פסקי דין על אזולאי דוד | פסקי דין על אזולאי דניאל | פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ

173372/08 בשא     27/01/2009




בשא 173372/08 אזולאי דוד, אזולאי דניאל נ' בנק הפועלים בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בש"א 173372/08
ת.א. 28507/08

בפני
:
כבוד השופט מֹשה סובל
תאריך:
27/01/2009




בעניין:
1. אזולאי דוד

2. אזולאי דניאל




המבקשים
הנתבעים

נ
ג
ד


בנק הפועלים בע"מ





המשיב
התובע


החלטה
1.
מבוא

א.
בפני
י בקשה למתן רשות להתגונן שהגישו המבקשים כנגד תביעה כספית בסך 211,516 ש"ח,
שהגיש נגדם המשיב - התובע, בהליך של סדר דין מקוצר.

ב.
התביעה כנגד המבקש 1 (להלן: "המבקש"), הוגשה לפירעון יתרת חובו בחשבון העו"ש אצל המשיב, וכן לפירעון יתרת הלוואה שנטל המבקש ביום 29.6.06.

המבקשת 2, הינה בת זוגתו של המבקש 1, נתבעה לתשלום יתרת ההלוואה , מכח ערבותה לפירעון ההלוואה שנטל בעלה, המבקש 1.

ג.
הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש 1, אשר נחקר ביום 30.12.08, בידי ב"כ המשיב, על תצהירו. בעניין זה אציין כי ב"כ המבקשים התייחסה בסיכומיה לעובדה שהמבקש נחקר על ידי ב"כ המשיב חקירה קצרה שלא העמידה במבחן את כלל הטענות שהובאו בתצהירו. לפיכך, הנני מוצא מקום להזכיר את הכלל לפיו העדר חקירה על תצהיר אין בה כדי להוסיף לתצהיר את מה שלא היה בו מלכתחילה. (ראה: ע"א 16/89
"ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ
פ"ד מה(5), 729 ,ע' 735).

ד.
בהתאם להחלטתי מיום 30.12.08, ולאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסדר לפריסת החוב, בהתאם להמלצתי, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

2.
טענות ההגנה

א.
במסגרת תצהירו טען המבקש כי עד למועד נטילת ההלוואה, לא נחתם בינו לבין המשיב, למיטב זכרונו, הסכם תנאים כלליים לפתיחת חשבון, למעט ההסכם נספח א' לכתב התביעה, אשר נחתם במעמד מתן ההלוואה. לפיכך טוען המבקש כי אין המשיב רשאי לדרוש פירעון מיידי של יתרת החוב בחשבונו.

ב.
המבקש העלה טענה של התניית שירות בשירות על ידי המשיב, כך שטען כי המשיב דרש ממנו ליטול את ההלוואה לצורך הסדר יתרת חובו בחשבון, כתנאי להמשך הקצאת אשראי בחשבונו, ואף דרש ממנו להמציא ערבים להבטחת סילוק ההלוואה.

ג.
עוד טוען המבקש כי במעמד החתימה על מסמכי ההלוואה התברר לו כי גובה הריבית להחזר ההלוואה , כפי שנרשם במסמכי ההלוואה, הינו 10.75%, בעוד שלטענתו הובטח לו כי ישלם ריבית בשיעור של 7.5%.

כן טוען המבקש כי בקשתו לפריסת תשלומי ההלוואה על פני תקופה ארוכה יותר נדחתה על ידי המשיב, אשר אילץ אותו לקבל את הצעתו שאם לא כן תופסק הקצאת האשראי לחשבון.

3.

דיון והכרעה


3.1
ההלכות במתן רשות להתגונן

א.
כידוע, במסגרת בקשת רשות להתגונן, די שהנתבע יציג הגנה אפשרית, ולו בדוחק, בלא שגרסתו תקרוס על פניה בחקירה נגדית, קרי שתתברר כ"הגנת בדים", על מנת שביהמ"ש ייעתר לבקשה ותינתן רשות להתגונן (ראו: י' זוסמן, "
סדרי הדין
האזרחי"
, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 676-678; ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' פרידמן, פ"ד מו
(5) 257, 269-270; ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות, בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג
(3) 113, 120-121).

ב.
כבר נפסק כי: "מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 9654/02
חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל
, תק-על 2004(4) 493).

