פסקי דין על אייל אברהם | פסקי דין על נבולסי עביר

118030/00 א     16/01/2002




א 118030/00 אייל אברהם נ' נבולסי עביר




5
בתי המשפט
א 118030/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בתיק עיקרי: 118030/
תאריך:
כב' השופטת שושנה אלמגור


בפני
:

אייל אברהם

בעניין:
תובע
נ ג ד
נבולסי עביר
נתבע
פסק דין
הנתבעת הינה בעלת מכונית מסוג פיג'ו 306 מספר רישוי 40 - 410 - 89 (להלן: "המכונית"), אשר עברה תאונת דרכים קשה במהלך חודש אוגוסט 2000. המכונית הוכנסה למוסך מורשה של פיג'ו ונזקה הוארך על ידי שמאי מטעם חברת הבטוח. חוות הדעת לא השביעה את רצונה של הנתבעת הואיל ולא נקבע בה אובדן מוחלט ועל כן היא פנתה לתובע, שהינו שמאי רכב מוסמך, על מנת שיצייד אותה בחוות דעת מטעמה.

התובע בדק את המכונית במוסך פיגו ולאחר זמן, בהסכמת הנתבעת, אף העביר אותה לרשותו. התובע ביצע תיקונים שונים במכונית ומכאן חלוקות גרסאות הצדדים. התובע טוען כי הנתבעת ביקשה ממנו לבצע תיקונים על מנת להביא את המכונית למצב נסיעה, למכור אותה ולקבל ממנו את שווי המכירה, אשר יווסף לתגמולי הבטוח. הנתבעת טוענת כי כל שביקשה מהתובע הוא לצייד אותה בחוות דעת בדבר אובדן מוחלט של המכונית, אשר באמצעותה תוכל לפנות לחברת הבטוח ולקבל תגמולים בהתאם.

במהלך המשפט הציג התובע מספר גרסאות שונות אשר להסכם שנכרת בין הצדדים. בתצהיר עדותו הראשית מיום 29.4.01 טען כי הוסכם בין הצדדים שהוא יתקן את המכונית באופן שניתן יהיה למכור אותה כך שתמורת המכירה בתוספת תגמולי הבטוח יאפשרו לנתבעת לרכוש מכונית אחרת (סעיף 8 ד' לתצהיר). עוד טען התובע באותו תצהיר (סעיף 10) כי בהתאם לאותו הסכם התחייבה הנתבעת לשאת בהוצאות התיקון. בתצהיר משלים מיום 28.8.01 מופיעה גרסה חדשה אשר לפיה הוסכם שהמכונית תתוקן ותמכר על ידו התובע ולא מוזכר כלל כי הנתבעת התחייבה לשאת בהוצאות התיקון. בסיכומיו ומהשאלות שנשאלה הנתבעת בחקירה נגדית עולה גרסה חדשה אשר לפיה הוסכם בין הצדדים כי התובע יתקן וימכור את המכונית וישלים לתובעת עד סכום של 24,000 שקלים חדשים לאחר הפחתת תגמולי הבטוח. (עמ' 4, 6 לפרוטוקול מיום 27.11.01). משלא דבק התובע בגרסה אחת, אשר לתוכן ההסכם לו הוא טוען, לא ניתן לקבוע האם היה הסכם כלשהו בין הצדדים ואם כן מה היה תוכנו. למותר לציין כי הגרסה לפי התצהיר הראשון אינה מתיישבת עם הגרסה לפי התצהיר השני ואינה מתיישבת עם הגרסה שהוצגה בבית המשפט.
שכן, אם הוסכם שהתובע ימכור את המכונית וישלים לנתבעת את התמורה עד לסכום של 24,000 שקלים חדשים אין זה מתיישב עם התחייבות לשאת בתשלום התיקונים. הטענה בתצהיר השני כי: "הרכב יתוקן על ידי וימכר על ידי ..." (סעיף 1 לתצהיר השני) אינה מתיישבת עם העובדה שהתובע הזמין את הנתבעת לנסיעת מבחן לאחר שהמכונית תוקנה על ידו. אם המכירה היתה לפי שיקול דעתו וכל שהוסכם הוא שהתובע ישלים לנתבעת עד לסכום של 24,000 שקלים חדשים לא היה כל צורך שהיא תבוא לנסיעת מבחן או כי תבוא לבדוק את המכונית בדרך זו או אחרת. ראוי להדגיש כי טענת התובע על כי ההסכם נמצא במכונית שניטלה ממנו על ידי הנתבעת נראית תמוהה בעיני , שכן הכיצד משרד שמאים מסודר משאיר את החוזה במכונית שהועברה לתיקון במוסך, ומכל מקום הסכם כאמור לא הוצג ולא הוכח.

