פסקי דין על בניזרי יונה | פסקי דין על אורי דנון ושות' בע"מ-שווק מוצרי מזון

571/97 עב     30/06/2003




עב 571/97 בניזרי יונה נ' אורי דנון ושות' בע"מ-שווק מוצרי מזון




1
בתי המשפט
עב 000571/97
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
30/06/03

כב' השופט תיבון ארי

נציג ציבור - מר קיסר
נציג ציבור - מר סיוון
בפני
:

בניזרי יונה

בעניין:
תובע
עדיאל גלס

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
אורי דנון ושות' בע"מ-שווק מוצרי מזון
נתבע
א. דיסקין

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

עובדות:

1. התובעת הועסקה ע"י הנתבעת מתאריך 1/6/95 ועד לתאריך 31/10/96 כמנהלת החשבונות של הנתבעת. במהלך תקופת עבודתה, עברה התובעת טיפולי פוריות בעטיים נאלצה להיעדר מהעבודה מדי פעם.
טיפול הפוריות האחרון שעברה התובעת היה בין התאריכים 26/7/96 ל- 4/8/96. לאחר כן שבה לעבודה בנתבעת, ובמהלך חודש 10/96, הודע לה על הפסקת עבודתה שתיכנס לתוקף בתאריך 31/10/96.
מוסכם בין הצדדים כי שכרה של התובעת עמד על 4,348 ₪.

2. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת הסיבה לפיטורי התובעת, ובשאלת זכאותה של התובעת לתשלומים שונים הנובעים מתקופת עבודתה ומסיומה.
טענות התובעת

סיבת הפיטורים

3. במהלך עבודתה בנתבעת, עברה התובעת טיפולי פוריות בגינם נאלצה להיעדר מהעבודה, בנוסף לימי מחלה רגילים שלא היו קשורים לטיפולי הפוריות. במהלך תקופת עבודתה של התובעת, היה מעסיקה מרוצה מאוד מעבודתה, אולם לאחר שחזרה לעבודתה בתאריך 5/8/96, השתנה יחסו והוא החל להתייחס אליה בעוינות. כמו כן, אמר לתובעת כי היעדרויותיה הרבות מפריעות לשטף העבודה.

4. לאור האמור, ברור כי התובעת פוטרה בגלל היעדרויותיה שנגרמו עקב טיפולי הפוריות. פיטורים כאלו מהווים אפליה והינם בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 , ומנוגדים למטרתן של תקנות עבודת נשים (היעדרות בשל טיפולי הפריה ופריון), התשנ"א-1990. פיטורים אלו גרמו לתובעת עגמת נפש רבה וכן נזק כספי ישיר שכן מצאה עבודה רק כחצי שנה לאחר מכן. לאור זאת, נתבעים פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 7,500 ₪.

הודעה מוקדמת

5. לתובעת הודע על פיטוריה בתאריך 16/10/96, כלומר ניתנה לה הודעה מוקדמת של שבועיים ולא של חודש. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת תשלום חלף הודעה מוקדמת בגין שבועיים נוספים. סכום זה עומד על סך של 2,174 ₪.
פיצויי פיטורים

6. במועד פיטוריה, היתה התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 6,885 ₪. התובעת בוטחה בביטוח מנהלים במסגרתו הופרשו כספים על חשבון פיצויי פיטורים. מחברת הביטוח קיבלה התובעת תשלום של 5,264 ₪ בגין פיצויי פיטורים, ועל הנתבעת לשלם לתובעת את ההפרש בסך 1,621 ₪.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים

