פסקי דין על בועז בן דוד | פסקי דין על ביטון אבי | פסקי דין על ביטון טלי |

3383/07 תק     13/12/2007




תק 3383/07 בועז בן דוד נ' ביטון אבי, ביטון טלי




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
תק 003383/07


בפני
:
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס


13/12/2007




בעניין
:
בועז בן דוד





תובע

נ
ג
ד


1.ביטון אבי

2.ביטון טלי




נתבעים

פסק דין

1.
בין התובע לנתבעים, נקשרו יחסי שכירות,במושכר שבבעלות התובע. הוסכם בין הצדדים, על תשלום דמי שכירות אחת ל-4 חודשים. לאחר מספר חודשי שכירות, התגלע סכסוך בין הצדדים.


2.
התובע טוען, כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות. הן, בהכנסת סוס, כחיית מחמד, לנחלה, בה מצוי המושכר, והן, באי תשלום דמי השכירות ותשלומים נלווים אחרים, בחלק מתקופת השכירות.



3.
התובע, צרף לכתב התביעה, שני הסכמי שכירות. הראשון, חתום על ידו בלבד, והשני, מיום 1.8.06 חתום על ידו. בהסכם השני, לצד חתימת התובע, רשום שמו של הנתבע 1, והיכן שרשום בהסכם, מס' ת.ז., לא מולאו הפרטים, כי אם יש חתימה.


4.
הנתבעים טוענים בכתב ההגנה ובעדותם, כי כלל לא נחתם הסכם שכירות, בינם לבין התובע, אלא רק הוחלפו טיוטות. כן הוסיף התבע וטען, כי החתימה על הסכם הנ"ל,שהוגש לבית המשפט, אינה חתימתו וכי חתימתו זויפה. עיון בחתימת הנתבע, בכתבי בי-דין שהוגשו על ידו, מעלה תהייה, איזו מהחתימות, היא חתימת הנתבע, הואיל והן שונות לחלוטין, האחת מהשניה.


5.
מכל מקום, בין אם נחתם השכם שכירות ובין אם לאו, נרקמו יחסי שכירות בין הצדדים. על אומד דעתם של הצדדים לשכירות, ניתן ללמוד מטיוטות ההסכם, וכן מהתנהגות הצדדים בתקופת השכירות, קודם לסכסוך שהתגלע ביניהם. במשא ומתן ביניהם, במטרות השכירות, בתשלומים קודמים ששולמו לדמי שכירות והוצאות נילוות וכיוצ"ב (ראה: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום (1991) פד"י מט(2) 265, 311 ודנ"א 2485/95 אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ נ. מדינת ישראל, דינים עליון, נ"ו עמ' 348).

טענות התובע:
6.
התובע טען, כי הנתבעים פעלו בניגוד להסכם השכירות כדלהלן:
א.
הנתבעים, הכניסו סוס, כחיית מחמד, לנחלה, ורק לאחר שהוא פנה אליהם בע"פ ובכתב, הם ניאותו, להוציא את הסוס, מס' חודשים לאחר פנייתו.
ב.
הנתבעים, היו אמורים לשלם לתובע, בחודש אפריל 2007, דמי שכירות מראש עבור 4 חודשים, אפריל-יולי, אך סרבו, בתואנה כי סך של 600 $ לחודש אינו מגיע לתובע, אלא רק 400 $ לחודש. לפיכך, נוצר חוב לשכר דירה, של 2,800 $ בשקלים.
ג.
הנתבעים, אף לא שלמו לתובע, את הוצאותיו בגין שימוש במים, במושכר.


7.
לאור הפרות ההסכם, ועל פי סעיף 10 לו, ניתק התובע את חיבור המים למושכר. בנוסף, טען התו
בע, כי הנתבעים, החליפו את מנעול הדלת של המושכר ללא ידיעתו והסכמתו.


