פסקי דין על נסים דהן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3441/08 בל     22/01/2009




בל 3441/08 נסים דהן נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב -יפו
בל 003441/08


בפני
:
כב' השופטת עליה פוגל
- נשיאה
תאריך:
22/01/2009




בעניין
:
נסים דהן



ע"י ב"כ עו"ד
שרון ירמיהו
המערער


נ
ג
ד



המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עו"ד
רנה הירש
המשיב





פסק דין

1.
לפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 6.5.08, אשר קבעה כי למערער נותרו 19% נכות כתוצאה מפגיעה בעבודה.
הוועדה קבעה למערער 15% נכות לפי סעיף 37(7) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ו-5% נכות נפשית, וניכתה 5% נכות בגין מצב קודם, לפי סעיף 37(8)(א).

2.
הוועדה הרפואית לעררים התכנסה לדיון בעקבות

פסק דין
של השופטת שגיא מיום 24.3.08 (בל 4737/07). בפסק הדין נקבע כי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, מן הטעמים הבאים:
"לאחר שעיינתי בחומר שבפני
, החלטתי כי יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתבחן את שיעור נכותו בהתייחס לטענתו, הנתמכת באישור של ד"ר מירובסקי, לעניין הקיבוע הכירורגי שעבר.
כן תפרט הוועדה על סמך מה קבעה כי המערער סבל מהגבלה או שבר בע"ש שבגינם נוכה מצב קודם.
נימוקי החלטתי:
א. בפסק הדין שהחזיר את עניינו של המערער לוועדה נקבע שעל הוועדה להתייחס אף לנושא האורטופדי.
הוועדה לא התייחסה לעניין הקיבוע הכירורגי שעבר המערער, אף שהמערער העלה זאת בפני
ה, והדבר מופיע אף בחוות דעת ד"ר מירובסקי.
ב. עיון במסמך הרפואי מיום 6/11/01 מלמד כי התובע סבל כאבי גב עם הקרנה לרגל ימין ואובחן כסובל מסיאטיקה מימין. הוועדה תנמק מדוע נוכו מהנכות שנקבעה אחוזי נכות על פי סעיף 37(8)(א) המתייחס לשבר של גוף חוליה שהתרפא, כאשר במסמך מיום 6/11/01 לא מצוין כלל קיומו של שבר".

3.
יצוין כי פסק דינה של השופטת שגיא לא היה פסק הדין הראשון שהחזיר את עניינו של המערער לדיון בפני
הוועדה.
מכל מקום, בעקבות פסק הדין האחרון שניתן התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לדיון ביום 6.5.08, והחליטה להותיר את הנכות שנקבעה למערער על כנה.

הוועדה נימקה החלטתה לעניין העמדת שיעור נכותו של המערער על 15% בלבד לפי סעיף 37(7), ולא על 30% בהתאם לסעיף 37(3), כפי שסבר המערער שצריך לעשות, כך:

"...לנ"ל בוצע קיבוע בין 2 חוליות בלבד, חוליות תחתונות של ע"ש מותני, ללא הגבלה מוחלטת בתנועתיות ע"ש. לטענת ב"כ הנפגע יש ליישם את סעיף 37(3). הוועדה מבהירה כי סעיף זה אינו מתייחס לקיבוע כירורגי אלא למצב שקיים חיבור, או כתוצאה ממחלה או כתוצאה מפעולה כירורגית, של כל החוליות שמונעות ממנו כל תנועה של ע"ש מותני. במקרה דנן, נעשה קיבוע חלקי של 2 חוליות בלבד לשם מניעת כאב".

4.
הוועדה נימקה החלטתה לגבי ניכוי 5% נכות בגין מצב קודם כך:
"...אין מחלוקת כי עפ"י מסמך רפואי מ-6.11.01 התובע סבל מכאבי גב עם הקרנה לרגל ימין, ואובחן כסובל מסיאטיקה ימין. מצב זה הוערך ע"י הוועדה בנכות בשיעור של 5% לצורך ניכוי מצב קודם, ובהעדר סעיף מתאים קבעה עפ"י סמכותה סעיף מותאם 37(8)(א). החלטת הוועדה הינה ללא שינוי. הוועדה מציינת שלא מדובר בכלל על שבר בחוליה. הוועדה רצתה להוריד 5% נכות, והסעיף היחיד בקובץ תקנות שנכותו 5% הינה שבר בחוליה שהתרפא ללא הגבלה בתנועות. הוועדה השתמשה בו אך ורק כסעיף דומה כדי להוריד 5% נכות".

