פסקי דין על ירמי אברהם | פסקי דין על בן יהודה עזרא

171024/05 בשא     19/07/2006




בשא 171024/05 ירמי אברהם נ' בן יהודה עזרא




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
בשא171024/05


בפני
:
כב' הרשמת ד. ורד
תאריך:
19/07/2006




בעניין:
ירמי אברהם




מבקש

נ
ג
ד


בן יהודה עזרא





משיב

החלטה
בקשה לביטול

פסק דין
שניתן ביום 5/3/01 לפיו חוייב המבקש לשלם למשיב סכום של 18,365 ₪.
מסירת כתב התביעה בוצעה בדרך של הדבקה ביום 2/2/01 ברח' מילצ'ן 16 ברחובות, כאשר ההדבקה בוצעה על ידי המבקש עצמו, ובעניין זה
אדון בהמשך.

בכתב התביעה נטען כי המשיב היה בעלים של רכב מסוג דייהטסו אפלאוז שנת ייצור 1992 מ.ר. 9906907 (להלן "הרכב").
ביום 4/3/98 נערך הסכם לפיו התחייב המשיב למכור למבקש את הרכב תמורת 21,000 ₪. סוכם כי המבקש ישלם במזומן סכום של 5,800 ₪, ואת היתרה בסך של 15,200 ₪ ישלם עד לתאריך ה-10/3/98.
המשיב טוען כי מעולם לא שולמה לו יתרת התמורה עבור הרכב. להפתעתו, התברר לו כי ביום 29/12/98 נעשתה העברת בעלות ברכב, אשר אינו רשום עוד על שמו.
לפיכך, נתבע המבקש לשלם את יתרת התמורה עבור הרכב.

הבקשה לביטול

פסק דין
הוגשה ביום 6/7/05. בבקשה טען המבקש כי המשפט התנהל ללא ידיעתו, כתב התביעה לא נמסר לו מעולם, והוא אף אינו חייב דבר למשיב.
המבקש צרף לבקשה תדפיס מהוצל"פ, ממנו עולה כי הגם שתיק ההוצל"פ נפתח עוד במרץ 2001, לא בוצעה למבקש מסירה של האזהרה עד עתה.
במועד הדיון נחקר המבקש.
המבקש טען כי אינו מתגורר ברח' מילצ'ין 16,
וכי דירה זו נמכרה על ידו עוד לפני 10 שנים.
המבקש טען כי הוא גר כיום ברח' יצחק יעקב ברחובות, כתובת בה גר שם מזה 9-8 שנים.
המבקש נשאל בחקירה האם בידיו הסכם המעיד כי רכש את הדירה ברח' יצחק יעקב, ואכן צרף המבקש לסיכומיו דף ראשון של הסכם הרכישה של דירה זו מחודש פברואר 1999, כפי שצרף גם דף ראשון של הסכם מיום 27/11/97 ביחס למכירת הדירה ברח' מילצ'ן 16 ברחובות.
אכן, המבקש לא צרף את ההסכמים בשלמותם, ומקובלת עלי טענת ב"כ המשיב כי מהדף הראשון של כל הסכם לא ניתן ללמוד מתי במדוייק עזב המבקש את דירתו הקודמת ועבר לדירתו הנוכחית.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שכבר בשנת 1997 מכר המבקש את דירתו הקודמת, וקשה להניח כי גר בה גם ארבע שנים לאחר המכירה. המשיב עצמו אינו טוען כי בידיו מידע או ראיה כלשהיא כי המבקש התגורר בפברואר 2001 ברח' מילצ'ן 16 ברחובות, והוא נסמך על אישור משרד הפנים בלבד.
יתרה מכך – למרות שהתביעה הוגשה עוד באוגוסט 2000, הרי מסירת כתב התביעה בוצעה רק בפברואר 2001.
בין לבין הגיש ב"כ המשיב שתי בקשות בהן טען כי נתקל הוא בקשיים באיתור המבקש.
כתובתו של המבקש לפי הרישום במשרד הפנים מופיעה עוד בכתב התביעה – וב"כ המשיב הודה בשתי בקשות אלו, כי אינו מצליח לאתר את המבקש באותה כתובת ואף הודיע כי בכוונתו לבצע מסירה של כתב התביעה במקום עבודתו של המבקש, בחב' סנו.
למרות הודעתו זו בוצעה בסופו של יום הדבקה בכתובת שבה לא אותר המבקש מלכתחילה.
זאת ועוד, לא צורף תצהיר לאימות נסיבות המסירה ואף לא הובהר כיצד וידא המשיב כי המבקש מתגורר בפועל באותה כתובת.
אינני סבורה כי הדבקה במען בו ידוע (ככל הנראה), כי המבקש אינו גר בו – מהווה מסירה כדין.
ההלכה היא כי גם הפעלה של זכויות דיוניות על ידי בעל דין צריך שתיעשה בתום לב. ראה בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פד"י לה(3) 449, וכך גם לגבי ביצוע המצאה.
אבהיר עוד כי תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי ההדבקה תבוצע על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק. (הדגשה שלי ד.ו.)
.
למעלה מן הצורך אדגיש כי אופן ביצוע ההדבקה לא היה כדין. המסירה בוצעה על ידי המשיב עצמו (הכלל לפי תקנה 475 א' (א) (1) לתקנות
כי המסירה תבוצע באמצעות פסקי דין או שליח של ב"כ התובע, אך לא בידי התובע עצמו), ויותר מכך – המשיב עצמו ערך שני ביקורים באותו יום
(2/2/01) בהפרש של שעתיים מביקור לביקור.
מכל האמור לעיל עולה המסקנה כי במקרה דנן אין מדובר בשקידה ראויה וסבירה כנדרש בתקנה 489 על מנת להכשיר הדבקה של כתב התביעה.
אם אכן ידע המשיב כי המבקש עובד בסנו, לא ברור מדוע לא בוצעה מסירה למבקש במקום עבודתו, וחרף זאת הוחלט לבצע הדבקה, לאחר שני ביקורים בלבד, בכתובת שהיה ידוע, ככל הנראה, כי המבקש אינו מתגורר בה.
עובדה היא כי עד היום לא בוצעה מסירה של האזהרה בתיק ההוצל"פ. דבר המחזק את גירסתו של המבקש, כי לא התגורר בשנת 2001 ברח' מילצ'ן 16 ברחובות.
ב"כ המשיב אינו טוען כי בוצעו הליכי הוצל"פ כלשהם כנגד המבקש במסגרת תיק ההוצל"פ (עובדה המסתברת לנוכח אי ביצוע מסירה של האזהרה).
בנסיבות אלה סבורה אני כי יש להאמין לגרסתו של המבקש כי נודע לו לראשונה על תיק הוצל"פ בעת בירור שערך בלשכת הוצל"פ ברחובות בנוגע לתיק אחר, כפי שהעיד בחקירתו.
אם אכן קיבל המבקש את כתב התביעה עוד בפברואר 2001, אין כל נימוק מדוע הזדעק לפתע בשנת 2005, שהרי לא ננקטו כל הליכי הוצל"פ כנגדו, ויכול היה להגיש בקשה לביטול