7. על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי הלנה על ההפרש לעיל, לכל הפחות החל מתאריך 19/2/97, הוא התאריך בו פנה בא כוח התובעת לנתבעת ופירט את טענותיה.
הנתבעת לא יכולה להיחשב כמי שלא שילמה את פיצויי הפיטורים במועדם עקב קיומה של טעות כנה ומחלוקת של ממש. זאת מפני שתחילה התכחשה כליל לחובתה זו, לאחר מכן, בתצהיר מנהל הנתבעת נאמר כי אין לנתבעת כל מידע בעניין זה, לאחר מכן, בחקירתו הנגדית אמר כי "מאחר והיתה יתרת זכות לזכותי בסיום החשבון איתה לא חשבתי שאני צריך לשלם מעבר למגיע", ולאחר מכן אמר "שבאתם והגשתם תביעה של 25,000 ₪ בעיני הכל פסול. אבל אם הייתם אומרים שיש מחלוקת לגבי ההבראה והפרש פיצויי הפיטורים באותו היום הייתי סוגר את החשבון". מדובר בתירוצים סותרים, מה גם שאף אחד מהם אינו מגיע כדי "מחלוקת של ממש וטעות כנה".

דמי הבראה

8. התובעת לא קיבלה דמי הבראה עבור התקופה שמתאריך 1/1/96 ועד למועד פיטוריה בתאריך 1/11/96.
בגין רכיב תביעה זה נתבעים 1,125 ₪.
פדיון ימי חופשה

9. במהלך עבודתה בנתבעת, היתה התובעת זכאית ל-20 ימי חופשה, כאשר למיטב זכרונה, השתמשה רק ב-4 מהם.
אין לנכות את ימי המחלה של התובעת ממכסת ימי החופשה שכן התובעת המציאה אישורים רפואיים לגבי הימים בהם היתה בחופשת מחלה.
בגין רכיב תביעה זה תובעת התובעת 2,319 ₪.

שעות עבודה נוספות

10. שעות העבודה המוסכמות בין התובעת לנתבעת היו מהשעה 8:00 עד 16:00 בימים א-ה, ופעם בחודש שלוש שעות עבודה ביום ו'.
בפועל, עבדה התובעת שעות נוספות רבות. התקופה החל מחודש 3/96 ועד לחודש 8/96, היא תקופה לגביה קיימים דו"חות נוכחות ולגביהם נקל לחשב את מספר השעות הנוספות שעבדה התובעת. לגבי חודשי עבודתה האחרים אין דו"חות נוכחות אולם התובעת מעריכה כי עבדה בממוצע 10 שעות נוספות מדי חודש.
התובעת דורשת שעות נוספות חוזיות, דהיינו תשלום של 100% בגין שעות נוספות שעבדה מעבר לשעות העבודה שהוסכמו בין הצדדים.
תביעת התובעת ברכיב זה עומדת על 3,264 ₪.

טענות הנתבעת
סיבת הפיטורים

11. בתחילה טענה הנתבעת כי קיבלה את התובעת לעבודה בידיעה שהיא עוברת טיפולי פוריות, ולאחר מכן טענה כי לא ידעה על כך בעת קבלתה לעבודה, אולם בכל מקרה, טוענת הנתבעת כי היא עודדה את התובעת להמשיך בטיפולי הפוריות, תמכה בה ואיפשרה לה להיעדר ימים רבים מהעבודה עקב טיפולים אלו. לטענתה, פיטוריה של התובעת נעשו רק כשנה וחצי לאחר תחילת עבודת התובעת, ונגרמו עקב אי התאמת התובעת לדרישות המקצועיות של מקום העבודה ולא עקב היעדרויותיה המרובות.

הודעה מוקדמת

12. לתובעת הודע בע"פ על דבר פיטוריה עוד בתחילת 10/96, ומכתב הפיטורין ניתן לה רק שבועיים לאחר מכן, בתאריך 16/10/96, לבקשתה. כלומר, התובעת קיבלה הודעה מוקדמת של חודש. יתרה מכך, לתובעת הוצע לעבוד חודש נוסף בחברה, אולם היא סירבה לכך באומרה כי מצאה מקום עבודה חדש. לאור האמור, הנתבעת מילאה את חובתה לתת לתובעת הודעה מוקדמת של חודש, ואף עשתה מעבר לכך.

פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים

13. הנתבעת אינה חולקת על חובתה לשלם את הפרש פיצויי הפיטורים, אולם המידע הנוגע לכך מצוי היה בידי התובעת והנתבעת לא יכולה היתה לדעת עליו לפני שהתובעת יידעה אותה בעניין זה. לאחר שהדבר הובא לידיעת הנתבעת, ניהלו הצדדים משא ומתן ביניהם בעניין זה. בתצהירו, הביע מנהל הנתבעת את נכונותו לשלם לאלתר כל הפרש המגיע לתובעת, לאחר שיוצגו בפני
ו המסמכים הרלוונטיים. לאור זאת, יש לראות במעשי התובעת "טעות כנה ומחלוקת של ממש" באשר לאי תשלום ההפרשים עד כה.

דמי הבראה

14. הנתבעת אינה חולקת על זכותה של התובעת לקבל דמי הבראה עבור התקופה הנתבעת.

פדיון ימי חופשה

15. טענתה של הנתבעת בעניין זה היא כי ניתן לשחזר את ימי החופשה שניצלה התובעת.

שעות עבודה נוספות

16. שעות העבודה המוסכמות בין הצדדים היו מיום א-ה בין השעות 8:00 ל- 16:00, וארבע שעות ביום שישי אחת לחודש.
לאור היעדרויותיה התכופות של התובעת, לעתים היא השלימה שעות עבודה בימים אחרים בהם עבדה, אך באופן כללי היו חסרות לה שעות עבודה ולמרות זאת הנתבעת שילמה לה את שכרה במלואו.

דיון:

סיבת הפיטורים

17. כאמור, טענת התובעת היא כי פיטוריה היו על רקע היעדרויותיה הרבות מהעבודה שנגרמו עקב טיפולי פוריות שעברה, ולכן מהווים הפליה, בעוד שטענת הנתבעת היא כי התובעת פוטרה אך ורק בשל אי התאמה לעבודה.
על ערך השוויון ומעמדו נאמר:
שוויון הוא ערך מרכזי במשפט הישראלי. איסור ההפליה - שהוא צידו האחר של השוויון - הוכר מזה ימים ימימה כחלק מאותן "זכויות יסוד שאינן כתובות עלי ספר" אלא הן נובעות במישרין מאופיה של מדינתנו כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש. מעתה (מחקיקת חוק יסוד: כבוד הדם וחירותו) מהווה השוויון עקרון על חוקי...והוא הפך להיות עקרון חוקתי מרכזי" [פרופ' א. ברק, פרשנות במשפט, כרך ג עמ' 423-426. וכן פסקי דין בהם הובעה עמדה זו: דב"ע נג/ 160-3, אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' יונתן דנילוביץ', פד"ע כו 339; בג"צ 721/94 אל על נתיבי אוויר נ' יונתן דנילוביץ, פ"ד מח (5) 749; דב"ע לג/ 25-3, ועד אנשי צוות דיילי אוויר ואח' נ' עדנה חזין ואח', פד"ע ד 365; בג"צ 104/87 נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מד(4), 749; דב"ע נו/ 129-3 שרון פלוטקין ואח' נ' אחים אייזנברג בע"מ, עבודה ארצי ל(2) 264; עב 300301/97 אברהם סעדון נ' מדינת ישראל, עבודה אזורי, כרך יא, 994].
מכוח עקרון השוויון הכללי נחקקו חוקים רבים שמטרתם יישום השוויון.

