פסקי דין על בנק המזרחי המאוחד | פסקי דין על גצלר זאב | פסקי דין על כהן לימור ואח' | פסקי דין על רז הטבע | פסקי דין על שניט רז | פסקי דין על בן נון שחר |

10650/01 א     25/01/2009




א 10650/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ, גצלר זאב, כהן לימור ואח' נ' רז הטבע בע"מ, שניט רז, בן נון שחר




בעניין:

1



בתי המשפט


א
10650/01
בית משפט השלום ירושלים

א 13547/06




כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ
בפני
:


בעניין:
1 . בנק המזרחי המאוחד בע"מ

2 . גצלר זאב
3 . כהן לימור
4 . ל.כ. אריסטוקרט יבוא ושיווק בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אהוד ארצי
, רן פלדמן




התובעים בת"א 10650/01
הנתבעים בת"א 13547/06

נ
ג
ד



1 . רז הטבע בע"מ
2 . שניט רז
3 . בן נון שחר
ע"י ב"כ עוה"ד אסף ברם
, אדווה מגנזי




הנתבעים בת"א 10650/01
התובעים בת"א 13547/06

פ ס ק
ד י ן

1.
הנתבעים בת"א 106500/01, הם התובעים בת"א 13547/06 (להלן: המשקיעים) פתחו וניהלו אצל התובע בת"א 106500/01, הנתבע בת"א 13547/06 (להלן: הבנק), חשבון השקעות מס' 102302 בסניף כנפי נשרים בירושלים. החשבון נפתח בחודש אוקטובר 1999 ושימש את המשקיעים לפעילות של מסחר באופציות על שוק המעו"ף. הפעולות בחשבון בוצעו מחדר העיסקאות של הבנק, באמצעות חברת ל.כ. אריסטוקרט יבוא ושיווק בע"מ. למשקיעים נגרמו הפסדים כבדים כתוצאה מההשקעות, אשר הביאו את החשבון ליתרת חובה. בסך הכל הפסידו המשקיעים סכום של למעלה מ-500,000 ₪ בתקופה של שבעה שבועות. בעקבות ההפסדים הגיש הבנק נגד המשקיעים תביעה בגין יתרת החובה שנוצרה בחשבון, בסך 216,000 ₪. המשקיעים תבעו את הבנק בסכום של כ-843,000 ₪ בשל אחריותו, לטענתם, להפסדים שנגרמו להם.

ההפקדות בחשבון נעשו בשני שלבים: עובר לתחילת הפעילות בחשבון הפקידו המשקיעים בחשבון סכום של 150,000 ₪. בשלב הראשון בסוף חודש אוקטובר 1999 נגרמו למשקיעים הפסדים בסכום של 100,000 ₪ ונמצא כי החשבון נקלע לסיכון בשל חריגה שנוצרה בו. הבנק פנה אל המשקיעים והם הפקידו בחשבון במועדים שונים במהלך חודש נובמבר 1999 סכום של 180,000 ₪. בפקיעת האופציות בחודש נובמבר 1999 נוצרה בחשבון יתרת חובה בסכום של כ-226,000 ₪.
2.
המשקיעים טענו לאחריות הבנק לנזקיהם שנגרמו להם ולאבדן הכנסותיהם בשל עילות שונות, בהן חוסר מקצועיות ואי עמידה בדרישות החוק והרגולציה של מי שהומלצו על ידי הבנק לביצוע פעולות ההשקעה בחשבון, העמדת אשראי למשקיעים בסכום גדול ללא ערובות באופן שאיפשר מינוף יתר וחריגה מעבר למסגרת האשראי ולבטוחות שניתנו, וכן גביית יתר של עמלות – חיבוץ.
3.
לאחר גלגולים שונים שעברה התביעה בת"א 106500/01 אוחדו שתי התביעות. בדיון שהתקיים ביום 11.6.08 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית. על פי הסכמה זו יינתן

פסק דין
על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, על בסיס הנחות אלו:
"הנתבעים ישלמו לבנק יתרת ההלוואה העומדת על סכום של 181,000 ₪ נכון ליום 1.1.2000.
מסכום זה יפחית בית המשפט חלק משמעותי מהעמלות. סכום העמלות הכולל היה 113,280 ₪.
בנוסף יפחית בית המשפט סכום נוסף כלשהו המגלם את קניית הסיכון בשל הטענות המשפטיות והשונות שהעלו הנתבעים.
סך כל ההפחתות לא יעלה על 181,000 ₪, כך שבסופו של דבר ישלמו הנתבעים לתובעת סכום שייקבע".