ג.
יחד עם זאת, שומה על המבקש רשות להתגונן להרחיב ולהיכנס לפרטי הגנתו. (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג
(2) 172; ע"א 13/80
הסמינר למורות בית ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד
לו(1) 267; ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס חברה לשיווק, פ"ד מג
(1) 112).

ד.
המבקש רשות להתגונן נדרש להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש תצהירו, ורק הוא, גם כתב הגנה בתיק. בע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב
(1) 721, בעמ' 722, נאמר:

"לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'".

3.2.
לאחר שקראתי בעיון סיכומי הצדדים ובחנתי הטענות שהועלו בתצהיר המבקש, בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה הנ"ל, מצאתי כי אין ליתן למבקשים רשות להתגונן כנגד התביעה, כפי שיפורט להלן.

3.3.
אקדים ואציין כי טענתו של המבקש כי לא נחתם בינו לבין המשיב הסכם תנאים כלליים לפתיחת חשבון, במועד שלפני נטילת ההלוואה , כלל אינה נהירה לי.

ראשית אציין כי בסעיף 25 לתצהירו טוען המבקש את האמור "למיטב זכרונו". בנוסף לכך בחקירתו אישר המבקש כי עד למועד נטילת ההלוואה להסדר החוב חתם מעת לעת על מסמכים אצל הבנק המשיב בכל פעם שביקש הלוואה או מסגרת אשראי (עמ' 1 לפרוטו' שורה 9).

שנית, אין חולק כי המבקש חתם עובר לנטילת ההלוואה על בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול חשבון נספח א' לכתב התביעה. כן אישר המבקש בחקירתו חתימתו על כתב ההתחייבות להחזרת ההלוואה, נספח ג' לכתב התביעה.
יוער כי ממילא חלקה הארי של התביעה מתייחס ליתרת החוב בגין ההלוואה ולא ליתרת החוב בחשבון העו"ש, טרם מועד נטילת ההלוואה, והרי אין חולק כי במועד נטילת ההלוואה חתם המבקש על טופס תנאי פתיחת חשבון.
שלישית, המבקש עצמו מאשר בתצהירו כי פתח חשבון בנק אצל המשיב לפני כשבע שנים אשר נועד לצורכי ניהול עסק של חנות בעיר בני ברק. המבקש אף אינו מתכחש לחובו וכן לעצם נטילת ההלוואה על ידו. לפיכך, טענות המבקש בעניין זה לאו הגנה היא.

בשולי הדברים, אציין כי אין כל נפקות לטענתו של המבקש בסעיף 3 לתצהירו כי במועד פתיחת החשבון כלל לא דיבר בשפה העברית. המבקש אישר בחקירתו כי הינו נמצא בארץ מזה 18 שנים. יתרה מכך, ההלכות לעניין החזקה כי אדם קורא ומבין את תוכנם של המסמכים עליהם הוא חותם הינן ידועות.

3.4
התניית שירות בשירות

א.
מעיון בתצהירו של המבקש לא ניתן למצוא פירוט ענייני לביסוס הטענה בדבר התניית שירות בשירות, לרבות פירוט לעניין קיומה של קורלציה בין השירותים הנטענים. הדבר עומד בניגוד להלכה הפסוקה הדורשת רמת פירוט מוגברת ותשתית ראייתית כבדת משקל להוכחת טענות אלה, לאור ההיבט הפלילי הגלום בהן. (ראו הדברים שנאמרו בע"א (ירושלים) 463/95 בנק הפועלים בע"מ
נ' עזרא לוי, תק-מח 99(1), 2345).

ב.
המבקש שב ומאשר בתצהירו כי מיום פתיחת החשבון אצל המשיב ועד למועד נטילת ההלוואה נשוא התביעה, הקצה לו המשיב אשראי, בלא שהמבקש נדרש להעמיד ביטחונות כלשהם כנגד האשראי שהוקצה לו.


