פסקי דין על ר. שבולת בע"מ | פסקי דין על מר זאב פלץ | פסקי דין על ד"ר דוד אוצ'ניק | פסקי דין על מר ברוך אוצ'ניק |

217097/92 א     11/06/2006




א 217097/92 ר. שבולת בע"מ נ' מר זאב פלץ, ד"ר דוד אוצ'ניק, מר ברוך אוצ'ניק




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
217097/92


בפני
:
כב' השופט רחמים כהן
תאריך:
11/06/2006



בעניין:

ר. שבולת בע"מ
באמצעות עוה"ד רנה שבולת




התובעת

נ
ג
ד


1. מר זאב פלץ

2. ד"ר דוד אוצ'ניק
3. מר ברוך אוצ'ניק
ע"י ב"כ עו"ד ענת פלץ




הנתבעים

פסק דין

ר. שבולת בע"מ
, חברת עורכי דין (להלן – התובעת) הגישה נגד זאב פלץ (להלן – נתבע 1), נגד ד"ר דוד אוצ'ניק
(להלן – נתבע 2) ונגד ברוך אוצ'ניק (להלן – נתבע 3) תביעה לשכר טרחה על סך 22,337 ₪.

התובעת טוענת, כי סיפקה לנתבעים שירותים משפטיים בהכנת 4 הסכמים על התיקונים הרבים שנדרשו, ניהול ישיבות רבות וביצוע כל הרישומים המנהלתיים. מדובר בהסכמים למכירת זכויות בחנות, במחסן, במלאי ולמוניטין שבבעלותם וכן בטיפול בצו ירושה עבור נתבעים 2 ו-3 בלבד, בביטול משכנתא ורישום תואם בלשכת המקרקעין ובהשגת אישור מעיריית תל אביב על פטור מהיטל השבחה. על עניינים משפטיים אלו עמלה 27 שעות, מתוכן 21.5 שעות על ענייני הנתבעים כולם יחד, 5.5 שעות על ענייניו של נתבע 1 בלבד. בנוסף, עמל מתמחה ממשרדה של התובעת, 6 שעות על ענייניהם של כל הנתבעים יחד ושעתיים על ענייניהם של נתבעים 2 ו-3 בלבד. העסקה למכירת הזכויות לא יצאה אל הפועל, אך על 21.5 שעות העבודה המשפטית שלחה התובעת לנתבעים ביום 3.12.01 דרישת תשלום על סך 4,165 דולר ארה"ב, כאשר חלקו של נתבע 1 הוא רק עבור העבודה על הכנת הסכמי המלאי והמוניטין בסך 935 דולר ארה"ב. ביום 11.10.01, דרשה התובעת סך של 277.25 ₪ נוספים עבור תשלום בולי הכנסה לשם הוצאת נסחים בלשכת רישום המקרקעין בתל אביב, אגרות ונסיעות נוספות לענייני הנתבעים. התובעת סירבה להצעת הנתבעים לשלם לה 1,000 דולר ארה"ב לסיום העניין ועל דעת עצמם שלמו הנתבעים לתובעת ביום 20.01.02 סך של 6,600 ₪ כולל מע"מ, שהם 1,227 דולר ארה"ב. לאחר תשלום זה, שלחה התובעת מכתב דרישה לתשלום יתרת שכר הטרחה שהוא שכר ראוי לטעמה בגין השירותים המשפטיים שסיפקה לנתבעים כעורכת דין מומחית בתחום המקרקעין והמשפט המסחרי ועצמאית המעסיקה שכירים מזה כ- 25 שנים. כך גם על פי סעיף 11 לתוספת לכללי לשכת עורכי הדין, שכר הטרחה המינימלי שמגיע לתובעת הוא 20,788 ₪ שהוא סכום הנמוך רק במעט ממה שדרשה התובעת, כך גם מכח סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, על התובעים לשלם לה את השכר הראוי האמור ועליהם גם מוטל נטל ההוכחה כיוון, שכל טענותיהם הן בבחינת "הודאה והדחה", הודאה בביצוע עבודה משפטית על ידי התובעת והדחת זכותה לשכר ראוי על ההסכמים הספציפיים שתמורת הכנתם נתבעת.