18. החוק הרלוונטי לעניינינו הוא חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ז - 1987 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות), שקובע בסעיף 2 שבו:
(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו מחמת מינם, מחמת היותם נשואים או מחמת היותם הורים, בכל אחד מאלה:
(5) פיטורים.
כבר נקבע כי המונח "היותם הורים" המופיע בסעיף 2 כולל גם מצב של טרום הורות, כלומר הריון [ראה: עב 1002/01 מזרחי חנה נ' חברת ליגד השקעות בע"מ, עבודה אזורי יב, 181; עב 303630/98 ד"ר עלמה לוי נ' רד רמות חממה לטכנולוגיות מתקדמות , עבודה אזורי, כרך יג, 142]. בדומה לכך, יש להכליל בגדר "טרום ההורות" גם מצב של טיפולי פוריות. זאת, לאור מטרת החוק כפי שהיא באה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק :
"לעגן בחקיקה את שוויון ההזדמנויות בעבודה ולאסור הפליה מחמת מינו של העובד, היותו נשוי או היותו הורה.
ב. ההפליה האסורה בהתאם להצעת החוק מתייחסת למין, מצב משפחתי או הורות...
ד. החוק שומר על זכויות נשים הנובעות מהשוני הביולוגי הקיים בין שני המינים. זכויות אלה מתייחסות להריון (ההדגשות כאן ולהלן- לא במקור), שמירת הריון, פריון, לידה או הנקה". [ה"ח 1848, כ"ט באב התשמ"ז, 24.8.1987].

19. חוק נוסף המלמדנו על המגמה הכללית של הכללת טיפולי פוריות בגדר המצבים המוכרים כנכנסים בגדר מצבי טרום הורות הדורשים לעתים הגנה של החוק מפני הפליה, הוא חוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן: חוק עבודת נשים). חוק זה קובע בסעיף 7 שבו מקרים של זכאות אישה עובדת להיעדר מהעבודה בגין הפלה, חופשת לידה, הריון וכדו'. בשנת 1990 תוקן החוק והוסף סעיף נוסף הקובע את זכותה של העובדת להיעדר מחמת טיפולי הפריה [חוק עבודת נשים (תיקון 10), התש"ן-1990, ס"ח תש"ן, 1325, עמ' 178].
בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון זה נאמר כי:
"ההזדקקות הגוברת והולכת לטיפולי הפריה ופוריות, והצלחת שיטות הטיפול החדשות שפותחו בשנים האחרונות, מחייבת השוואת מעמדה של כל עובדת העוברת טיפולי הפריה לזה של עובדת הנמצאת בשמירת הריון" [ה"ח, 1999, ג' בתמוז התש"ן, 26.6.1990]
הנה כי כן, חל עקרון איסור ההפליה גם על עובדת העוברת טיפולי פוריות.

20. בתאריך 4/4/01 תוקן חוק עבודת נשים והוסף לו סעיף 9(ה) המגביל פיטורי עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית בימי היעדרה בגין טיפולים אלו או במהלך תקופה של 150 ימים לאחר היעדרות כאמור [ס"ח תשס"א, 1785, עמ' 219]. המקרה נשוא דיונינו אירע בשנת 1996 ולכן תיקון זה לחוק לא חל על המקרה דנן. יתרה מכך, מתיקון זה ומדברי הכנסת בקריאה השנייה והשלישית של תיקון זה [הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 21), התשס"א - 2001, ב' בניסן התשס"א, 26.3.01] ניתן לראות כי קביעת זכות העובדת להיעדר מהעבודה, הקבועה בסעיף 7(ג)(4) לחוק זה, אינה אוסרת פיטורי אותה עובדת, ולכן עד לתיקון 21 המצב החוקי היה כזה בו לא היתה הגבלה על פיטורי עובדת העוברת טיפולי פוריות.

21. נחזור כעת לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הוא החוק החל בעניינינו. כאמור לעיל, סעיף 2 של חוק זה קובע איסור הפליה של עובדים, בין היתר בשל מצבים של "טרום הורות" כאשר טיפולי פוריות נכללים במצב זה. סעיף 9(א) של חוק זה מקטין את חובת ההוכחה המוטלת על העובד (הוא המוציא מחברו ולכן עליו הראיה) וקובע כי חובת ההוכחה שהמעביד פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 היא על המעביד, אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.