ג.
לקיום יסודות הטענה בדבר התניית שירות בשירות יש להוכיח העדר קשר עיסקי סביר בין השירות המבוקש לקיום התנאי. המבקש טען כאמור כי הבנק כפה עליו נטילת הלוואה לשם ייצור בטחונות לחשבונו, אולם כבר נפסק כי האינטרס של הבנק לביטחון הינו אינטרס לגיטימי, ויפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2002(3), 1336 ,עמ' 1343, כדלקמן:


"דרישתו של בנק לפתיחת תכנית חסכון נובעת משני אינטרסים. הראשון, הוא להגדיל את רווחיו, הואיל ולקוח הפותח תכנית חסכון, מעמיד לרשות הבנק, לתקופה מוגדרת, כספים בהם יכול הבנק לעשות שימוש ולהפיק מהם רווחים. האינטרס השני הגורם לבנק לדרוש את פתיחת תכנית החסכון לצורך מתן אשראי, נובע מהחשש שאותו לקוח, שלזכותו העמיד הבנק את האשראי, לא יהיה מסוגל לפרוע את חובו. הבנק אינו מוכן לשאת באופן בלעדי בסיכון זה, ולכן הוא מתנה זאת בפתיחתה של תכנית חיסכון, המשמשת כבטוחה או שיעבוד. האינטרס של הבנק לביטחון הנו אינטרס לגיטימי ומוצדק, ולמעשה, הוא זה אשר מאפשר את מתן האשראי ללקוח, ובגינו יכולים הלקוחות לנהל את עסקיהם. קיום ערובות להבטחת פירעונו של חוב, הנו גורם מרכזי ביציבות המערכת הבנקאית ובאיתנותה הפיננסית. יותר מכך, האינטרס לדאוג לבטוחות אינו אינטרס של הבנק בלבד, הואיל והמשק כולו נהנה מיציבותה של המערכת הבנקאית.

במצב זה נכון לומר, כי קיים קשר עסקי סביר בין מתן האשראי לדרישת הביטחונות, הואיל והבנק אינו חייב להעמיד ללקוחותיו אשראי (ראה סעיף 2(א ) סיפא לחוק הבנקאות (שרות ללקוח), התשמ"א-1981), ואם החליט לעשות זאת, אך טבעי הוא שידרוש ביטחונות מתאימים. לפיכך, נכון יהיה להוסיף ולומר, כי הדרישה לפתיחת תכנית חסכון נובעת לעתים ממניע שחשיבותו חורגת מרצונו של הבנק להגדיל את רווחיו, ועל כן היא עונה על דרישת הקשר העסקי הסביר, המבחין בין התניה מותרת לאסורה.

ד.
ברי כי לא הראה המבקש העדר קשר עיסקי בין נטילת ההלוואה לבין המשך הקצאת האשראי לחשבונו, ולפיכך דין טענתו להידחות.

ה.
בנוסף, המבקש לא הראה, ולו לכאורה, קורלציה כלשהי בין שירות לשירות, לרבות סמיכות זמנים בין נטילת ההלוואה למתן מסגרת אשראי (או שירות אחר) או קרבה בין הסכומים ולא כימת את טענותיו ולמעשה, לא נתן כלל דעתו לפרטים אלו. (ראה בעניין זה את ההלכה שנקבעה בע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נז(6) 769).

ו.
לפיכך, אני דוחה טענותיהם של המבקשים לעניין התניית שירות בשירות.

3.5
אף טענתו של המבקש לעניין גובה הריבית להחזר תשלומי ההלוואה לאו הגנה היא. בידי המבקש היתה הברירה שלא ליטול את ההלוואה או אז היה וודאי המשיב מעמיד יתרת החוב בחשבון העו"ש לפירעון מיידי בריבית העולה על הריבית כפי שנקבעה בהסכם ההלוואה. משבחר המבקש ליטול ההלוואה להסדר החוב וחתם על מסמכי ההלוואה אין ליתן לו להשמיע טענות מעין אלה לעניין גובה הריבית.

4.
לסיכום
בהתאם לכל האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן:

א.
בקשתם של המבקשים למתן רשות להתגונן כנגד התביעה, נדחית בזאת.
ב.
המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.


פסק דין


5129371
54678313
לאחר שהבקשה מטעם המבקשים למתן רשות להתגונן נדחתה, ניתן בזאת

פסק דין
לטובת המשיב, לפיו ישלם המבקש 1 למשיב סך של
211,516 ₪, כשמתוכו סך של 211,435 ₪, ביחד ולחוד עם המבקשת 2, בצירוף העתירות האמורות בסעיף 19 לכתב התביעה.



ב"כ המשיב יגיש פסיקתא מפורטת לחתימה.


המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ב' בשבט, תשס"ט (27 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.


סובל משה, שופט








בשא בית משפט שלום 173372/08 אזולאי דוד, אזולאי דניאל נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/01/2009)