הנתבעים טוענים, כי התובעת לא ביצעה אלא חלק קטן בהכנת ההסכמים לעסקת המכר שלא יצאה אל הפועל ובכל מקרה מדובר בהסכם אחד לעסקת מכר אחת של חנות מכולת, שיש לה מחסן ומלאי והיא קיימת שנים רבות ולכן צברה מוניטין ואין המדובר ב-4 עסקאות נפרדות. כמו כן, כל ענייני הרישום בעירייה, ברשם המקרקעין וביטול המשכנתא הם חלק אינטגראלי מעסקת המכר ואין כל בסיס לדרישה לתשלום נפרד של שכ"ט בגינם. על טיוטת ההסכם הראשונית שהיתה טיוטת הסכם סטנדרטי למכירת חנות, על מעורבותה החלקית והמוגבלת של התובעת, על ביצוע שתי פגישות עם הרוכש הפוטנציאלי וב"כ ועל הכנסת מספר מצומצם ביותר של תיקונים ראשוניים, שילמו לה הנתבעים סך של 6,600 ₪ ובכך סברו שיבוא נושא שכר הטרחה לידי סיום, שהרי עבור עשרות התיקונים, השינויים והעדכונים שנדרשו להסכם לא היתה זמינה התובעת לבצע. קצב התנהלותה של התובעת, אי זמינותה ושורה של עיכובים מיותרים לכל תיקון שנתבקשה לערוך בהסכם תרמו ללא ספק לכישלון העסקה ובלית ברירה פנו אל ב"כ הנתבעים, עוה"ד ענת פלץ, בתו של הנתבע 1 ובן זוגה שביצעו את הנדרש כדי למנוע את הכשלת העסקה וניהלו משא ומתן עם הרוכש הפוטנציאלי משך חודשיים וחצי. לעניין ההסכם ניתן להבחין על נקלה בשינויים הרבים שבין הטיוטה הראשונית שערכה התובעת לבין הטיוטה לאחר השינויים הרבים שערכה עוה"ד פלץ. הנתבעים מעולם לא חתמו על הסכם שכ"ט עם התובעת ולא היו מסכימים לשלם לה על פי השעות והמחיר המופקע שהיא דורשת כעת. כמו כן, תמוהים בעיני הנתבעים דוחו"ת השעות שהציגה התובעת. מכל מקום, אין זה מתאים לאמץ את התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין, כיוון שהעסקה לא יצאה אל הפועל ומעורבות התובעת היתה חלקית ומוגבלת. הנתבעים מעריכים שהשכר הראוי לתובעת הוא כ- 1/4 מתוך 1/2% מסכום העסקה ביחס למעורבותה בנעשה, על אף שלא הפחיתו שכרה כאמור ושילמו לה 1/2% מסכום העסקה.

מטעם התובעים העידו עוה"ד רינה שיבולת והמומחה עו"ד אימיק לוי. מטעם הנתבעים העידו מר זאב פלץ
ומר אוצ'ניק דוד.
דיון

אין חולק, כי הנתבעים פנו לתובעת על מנת לקבל ייעוץ ושירות משפטי לעניין מכירת חנות מכולת שצמודים אליה – מחסן, מלאי ומוניטין. התובעת ערכה עבור הנתבעים לפחות טיוטה ראשונית להסכם עם רוכש פוטנציאלי. בסופו של דבר לא נחתם הסכם ולא בוצעה עסקה בין הנתבעים לרוכש. אין גם חולק, שלא נחתם כל הסכם לתשלום שכ"ט התובעת וכי לא היתה הסכמה מפורשת לגבי תשלום על פי שעות עבודה או באחוזים ולא הוסכם לגבי עלות שעת העבודה או אופן חישוב שכ"ט.

לטענת התובעת, את שכרה עבור 27 שעות עבודה לניסוח ארבעה הסכמים על כל הפעולות המשפטיות המתבקשות מהם והעסקת מתמחה 8 שעות נוספות, בסך כולל של 26,064 ₪ דרשה מהנתבעים כשכר ראוי ואלו סירבו לשלמו.

הנתבעים טוענים, כי הסכום אותו מבקשת התובעת, אינו שכר ראוי בגין עבודתה בעניינים האמורים, שהיתה ראשונית, חלקית, מוגבלת ומינורית וכי לא היו מסכימים לשכור את שירותיה של התובעת אילולא הצהרותיה, שנושא שכר הטרחה "יהיה בסדר". לא היו מסכימים לתשלום שכר טרחה בגובה 2.5 אחוז מסכום העסקה הכולל (גם אם העסקה היתה מתממשת).

עצם התחמקותה של התובעת מסיכום ברור עם הנתבעים על גובה שכר הטרחה לכל השירותים המשפטיים שתספק להם הוא מהלך מתמשך - קלוקל.

