פסקי דין על אריה אליאב – ע"י ב"כ עו"ד דליה שחורי

8088/00 פ     21/01/2002




פ 8088/00 מדינת ישראל – משטרה – מדור תביעות נ' אריה אליאב – ע"י ב"כ עו"ד דליה שחורי




49
בתי המשפט
ת.פ. 8088/00
בית משפט השלום בתל אביב-יפו
כב' השופט גלעד נויטל

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל - משטרה - מדור תביעות

בעניין:

נ ג ד

הנאשם
אריה אליאב - ע"י ב"כ עו"ד דליה שחורי
הכרעת דין

1. אישום 2-מחמת הספק, אני מזכה את הנאשם מהעבירה של איומים שבאישום זה.
2. אישום 1-אני מרשיע את הנאשם בעבירות של איומים ותקיפה שגרמה חבלה ממשית.

בכתב האישום נטען (תמצית העיקר): אישום 1: ביום 5.11.99, איים הנאשם על שי אליאיץ (להלן-המתלונן), וכן תקף אותו וגרם לו חבלות של ממש. אישום 2:ביום 5.11.99, איים הנאשם על אמו של המתלונן, אהובה. ביום 9.11.99 איים הנאשם על אלישע ואהובה אליאיץ (אביו ואמו של המתלונן). מיוחסות לנאשם 2 עבירות של איומים, ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית [כל ההדגשות שבהכרעת הדין הן שלי - ג'נ'].

לאחר ששמעתי וראיתי את העדים ואת הנאשם, קראתי את הפרוטוקול והמסמכים, בחנתי ושקלתי את הראיות, הגעתי למסקנה, כי הוכחה מעבר לספק סביר אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו באישום 1 שבכתב האישום, והוא יורשע בהן. לגבי העבירה של איומים שבאישום 2, הרי שעל אף חוסר מהימנות גירסת הנאשם לגבי המיוחס לו בתיק זה, לא יכולתי לקבוע, על סמך עדות האם והאב, מעבר לספק סביר, שהנאשם איים עליהם, כנטען. מחמת הספק, הנאשם יזוכה איפוא מהעבירה של איומים נושא אישום 2.

אישום 1:שלום שי אלייאיץ (להלן-המתלונן) העיד (תמצית העיקר):לגבי האיום: הנאשם אמר לו שהוא ירביץ לו (בעמ' 15 לפר', שו' 18-19). לגבי התקיפה שגרמה חבלה של ממש: הנאשם סובב אותו, חנק אותו, הדביק לו את הראש לקיר, ונתן לו בוקס בעין שמאל, וגם הביא לו מכות בפני
ם וגם בראש (בעמ' 15 לפר', שו' 20-21, 25). המתלונן, שהיה בן כ - 16 שנה במועד הארוע (בע' 15 לפר', שו' 5) נשמע ונראה מעיד על דברים כהווייתם,כפי שקרו. עדותו נשמעה ונראתה אמינה. בחקירתו הנגדית המתלונן שב והעיד, בעקביות ובנחרצות, את גירסתו: הוא שב והעיד שהנאשם אמר לו שהוא ירביץ לו (בעמ' 16 לפר', שו' 17-18), ושב והעיד על תקיפת הנאשם אותו (בעמ' 16 לפר', שו' 19-20; בעמ' 17 לפר', שו' 22-27; בע' 18 לפר', שו' 2-5). המתלונן הכחיש שהוא הרביץ לנאשם ואישר שהוא דחף את הנאשם כדי שהנאשם ילך מעליו (בעמ' 18 לפר',שו' 13-18), והוסיף בנחרצות: "...אני אף פעם לא הרבצתי לנאשם וגם לא איימתי עליו. הוא אמר לי שאני ילד...אז אני יכול להרים עליו ידיים ? אני יכול להרביץ לו ?" (בעמ' 19 לפר', שו' 4-5; ראה גם בעדותה של אמו של המתלונן- בעמ' 11 לפר', שו' 27-29).