טענות הנתבעים

:
8.
לעניין הכנסת הסוס, לנחלה, טוענים הנתבעים, כי התובע, ידע על כך, מבעוד מועד, ואף נתן להם, את הסכמתו לכך בע"פ, מספר פעמים, ובנחלה היתה אורווה עבור סוס. לטענתם, התובע חזר בו מהסכמתו, ללא סיבה, והנתבעים נאלצו להוציא את הסוס, דבר שארך כשלושה שבועות.

9.
ביחס לטענה בדבר אי תשלום שכר דירה, טענו הנתבעים, כי בארבעת החודשים הראשונים הם שלמו את שכר הדירה בהמחאות. את תשלומי שכר הדירה, עבור ארבעת החודשים האחרונים, הם שילמו במזומן, בסך כולל של 10,080 ₪. התובע לטענתם, לא רק שלא סיפק להם קבלה, אלא כעת הוא מנסה בתביעתו הקנטרנית, להיפרע מהם פעם נוספת. עוד טוענים הנתבעים, כי דמי השכירות עמדו על סך של 400 $ ולא 600 $, כנטען ע"י התובע.


10.
לעניין תשלום חשבון המים, טענו הנתבעים, כי בתשלום הראשון לשכר דירה, גולם והוסף תשלום בגין צריכת המים. לראיה, הההמחאה החמישית והסכום, הגבוה לעומת ההמחאות הקודמות, שספחים שלהם צורפו לכתב ההגנה.


11.
הנתבעים, מכחישים גם את גובה החוב הנתבע, בסך של 500 ₪, באין אישור של המועצה המקומית או של החברה (להלן - "החברה"), על גובה החיוב, אשר גם אינו מתיישב עם החיובים הקודמים, ששולמו כאמור, בתשלום הקודם.


12.
הנתבעים הוסיפו, כי התובע עשה דין לעצמו, בנתקו את אספקת המים למושכר, וכן לקח את בלוני הגז, ללא הודעה מוקדמת. לטענתם, התובע, החל במסכת איומים כנגדם, עד לחשש שלהם מפני פגיעה פיסית. לאור האיומים של התובע, הגישו הנתבעים תלונה במשטרה.


13.
הנתבעים, מתוך אילוץ, ורצונם כדבריהם, שלא לחשוף את בנותיהם הקטנות, לחששות ומתחים מפני התובע, החליטו, לעזוב את הדירה במנוסה, בחודש אפריל, ולקחו עימם רק דברים חיוניים, והותירו את יתר החפצים במושכר עד לתום תקופת השכירות.

השאלות העומדות להכרעה:
14.
המחלוקות בין בעלי הדין, הן: מה גובה דמי השכירות והאם שלמו הנתבעים לתובע את דמי שכירות עבור חודשים אפריל-יולי 2007; מהו גובה החוב בגין צריכת המים לתקופת השכירות, והאם ניתנה הסכמה של התובע, להכנסת סוס לנחלה.
המסכת העובדתית:
15.
הנתבעת העידה, כי היא שלמה סך 10,080 ₪, במזומן לתובע, כאשר הוא בא באחד הערבים של תחילת חודש אפריל למושכר (עמוד 3, שורות 15-14 לפרוטוקול). לאישור גרסתה בעניין התשלום, לא עלה בידי הנתבעת להביא ראיות חיצוניות, למעט עדות בעלה, שנכח לדבריה בבית, בזמן ביצוע התשלום. כך גם טענה, כי התובע, כלל לא סיפק קבלות לגבי תשלומים אותם קיבל מהם, למרות שדרשה זאת ממנו (עמוד 2, שורות 14-12 לפרוטוקול).

16.
לעניין אי קבלת אישורים/קבלות מהתובע, על ביצוע תשלומי שכר דירה, ניתן למצוא תמיכה בדברי התובע עצמו, שהעיד: "מעולם לא הוצאתי קבלה לאף דייר" (עמוד 3, שורות 11-10 לפרוטוקול). התנהלות זו של התובע, יש בה משום הכבדה על הנתבעים, להצגת אשור בדבר תשלום שכר הדירה, ששולם לטענתם במזומן.