התובעת העידה, כי לא חתמה ולא החתימה את הנתבעים על הסכם שכר טרחה, אך לטענתה "בעל פה היתה שיחה בדרך אגב ודובר על כך שהם יחויבו על פי התעריף המקובל של המשרד שלי, אך לא נערך הסכם בכתב" (עמ' 5 לפרוטוקול). הנתבעים פנו לתובעת לשם קבלת ייעוץ ושירות משפטיים, עוד בטרם ניתן השירות ובטרם הושקעו משאבים בביצועו, היה על התובעת כעורכת דין ותיקה העורכת חוזים להבהיר להם ולסכם בצורה ברורה את עלותו של שירות זה, כדי שישקלו את כדאיות העסקה בשלמותה. איני יכול לקבל את התנהלותה של התובעת, כאשר לא טרחה ליידע את הנתבעים, שעלות השירות אותו הם מבקשים היא כמאה שבעים דולר לשעת עבודה, המסתכמים בעשרות אלפי שקלים. זאת עוד בטרם בחנתי את טענות הצדדים והראיות שברשותם לעניין כמות העבודה ורמת העבודה שהושקעה על ידי אי מי מהצדדים.

לעניין זה יפים דבריו של פרופ' ד' פרידמן במאמרו "שכר טרחה ראוי לעורך-דין" המשפט ב',
(1994) 105, עמ' 111:

"גילוי המחיר רק לאחר סיום הטיפול מעמיד את הלקוח בנחיתות מוחלטת. בשלב זה אין הוא יכול לפנות למשרד עורך דין אחר, ואין בידו אלא להתגונן בפני
התביעה, ואף כאן מצבו נחות, שכן לעורך הדין נגישות טובה יותר לבתי המשפט מאשר ללקוח...

כאן המקום להזכיר גם את הכלל הידוע אשר לפיו חב עורך הדין חובת אמון כלפי לקוחו. חובת אמון כוללת בחובה חובת גילוי..."

בהמשך הדברים הנ"ל, לשם השוואה, מציין פרופ' פרידמן, כי בישראל אדם הנכנס למוסך לתיקון מכוניות יכול, בדרך כלל, לראות שלט המציין מחיר שעת עבודה. כך במקצועות רבים, מציינים את עלות השירות טרם ניתן ומבקשים את אישור הלקוח, שהוא זה שישא בעלותו (שם, עמ' 112).

נראה, כי אומדן אחוזי השתתפותה של התובעת בהכנת הטיוטות להסכמים ואומדן דומה של השקעת זמן וידע של התובעת יזכה אותה בשכר ראוי על כך ובכל מקרה היעדרותו של הסכם שכ"ט יהיה בעוכריה של התובעת.

התובעת טוענת, כי כל טענות הנתבעים הן בגדר "הודאה והדחה" ומשכך, עליהם נטל ההוכחה בשאלה מדוע הם מודים בביצוע עבודה על ידי התובעת אך אינה זכאית לשכר ראוי בגינה. כי אינם יודעים כלל מהי העבודה המשפטית שבוצעה על ידה, שהרי כל התנהלותה מבחינה משפטית נעשתה מול ב"כ הנתבעים שלא העידה כאן והיא זו שערכה עבורם את התצהירים וממילא אינם יכולים להעיד מפי השמועה. התובעת ביצעה את העבודה המשפטית, לרבות עריכת טיוטות החוזים ותיקונן וכי הגיעו עד לשלב החתימה ולמעשה שלב המשא ומתן לרבות עריכת החוזים הסתיים ואין בידי הנתבעים ראיות ממשיות לסתור אלא גיבוב של טענות שווא, שמגיעות מב"כ הנתבעים ללא כל בסיס. על העבודה הרבה, על הנתבעים לשלם שכר ראוי לתובעת, כפי שמתחייב בחוק החוזים ובפסיקה וכפי שהובא בחוות דעתו של המומחה.