כמו כן נקבעו הסכמות בנוגע להגשת סיכומים קצרים בכתב וכן הסדרי תשלום של הסכום שייקבע בפסק הדין.
4.
בנוסף להכרעה בתביעות עצמן, התעוררה שאלה בנוגע להגשת ראיה נוספת: המשקיעים הגישו מטעמם חוות דעת של מומחה, מר שלמה טננבום. הבנק צירף לסיכומים שהגיש את פסק הדין וחלק מפרוטוקול הדיון בת"א (מחוזי ת"א) 2425/01, שירי נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ. עניינו של תיק זה דומה בנושאים שונים לתיק שבפני
, וגם בו הוגשה חוות דעת של מר טננבום. הפרוטוקול שהוגש הוא פרוטוקול חקירתו של מר טננבום בתיק הנ"ל. המשקיעים התנגדו לצירוף הפרוטוקול, ואף אני סבורה שאין לאפשר את צירופו: המומחה הגיש חוות דעת והתייצב בבית המשפט. ההסכמה למתן פסק הדין בתנאים שפורטו לעיל משמעה, למעשה, ויתור על ניהול התיק ועל חקירת המומחה, ולא ניתן להכניס לתיק חקירה של המומחה "בדלת האחורית". הגשת הפרוטוקול איננה מתיישבת גם עם העובדה שהתיק הגיע כבר להליכי הגשת הסיכומים. נוסף על האמור, קבלת הפרוטוקול מתיק אחר אינה מאפשרת מתן הבהרות, בדיקת השווה והשונה בין שני המקרים, וכיוצ"ב, כך שהתמונה המתקבלת היא חלקית. על כן פרוטוקול הדיון אינו מתקבל כראיה, ויש להתעלם ממנו.
5.
אין מחלוקת כי החשבון נשוא התביעה נועד לשמש לצורך פעולות באופציות על מדד המעו"ף. ידוע לכל כי מדובר בתחום השקעה עתיר סיכון במיוחד, שהעיסוק בו מחייב ידע ומיומנות, מעקב אחר הנעשה ומהירות תגובה. אף אם קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי מידת המעורבות של המשקיעים בניהול השוטף והיום יומי של החשבון, נראה כי למשקיעים היתה לכל הפחות מידה מסויימת של מעורבות בניהול החשבון. מכל מקום, הבחירה לפעול בחשבון במסחר באופציות מעו"ף, שהגיעה מצידם של המשקיעים דווקא, מעמידה את המשקיעים כמשקיעים מתוחכמים, כמי שנכונים ומעוניינים לפעול בשוק תנודתי, עתיר סיכונים וסיכויים, וממילא כמי שמודעים לסיכון של הפסדים כבדים הכרוך בהשקעות אלו. לפיכך נקודת המוצא היא שיש לראות את המשקיעים כמודעים ואחראים לכלל הפעילות בחשבון (לעניין הקשר בין היות הלקוח בקיא ומנוסה לבין היקף חובת הנאמנות של הבנק ראו ת"א (מחוזי ת"א) 3094/98, ז'אן קלוד מולר נגד בנק לאומי בע"מ).
6.
המשקיעים טוענים כי בעת ההתקשרות ופתיחת החשבון הבנק הסתיר מהם את העובדה שלחברת א.כ. אריסטוקרט בע"מ אין רישיון לניהול תיקים, וכן כי בפועל ההשקעות בוצעו באמצעות מר זאב גצלר שלא היה כלל בעל ייפוי כח לפעול בחשבון. בשל המסגרת המצומצמת של הדיון לא אדון עתה בטענות הבנק העובדתיות והמשפטיות בעניין זה, ואסתפק בציון העובדה שהמשקיעים עצמם, בסעיף 38 לסיכומיהם, טוענים כי "שיקולי הרתעה, צדק יחסי ומדיניות של הגנה על צרכנים מחייבים הכרה בקיום קשר סיבתי בין הפרת חובות הבנק לבין הפסדיהם הכבדים של הצרכנים". מכאן שהם עצמם היו מודעים לקושי שבהוכחת הקשר הסיבתי בין טענותיהם לבין הנזקים שנגרמו, ועל כן גייסו לעזרתם שיקולי מדיניות המביאים להרחבת אחריות הבנק גם מעבר לאחריות המשפטית המקובלת.