17.
הנתבעת טענה, כי את הסכום לתשלום לשכר דירה, בסך של 10,080 ₪, היא לא משכה, כסכום אחד מהבנק, אך העידה: "היו משיכות באותם ימים" (עמוד 3, שורה 13 לפרוטוקול). בנוסף לכך, היה לדבריה, גם כסף מזומן בכספת שלהם (עמוד 3 ,שורות
13-12 לפרוטוקול), וסיוע מההורים למימון התשלום.


18.
בית המשפט, אפשר לנתבעים, להשלים ראיותיהם ולהגיש דווחים של הבנק, על פעולות שבוצעו בחשבון הבנק שלהם, או של מי מבני משפחתם, להוכחת גרסתם. הנתבעים, לא עשו
כן, למרות הארכה שניתנה להם.


19.
מנגד, התובע העיד כי לא שולמו לו דמי השכירות, וכי הוא פנה לנתבע, מספר פעמים, בגין אי תשלום החוב לשכר דירה והתובע השיב לו, ש"יפנה לעו"ד שלו" (כאמור בעמ' 1, שורות 12-9 לפרוטוקול).


20.
לעניין מועד, ואופן ביצוע התשלום שבמחלוקת, העיד התובע, כי הוא אף פעם לא היה בבית של הנתבעים לצורך קבלת התשלום (כאמור בעמ' 3, שורה 17 לפרוטוקול) . עוד מעלה התובע תמיהה, כיצד זה לא מציינים הנתבעים: תאריך, יום ושעה של מועד ביצוע התשלום, בפרט בהתייחס לכך שמדובר בסך של 10,000 ₪, במזומן (כאמור בעמ' 3, שורה 20-19 לפרוטוקול).

21.
עיון בספחים של ההמחאות ששולמו לשכר דירה, מתיישב עם גרסת התובע, כי גובה דמי השכירות ששולמו ע"י הנתבעים, לארבעת החודשים הראשונים, עמד על סך של 600 $ לחודש. ההמחאות נעו בסך של כ- 2600 ₪ לחודש, בשער דולר של 4.2 ₪.


22.
כך גם, התשלום, שהנתבעים טוענים ששילמו לתובע, במזומן, מוכיח כי גובה שכר הדירה, הוא כנטען ע"י התובע, בסך של 600 $ לחודש.


23.
לעניין התנהלות התובע, אין חולק כי הוא הביא לניתוק השירותים למושכר, קרי: אספקת מים וגז (כאמור בעדותו, בעמ' 1, שורות 11-10 לפרוטוקול).

מסקנות:
24.
חוזה, יש לקיים בדרך מקובלת ובתום לב. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-
1973 קובע:
"בקיום של חיוב הנובע מחוזה, יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה."


25.
כך גם, לפי הוראת סעיף 11 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 (להלן - "חוק השכירות") היה על התובע, לאפשר לשוכרים להשתמש במושכר, ללא הפרעה מצידו או מטעמו.

26.
על הימנעות מניתוק אספקת מים, ניתן גם ללמוד מזכויות צרכן מים, שעוגנו בחוק המים, תשנ"ט-1953. שימוש באמצעי של ניתוק מים,כאמצעי לגרום לחייב לשלם את חובותיו, שאינן עבור צריכת מים, הוא שימוש לרעה. נכונים הדברים, כלפי הרשויות, וקל וחומר, ביחסי שכירות, גם אם הללו עולים על שירטון.


27.
התרשמתי, כי התובע, התנהג בצורה כוחנית כמשכיר, כאשר עשה מעשה, שלא כדין, בניתוק המים ולקיחת בלוני הגז מהמושכר.



28.
השתכנעתי שהנתבעים, אכן חששו מהתנהגות התובע, בעוזבם בחופזה את המושכר. זאת מעבר לקושי האובייקטיבי בשימוש במושכר, עקב ניתוק המים והגז במושכר, ע"י התובע.
התובע, אף העיד על כך במפורש, באומרו: "החלטתי לנתק את כל השירותים לדירה" (עמוד 1, שורה 10 לפרוטוקול).