הנתבעים טוענים, כי על התובעת מוטל נטל השכנוע להוכחת היקף העבודה וגובה השכר הראוי לנוכח האופי החלקי, המוגבל והבלתי רציף של מעורבות התובעת בעסקה. לכך צורפו עשרות ראיות המוכיחות את המעורבות המאסיבית שנדרשה מב"כ הנתבעים ובן זוגה בטיפול בעסקה בשל הטיפול הלקוי של התובעת, אי זמינותה לנתבעים בשלבים קריטיים ולהיקף העבודה החלקי והמוגבל שבוצע על ידה בפועל כאשר לא היתה זמינה וכאשר נדרשו תיקונים ושינויים עדכניים בטיוטות אשר דרשו את אישור הנתבעים בזמן אמת, כל אלו דווחו לנתבעים בזמן אמת ואין המדובר בעדות מפי השמועה. כל הראיות תומכות בטענות הנתבעים באופן כבד משקל. לעניין השכר הראוי טוענים הנתבעים, כי הסכום ששולם לתובעת על הכנת טיוטת הסכם מכירה סטנדארטית הוא שכר ראוי ונדיב על פי הפסיקה, לאור מעורבותה החלקית כאמור ולאור העובדה שלא סוכם מראש שכר טרחה. שכר ראוי יחושב באחוזים מסכום העסקה כפול החלק היחסי של העבודה שביצע עורך הדין, על קריטריון זה ענו הנתבעים בשלמם לתובעת 0.5% מהעסקה שלא יצאה לפועל ואשר חלקה של התובעת בו חלקי. גם על מבחני הפסיקה לשכר ראוי ענו הנתבעים, כאשר אין הסכם שכ"ט, היקף ומהות הטיפול כשהיה מדובר בהסכם סטנדארטי והטיפול היה חלקי ולקוי, שילמו שכר טרחה סביר שנה וחודשיים לפני הגשת התביעה ומשכך, לא מגיע לתובעת יותר מהשכר ששולם לה.

הקריטריונים האפשריים לקביעת שכר טרחה ראוי נמנו בע"א 136/92 ביניש – עדיאל – עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, עמ' 116:

"שכר טרחת עורך דין יכול שייקבע על פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העסקה נושא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית המשפט או בבוררות; שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעור שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול גורמים שיש לשקללם, כגון: היקף העיסקה, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה – טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא. בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו..."

באותו עניין דחה בית המשפט את טענת המשיבה, שיש לחשב את שכר הטרחה לפי קריטריון שעות עבודה, כיוון שלא הונחה בפני
בית המשפט תשתית ראייתית ששכר הטרחה הוסכם להיות מחושב בצורה זו או שכך נהוג בסוג מסוים של העסקאות וכך אני מוצא בענייננו, מלבד חוות דעת המומחה, שקשריו עם התובעת הועלו בחקירתו ויש לכך משקל בעיני, לא הביאה התובעת ראיות ממשיות, שזהו שכר הטרחה המקובל והידוע למשרדה ואף לא טרחה לצרף דו"ח שעות עבודה מפורט שדווח בזמן אמת, ממנו ניתן היה אולי ללמוד על כמות שעות העבודה שהשקיעה התובעת ומי מעובדיה לשירות הנתבעים.

ברור הדבר, שאם לא טרחה התובעת לסכם כראוי את שכר טרחתה עם הנתבעים, נטל הוכחת השכר כפי שנתבע, יהווה משקולת בכתפיה שלה ועל אף חוות הדעת שהגישה התובעת המצדדת בחישוב שכר הטרחה על פי שעות העבודה, לא עלה בידה להקים תשתית ראייתית שתצדיק חישוב שכר טרחה של עורך הדין המנסח הסכמי מכר בכלל ולצדדים הספציפיים בפרט, לפי שעות עבודה ובתעריף של 170 דולר ארה"ב בפרט .

אני מקבל את טענת הנתבעים, כי התובעת הכינה עבורם טיוטה ראשונית להסכם המדובר וערכה אך שינויים מעטים. כך עולה מהתכתובות והטיוטות שצירפו הצדדים לתצהיריהם, שהנתבעים נאלצו לשירותיה של ב"כ, עוה"ד פלץ, כשלא היתה התובעת זמינה לניהול המשא ומתן בעוד "הברזל חם" ועוה"ד פלץ תיקנה ועדכנה את הדרוש על הטיוטה הראשונית שהכינה התובעת. עסקה זו לא יצאה אל הפועל ומשלא סוכם אחרת בין הצדדים ומשלא הוכיחה התובעת מהו השכר הראוי לה בגין עבודתה, אין להוסיף על מה ששולם לה.

לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום ט"ו בסיון, תשס"ו (11 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

רחמים כהן
, שופט

קלדנית: דבורה






א בית משפט שלום 217097/92 ר. שבולת בע"מ נ' מר זאב פלץ, ד"ר דוד אוצ'ניק, מר ברוך אוצ'ניק (פורסם ב-ֽ 11/06/2006)