5.
על החלטתה זו של הוועדה הגיש המערער ערעור, ולהלן אפרט נימוקיו:

לעניין קביעת שיעור נכותו של המערער ביחס לקיבוע הכירורגי שעבר בעמוד השדרה המתני, טען המערער כי היה על הוועדה לקבוע לו נכות בשיעור 30% לפחות, וזאת לפי סעיף 37(3) לתקנות, הדן בקיבוע בעמוד שדרה מתני. לטענת המערער, גם ועדת הנכות הכללית קבעה למערער נכות בשיעור זה. עם זאת, הוועדה הרפואית לעררים, כך לטענת המערער, התעלמה מכל טיעוניו, וסירבה בכל תוקף לקבוע לו נכות בשיעור המופיע בסעיף 37(3). לטענת המערער, הנמקתה של הוועדה, כאילו הקיבוע שעבר המערער בעמוד השדרה המתני אינו עונה על תנאי הסעיף, אינה ברורה, ומקום בו אין מחלוקת כי המערער אכן עבר קיבוע כמפורט בסעיף – היה על הוועדה לקבוע לו את הנכות המתאימה, ללא כל שיקול דעת, ובוודאי מבלי שתקרא לתוך הסעיף תנאים נוספים, שאינם קיימים בו, ואשר בגינם דחתה טענותיו.

באשר לסוגיית ניכוי המצב הקודם טען המערער כי על אף הנחייתו המפורשת של בית הדין, התעלמה הוועדה מהמבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זה, מהנחיית בית הדין ומטענות המערער, לפיהן אין ללמוד ממסמך בודד בו תועד מצב רפואי ממנו סבל המערער בעבר, על מצב המחייב ניכוי 5% נכות מנכותו. בנוסף, טען המערער כי הוועדה ניכתה 5% מנכותו לפי סעיף 37(8)(א) לתקנות, העוסק בשבר בחוליה, ואולם התובע לא סבל
משבר בחוליה טרם קרות התאונה, והחלטת הוועדה לנכות נכות בגין מצב קודם לפי סעיף זה היתה שרירותית, בלתי מוצדקת והתקבלה בחוסר סמכות.

6.
לאור האמור, טען המערער כי התקיימו שתי טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה, המצדיקות התערבות בהחלטה. עם זאת, המערער טען כי לאור העובדה שמדובר בפסק הדין הרביעי שיינתן בעניין זה, וכי הוועדה אליה הוחזר העניין לא פעלה לפי הנחיות בית הדין עד עתה, הרי שאין כל טעם להחזיר את העניין לוועדה פעם נוספת. על כן, ביקש המערער, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, כי בית הדין יעשה שימוש בסמכותו, ויקבע בעצמו נכות בשיעור 30% למערער לפי סעיף 37(3) לתקנות, וכן יורה על ביטול ניכוי המצב הקודם.

7.
המשיב השיב לטענות המערער, וטען כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין שהחזיר את הדיון אליה, וכי לא נפלו טעויות משפטיות כלשהן בהחלטתה.

כך, הוועדה נימקה והבהירה עמדתה באשר לקיבוע שעבר המערער בעמוד השדרה המתני, ומדוע אין די בקיבוע שעבר כדי ליישם את סעיף 37(3), כפי שסבר המערער שהיה עליה לעשות; ולעניין ניכוי המצב הקודם, הבהירה הוועדה מדוע בחרה לנכות 5% לפי סעיף הדן בשבר, וזאת בהעדר סעיף מתאים, ועל פי סמכותה להשתמש בסעיף מותאם או דומה.

להלן – קביעתי
:
8.
לאחר שעיינתי בדו"ח הוועדה ובנימוקיה, ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי לדחות את הערעור, ולקבוע כי לא נפלו טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה, המצדיקות התערבות בית הדין בה.

