי שאר הנטען נגד הנאשמים, קבעתי את עצם קיומה של ההעלמה בלא קביעת סכומה.


כבר בע"פ 206/70 (פ"ד כה' (1) 111) נקבע כי אין התביעה חייבת להוכיח את סכום ההעלמה המדוייק, אולם עצם ההעלמה צריך להיות
מוכח וברור.


כפי שצוין על ידי בהכרעת הדין, עמדה התביעה בנטל הוכחת עצם קיומה של העלמת הכנסה. וזו, מכל מקום, היתה קביעתי.


לטענת ב"כ הנאשמים 2 ו
–
3, שגיתי בכך שהרשעתי את הנאשם 2 במיוחס לו בפרטי האישום 12 ו
–
13, שכן בשנים המצוינות באישומים אלה, לא קיבלה הנאשמת 3 שכר כלשהו. לדעתו של הסניגור המלומד, מאחר וטרם קמתי מכסאי, הרי ששגגה זו ניתנת לתיקון. עיון בפרטי האישום הנ"ל אינו מייחס כלל לנאשם 2 קבלת שכר ע"ש הנאשמת 3.


באשר לעונש: ב"כ התביעה עותרת למיצוי הדין עם הנאשמים, תוך הקלה מסויימת עם הנאשמת 3. לטענתה, השתרעו עבירות הנאשמים על פני מספר שנים, דבר הפוסל אפשרות של קיום מעשה כשל חד פעמי ומצביע על כוונה מתמשכת.


ב"כ התביעה בחישוביה הכספיים שהוצגו בפני
, מסיקה סכומי העלמה גבוהים מאד ומכאן עתירתה לגזור על הנאשמים עונשי מאסר לריצוי בפועל (למעט הנאשמת 3, לגביה מסכימה ב"כ התביעה להטלת עונש מאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות), וכן קנסות משמעותיים. ב"כ התביעה התייחסה לכך שהנאשם 2 הסיר את מלוא מחדליו. עובדה זו נכונה, כמובן, גם לגבי הנאשמת 3.


בא-כוחו המלומד של הנאשם 1, עו"ד ברוך, שטח בפני
את מצבו של נאשם זה. לדבריו נאשם זה אינו עובד כבר למעלה משנה, רשיונו לשמש כחוקר פרטי נשלל, הוא נפצע בתאונת דרכים ומרפקו נשבר, ולמעשה אינו מסוגל לעבודה כלשהי. הוא ואשתו חיים מהכנסה בת 3,500.- ש"ח, ומחוקר פרטי מוכשר וידוע, הפך לשבר כלי.


עוה"ד גירון, בא-כוח הנאשמים 2 ו
–
3, חולק על חישוב סכומי ואחוזי ההעלמה, כפי שאלה נטענו ע"י ב"כ התביעה. עוד נטען בשמם של נאשמים אלה לויתקן של העבירות שבוצעו בשנים 88
–
90, כשבמהלך התקופה מאז ועד היום, עברו הנאשמים עינויי דין רבים, הנאשם 2 פוטר מעבודה אותה השיג בחו"ל; כי "ההר הוליד עכבר" ומכתב אישום שעובדותיו חמורות מאד והסכומים הנטענים בו גבוהים
–
לא נותר הרבה וכי כיום עובד הנאשם בחברת הייטק, ובאם יושת עליו עונש מאסר, ולו לריצוי על דרך של עבודות שירות, עלול הוא למצוא עצמו מפוטר. כן הדגיש הסרת המחדלים.


כמו-כן התייחס הסניגור לחלקה של הנאשמת 3. לדבריו, היא חתמה על מספר שיקים וחדלה לעשות כן עוד לפני תחילתה של החקירה.


לגבי הנאשם 2, עותר הסניגור להסתפק בעונש מותנה ואילו עתירתו לגבי הנאשמת 3 היא
–
לבטל הרשעתה ולסיים עניינה על דרך של עבודות של"צ, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינה.


שני הצדדים הגישו לעיוני פסיקה, שלדעתם תומכת בגישתם.

אי הרשעת הנאשמת 3.


אני דוחה טענת הסניגור המלומד. ההרשעה לא תבוטל ולא נותר לי אלא לגזור את דינה של נאשמת זו.


בע"פ 2088/96 תמר כתב נ. מ.י, נאמר
–


"המנעות מהרשעה אפשרית איפה בהצטבר שני גורמים: ראשית על ההרשעה

לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; והשניה
–
סוג העבירה מאפשר לוותר

בנסיבות המקרה המסויים על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי

הענישה האחרים המפורטים לעיל".


בע"פ 2513/96 מ.י. נ. ויקטור שמש, פ"ד נ' (3) 682, נאמר
–


"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו

לו. וזהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת נאשם

במבחן בלי להרשיעו, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות

הזאת, כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה, מפר את הכלל, בכך נפגעת

גם שורת השוויון בפני
החוק
…


המנעות מהרשעה שמטרתה לחסוך מן הנאשם את התיוג של עבריין, עשוייה

להיות מוצדקת רק במקרים חריגים".


וכן ר' ע"פ 2669/00 מ.י נ. פלוני, פ"ד נד' (3) 685. ואין המצוטט אלא מעט מן המרובה שנפסק בעניין זה.


