פסקי דין על גבריאל ביטון | פסקי דין על חיים הררי

3599/05 תק     19/07/2005




תק 3599/05 גבריאל ביטון נ' חיים הררי




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 003599/05


בפני
:
כב' השופטת עינת רביד



19/07/2005





בעניין
:
גבריאל ביטון







תובע

נ
ג
ד


חיים הררי







נתבע


פסק דין

התובע, תובע את הנתבע, בשל הפרת הסכם שכירות. לטענת התובע, הצדדים סיכמו בעל פה את כל הפרטים הדרושים לצורך שכירות, דהיינו מהות הנכס, הזכויות, תקופת השכירות, דמי השכירות, מועדי התשלום, מיסים והוצאות, ביטחונות ועוד ולכן חתימת ההסכם לא היתה אלא פורמאלית בלבד והעיקר סוכם בין הצדדים.
ביום 13.3.05, נפגשו הצדדים לראשונה, וביום 22.3.05 או יום יומיים קודם לכן, הודיע הנתבע לתובע כי אין בכוונתו לחתום עמו הסכם משום שמצא שוכר אחר. התובע תובע כעת את הנזקים שלטענתו נגרמו לו בשל הפרת הסכם בעל פה לשכירות דירתו של התובע.
כאמור, לטענת התובע החתימה על ההסכם לא היתה אלא פורמאלית בלבד. להוכחת תביעתו צירף התובע טיוטת הסכם שכירות בלתי מוגנת עליה נכתב: "טיוטא בלבד – אינה מחייבת, לצורך מו"מ בלבד יתכנו שינויים נוספים ...!!!". בטיוטא זו, תואר הנכס בכתב יד, הסכום הקבוע לחודש נכתב גם הוא
בכתב יד וכן נכתב כי דמי השכירות ישולמו כל 3 חודשים. כמו כן, נמחקו מהסכם השכירות באמצעות קווים, סעיף 9/ג1 העוסק בתיקון המטלטלין המצויים במושכר, סעיף 10 סיפא העוסק בביטוח המושכר, הוסף בכתב יד בסעיף 12 בנושא ביקור במושכר, נמחק מסעיף 15 בנושא הביטחונות שורה העוסקת בערבות בנקאית, וכן נמחק סעיף העוסק בהוצאות שכר טרחת עו"ד.
בדיון בפני
העיד מר ביטון, התובע, כי הצדדים קבעו לחתום אצל עו"ד חתימה פורמאלית בלבד ואילו הנתבע, העיד, כי גם בשלב בו נמסרה הטיוטא לתובע, הוא עדיין בירר פרטים על התובע ואמינותו באמצעות אנשים אחרים והתברר לו שהתובע אינו האדם שהוא מבקש לבצע עמו הסכם שכירות ולכן הודיע לתובע כי אינו מעונין לחתום עמו את ההסכם.
לאחר ששמעתי את שני
הצדדים, אני קובעת כי הדין עם הנתבע.
חוזה שכירות הינו חוזה לטווח רחוק המחייב אמון הדדי וקיום מערכת יחסים ממושכת בין המשכיר לשוכר. בהסכם מסוג זה, אין די בקביעת סכום דמי השכירות, תנאי תשלום וכדומה, שהם אכן תנאים חשובים, אלא קיימת חשיבות מכרעת לסוג להתרשמות הצדדים זה מזה. לעיתים, כאשר השוכר נראה אמין ומקובל על המשכיר, יתכן אף שסכום השכירות ירד, דהיינו, האמינות והאמון שהצדדים נותנים זה בזה למערכת יחסי שוכר משכיר היא גורם חשוב יותר מסכום השכירות.
לפיכך, חתימת חוזה שכירות יכולה שלא להתרחש גם ברגע האחרון, למרות שמירב התנאים סוכמו. בכך שונה חוזה שכירות מחוזה מכר מקרקעין, שהצדדים לו הולכים איש לדרכו, בסיום ההסכם ולא נוצרת מערכת יחסים ארוכת טווח.
מכאן, שחוזה שכירות, אשר שני הצדדים, ביקשו לקיימו בכתב - עד אשר לא נחתם, איננו מחייב. אני נותנת אמון בעדותו של הנתבע כי התבררו לו דברים שליליים על התובע ע"י גורמים אליהם פנה לחוות דעת אשר בעקבותיהם החליט שלא לחתום את הסכם השכירות עם התובע.
כמו כן, אינני מוצאת כי מדובר כאן, בנסיבות של חוסר תום לב. אני נותנת אמון בעדות הנתבע שחוזה השכירות ניתן למספר שוכרים פוטנציאליים, אשר עם כולם נוהל מו"מ במקביל והדבר לגיטימי. זאת ועוד, מן הטיוטא שהציג מר ביטון, עולה כי ב"כ מחק והוסיף תיקונים לטיוטא שנמסרה לידיהם ואין לדעת אם תיקונים אלה היו מתקבלים על דעת הצד השני. ומכאן, שההסכם עדיין לא היה בשל לחתימה מיידית.
לפיכך, אני דוחה את התביעה ואני מחייבת את התובע לשלם לנתבע סך של 500 ₪ בגין הוצאות, סכום זה ישא
הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין.

המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום י"ב בתמוז, תשס"ה (19 ביולי 2005) בהיעדר הצדדים


רביד עינת, שופטת
















תק בית משפט לתביעות קטנות 3599/05 גבריאל ביטון נ' חיים הררי (פורסם ב-ֽ 19/07/2005)