מכל מקום, בהתחשב בפרופיל המשקיעים כמשקיעים מתוחכמים המעורבים באופי ההשקעות בחשבון, ובאין טענה בדבר חריגה וסטיה ברורה מהנחיות המשקיעים, קיים קושי רב בקבלת טענות אלו של המשקיעים.
7.
המשקיעים העלו טענה נוספת לפיה היה על הבנק להגביל את השקעותיהם ולא לאפשר חשיפת החשבון לחריגות שהגיעו כדי פי שתיים ויותר מהמסגרת שאושרה, וללא בטוחות הולמות. הבנק טוען כי טענה זו מהווה "חכמה שלאחר מעשה" והמשקיעים לא היו טוענים כך אילו לאחר הגבלתם היה שווי האופציות עולה ומקטין את ההפסדים.

גם בעניין זה יש משמעות לעובדה שמדובר בהשקעה רבת סיכון ובמשקיעים שבחרו באפיק כזה. משקיעים אלה היו מודעים ועל כל פנים מצופה מהם להיות מודעים לרמת הסיכון, ללא קשר להיקף האשראי שניתן להם. יחד עם זאת, יתכן שבמקרים קיצוניים במיוחד של חריגה גדולה במיוחד מהחריגה המאושרת ומהבטוחות שהועמדו לחשבון, יש מקום להסתמכות של הלקוח על ההנחה שהבנק לא יאפשר לו להגיע לחריגה כה גבוהה, המעמידה בסיכון גם את הבנק עצמו.
8.
טענה נוספת שהעלו המשקיעים נוגעת לחיבוץ (
churning
). לטענתם, הנתמכת בחוות הדעת, התקיימה בחשבון פעילות מופרזת בהיקפה ובאינטנסיביות שלה שגרמה בין היתר להעלאת נספח העמלות ששולמו לבנק. פעילות כזו אינה לטובת הלקוח ועל כן היא אסורה.

כאמור, המשקיעים מבססים את טענותיהם על חוות דעת של המומחה מר שלמה טננבום אשר קבע כי שיעור העמלות הגבוה שנגבה, עד כדי 57% מהמסגרת בתקופה קצרה של 7 שבועות, ריבוי הפעולות של קניה ומכירה של אופציות לתקופות קצרות וריבוי הפעולות מעידים על פעילות לא סבירה בנפח גדול מאד ופעילות חיבוץ שלא לטובת הלקוח. הבנק הפנה לפסק הדין שניתן בעניין שירי הנ"ל. גם מבלי להיזקק לפרוטוקול הדיון באותו מקרה, שאותו לא קיבלתי כראיה, די בפסק הדין שניתן, אשר ההפניה אליו מותרת, כדי להעיד על ספקות שונים שמעוררת חוות הדעת. חלק מהקביעות באותו מקרה דנות בנושאים העולים גם בחוות הדעת שבפני
, ועל כן רלוונטיות לכאן. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהתאם למסגרת הדיונית שנקבעה כאמור אני מפחיתה את סכום העמלות בשיעור של 40%.
9.
לסיכום:

בהתאם להסכמות הדיוניות שנקבעו ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי על המשקיעים לשלם לבנק סכומים כדלקמן:

סכום העמלות, 113,280 ש"ח יופחת בשיעור של 40% כך שמהחוב הסופי יש להפחית סכום של 45,200 ₪ (לאחר עיגול הסכומים).


כמו כן יופחת סכום נוסף המגלם את קניית הסיכון בשיעור של 15% מהסכום הכולל, דהיינו (במעוגל) 27,150 ₪.

בסך הכל יופחת מהחוב בסך 181,000 ₪ סכום של 72,350 ₪, כך שעל המשקיעים לשלם לבנק סכום כולל של 108,650 ₪ נכון ליום 1.1.2000. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין וישולם תוך 30 יום מהיום.

אם לא ישולם הסכום שנקבע במועד או בהסדר אחר שייקבע בין הצדדים, כי אז, בהתאם להסכמה הדיונית, יעמוד לפרעון סכום התביעה המקורי בסך 216,241 ₪ בניכוי 10% ממנו, בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום 5.7.01 עד התשלום בפועל.

באשר להוצאות ושכ"ט עו"ד, בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה בחלקה וכן בצירוף המסמכים שלא כדין על ידי הבנק, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו ובשכ"ט עו"ד שלו.

ניתן היום כ"ט בטבת, תשס"ט (25 בינואר 2009) בהעדר.
המזכירות תשלח עותקים מפסק הדין לצדדים.


חגית מאק-קלמנוביץ
, שופטת







א בית משפט שלום 10650/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ, גצלר זאב, כהן לימור ואח' נ' רז הטבע בע"מ, שניט רז, בן נון שחר (פורסם ב-ֽ 25/01/2009)