חיזוקים לגירסת המתלונן:
1. התעודה הרפואית ת/3 - המימצאים שפורטו בתעודה רפואית ת/ 3 שהמתלונן קיבל מבית חולים (ראה גם בדו"ח הפעולה - ת/ 5, סיפא), תאמו את גירסת המתלונן, וחיזקו אותה; בתעודה ת/ 3 נרשמו, בין השאר, המימצאים הבאים: "...מעט רגישות בקרקפת; פנים - נפיחות קלה מתחת לעין שמאל...רגישות בפני
ם; עין שמאל - היפראמיה קלה בלחמית; צוואר-שפשוף...". (ראה גם את איזכור סימני החבלה בגוף המתלונן כפי שצויין בהודעת הנאשם במשטרה - ת/ 1, שו' 22-23).

2. בעקבות תקיפת הנאשם ביום 5.11.99, המתלונן פנה גם לקופת חולים, ביום 8.11.99 וביום 10.11.99: בתעודה הרפואית נ/ 4 מיום 8.11.99 נאמר שהוא התלונן על כאבי ראש וסחרחורת כשביום 5.11.99 הוא קיבל מכות בראש משכן שלו (הנאשם-ג'נ'). בתעודה הרפואית נ/ 3 מיום 10.11.99 נאמר שהמתלונן קיבל מכות בראש ביום 5.11.99 ומאז מרגיש סחרחורת (ראה גם בעדות המתלונן-בע' 43 לפר',ש' 5-9). בחקירה הנגדית המתלונן שב והיפנה לתעודה הרפואית מיום הארוע ת/ 3 (בע' 18 לפר',ש' 12). בביקורים הללו של המתלונן אצל הרופאות, מספר ימים לאחר הארוע, יש כדי לחזק את גירסת המתלונן לגבי תקיפת הנאשם אותו, והחבלות של ממש שנגרמו לו בעקבות אותה תקיפה. בכך שהמתלונן אמר לרופאות ביום 8.11.99 ו - 10.11.99, שהוא מרגיש סחרחורת וכאבי ראש (בעמ' 41 לפר',שו' 3, 19; בעמ' 42 לפר', שו' 1), לא רק שאין כדי לגרוע מגירסתו המהימנה שהנאשם תקף אותו ונגרמו לו החבלות דלעיל שכן חלפו מספר ימים מהארוע, אלא שכאבי ראש וסחרחורת, "תואמים" לאגרוף ולמכות בראש. יוזכר: כאמור, ביום הארוע עצמו היו גם היו למתלונן סימני חבלה של ממש שתואמים את תקיפת הנאשם אותו כאמור בתעודה הרפואית ת/ 3 - נפיחות קלה מתחת לעין, ושפשוף בצוואר.
עדותה של ד"ר ז' א' ויינשטיין (להלן-הרופאה), שצריכה להיות המטומה או סימני חבלה ולא היו כאלה (בע' 41 לפר',ש' 22-23), ושהיה צריך להיות סימן של משקפיים בעין (בע' 42 לפר', ש' 2), אינה פוגמת במהימנות גירסת המתלונן: ראשית, חלפו 3 ימים ממועד תקיפת הנאשם את המתלונן ועד לביקור של המתלונן אצל הרופאה כשכבר ביום הארוע סימני החבלה היו קלים כאמור, ויכלו להעלם עד לביקור אצל הרופאה. שנית, הרופאה העידה שאם יש מכה חזקה יהיה סימן (בעמ' 42 לפר', שו' 10). המתלונן לא העיד שהנאשם נתן לו מכות חזקות. הרופאה עצמה גם העידה, שאפשר לקבל מכות בפני
ם בלי לגרום לזעזוע (בע' 42 לפר',ש' 10). שלישית, הרופאה העידה שהיא לא יכולה לומר שהמתלונן לא קיבל מכות (בעמ' 42 לפר', שו' 11). טענת ההגנה שלפיה לא ייתכן שבוקס בעין מגיע כדי נפיחות קלה ללא המטומה ושסימני חניקה יהיו רק שפשוף בצוואר, דינה להידחות איפוא.60221