22. במקרה דנן, התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך כשנה וחצי, כאשר אין חולק על כך שבמהלך כל התקופה הזו יצאה מעת לעת לטיפולי פוריות. בנוסף, פיטוריה של התובעת היו, לכל הפחות, חודשיים לאחר שובה לעבודה מסדרת הטיפולים האחרונה שעברה. מעבר לנתונים מוסכמים אלו, אין לנו אלא את טענת התובעת כי מנהל הנתבעת ואשתו החלו להתייחס אליה בעוינות לאחר שחזרה מסדרת הטיפולים האחרונה, ואת טענת מנהל הנתבעת כי התובעת פוטרה בגלל אי התאמה. במצב דברים זה, במיוחד לאור העובדה כי התובעת לא פוטרה באופן מיידי לאחר שובה לעבודה, לא עמדה התובעת בנטל הראיה המוקטן החל עליה לפי סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות לפיו עליה להראות כי לא היה במעשיה סיבה לפיטוריה.
לאור האמור, התובעת אינה זכאית לפיצוי עקב פיטורים שלא כדין.

הודעה מוקדמת

23. טענת התובעת בעניין זה היא שהנתבעת נתנה לה הודעה מוקדמת של שבועיים בלבד תחת הודעה של חודש, ולכן עליה לשלם פדיון דמי הודעה מוקדמת בגין השבועיים הנותרים. לטענתה, הראיה לכך היא שמכתב הפיטורים שניתן לתובעת הוא מתאריך 16/10/96, ואילו פיטוריה נכנסו לתוקף בתאריך 30/10/96. כמו כן, בחקירתו הנגדית אמר מנהל הנתבעת כי כאשר פיטר את התובעת חשב שעל פי החוק עובד זכאי להודעה מוקדמת של שבועיים [פרוטוקול מתאריך 28/10/99, עמ' 11 שו' 12-14]. לעומתה, טוענת הנתבעת כי היא נתנה לתובעת הודעה בעל פה על סיום עבודתה כשבועיים לפני מתן מכתב הפיטורים, דהיינו נתנה לה הודעה מוקדמת של חודש. כמו כן, הנתבעת הציעה לתובעת לעבוד חודש נוסף אצלה, אולם התובעת סירבה לכך כיוון שכבר מצאה עבודה חדשה.

24. הצדדים חלוקים ביניהם, ובינם לבין עצמם, באשר למועד מתן מכתב הפיטורים, מועד מתן הודעת הפיטורים ומועד הצעת הנתבעת לתובעת להמשיך לעבוד. בכל אופן, אין חולק על כך שהנתבעת הציעה לתובעת להמשיך לעבוד אצלה חודש נוסף ושבאותה עת התובעת אמרה שמצאה עבודה חלופית. מכך ניתן ללמוד כי בסופו של דבר נתנה הנתבעת לתובעת, לכל הפחות, הודעה מוקדמת של חודש מראש. אף אם בתחילה סבר מנהל הנתבעת כי יש לתת הודעה מוקדמת של שבועיים בלבד, הרי שמשעמד על טעותו, הסכים להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת והציע לתובעת להמשיך לעבוד חודש נוסף.
לאור האמור, הנתבעת נתנה לתובעת הודעה מוקדמת של חודש לפחות. יכול להיות שהתובעת לא ניצלה אותה עד תומה, אולם בעניין זה אל לה לבוא בטענות לנתבעת.

פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה

25. בתחילה, טענה הנתבעת כי בעניין פיצויי הפיטורים על התובעת לפנות לחברת הביטוח אליה הופרשו כספים על חשבון פיצויי פיטורים [סע' 2 לכתב ההגנה המתוקן], לאחר מכן טענה כי אין לה כל מידע באשר להפרשים בין המגיע לתובעת על פי הדין לבין הסכום שקיבלה מחברת הביטוח אך אם קיימים כאלו היא תשלמם [סעיף 13 לתצהיר מנהל הנתבעת], ובסופו של דבר היא מודה בהפרשים הקיימים ומסכימה לשלמם [סעיף ג(1) לסיכומי הנתבעת]. מהאמור ניתן לראות כי הנתבעת לא התחמקה מתשלום ההפרשים, אלא ביקשה שהדבר יוכח לה טרם תשלמם. כלומר, היתה מחלוקת כנה בין הצדדים בדבר ההפרש וכמותו, וכאשר התברר הדבר היה העניין מצוי כבר בפני
בית הדין ומחכה להכרעה שיפוטית בדבר מכלול ענייני התביעה. לכן, יש להפחית את פיצויי ההלנה על הפרש פיצויי הפיטורים כדי ריבית והפרשי הצמדה כקבוע בחוק.
לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,621 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1.11.96 ועד לתשלום בפועל.
דמי הבראה

26. הנתבעת אינה חולקת על כך שלתובעת מגיעים דמי הבראה.
על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת דמי הבראה בסך 1,125 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

פדיון ימי חופשה

27. במהלך התנהלות התיק, טענה הנתבעת כי ניתן לשחזר את ימי החופשה שניצלה התובעת. יחד עם זאת, דבר זה לא נעשה. חובת הוכחת מספר ימי החופשה שניתנו לעובד מצויה על כתפי המעסיק, שכן עליו חלה הוראה מכוח החוק לנהל פנקס חופשה. במקרה דנן, לא טענה הנתבעת ולא הביאה כל ראיה לגופו של עניין בדבר ימי החופש שניצלה התובעת. במהלך הדיון נשמעה טענה כי לא כל ימי המחלה שלקחה התובעת גובו באישורי מחלה. טענה זו כללית ולא עוגנה באופן קונקרטי, ולכן אף אם היו ימים כאלו והם נחשבו כימי חופש של התובעת, אין בידינו לחשבם מאחר והדבר לא הוכח.
אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא ימי החופש להם היא זכאית ע"פ החוק (שכן מקור אחר המזכה את התובעת בימי חופש לא הוכח ואף לא נטען), בניכוי מספר הימים שניצלה התובעת ע"פ דבריה.

28. מאחר והתובעת עבדה חמישה ימים בשבוע ויום שישי אחד נוסף בחודש, יש לראותה כאילו עבדה 5.25 ימים בשבוע לצורך חישוב ימי החופשה להם היא זכאית.
לפי ההסכם הקיבוצי בדבר מעבר העובדים לשבוע עבודה בן 45 שעות ב- 5 ימי עבודה, שמספרו הרשום 7037/88, בשנתיים הראשונות לעבודה יהא מספר ימי החופש, לעובד העובד 5 ימים בשבוע, קטן בשני ימים ממספר ימי החופש לו זכאי עובד העובד שישה ימים בשבוע. לאור האמור, התובעת זכאית ל- 12.5 ימי חופש בשנה. התובעת עבדה שנה וחמישה חודשים, ולכן, היא זכאית ל- 17.2 ימי חופש בגין תקופת עבודתה. ממספר זה יש לנכות 4 ימי חופשה, אותם ניצלה התובעת, כך שהיא נותרת עם יתרה של 13.2 ימי חופשה שאת פדיונם היא זכאית לקבל מהנתבעת. התובעת תבעה 2,319 ₪ עבור 16 ימי חופש, כלומר לטענתה שוויו של יום עבודה שלה הוא 144.93 ₪. הנתבעים לא חלקו על חישוב זה ולא טענו אחרת, ולכן גם אנו נלך לפיו.
לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 1,913 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, בגין פדיון ימי חופשה.