אף גרסתה של הנתבעת על כי המכונית הועברה לתובע רק לצורך הערכה שמאית בדבר אובדן מוחלט אינה מהימנה בעיני, שכן התובע כבר בדק את המכונית בזמן שנמצאה במוסך פיג'ו ולצורך מתן חוות דעת לא היתה סיבה שהנתבעת תסכים שהתובע יעביר את המכונית לרשותו. הנתבעת העידה כי אם היתה מעונינת בתיקון המכונית היתה עושה זאת במוסך פיג'ו ולא היתה זקוקה לתובע (עמוד 5 לפרוטוקול מיום 27.11.01), אולם הוכח כי במוסך פיג'ו דרשו מהנתבעת סך של 10,000 שקלים חדשים לפני תחילת התיקון ואימה של הנתבעת העידה כי:

"אמרו לנו שהתיקון כנגד תשלום במזומן, וזו הסיבה
שלא רצינו לתקן את הרכב וגם בגלל שלרכב יש מכה רצינית".
(עמוד 4 לפרוטקול מיום 27.11.01).
אף בעדותה של האם התגלו סתירות כך שהיא אינה ראוייה לאמון. באותו עניין דלעיל הכחישה בתחילת עדותה כי מוסך פיג'ו דרש מקדמה כנגד התחלת ביצוע התיקון ולאחר מכן חזרה בה כמצוטט לעיל .

הנה, כי כן, התובע מצד אחד לא הוכיח מה היה תוכן ההסכם בינו לבין הנתבעת ומצד שני אינני נותנת אמון בעדויות ההגנה על כי המכונית הועברה לתובע רק לצורך מתן חוות דעת בדבר אובדן מוחלט. התובע ביצע תיקונים במכונית וזאת לא על דעת עצמו אלא בהסכמת הנתבעת. המשך ההסכמה אינו ברור. מכאן, שלתובע עילת תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979, היא העילה החלופית על פי סעיף 20 לכתב התביעה. הנתבעת ובני משפחתה נטלו מהתובע את המכונית בעורמה ובדרכי תחבולה, אגב נקיטת דרכי אלימות על ידי מי מבני משפחתה ובאופן שגרם לתובע נזק גוף, אשר אינו נתבע בגדר תביעה זו.

בהתאם לסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט זכאי התובע לשווי התיקון שבוצע על ידו במכונית. הוכח כי המוכנית עברה תיקוני פחחות במוסכו של העד חיים דבס, אשר עדותו הצטיירה בעיני כעדות מהימנה. המכונית עברה תאונה קשה ובתמיכה לעדותו של הפחח, חיים דבס, ניתן לראות בבירור מהתמונות לפני התיקון (מוצג ת/1) ואלה שלאחר התיקון (מוצג נ/1) כי תיקוני פחחות אכן בוצעו.

אני מקבלת את עדותו של העד חיים דבס כי התיקונים בוצעו על ידו בהתאם לחשבון הפרפורמה אשר צורף לתצהיר התובע זאת למעט שלושה פריטים שבחקירה נגדית הסתבר כי לא הוחלפו: מגן קדמי לא הוחלף אלא שופץ (עמוד 3 לפרוטוקול), פס החזית לא הוחלף אלא יושר ונמתח (עמוד 2 לפרוטוקול) וכן לא הוחלף מתלה קדמי ימני (עמוד 3 לפרוטוקול).

אשר על כן מחשבון הפרפורמה בסך 16,956 שקלים חדשים יש להפחית את שווי החלקים המצוינים לעיל העולה כדי הסך של 2,880 ₪.