29.
גם אם סבר התובע, כי הנתבעים לא שלמו שכר דירה, אין בכך כדי לתת רשות למשכיר לאכוף את ההסכם, בין אם נחתם ביניהם ובין אם לאו, במניעת אספקת שירותים למושכר ואילוץ הנתבעים בפועל, להתפנות מהמושכר, בשל כך.



30.
הדרכים לאכיפת הסכם, נקבעו בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 (להלן – "חוק החוזים"), ואין בהוראת סעיף 10 להסכם השכירות, אשר לא הוכח כי נחתם כדין, כדי להכשיר ביצוע פעולה זו, בניגוד להוראות חוק החוזים וחוק השכירות.



31.
התרשמתי, כי אכן, התובע, עשה דין לעצמו, וניסה לגרום לנתבעים לקיים את ההסכם או לגרום לפינויים מבלי שטרח למצות זכויותיו הנטענות, באמצעים החוקיים שעמדו לרשותו, כדוגמת, חוק החוזים וחוק השכירות.



32.
אין לו לדיין, אלא את מה שעיניו רואות, נוכח התנהגות הצדדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשפט. לאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין, עיינתי במסמכים שהוצגו בהתאם לנטלי ההוכחה הקבועים בדין, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעים לתמוך בראיות חיצוניות, את טענתם, כי הם שלמו לתובע שכר דירה
עבור חודשים אפריל-יולי 2007, ואני מקבלת את גירסת התובע, כי לא שולמו לו דמי השכירות.



33.
בית המשפט אפשר לנתבעים להביא ראיה חיצונית כל שהיא לעניין תשלום שכ"ד, אבל הנתבעים לא עמדו בנטל זה. בית המשפט, תמה, כיצד זה לא מצאו הנתבעים לנכון להעביר את התשלום ששולם במזומן בדרך שתאפשר, קיום ראיה חיצונית, על ביצוע התשלום. בפרט, לאור התנהגותו הכוחנית של התובע, שהיתה ידועה להם מבעוד מועד ולנוכח סירובו מהעבר לתת להם קבלות, ובהתחשב באופן התשלום (במזומן) ובסכום הגבוה ששולם.



34.
למרות קביעתי, כי לא הוכח כי שולמו דמי שכירות לארבעת החודשים, אין לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא דמי השכירות. זאת בשל הפרעה חמורה מצד התובע, לשימוש במושכר, בניתוק המים והגז שלא כדין. הפרעה, אשר גרמה לנתבעים, לעזוב את המושכר. בה בשעה, המשיכו הנתבעים, להחזיק במושכר, בהשארת המיטלטלין שלהם במושכר, עד לתום תקופת השכירות (כאמור בעדות הנתבעת, בעמ' 3 שורות 3-1 ).


35.
התובע כאמור לעיל, העיד בעצמו, כי ניתוק המים גרם לנתבעים להתפנות מהמושכר. ניתוק המים היה כדברי התובע, "15 יום לתוך אפריל" (עמוד 1, שורה 17 לפרוטוקול). המים חוברו לטענת התובע, ע"י הנתבע, ואח"כ חזר התובע ודרש מהחברה את ניתוק המים, בשל אי תשלום חוב המים.

36.
אילו רצה התובע, לגרום לנתבעים לשלם את חשבון המים, היה טורח לשלוח להם דרישת תשלום, בצרוף חשבון המים. התובע לא עשה כן.

מעדות התובע, התרשמתי, כי ניתוק חוזר של המים, באמצעות החברה, לבקשתו, נעשה כאמצעי לפינוי הנתבעים מהמושכר, ולא בגין חוב המים הנטען, שכן, בתקופה, בה שררו יחסי שכירות טובים בין הצדדים, שולם חוב המים, בהמחאה החמישית, ביחד, עם דמי השכירות.


37.
לעניין חשבון המים, התובע לא הציג ראיות, מהו החוב אותו חייבים הנתבעים לכן, לא ניתן לקבוע מהי יתרת החוב, אבל ללא ספק, קיים חוב בעבור חשבון מים לחודשים אפריל – יולי שלא שולם. יתירה מכך, גם הנתבעים בעדותם, לא טענו כי הם שילמו חשבון מים לחודשים אלו.