שעות עבודה נוספות

29. אין חולק כי בין הימים א-ה עבדה התובעת 8 שעות ביום. לעומת זאת, ישנה מחלוקת באשר למספר שעות העבודה בימי שישי. התובעת טוענת שעבדה שלוש שעות, ואילו הנתבעת טוענת שעבדה ארבע.
מדו"ח הנוכחות של התובעת עולה כי שעות התקן שלה היו 8.25 שעות בימים א - ה, ו- 3.25 ביום ו'. הצדדים הסבירו שהדבר נובע מכך שלשמונה שעות העבודה המוסכמות ביום רגיל נוספת 0.25 שעה בגין הפסקת צהריים, ושבעצם שעות העבודה של התובעת, כולל ארוחת צהריים, היו 8.25 שעות. אם זהו ההסבר לתוספת של 0.25 ביום עבודה בין הימים א-ה, הרי שזה ההסבר גם למספר שעות התקן ביום ו', כך שיוצא שמספר שעות העבודה המוסכמות ביום ו' הוא שלוש שעות.
סיכומו של דבר, התובעת עבדה 8.25 שעות בין הימים א-ה, ו 3.25 שעות ביום ו'.

30. מעיון בדו"ח הנוכחות של התובעת ניתן לראות כי ימי ההיעדרות בגין מחלה נחשבו לה כימים בהם עבדה בתקן מלא, ואילו בגין ימי ה"היעדרות ללא סיבה" שלא ביום ו' (היה יום אחד כזה בתאריך 24/7/96) וימי הגשר (בתאריכים 4/4/96, 10/4/96, 24/4/96) לא נרשם דבר, דהיינו לא נחשבו כיום עבודה אך גם לא נרשמו שעות בחסר. לאור זאת, ולאור העובדה כי הצדדים לא הוכיחו את דרך התייחסות הנתבעת לימים אלו, יש להתייחס אליהם כאל ימי עבודה ע"פ התקן, ולא כימים אותם על התובעת להשלים. מעבר לימים אלו, ניכר מדו"ח הנוכחות כי התובעת אכן עבדה שעות נוספות, אך ניכר גם כי בימי עבודה אחרים לא עבדה את מלוא שעות העבודה הנדרשות ממנה. לכן, מהשעות הנוספות בהן עבדה התובעת יש לנכות את השעות אותן החסירה. מחישוב שעות העבודה בין החודשים 3/96 - 8/96 (אלו החודשים לגביהם ישנם דו"חות נוכחות) עולה כי התובעת מצויה בחסר של 1.73 שעת עבודה.
אשר על כן, התובעת אינה זכאית לקבל תשלום בגין שעות נוספות עבור התקופה שמחודש 3/96 ועד חודש 8/96.

31. באשר לשאר תקופת עבודתה של התובעת, בתקופה זו נתבעות שעות נוספות על פי הערכתה של התובעת את מספר השעות הנוספות שעבדה. כידוע, בית הדין ניזון מעובדות והוכחות ולא על הערכות בעלמא. לכן, אין בית הדין יכול לקבל תביעתה של התובעת בגין תקופה זו.
לסיכום, אין התובעת זכאית לכל תשלום בגין רכיב תביעה זה.

32. סיכומו של דבר, להלן הסכומים אותם על הנתבעת לשלם לתובעת:
בגין הפרש פיצויי פיטורים- 1,621 ₪.
בגין דמי הבראה- 1,125 ₪.
בגין פדיון ימי חופשה- 1,913 ₪.
סכומים אלו יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1.11.96 ועד לתשלומם בפועל. לא ישולמו הפרשי פיצויי הפיטורים תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לתובעת, יישא סכום זה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים החל מתאריך קבלת פסק הדין ועד לתשלומו בפועל.
הוצאות- הנתבעת תשלם לתובע 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ניתן היום , תשס"ג ( ביוני 2003) בהעדר הצדדים.
מרסיוון
נציג ציבור
א. תיבון
שופט, אב"ד
מר קיסר
נציג ציבור









עב בית דין אזורי לעבודה 571/97 בניזרי יונה נ' אורי דנון ושות' בע"מ-שווק מוצרי מזון (פורסם ב-ֽ 30/06/2003)