3. עדותה של אמו של המתלונן, עת/ 3, אלייאיץ אהובה - היא העידה, בין השאר, שביום 5.11.99, בנה, המתלונן, חזר מבית הכנסת בהיסטריה של בכי ואמר לה: "הוא הרביץ לי הוא הרביץ לי." המתלונן אמר לה שהשכן אריה (הנאשם-ג'נ') התנפל עליו והרביץ לו (בע' 9 לפר', שו' 8-10). עדות האם מחזקת את גירסת המתלונן לגבי מצבו הנפשי אחרי שהוא הוכה ע"י הנאשם, ולעצם אמירת הדברים על ידו לאמו כאמור. גם בחקירתה הנגדית האם העידה נחרצות, שהנאשם היכה את בנה (לעצם האמירה-בעמ' 14 לפר', שו' 5).

4. גירסתו הלא מהימנה של הנאשם - הנאשם העיד: המתלונן הכניס לו, לנאשם, אגרוף בעין, ולכן הוא דחף את המתלונן על הקיר (בע' 22 לפר', ש' 11-15; בע' 23 לפר', ש' 23-29).
ואולם: הנאשם נשמע ונראה בלתי אמין, וגירסתו לא מהימנה:
4.1. הנאשם העיד: המתלונן אמר לו מטומטם "...אז כנראה שהוא התבלבל והוא הכניס לי אגרוף בעין" (בעמ' 22 לפר', שו' 11-12). התאור תמוה. בלבול על מה ?! וכיצד הוא קשור לאגרוף בעין ?! ניתן לטעון שדי באמירה כזו כדי להפריך את הטענה שהמתלונן היכה את הנאשם.
4.2. בהודעתו במשטרה - ת/ 1, סיפר הנאשם שהמתלונן הכניס לו מכה בעין (שו' 17). לו כך עשה המתלונן, צריך היה להיות סימן כלשהו אצל הנאשם. ולא היא. השוטרת שגבתה את הודעת הנאשם, ביום הארוע, כשעה בלבד לאחר הארוע (ת/ 1, שו' 1), ציינה בהודעה: "(אין שום סימן)" (ת/ 1, שו' 17). גם במסמכים הרפואיים שהגיש הנאשם - נ/1, אין איזכור לא לחבלה כלשהי וגם לא לביקור של הנאשם אצל רופא בהקשר לארוע הזה.

4.3. הנאשם טען: הוא הספיק לזוז קצת, ולכן הוא לא קיבל (מהמתלונן) מכה חזקה, רק ככה (בעמ' 22 לפר', שו' 12-13). ואולם: הדברים נשמעו מאולצים ובלתי אמינים, ושנועדו כדי להמציא הסבר, כיצד הנאשם כביכול הותקף, ולא נותר על גופו כל סימן שהוא. מה גם, שבחקירתו הנגדית הנאשם שב והעיד שהמתלונן התקרב אליו, ונתן לו מכה בעין, לא חזקה, אך עם אגרוף בעין (בעמ' 23 לפר', שו' 24-26). סימן כלשהו אמור היה להיות בעינו של הנאשם עקב מכת אגרוף בעינו. תיעוד על כך, או פניה למוסד רפואי כלשהו, או טיפול כלשהו בענין זה, איין. בנוסף: דחיפה של הנאשם את המתלונן כטענת הנאשם, לא יכולה לגרום לסימני חבלה כפי שהיו אצל המתלונן, אלא חניקה, מכות ואגרוף, כדברי המתלונן.