כמו כן, יש להפחית משווי העבודות שבוצעו על ידי הפחח סך של 2,500 שקלים חדשים אשר על פי עדותו של השמאי מטעם הנתבעת, המקובלת עלי בנקודה זו, רמת התיקונים לא היתה טובה באופן שמצריך יישור פח החזית ותיקון עבודות צבע בסכום האמור (עמוד 3 לחוות הדעת מטעם הנתבעת פיסקה ראשונה בראש העמוד). יתר האמור בחוות הדעת אינו מקובל עלי ואני מעדיפה את עדותו של חיים דבס על פני עדותו של השמאי מטעם הנתבעת. ראוי להדגיש כי במספר לא מועט של מקומות כאשר נכתב בחוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת כי לא בוצעה עבודה או לא הוחלפו חלקים שהעד דבח העיד כי בוצעו קיימת אפשרות יותר מסבירה כי הנתבעת המשיכה להשתמש במכונית לאחר שנלקחה מהתובע כך שהנזקים שגילה השמאי מטעמה יכולים להתייחס לתקופה מאוחרת יותר.

אשר על כן סכום ההשבה הינו בסך 11,576 שקלים חדשים לסכום זה אין להוסיף מס ערך מוסף שכן לא הוצגה חשבונית תשלום בגינו.

התובע אף זכאי לתשלום עבור חוות דעתו, אשר נמסרה לנתבעת שאף עשתה בה שימוש בתביעתה כנגד חברת הבטוח. סכום זה עולה כדי הסך של 1,913 שקלים חדשים.

התובע, אינו זכאי להחזר עבור משקפיו השבורות, שכן לא הנתבעת היא זו שתקפה אותו ושברה את משקפיו וכן לא הוצגה חשבונית, אלא הצעת מחיר בלבד.

הנתבעת הגישה תביעה נגדית, בגין נזקים שנגרמו לה עקב מעשיו של התובע. אין לתביעה הנגדית בסיס ומן הדין לדחותה. עבודות התיקון במכונית שניזוקה אך השביחו את ערכה ולנתבעת לא נגרם נזק כלשהו בגין כך. הנתבעת טענה כי נאלצה להתפשר עם חברת הבטוח ולקבל ממנה סכום נמוך מערכה של המכונית אולם לא ברור מה היה ערכה לאחר שנטלה את המכונית מהתובע וחוות הדעת של השמאי מטעמה אינה נותנת מענה כפי שציינתי לעיל. לא ברור גם מדוע נאלצה הנתבעת להתפשר, כטענתה, לא הובא נציג חברת הבטוח וכאמור לא די בהבל פיה של נתבעת זו. נטען למניעת שמוש סביר במכונית במשך כחודשיים וחצי ואף בטענה זו אין ממש שכן המכונית נמסרה לתובע בהסכמת הנתבעת והוא ביצע בה תיקונים במשך זמן אשר לא הוכח שאינו סביר. לפיכך גם אין מקום לטענה בדבר תשלום עבור דמי בטוח לחודשיים מה גם שהיא לא הוכחה. הוצאות האכסון במוסך פיג'ו אינן באחריותו של התובע ועל כן אין לקבל ראש נזק זה.

יש לדחות גם את יתר הטענות בדבר נזקים נטענים עבור הוצאות בדיקת המכונית שכר טרחת השמאי וערבות בנקאית. כפי שבואר לעיל הנתבעת קיבלה מהתובע מכונית במצב טוב יותר מזה שנתנה לו ולפיכך אין לה עילה תביעה כלשהי בגין נזק כלשהו. ראוי להדגיש את העדר מהימנותה של התובעת אשר לגרסאותיה וטענותיה השונות שבאה על ידי ביטוי, בין היתר, בטענה כי המכונית נמכרה על ידה לאחד בשם אלון חיים בסכום של 15,000 שקלים חדשים. טענה זו התגלתה כטענה שאינה אמת כאשר מפי השמאי מטעמה התגלה כי:

"הרכב מאוכסן במקום כלשהו. אין לי קשר לנתבעת. הפחח הזמין אותי, שמו ניסים. התעניינתי לפני המשפט. נמסר לי שהרכב במצב כפי שהיה קודם ואפשר לבדוק אותו כי לא נסעו,כך נמסר לי על ידי המוסך מלי..."

אשר על כן אני דוחה את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,576 שקלים חדשים בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין בסך2,000 שקלים חדשים בצירוף מס ערך מוסף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום י"ט בכסלו, תשס"ב (4 בדצמבר 2001 בהעדר הצדדים).
שושנה אלמגור
, שופטת








א בית משפט שלום 118030/00 אייל אברהם נ' נבולסי עביר (פורסם ב-ֽ 16/01/2002)