9.
לעניין קביעת נכותו של המערער בעקבות הקיבוע שעבר בעמוד השדרה המתני, הרי שהמערער טען כי היה על הוועדה לקבוע לו נכות לפי ס' 37(3)(א) לתקנות, העוסק ב"קיבוע עמוד השדרה המתני", ולא לפי סעיף 37(7), העוסק ב"הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני".
בית הדין החזיר את הדיון לוועדה על מנת שתבחן את שיעור הנכות ביחס לטענת המערער לעניין הקיבוע הכירורגי שעבר, ולאחר עיון בדו"ח הוועדה מצאתי כי היא מילאה אחר הוראות פסק הדין: הוועדה בחנה את שיעור הנכות שנקבע למערער, שקלה את טענותיו באשר לשיעור הנכות שסבר כי יש לקבוע לו, ונימקה היטב החלטתה מדוע סעיף הליקוי בו נקב המערער אינו הסעיף המתאים לפיו יש לקבוע את הנכות.
בניגוד לטענת המערער, הסברה של הוועדה אינו כולל "תנאים נוספים" שהוועדה קראה לתוך סעיף הליקוי, ובגינם החליטה כי הוא אינו מתאים למצבו של המערער; אלא מדובר בהסבר רפואי באשר למונחים המופיעים בסעיפי הליקוי. הוועדה הבהירה את ההליך הרפואי שעבר המערער, ומדוע הליקוי הרפואי הנקוב בסעיף 37(3) אינו תואם את ההליך הרפואי שעבר.
סבורה אני כי לא עולה מהחלטתה של הוועדה בעניין זה טעות משפטית, אלא מדובר בהפעלת שיקול דעת רפואי, אשר בית הדין אינו מוסמך להתערב בו.

10.
לעניין ניכוי המצב הקודם, הרי שהוועדה ניכתה למערער 5% נכות לפי סעיף 37(8)(א) לתקנות בהסתמך על מסמך רפואי מיום 6.11.01, בו אובחן המערער כסובל מסיאטיקה מימין. סעיף 37(8)(א) עוסק ב"שבר של גוף חוליה שהתרפא", ובית הדין הורה לוועדה לפרט על סמך מה קבעה כי המערער סבל מהגבלה או שבר בעמוד השדרה, שבגינם נוכה מצב קודם, וזאת למרות שבמסמך הרפואי מיום 6.11.01 לא מצוין קיומו של שבר.

11.
לאחר עיון בדו"ח הוועדה, מצאתי כי היא מילאה אחר הוראות בית הדין: הוועדה הבהירה כי לא בחרה בסעיף 37(8)(א) משום שהתובע סבל משבר, אלא היא העריכה כי המצב ממנו סבל התובע (כפי שהוגדר במסמך הרפואי מיום 6.11.01) מצדיק ניכוי נכות בשיעור 5%, והשתמשה בסעיף 37(8)(א) כ"סעיף דומה".

12.
לפי סעיף 14 לתקנות, רשאית הוועדה לפעול כך:

"(א) דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הוועדה דומה לליקוי הנפגע.

(ב) החליטה הוועדה שלא ניתן לקבוע דרגת נכות כאמור בתקנת משנה (א) – תקבע, על פי שיקול דעתה, את אחוזי הנכות בהתחשב במבחנים שנקבעו בתוספת לגבי אותו איבר או אותה מערכה, ובהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שגרמה לנפגע
".

13.
לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה לעניין זה, והנימוק שפירטה בהחלטתה לעניין ניכוי המצב הקודם הינו נימוק מספק.

14.
יובהר, כי נושא ניכוי המצב הקודם הוחזר לוועדה בפסק דינה של השופטת שגיא, רק על מנת שתפרט הוועדה על סמך מה קבעה כי המערער סבל מהגבלה או שבר בעמוד השדרה (לפי סעיף 37(8)(א)) – וכך עשתה הוועדה.

עם זאת, בערעורו על החלטת הוועדה טען המערער, בין היתר, גם שהחלטת הוועדה בדבר המצב הקודם, אינה סבירה כל עוד הסתמכה הוועדה על מסמך רפואי "בודד" המציין מצב קודם. ואולם, בפסק דינה של השופטת שגיא לא נדרשה הוועדה לנמק מדוע החליטה על ניכוי מצב קודם בהסתמך על מסמך רפואי בודד, אלא נדרשה אך לנמק מדוע החליטה לנכות מצב קודם לפי סעיף הדן בשבר שהתרפא, מקום שבאותו מסמך רפואי בודד לא הוזכר שבר שהתרפא.
זאת, כאמור, עשתה הוועדה, ועל כן – לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה.

15.
לאור כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

16.
אין צו להוצאות.

17.
הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ו בטבת, תשס"ט (22 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.


ע. פוגל, שופטת
נשיאת בית הדין האזורי לעבודה תל אביב







בל בית דין אזורי לעבודה 3441/08 נסים דהן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 22/01/2009)