פסקי דין על קשר רנט א קאר בע"מ | פסקי דין על רוזנברג אנה | פסקי דין על איי.אי.ג'י. ביטוח זהב |

54903/99 א     16/01/2002




א 54903/99 קשר רנט א קאר בע"מ נ' רוזנברג אנה ,איי.אי.ג'י. ביטוח זהב בע"מ




1
בתי המשפט
א 054903/99
בית משפט השלום תל אביב-יפו
16/01/02
תאריך:
כב' השופטת פליגלמן פנינה

בפני
:

קשר רנט א קאר בע"מ

בעניין:
תובעת
נ ג ד
1 . רוזנברג אנה

2 . איי.אי.ג'י. ביטוח זהב בע"מ


נתבעים
פסק דין
יסודה של התביעה שבפני
בתאונת דרכים שארעה ביום 29.11.98 בה היו מעורבים רכב התובעת עם רכב מסוג הונדה הנהוג בידי הנתבעת (1) ומבוטח באמצעותה נתבעת (2) .
אשר לשאלת האחריות לארוע התאונה הגיעו הצדדים להסדר בישיבת יום 2.1.00 כי האחריות תחולק בין המעורבים באופן שהנתבעת (2) תישא ב- 80% ואילו נהג התובעת ישא בשעור של 20% רשלנות תורמת וכן סוכם גובה הנזק לתובעת ובכך תם חלקה עד אשר יכריע בית המשפט במחלוקת שבין הנתבעים .60221

ובמה עסקינן : טוענת הנתבעת (2) כי בנסיבות כפי שיפורטו להלן לא היה לה לנתבעת (1) כיסוי ביטוחי בר תוקף אצל הנתבעת (2) , ולפיכך פטורה זו מתשלום על פי הפוליסה, שאומנם הוצאה על ידה לנתבעת (1) , אך אויינה בשל התנהגותה של זו , ודין התביעה וההודעה לצד ג' כנגדה להדחות.

ובמה דברים אמורים :
הנתבעת (1) , אשר היתה הנהגת של ההונדה ביום הארוע והמחזיקה בה בפועל, רכשה למעשה את ההונדה תחת מעטה של עולה חדש כשהמעטה הינו חברתה קרתרינה בוזוגלי , שהיתה בעלת זכויות של עולה חדש כפי שעולה מעדותה היא, מעדות החוקר ומדוחות החקירה שהומצאו לבית המשפט וכל זאת על מנת להונות את שלטונות המכס והמדינה ולהמנע מתשלום המכס המוטל על רכב מסוג זה על כל אזרח במדינת ישראל .
אין ספק כי הדברים הנ"ל ראויים לבדיקת שלטונות המס ואכן בסוף דברי אף אורה להעביר העתק פסק הדין לידיעת המכס ולטיפולם, דא עקא שהשאלה המונחת בפני
הינה האם יש במקרה דנן כדי להביאני למסקנה אותה מבקשת הנתבעת (2) להסיק כי יש בהונאה זו משום מעשה מרמה גם כלפיה כחברת בטוח על פי האמור בסעיף 6 לחוק חוזה הבטוח תשמ"א - 1981 , על חלופותיו ולפיכך עומדות לה בנסיבות החלופות המפורטות בסעיף 7 לחוק . שאם לא כן טוענת הנתבעת (2) תמצא הנתבעת (1) בבחינת חוטא היוצא נשכר .

אולם למקרא פרוטוקול הדיון חקירת עדי הנתבעת (2) ובמיוחד עדותו של העד זמברובסקי מטעמה, וכן למקרא תמליל השיחות עם הנתבעת (1) ערב עריכת הביטוח על ידי הנתבעת (2) עולה בפני
תמונה כי אומנם תצא הנתבעת (1) כחוטא נשכר אולם הנתבעת (2) הינה בנסיבות בבחינת טובל ושרץ בידו .