לא מצאתי כל עילה לביטול הרשעת הנאשמת, איני סבורה כי נזקה של הנאשמת עולה על נזקו של כל אדם אחר המורשע בדינו; ואף איני רואה בהרשעתה את הפרת האיזון בין הנזק הצפוי מהרשעתה לבין חומרתה של העבירה.


לעומת זאת, לעניין גזירת דינה, אני סבורה כי נכון למקמה במקום שולי במסכת הדברים הכללית וכמי שסייעה לבעלה, ובחלק מן הזמן, אולי, אף שלא ברצון מלא, לעבור חלק מן העבירות ואף זאת משך פרק זמן מסויים בלבד.


כתב האישום בתיק זה הוגש ביום 22.4.98, המעשים המתוארים בו, מתייחסים לשנים 1989
–
1992 וחקירת שלטונות המס החלה בשנת 1993.


על פי הנקבע על ידי בהכרעת הדין, לא הורשעו הנאשמים בגין כל העובדות שיוחסו להם. לחומרה ייאמר כי הנאשמים 1 ו
–
2 עברו את העבירות בגינן הורשעו, משך מספר שנים ולא ניתן לייחס להם מעשה כשל חד פעמי. על פי הפסיקה המנחה והמחייבת, ענישה משמעותית הינה אחת מדרכי הגמול לעוברי עבירות פיסקליות , הפועלים להעלים הכנסות האמת שלהם ובכך חומקים מתשלום המס החל עליהם.


יצויין גם כי הצהרת הון הינה כלי בידי רשויות המס, לבחינת אמיתות ומהימנות הדוחו"ת השנתיים המוגשים ע"י הנישומים. מסירת פרטים כוזבים בהצהרת ההון, באה כחלק מהכוונה להעלמת הכנסת אמת והכבדה על השלטונות לגלותה.


נאמר כבר רבות כי יש להשוות את גניבת כספי הציבור לגניבת כספי הפרט וכי יש להחמיר בעונשם של אלה העושים זאת.


לזכות הנאשמים ייאמר כי העבירות נעברו על ידם לפני מספר שנים לא מבוטל וכי לא שבו לחטוא מאז החקירה בעניינם.


חלקה של הנאשמת, כמפורט כבר על ידי לעיל, שולי לעומת חלקם של שני הנאשמים האחרים.


הנאשם 2 הסיר את מלוא מחדליו
–
עובדה שעל פי הפסיקה, בעלת משמעות לעניין העונש; ואילו הנאשם 1 לא הסיר את מחדליו, ולאור היעדר אמצעים כספיים, כפי שהדבר תואר ע"י בא-כוחו, ספק אימתי ואם בכלל יוסרו מחדלים אלה.


בנוסף
–
נפגע נאשם זה בתאונת דרכים, אינו עובד מזה זמן מחמת היעדר מסוגלות
–
לדברי בא-כוחו; ומחוקר פרטי מצליח
–
הפך לשבר כלי חסר אמצעים.


לאחר ששקללתי כמיטב יכולתי את מכלול הנסיבות לחומרה ולקולא, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:-
על הנאשם 1 :-

א.
6 חודשי מאסר לריצוי בפועל;

ב.
10,000 ש"ח קנס או שני חודשי מאסר תחתיו. את הקנס יוכל הנאשם לשלם ב
–
10 תשלומים חודשיים שווים, שהראשון שבהם ביום 1.1.02.

ג.
6 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים ואשר תחולתם על העבירות בהן הורשע, או על עבירות בעלות יסודות דומים.

על הנאשם 2 :-


א.
5 חודשי מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות, לאחר אישור הקצין הממונה על כך;

ב.
6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים ואשר תחולתם על העבירות בהן הורשע ועל עבירות בעלות יסודות דומים.

ג.
15,000.- ש"ח קנס, או שני חודשי מאסר תחתיו. את הקנס יוכל הנאשם לשלם ב
–
5 תשלומים חודשיים שווים, שהראשון שבהם ביום 1.1.02.


על הנאשמת 3 :-


א.
6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים ואשר תחולתם על העבירה בה הורשעה, או על עבירה בעלת יסודות דומים;

ב.
5,000.- ש"ח קנס או חודש מאסר תחתיו. את הקנס ניתן לשלם תוך 60 יום
מהיום.

זכות ערעור לנאשמים 1 ו
–
3 תוך 45 יום מהיום.
ניתן בנוכחות הנאשמים, באי-כוחם וב"כ התביעה.

ניתן היום ו' בכסלו, תשס"ב (21 בנובמבר 2001) במעמד הצדדים


נירה לידסקי
, שופטת






ה
ח
ל
ט
ה


נדחה ליום 19.12.01 שעה 08:30, לגבי הנאשם 2, לצורך קבלת חוות דעת הקצין
הממונה על עבודות השירות.
נירה לידסקי
, שופטת









פ בית משפט שלום 4953/98 מדינת ישראל נ' משה בן שלמה אלי, יוסף בן שלמה ששון, רבקה בת בצלאל ששון ואח' (פורסם ב-ֽ 21/11/2001)