4.4. הנאשם העיד: הוא סובל מכאבים בראש, לא יכול להרים יד בכלל כי הוא אחרי תאונה, הוא בקושי זז, ועד היום הוא סובל מהתאונה (בע' 22 לפר', ש' 18-20; בע' 24 לפר', ש' 9-10). הנאשם הגיש מסמכים רפואיים כדי להוכיח שהיה לו שבר באף לפני הארוע בתיק זה (בע' 20 לפר', ש' 13-19). ואולם, השבר באף ושאר התלונות הרפואיות של הנאשם הנזכרות באותם מסמכים לגבי חבלה בגב, בצוואר, שבר באף וכאבים, כל אלה אינם קשורים לידו/ידיו של הנאשם שבהן הוא חנק והיכה את המתלונן. במסמכים אין מימצאים מהם עולה שהנאשם לא יכול להרים יד בכלל או שהוא בקושי זז, כטענתו. טענות הנאשם נשמעו סתמיות ומופרכות, כמו באו לספק לו מוצא מכך שהוא תקף את המתלונן וגרם לו בכך חבלות של ממש, כאמור לעיל.
זאת ועוד:
הנאשם העיד: אולי הוא דחף את המתלונן חזק (בעמ' 24 לפר', שו' 2; בהודעת הנאשם במשטרה-ת/ 1, שו' 25). ואולם: אין זה מתיישב עם טענתו הקודמת של הנאשם, שהוא לא יכול להרים יד בכלל ושהוא בקושי זז, כדבריו לעיל. בנוסף, כשעומת הנאשם עם דבריו דלעיל - שהוא דחף את המתלונן חזק, הנאשם השיב, שאדם בשעת צרה מסוגל מעל היכולת שלו (בעמ' 24 לפר', שו' 11-13). הנה כי כן, לפי דברי הנאשם, במגבלות הגופניות - אם בכלל - שהנאשם טען להן, לא היה משום מכשול לנאשם להכות את המתלונן, כאמור.
4.5. הנאשם העיד בחקירתו הנגדית: "...אפילו אם היה (המתלונן-ג'נ') מכה אותי לא הייתי מתלונן" (בעמ' 24 לפר', שו' 17). הנאשם למעשה אישר בכך, שהמתלונן לא היכה אותו. לו נטען שבטעות כך נאמר, הרי שהנאשם חזר והעיד כך גם בהמשך עדותו בחקירה נגדית, באומרו: "אפילו אם הוא (המתלונן-ג'נ') היה מכה אותי לא הייתי מגיש תלונה" (בעמ' 25 לפר', שו' 1). ושוב, הנאשם למעשה אישר בכך, שהמתלונן לא היכה אותו.

4.6. הנאשם העיד: הוא לא התלונן נגד המתלונן כי הוא לא רצה לעשות ענין, הוא (הנאשם-ג'נ') טוב לב ולא מתלונן, הוא לא רצה לעשות בעיה מזה (בע' 24 לפר', ש' 15-20; בע' 25 לפר', ש' 5), והוסיף: "אפילו שהוא (המתלונן-ג'נ') היכה אותי, קיבלתי את זה וזהו, אז מה?" (בעמ' 24 לפר',שו' 20). לא סביר שכך ישיב נאשם שלטענתו הותקף במכת אגרוף בעינו. מה גם, שאין מדובר בנאשם שאינו מתלונן כשצריך, ושלא יודע מהי פרוצדורה של תלונה במשטרה - הנאשם הגיש גם הגיש תלונות במשטרה (בע' 25-26, 30-31 לפר'; ת/ 7). יצויין: בתחילה, כאשר הנאשם נשאל האם הוא פעם הגיש תלונה במשטרה, הנאשם השיב שהוא לא זוכר, ואולי הוא הגיש על שיק ללא כיסוי (בע' 25 לפר', ש' 6-12). ואולם: מסתבר שהנאשם הגיש גם הגיש תלונות במשטרה-36 במספר (בגיליון ת/ 7). כיצד איפוא הנאשם "לא זכר" שהוא הגיש מסה של תלונות, החל מחודש ינואר 1993, ועד חודש יוני 2000?!

4.7. הנאשם העיד: ביום שבו טוענים שהוא איים על אמו של המתלונן, אהובה, הוא כלל לא היה במקום, אלא בירושלים (בע' 22-23 לפר'; בע' 27 לפר', ש' 27-28). ואולם: בהודעתו במשטרה ת/ 2, הנאשם לא טען זאת. הנאשם הסביר שהוא לא טען בתשובה לכתב האישום שהוא היה בירושלים ולא במקום הארוע, כי הוא "לא מרחיב", הוא עושה "הכל בקיצור" (בעמ' 28 לפר', שו' 10). הדברים נשמעו והינם סתמיים ובלתי אמינים. מה גם, שמהודעתו במשטרה ת/ 2, עולה מדברי הנאשם עצמו, שהוא כן היה במקום (שו' 15-17; וראה גם בעדותו בבית המשפט - בעמ' 29 לפר', שו' 22-26).