ובמה דברים אמורים - בקליפת אגוז ניתן לאמר בוודאות מלאה למקרא תמליל השיחות שבין נציגי הנתבעת (2) לבין הנתבעת (1) , כי הנתבעת (2) בלהיטותה למכור פוליסה בחרה לעצום עיניה ולהמנע משאלות שיש בהן אולי לטעמה, בדיעבד, משום מכשול אשר מבטח סביר לא היה מבטח בנסיבותיו אף לא בדמי פרמיה מרובים .
בשיחה דנן הובהר לנתבעת (2) כי אין המבקשת - הנתבעת (1) , בעלת הרכב אלא רק הנהג בו , ולמעט קבלת פרטי בעלת הרכב, שמה מס' תעודת הזהות שלה ומענה,לא נשאלה הנתבעת (1) כל שאלה נוספת למעט שאלה אחת ויחידה מי נוהג הכי הרבה ברכב, שכן נושא זה היה הנושא המהותי (ראה עמ' 4 לתמליל מיום 15.2.00 שורות 8-13 ) והפוליסה שהוצאה הינה על שם בעלת הרכב כשהנהג המכוסה בה הינה הנתבעת מס' (1) נהג נקוב בשם ובנוסף מורשה לנהוג ברכב כל נהג שגילו מעל 24 שנים ובבעלותו רשיון נהיגה מעל לשנה .
ואם בכך לא סגי, אומר העד מטעם הנתבעת (2) מר זמברובסקי (בעמ' 8 לפרוטוקול שורות 16-18) , משנשאל מדוע לא בקשה הנתבעת (2) את פרטי רשיון הרכב, בוודאי במקום בו נמסר לה פוזיטיבית כי אין המתקשר מבקש הבטוח, בעליו הרשום של הרכב אלא רק נהגו בלבד :

"אני עונה שאנו לא מבקשים רשיון רכב לפני עשיית הבטוח. זה לא חשוב לנו במישור העקרוני מבחינת מדיניות אנחנו לא מבקשים רשיונות רכב אף פעם, כי זה לא חשוב לנו וזה לא תנאי מתנאי הפוליסה "
(ההדגשה שלי פ.פ)
צא ולמד באם סבורה הנתבעת (2) כי לרשיון הרכב ולתוכנו ומגבלותיו בד"כ אין כל משמעות , עד כי אינה מבקשת לעיין במסמכי הרכב ואינה רואה באמור בהם תנאי מתנאי הפוליסה, מה יצא קצפה במקרה דנן עד כי מצאה לאמר שבהסתירה את תוכן האמור ברשיון הרכב (אישור נהיגה לבעל הרכב בלבד ומשפחתו ) יש משום כוונת מרמה בדרגה כה גבוהה שיש בו כדי לענות על האמור בסעיף 6 (ג) לחוק חוזה הבטוח .

ובמה דברים אמורים :

אין ספק כי אין המקרה נופל בגדר האמור בסעיף 6 (א) לחוק חוזה הביטוח שכן משלא הוצאה פוליסה בעקבות טופס הצעת בטוח בכתב (וההדגשה הינה על אלמנט הכתב) שוב אין הנתבעת (2) יכולה לסמוך טיעוניה על האמור בסעיף זה, לפיכך מפנה הנתבעת (2) את משקל טיעוניה לאמור בסעיף 6 (ג) לחוק לפיו :

"הסתרה בכוונת מרמה מצד מבוטח, של עניין שהוא ידע כי הוא עניין מהותי , דינה כדין חשיבה שאינה מלאה וכנה "

ובנסיבות אלה תעמודנה לה לנתבעת (2) התרופות המנויות בסעיף 7 לחוק לפיהן יהא המבטח פטור באם :

1. התשובה ניתנה בכוונת מרמה .
2. מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אף בדמי בטוח מרובים יותר אילו ידע את המצב לאמיתו ....

תמצא שואל האם מצאנו בראיות שהובאו על ידי הנתבעת (2) כי המקרה נופל בגדר האמור בסעיף 6 (ג) לחוק? להוכחת האמור בסעיף זה על המבטח להראות הן כוונת מרמה של המבוטח והן הסתרת עניין שהמבוטח ידע כי הוא מהותי .

דא עקא , שבעדויות שבפני
הוכח כי הנתבעת (1) התכוונה ואף הונתה את שלטונות המס אך לא הוכח בפני
כלל ועיקר כי היה בכוונתה להונות את חברת הבטוח. הנתבעת (1) מסרה בשיחת ההתקשרות המתועדת בתמליל כי אינה בעלת הרכב, אלא חברתה, מסרה את פרטי החברה במלואם , לרבות העובדה כי זו מתגוררת בעיר אחרת ואינפורמציה זו סיפקה את נציגי הנתבעת (2) אשר במהלך שיחה ארוכה וממושכת (כעולה מן התמליל ) המשיכו ושאלו כל שאלה רלוונטית לטעמם בכל הקשור לרכב לעברם הבטוחי של בעליו והנהגת וכיו"ב ושאלת הבעלות ורשיון הרכב שוב לא עלו על הפרק. תמצא לאמר, על פי עדותו של מר זמברובסקי כי רשיון הרכב ותנאיו אינם מהותיים ואינם תנאי מתנאי הפוליסה, בכל הקשור לנתבעת (2) , מדוע יהוו תנאי מהותי עת מבקשת הנתבעת (2) להתלות באמור 6 (ג) לחוק כמי שאומר לי כמבטח אין העניין מהותי, אולם אתה כמבוטח עליך לדעת כי "זהו עניין מהותי " .
אין הנתבעת (2) יכולה לחבוש שני כובעים וליתן כסות שונה ל"עניין המהותי" ומקום בו אין היא עצמה רואה ברשיון הרכב "עניין מהותי " מה תלין על המבוטח .