38.
מעבר לכך, השתכנעתי, כי הסכסוך נוצר, בגין הכנסת הסוס, כפי שיובא להלן. לפיכך, ניתוק המים, ביטא את חוסר שביעות הרצון של התובע, מהתנהלות הנתבעים, בעניין הסוס, ולא הוכח כי הניתוק, נבע מחוב מים. וממילא, התובע, לא רשאי היה להורות על ניתוק המים כפי שנקבע לעיל.

39.
התובע העיד, כי המקור לסכסוך, נבע לכאורה, מהכנסת סוס לנחלה, ללא הסכמתו וידיעתו. "פתאום נודע לי מאחד הדיירים שהכניסו סוס לאורווה". התובע העיד, כי "מאז שהם הוציאו את הסוס העמדתי אותם במקום... מאז נגמר הסיפור..." (עמוד 3, שורות
12-9 לפרוטוקול). מסתבר ע"פ עדות התובע, כי מעשה זה העיד מבחינתו כי הנתבעים "רוצו להתלבש לי על המשק" (עמוד 3 שורות 9-8) ולכן כדבריו: "לא נתתי להם את זה".

40.
אין בידי לקבל את גרסת התובע. הנתבעים העידו, כי כבר בשלב החיפושים אחר דירה, הם קיבלו את הסכמת התובע בנדון בע"פ, וזאת יותר מפעם אחת. בנוסף לכך, גם מאופי המקום ומכך, שהנתבע וכן העד דורון נעים, שפצו את המקום לצורך הכנסת סוס, ואף נסעו יחדיו (הנתבע והעד) לראות את הסוס, יש כדי להוכיח על ידיעת התובע מלכתחילה, כי יוכנס סוס (עמוד 2, שורות 20-19). תמיכה לכך, מצויה בעדותו של דורון
נעים, כי הוא היה נוכח "כשבועז ביקש עוד כסף שהיה שם סוס" (עמוד 4, שורה 4 לפרוטוקול).


41.
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את עדות הנתבעים, כי התובע, ידע מבעוד מועד, על כוונת התובעים להביא סוס לנחלה, בה היתה כבר אורווה ואף לא סיכל כוונה זו. בה בשעה, משלא קיבל התובע, תמורה כספית נוספת, בעבור הכנסת הסוס לנחלה, שינה התובע את דעתו, ביחס להכנסת הסוס והנתבעים, נאלצו להוציאו מהנחלה. דבר, שהיה כרוך בהוצאה כבדה לנתבעים,לאחר רכישת הסוס.

42.
לפיכך אני קובעת כדלקמן:

א.
הנתבעים, ישלמו לתובע תשלום, בגין דמי שכירות, בסך של 6,500 ₪. הפחתת דמי השכירות, היא, בהתחשב בהתנהגות התובע, בהפרעתו לשימוש במושכר, שהביא את הנתבעים לפנות את המושכר, לפני תום תקופת השכירות, תוך שימת לב, להימנעות הנתבעים מפינוי כל מיטלטליהם מהמושכר, עד לתום תקופת השכירות.

ב.
הנתבעים ישלמו לתובע, סך של 300 ₪, בעבור שימוש במים, עבור התקופה שלאחר ביצוע התשלום הראשון עבור מים, ועד לעזיבתם את המושכר. זאת, בהתחשב בגובה החיוב בתקופה הראשונה של השכירות, ובדרך של אומדן, בהעדר דרישת תשלום מהחברה.

ג.
בנסיבות אלו, ולאור התנהגות התובע כמשכיר, אין צו להוצאות, למעט תשלום האגרה לתובע בסך 160 ₪.

ד.
התשלומים, ישולמו תוך 15 יום מהיום, וישאו ריבית והפרשי הצמדה, ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.


המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ד' בטבת, תשס"ח (13 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.


מרים ליפשיץ-פריבס
, שופטת









תק בית משפט לתביעות קטנות 3383/07 בועז בן דוד נ' ביטון אבי, ביטון טלי (פורסם ב-ֽ 13/12/2007)