פסק דין
בכוחות עצמו, כפי שהגיש לבסוף, זמן רב קודם לכן.
מן המקובץ לעיל, סבורה אני כי המסקנה המתבקשת הינה כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.
כאמור, אינני סבורה כי ההדבקה בוצעה לאחר שקידה ראויה וסבירה, והדבר אף עולה מעצם העובדה שבוצעו שני ביקורים בלבד.
סבורה אני כי גם טענות המבקש לגופו של עניין הינו טענות הראויות להשמע.
המבקש טוען כי רכש את הרכב באמצעות סוחר רכב, בעל מגרש למכוניות.
כן טוען הוא כי במועד חתימת ההסכם שילם סכום של 5,800 ₪, ואילו את היתרה שילם לבעל המגרש.
לבעל המגרש היה יפוי כוח מטעם המשיב, לצורך העברת הבעלות ברכב.
לטענתו, ללא תשלום יתרת התמורה, לא היה בעל המגרש מעביר את הבעלות על שמו.
המשיב עצמו לא הגיש תצהיר מטעמו, ואף לא מצאתי בסיכומיו הכחשה כי העיסקה בוצעה באמצעות סוחר רכב.
בסיכומיו מדגיש המשיב כי לפי זכרון הדברים נוצר קשר בלתי אמצעי בין הצדדים, ולכן המבקש חב לו את יתרת תמורת הרכב.
הטענה כי המכירה בוצעה באמצעות סוחר רכב עולה לכאורה מתוך הנסיבות עצמן.
הדבר מתיישב הן עם העובדה שהרכב נמסר למבקש למרות ששילם סכום הנמוך משליש מהמחיר הכולל של הרכב והן עם העובדה שהועברה הבעלות ברכב, אשר בוצעה, ככל הנראה, באמצעות יפוי כוח שהיה לבעל המגרש.
עוד יש לקחת בחשבון כי לפי עדות המבקש היה מוטל על הרכב עיקול.
לפי הוראות ההסכם התחייב המשיב לדאוג להסרתו של העיקול עד ליום 10/3/98.
בכתב התביעה, התעלם המשיב מנושא זה ולא פרט האם אכן היה מוטל עיקול והאם פעל להסרתו עד ליום 10/3/98 כפי שהתחייב בהסכם.
אם אכן הוטל עיקול על הרכב, הרי יש לברר מה היה סכומו, וכך יתכן כי התמורה שימשה, כולה או חלקה, לשם הסרת העיקול על ידי המשיב ו/או בעל המגרש.
זאת ועוד, נוכח טענתו של המבקש כי שילם את יתרת התמורה לבעל המגרש, יש לדון בשאלה האם זה שימש כשלוח של המשיב לעניין התשלום, ומשכך משבוצע התשלום לבעל המגרש יש לראות בו משום תשלום למשיב עצמו.

סוף דבר:
אני מורה על ביטול פסק הדין.
הוצאות דיון זה בסך של 1,500 ₪ בצרוף מע"מ יהיו לפי התוצאות.
המבקש יגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 ימים ממסירת החלטה זו לידיו.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר.



ניתנה היום כ"ג בתמוז, תשס"ו (19 ביולי 2006) בהעדר הצדדים



ד.ורד, רשמת

בימ"ש השלום ת"א-יפו

ע.ב.






בשא בית משפט שלום 171024/05 ירמי אברהם נ' בן יהודה עזרא (פורסם ב-ֽ 19/07/2006)