לפיכך מצאתי לטעמי כי דבר בתחילת הדברים לא הוכח תנאיו של סעיף 6 לחוק ומשלא הוכחו אלה, אין הנתבעת (2) נכנסת לשעריו של סעיף 7 לחוק ואין היא זכאית להנות מהתרופות המנויות בו .

נטל ההוכחה בנסיבות העניין שמבקש מבטח לסמוך טיעוניו על האמור בסעיפים 6,7 לחוק הינם על המבטח (ראה ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חב' לבטוח בע"מ פד"י מז' (5) עמ' 671 וע"א 188/84 צור נ' ברוך חדד פד"י מ' (3) עמ' 1 ) .

לטעמי במסגרת הראיות שהביאה הנתבעת (2) בפני
הוכחה מרמה כנגדה שלטונות המכס, אולם לא הוכחה כוונת מרמה כנגד חברת הבטוח, לא הוכח כי הנתבעת (1) הסתירה מפני הנתבעת (2) מידע אשר ידעה כי הוא עניין מהותי, שכן לא רק שלא נשאלה לגבי רשיון הרכב ופרטיו ולא נדרשה להמציאו, אלא אף אליבא דעד ההגנה אין רשיון הרכב תנאי מהותי מתנאי הפוליסה ואין הם נדרשים מאז ומעולם לבדקו , ולפיכך לא רק שלא הוכח בפני
כי רשיון הרכב ותנאיו היום "עניין מהותי " אלא מעדות עד ההגנה מטעם נתבעת (2) הוכח ההפך.

ואם בכך לא סגי , לא הוכח בפני
כי יש באמור ברשיון הנזק כדי להשפיע על תוחלת הנזק ובהתאם על גובה הפרמיה מנקודת מבטה של חברת הבטוח (ראה בפס"ד רוני סיני הנ"ל ) ואכן מן התמליל עולה כי הדגש המושם על ידי נציגי המבטחת הינו על גיל הנהג, ויתקו בנהיגה , עברו התעבורתי והביטוחי כשהחשיבות הינה מי נוהג ברכב מרבית הזמן ואילו שאלת הבעלות נשאלת כלאחר יד ולצורכי אינפורמציה ביורוקרטית (שכן הפוליסה נרשמת על שמו ) ותו לא . ולעניין זה ענתה הנתבעת (1) תשובות מלאות שלא הוכח בפני
כי לא היה בהן אמת ובוודאי שלא כוונת מרמה .

לפיכך כאמור לא הוכחו תנאי סעיף 6 (ג) לחוק ולטעמי אף לא תנאי סעיף 7 (ג) לחוק לא בדבר אחריותו המופחתת של המבטח ובוודאי שלא בפטור כליל .

לא הוכחו בפני
על ידי הנתבעת מהם תגמולי הבטוח היחסיים המפורטים ברישא ובאשר לפטור האמור בסעיף כאמור לא הוכח כי ניתנה תשובה בכוונת מרמה (משלא נשאלה כל שאלה שנדרשה לה תשובה שיש עימה כוונת מרמה ) ולא הוכח שמבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה למעט אמירה בעלמא של העד זמברובסקי שבאותה נשימה אף העיד כי רשיון הרכב ותנאיו אינם תנאי מתנאי הפוליסה .
לא יעלה על הדעת כי הנתבעת תגבה דמי בטוח, לאחר שהתקשרה בחוזה בטוח כשבשלב זה של מערכת יחסיה עם המבוטח היא מתעלמת מתנאי רשיון הרכב שכן אין בתוכנו כדי להשפיע על גובה דמי הבטוח, (הסיכון הביטוחי של המבוטח) ובבוא יום פרעון תמצא מתנערת מאחריותה הביטוחית על יסוד אותו רשיון רכב "בלתי רלבנטי " ועל יסוד התנאים המפורטים בו לרבות פירוט הרשאים לנהוג ברכב .

