פסקי דין על אברהם אטיאס |

2319/05 בשפ     17/03/2005




בשפ 2319/05 אברהם אטיאס נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 2319/05



בבית המשפט העליון


בש"פ 2319/05


בפני
:
כבוד השופט א' א' לוי


העורר:
אברהם אטיאס


נ

ג

ד


המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 15.2.05, בתיק ב"ש 93907/04, שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' אהד


תאריך הישיבה: ה' באדר ב' תשס"ה (16.3.2005)
בשם העורר: עו"ד ניר ליסטר
בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל



החלטה

1. ביום 30.8.04, בשעה 17.45 לערך, ירה רוכב קטנוע שתי יריות לעבר קיוסק בפתח-תקוה, וכתוצאה מכך נפצעה נערה שהלכה לתומה ברחוב. על פי גרסת המשיבה, מבצעו של הירי היה העורר, ועל כן הגישה נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו יוחסו לו עבירות של נשיאת נשק שלא כדין, וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ואת בקשתה סמכה על עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

2. עיקרה של המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, סובבת סביב השאלה אם בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום. לעניין זה הפנתה המשיבה לשני פריטים שנמצאו במרחק של רחובות ספורים מהזירה, והכוונה לאקדח שבדיקה העלתה כי נגנב מבעליו בשנת 2001, וקסדת אופנוען עליה אותרה, בחודש דצמבר 2004, טביעת אצבעו של העורר. כאן המקום להוסיף, כי בדיקה בליסטית של האקדח לימדה שפציעתה של הנערה נגרמה כתוצאה מקליע שנורה מאותו אקדח, ומכאן ההנחה כי קיים קשר הדוק בין אקדח זה לקסדה, הואיל וכזכור הגיע היורה לזירה כשהוא רכוב על קטנוע, ועמו הוא הסתלק משם. המשיבה הצביעה עוד על העובדה שקטנועו של העורר נמצא נטוש בתחנת הדלק בקיבוץ עינת, וחשיבותו של ממצא זה נובעת גם מכך שהעורר הכחיש במהלך חקירתו כל זיקה לקטנוע זה. באשר לאפשרות שהקטנוע ננטש לא על ידי העורר אלא על ידי אדם אחר – אפשרות זו מעוררת ספק, ראשית, משום שהעורר לא העלה אותה כלל בחקירתו, ושנית, איכון הטלפון הסלולארי שהיה ברשות העורר העלה, כי לאחר האירוע נמצא המחזיק בו בקיבוץ עינת.
לנוכח ראיות אלו קבעה השופטת המלומדת של בית משפט קמא (כב' השופטת נ' אהד), כי המשיבה עמדה בחובה המוטלת עליה מכוח סעיף 21(ב) לחוק המעצרים, ולנוכח קיומה של חזקת מסוכנות סטטוטורית, הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3. גם לאחר שעיינתי וחזרתי ועיינתי בנימוקי הערר שבכתב, ולאחר שהאזנתי ברוב קשב לטיעונו של בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד נ' ליסטר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא. אדרבא, סבורני כי ההחלטה לעצור את העורר היתה בלתי נמנעת.
לכל היה נהיר כי טביעת אצבעו של העורר שאותרה על הקסדה אשר נמצאה לא הרחק מזירת הירי, היא ראיה אשר עשוי להיות לה משקל מכריע לחובת העורר. לפיכך, מיקד עו"ד ליסטר את טיעוניו כנגד ראיה זו, ולהלן עיקרי השגותיו:

א. האקדח והקסדה נמצאו באקראי בתאריך 7.9.04, על ידי שוטר שלביתו בוצעה התפרצות והוא ערך חיפושים בסביבת מגוריו, מתוך תקווה לאתר רכוש שנגנב ממנו. משהועברה הקסדה לחוקרים, היא נשלחה לבדיקה במעבדת טביעות אצבע סמויות שבמטה הארצי, ומדו"ח הבדיקה שנערך על ידי רפ"ק בוריס גלר עולה, כי "לא נמצאו טביעות אצבע הראויות לצילום".

ב. לנוכח מצבן של הראיות אותה עת, שולח העורר, שהיה עצור מאז ה-2.9.04, לחופשי.

ג. ביום 1.12.04 נבדקה הקסדה פעם נוספת, והפעם על ידי שוטר ממרחב השרון. בדו"ח שערך שוטר זה באותו יום נאמר, כי הוא הבחין במעתק אשר לדעתו ראוי היה לצלמו, ובעקבות כך הובלה הקסדה בשנית למעבדת המחלקה לזיהוי פלילי בירושלים. הפעם העלתה הבדיקה, כי הטביעה שאותרה על הקסדה, היא טביעה שהותיר חלק מכף ידו של העורר, ובעקבות ממצא זה שב העורר ונעצר.

ד. עו"ד ליסטר העלה ספקות בכל הנוגע להתנהלות החקירה ואמינות ממצאיה. הוא תהה כיצד אותרה בחודש דצמבר 2004, טביעת אצבע בה היה אמור להבחין מומחה מז"פ כבר בחודש ספטמבר 2004. בהעדר תשובה אשר תניח את דעתו, העלה עו"ד ליסטר השערה לפיה נגע שולחו בקסדה בעת שזו הוצגה לו במהלך החקירה, ולפיכך מדובר בטביעת יד תמימה, בה החליטו החוקרים לעשות שימוש אסור במטרה להפליל את שולחו.

4. אין ספק שאיתורה המאוחר של טביעת האצבע על הקסדה מעורר תהיות. עם זאת, גם האפשרות שמדובר בטביעת אצבע תמימה, אינה עומדת במבחן הביקורת, ולכך שני טעמים. ראשית, העורר עצמו לא הזכיר אפשרות זו, ובחר שלא להשיב כלל לשאלות החוקרים. שנית, הקסדה שהוצגה בפני
העורר לא היתה זו שנמצאה בסמוך לאקדח, אלא קסדה שנמצאה מתחת למושב הקטנוע אשר, כאמור, נמצא נטוש בתחנת הדלק (ראו הדו"ח של יוסי נאור מיום 12.9.04, וכן ההודעה שנרשמה מפיו של העורר ביום 15.9.04).
אם היתה טביעת האצבע עומדת כראיה יחידה נגד העורר, אפשר שהיה צריך לפקפק במוצקות ראיותיה של המשיבה. אולם, כאמור, לראיה זו מצטרפות ראיות נסיבתיות מפלילות נוספות, ובעיקר בריחתו של העורר לאחר האירוע מסביבת מגוריו עד שהסגיר את עצמו למשטרת עפולה; הקטנוע הנטוש והכחשתו של העורר כי יש לו זיקה כלשהי לרכב זה, אף שגרסתו נסתרה בדבריהם של מספר עדים, וביניהם כאלה שאין חשש כי ביקשו להפלילו; איכון הטלפון של העורר בקיבוץ עינת בסמוך לאחר האירוע.

סבורני כי יש במארג זה של ראיות את הפוטנציאל להביא להרשעת העורר, ולנוכח המסוכנות הגלומה בעבירות המיוחסות לו, שוב אין מנוס מהמסקנה שאת מעצרו לא יכולה להמיר חלופה אחרת.
ניתנה היום, ו' באדר ב' תשס"ה (17.3.2005).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
05023190_o01.doc
/שב
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il







בשפ בית המשפט העליון 2319/05 אברהם אטיאס נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 17/03/2005)