אישום 1 - סיכום המימצאים: ביום 5.11.99, איים הנאשם על שלום שי אלייאיץ (להלן-המתלונן), בפגיעה שלא כדין בגופו בכוונה להפחידו באומרו לו שהוא ירביץ לו. כמו כן, הנאשם תקף את המתלונן שלא כדין, בכך שסובב אותו, חנק אותו, דחף אותו עם ראשו אל הקיר, היכהו באגרופו בעינו השמאלית, ועוד היכהו בראשו. כתוצאה מתקיפת הנאשם נגרמו למתלונן חבלות של ממש: נפיחות מתחת לעין שמאל ושפשוף בצוואר, והוא נבדק בבית חולים. בנוסף, מספר ימים לאחר תקיפת הנאשם ובעקבותיה, פנה המתלונן לקופת חולים בשל כאבי ראש וסחרחורת.
הנאשם איים על המתלונן במילים שמשמעותן הפשוטה והברורה היא איום בפגיעה בגופו, מילים שיש בהן כדי להטיל מורא בלב השומע. הנאשם תקף את המתלונן שהיה בן כ - 16 שנה בלבד במועד הארוע, ללא עילה או הצדק שבדין, לרבות חנק אותו והיכהו באגרוף בעינו, וגרם לו בכך חבלות של ממש. הנאשם איים על המתלונן שירביץ לו, ומימש איפוא את איומו בתקיפתו אותו. הנאשם כך התנהג כלפי המתלונן במודעות ואף במטרה לעשות כן, וזאת על רקע סכסוך של הנאשם עם הורי המתלונן, וכן טענת הנאשם שאביו של המתלונן ידווח עליו למס הכנסה (ת/ 1,ש' 10-14;בע' 22 לפר',ש' 5-9;בע'23 לפר',ש'19-20).

אישום 2 - זיכוי הנאשם, מחמת הספק, מהעבירה של איומים:
מחמת הספק, אני מזכה את הנאשם מהעבירה של איומים שבאישום 2. עדותם של אלישע-אביו ואהובה-אמו של המתלונן לגבי איומים שהשמיע הנאשם (בעמ' 6 לפר', שו' 6-8, 13; בעמ' 9 לפר', שו' 22-24) נשמעה ונראתה מהימנה, ואולם לפי הראיות, לא ניתן היה לקבוע מעבר לספק סביר, שהנאשם איים על אמו ואביו של המתלונן כנטען באישום 2:
בסע' 1 נטען: ביום 5.11.99, הנאשם איים על אמו של המתלונן, אהובה אלייאיץ (להלן-האם) באומרו לה: "אני אחסל אותך ואת הבן שלך". בסע' 2 נטען: ביום 9.11.99, הנאשם איים על אלישע, אביו של המתלונן (להלן-האב) ועל האם, בכך שאמר להם: "אני אבוא היום ואתפוס אתכם במקום מסתור וחשוך ואהרוג אתכם במכות."
ואולם:
1. בעדותה הראשית בבית המשפט, תחילה האם העידה, שהנאשם אמר לה שהוא לא מפחד לא מהם ולא מהמשטרה ושזה עוד כלום ממה שמחכה להם (בע' 9 לפר', ש' 22). הא ותו לא. בתשובה לשאלה, האם הוסיפה והעידה, שהנאשם אמר לה שהוא יתפוס את הבן שלה ויתן לו מכות רצח (בע' 9 לפר', ש' 24). ואולם: לא כך נטען באישום 2 בכתב האישום. גם בהמשך האם לא העידה את הנטען באישום 2, אלא דברים אחרים שאמר לה הנאשם (בעמ' 9 לפר', שו' 26-29, ובעמ' 10 לפר', שו' 1-3).
כך או כך: בעדותה בביהמ"ש, האם לא ציינה מילים של איום מצד הנאשם בפגיעה בגופה שלה כנטען באישום 2 (בסע' 1 ו - 2). גם כשפרטה את מה שעשה הנאשם למשפחתם, היא לא ציינה איומים כלפיה (בעמ' 12 לפר', שו' 2; בעמ' 14 לפר', שו' 4-5).
2. תחילה ניתן היה להבין מעדות האם, שדברי האיום הנטענים של הנאשם אל האם היו ביום 5.11.99 - לאחר שהוא חזר מהמשטרה בעקבות תקיפתו את המתלונן (בע' 9 לפר', ש' 8-24); בהמשך האם העידה שהיה זה ביום 9.11.99 (בע' 10 לפר', ש' 2-3). כך או כך: ניתן לתהות, האם זה סביר שהנאשם ישמיע איום באוזני האם, כלפי הבן, כנטען ע"י האם כאמור, וזאת לאחר שזה עתה, או לפני מספר ימים בלבד, הוא נחקר על תקיפת הבן במשטרה. גם בכך יש להוסיף לספק שבאשמת הנאשם לגבי סע' 1 שבאישום 2.