טוענת הנתבעת (2) כי לא היתה נותנת ידה למפרי חוק במודע, דא עקא שהפתרון לכך , לטעמי הינו בדיקה מדוקדקת ומדוייקת יותר של המבוטח בשלב עריכת הביטוח, לרבות רשיון הרכב ותנאיו, ולא עצימת עיניים כפי שנהגה הנתבעת (2) במקרה שבפני
, ולפיכך משעצמה הנתבעת (2) עיניה לעניין זה בעת עריכת חוזה הבטוח, כשהדגש המושם על ידה הינו זהות הנהג ויתקון בנהיגה, גילו וכל פרט שיש בו כדי להשפיע על הסיכון הביטוחי הטמון בו , לשם חשוב דמי הפרמיה (ראה עמ' 7 לפרוטוקול שורות 1-3) שוב לא תשמע טענתה כי כמבטח סביר לא היתה מבטחת את הנתבעת (1) בנסיבות , אף לא בדמי פרמיה גבוהים , שכן מעשיה בפועל אינם מעידים על כך אלא ההפך הוא הנכון , ולא די להם במילים בעלמא שלאחר מעשה כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על הנתבעת (2) מקום שהעובדות בפועל מצביעות כאלף עדים על מצב דברים שונה .

לפיכך, לטעמי לא הוכחו על ידי הנתבעת (2) תנאי סעיפים 6 (ג) ו - 7 (ג) לחוק ובנסיבות העניין עומדת הפוליסה שרירה וקיימת והנתבעת (2) חייבת בפיצוי מכוחה על פי האמור בסעיף 68 לחוק .

ובשולי הדברים אומר כי תמהתני מדוע, על אף טיעוניה כבדי המשקל לכאורה, ועל אף העובדה כי דו"ח החקירה עליו סומכת הנתבעת (2) נושא תאריך על 31.12.98 המשיכה הנתבעת (2) לגבות פרמיה עד ליום 23.6.99 (כשבעה חודשים לאחר התאונה) ורק בשלב זה לאחר הגשת התביעה, שהוגשה לבית המשפט ביום 27.5.99החליטה לבטל את הפוליסה , לשאלה זו לא ניתנה תשובה המניחה את הדעת והיא נשארת פתוחה בצריך עיון .
מכל אלה הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין לא הרימה הנתבעת (2) את הנטל המוטל עליה, לא הוכיחה בפני
כוונת מרמה, כלפי חברת הבטוח, לא הוכיחה בפני
למעט מילים בעלמא, שאינם מגובים במעשים בפועל, כי לא היתה מבטחת את הנתבעת (1) באם היו מפרטים בפני
ה מגבלות רשיון הרכב , שלדברי העד מטעמה אינו רלבנטי ואינו תנאי מתנאי הפוליסה המשיכה לגבות פרמיה עד לאחר הגשת התביעה שבפני
ורק ביום 23.6.98 בוטלה הפוליסה , על אף שהודעה על התאונה ניתנה קודם לכן ודו"ח חקירה יצא בסוף דצמבר 98 , ממנו לכאורה ניתן היה ללמוד על התרמית מכוחה דוחה הנתבעת (2) את התביעה שבפני
, מכל אלה מצאתי איפוא כי בעת ארוע התאונה היתה הפוליסה שרירה וקיימת וכי ארוע התאונה, בהעדר ההגנות שבחוק , מכוסה על פי הפוליסה ולפיכך חייבת הנתבעת (2) בתשלום הנזק לתובעת מכח סעיף 68 לחוק חוזה הבטוח.

נזקה של התובעת מפורט בסעיף 5 לכתב התביעה, כשהוכחו בפני
ס"ק (א) (ב) ו- (ד) מהם על הנתבעות לשאת בשעור של 80% כדי רשלנותה של הנתבעת (1) .

סיכום
התוצאה הינה כי אני מחייבת את הנתבעות שתיהן ביחד וכל אחת מהן לחוד לשלם לתובעת סך של 26,560 ₪ כשסכום זה נושא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום 9.12.98 ועד התשלום המלא בפועל בצרוף 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל וכן סכומי האגרה ששילמה התובעת צמוד ונושא ריבית כחוק מיום תשלומם ועד התשלום המלא בפועל .
מאחר והנתבעת (2) חוייבה במסגרת התביעה העיקרית, שוב איני נזקקת לדין בהודעה לצד ג' וזו נדחית ללא צו להוצאות.
בשולי הדברים אומר כי אני מורה להעביר למזכיר הראשי העתק הפרוטוקול, תצהירי העדות הראשית על נספחיהם , ופסק הדין לשלטונות המכס לאור עובדות רכישת הרכב תוך שימוש בזכויות עולה חדש על ידי הנתבעת (2) שהועלו בפני
.

ניתן והודע היום 16.01.2002 במעמד הצדדים .

פליגלמן פנינה
, שופטת









א בית משפט שלום 54903/99 קשר רנט א קאר בע"מ נ' רוזנברג אנה ,איי.אי.ג'י. ביטוח זהב בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/01/2002)