3. עת/2, אלישע אלייאיץ, האב, העיד: הנאשם אמר לו, שהוא יתפוס אותו בסתר וירביץ לו מכות רצח (בעמ' 6 לפר',ש' 6-13). האב הוסיף,שבזמן שהנאשם איים עליו, אשתו, האם, היתה בעבודה (בעמ' 6 לפר',שו' 15-16). האב העיד לגבי איום הנאשם כלפיו בלשון יחיד. ואולם: האם העידה לגבי אותה סיטואציה - האיום הנטען של הנאשם ביום 9.11.99, שהיא שמעה את מה שאמר הנאשם לבעלה מהחלון או שהיא ירדה. היינו לפי עדות האם, היא היתה במקום הארוע ממש בעת שהנאשם איים על האב (בעמ' 10 לפר', שו' 6-11; בע' 12 לפר', שו' 15-25). זאת, בניגוד לעדות האב, כאמור.

4. בסע' 2 באישום 2, נטען לאיום של הנאשם כלפי האב והאם, בלשון רבים. בשום מקום בעדויותיהם, האב והאם לא טענו לאיום כזה כלפי שניהם, בלשון רבים.

5. האב גם סיפר על כך שהנאשם נתן לו "סטירת לחי מאוד קשה" (בעמ' 6 לפר', שו' 29). תקיפה זו לא כלולה בכתב האישום, שמא האב לא התלונן לגביה, ואילו לגבי איום מילולי, הוא כן התלונן. תמוה. ניתן גם לתמוה, שהאם לא סיפרה בעדותה על סטירה שהנאשם נתן לאב, אלא על סטירה שהוא נתן למתלונן, הבן (בעמ' 9 לפר', שו' 14; בע' 12 לפר', ש' 2).

סוף דבר:
לפי הראיות ולאור האמור לעיל, הוכחה מעבר לספק סביר אשמת הנאשם בעבירות נושא אישום 1. לא כך לגבי העבירה נושא אישום 2, הכל כמפורט לעיל. על כן:
1. אישום 2-מחמת הספק, אני מזכה את הנאשם מהעבירה של איומים שבאישום זה.
2. אישום 1-אני מרשיע את הנאשם בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן-החוק), ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי ס' 380 לחוק.
עיקרי הכרעת הדין הוקראו במעמד ב"כ התביעה עו"ד___, ובמעמד הנאשם והסניגורית, והעתקים הימנה נמסרו להם, היום, 21.1.02.
_____________
גלעד נויטל
, שופט

מותר לפרסום מיום 21.1.02.








פ בית משפט שלום 8088/00 מדינת ישראל – משטרה – מדור תביעות נ' אריה אליאב – ע"י ב"כ עו"ד דליה שחורי (פורסם ב-ֽ 21/01/2002)