פסקי דין על פלדמן צבי | פסקי דין על פז אלי | פסקי דין על פז בוריס |

9259/05 תק     26/07/2006




תק 9259/05 פלדמן צבי נ' פז אלי, פז בוריס




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 009259/05


בפני
:
כב' השופטת אילני יעל
תאריך:
26/07/2006




בעניין
:
פלדמן צבי
התובע


נ
ג
ד


1 . פז אלי
2 . פז בוריס

הנתבעים


פסק דין

הנתבע מס' 1 היה בעליו של עסק, קיוסק משקאות וחטיפים ומסעדה, ברחוב ז'בוטינסקי בחולון. הנתבע הפעיל את הקיוסק משך שנים רבות. הנתבע 2 הוא אחיו של הנתבע 1 ועל פי הנטען סייע לנתבע 1 והיה שותף למו"מ ולביצוע ההסכם
עם התובע.

ביום 26.7.05 נערך ונחתם הסכם, זיכרון דברים, בין התובע לנתבע, לפיו מכר הנתבע לתובע את העסק. ההסכם צורף לכתב התביעה.

בתביעה זו שלפני תובע התובע סכום של 17,600 ₪ מהנתבעים. לטענתו – הוא שילם מחיר מופרז תמורת העסק, וזאת בשל האינפורמציה שמסרו לו הנתבעים או מי מהם באשר למצב העסק, אינפורמציה שהתבררה כלא נכונה, ומשום שאלה מסרו לו פרטים כוזבים והעלימו ממנו מידע מהותי.

טענות התובע מכוונות לשלושה דברים: א. מצבו הפיסי של הקיוסק. הקיוסק נמצא מוזנח ביותר. ב. היעדר רישיון עסק. ג. היעדרה של תוכנת "טוטו" וחוסר יכולת להפעיל במקום תחנת "טוטו" בניגוד למצג שהוצג בפני
ו.

שמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים שהוגשו מטעמם לאחר שאפשרתי לתובע להשלים את ראיותיו, ולאחר שבחנתי את כל אלה הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

מצב הקיוסק
התובע טוען כי מצב הקיוסק מוזנח ביותר, "מלא ג'וקים, עכברים ונמלים". הוגשו גם תצלומים בהם ניתן להתרשם ממצבו המוזנח יחסית של המקום.
ואולם, בהסכם שנחתם בין הצדדים אישר התובע, בחתימתו, כי הוא בדק את הקיוסק ומצא אותו מתאים. הטענה שלא היה מודע למצבו הפיסי של הקיוסק נסתרת מניה וביה על ידי האמור בהסכם בכתב. לא זו אף זו, הטענה שלא ראה את הקיוסק אינה סבירה ומנוגדת לכל היגיון.

בעדותו טען התובע שהנתבע לא אפשר לו להיכנס לקיוסק על מנת לבדוק את מצבו, ועל כן ראה אותו מבחוץ בלבד. הנתבע מכחיש את הטענה והעיד כי התובע נכנס לקיוסק, בדק אותו ובדק את הסחורה בו.

אני דוחה טענה זו של התובע מכל וכל, ומעדיפה את עדות הנתבע. ראשית, לא סביר שהתובע היה מסכים לרכוש את העסק מבלי לבדוק את מצבו פנימה. שנית, אם אכן מנע הנתבע את כניסתו של התובע לקיוסק, צריך היה הדבר להדליק נורות אזהרה אצל התובע. לו זה המקרה, חוסר הסבירות וההגיון בהסכמת התובע לרכישת העסק ובחתימתו על ההסכם בו אישר שבדק את הקיוסק, גדול שבעתיים. שלישית, נוסף לאמירה הכללית בהסכם לפיה בדק התובע את הקיוסק ומצאו מתאים, נרשם בו מפורשות, במסגרת פירוט "הדברים שנשארים בקיוסק": "כול הסחורה הקיימת ושהוא (צבי) ראה". כלומר, התובע ראה את הסחורה הקיימת בתוך הקיוסק.

על כן אני דוחה את טענת התובע על כך שמצבו הפיסי של הקיוסק הוסתר ממנו, ושלא היה מודע למצבו.

רישיון העסק
גם טענה זו דינה להידחות. הנתבע הציג בפני
את הרישיון שניתן לו לניהול העסק (נ/1). הרישיון ניתן לצמיתות. התובע נדרש להסדיר את קבלת רישיון העסק על שמו, והוא אכן הסדיר זאת. העובדה שכרוכות בכך הוצאות, אינה מעלה ואינה מורידה. יש להניח שהתובע לקח בחשבון שהעברת העסק לבעלותו, והפעלתו, תהיה כרוכה בהוצאות נלוות, ואם לא עשה זאת, טעה, אולי, בהערכתו את כדאיות העסקה (אם כי אני בספק גם בכך, שכן מדובר בהוצאות זניחות יחסית), ואין לו להלין אלא על עצמו בלבד. כך או כך, התובע לא הוכיח שהנתבעים או מי מהם הציגו בפני
ו מצג שווא או הטעו אותו בכל הקשור לרישיון העסק.

תחנת הטוטו
הנתבע התחייב, בהסכם, כי במסגרת הדברים שנשארים בקיוסק, ויועברו לרשות התובע, יכללו גם "מחשב + תוחנה (צ.ל. תוכנה) של טוטו".

התובע טוען שלאחר שנכנס למקום הסתבר לו שאין במקום תוכנת טוטו, ושהוא לא יכול להפעילה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה שגם טענה זו דינה להידחות. מהעדויות עולה שתוכנת הטוטו קיימת, ושהסיבה לאי הפעלת תחנת הטוטו נעוצה בכך שהתובע נדרש להפקיד ערבויות לטובת בעלי התחנה והוא לא עשה כן. יתרה מכך, הוכח שהנתבעים סייעו לתובע על ידי כך שאפשרו לו לעשות שימוש בחשבון הבנק של הנתבע במשך כחודש וחצי עד להסדרת הערבויות על ידו, אלא שהוא לא הסדיר את הנושא ולא הפקיד ערבויות כנדרש. (ר' גם נ/2).
בעדותו בפני
, אישר התובע את הדברים, ולא מצאתי סיבה לאי הפעלת התחנה, למעט זו שהתובע בחר, מסיבותיו שלו, שלא להפקיד את הערבויות. לשאלתי השיב התובע שלאחר שהנתבע 1 חזר בו מהסכמתו שיעשה שימוש בחשבונו, הוא, התובע, לא הפקיד את הערבויות כי "לא רציתי יותר". התובע אישר גם שהוא יכול לחדש את הפעלת התחנה אם יפקיד את הערבויות.

בהערה אציין שבתוספת לכתב התביעה שהגיש, העלה התובע טענה חדשה לפיה הציגו בפני
ו הנתבעים מצג על פיו תוכנת הטוטו היא בבעלותם, ובדיעבד הסתבר לו כי היא תוכנה מושכרת, לתקופה של שנה בלבד. טענה זו לא הוכחה, ולא נמצאה, ולו גם ראשית ראיה, להוכחתה. לפי עדות הנתבעים, אותה אני מקבלת, הם הפעילו את תחנת הטוטו במשך שנים רבות. ציינתי את הדברים בהערה משום שגם התובע עצמו זנח את הטענה ולא העלה אותה במהלך הדיון בפני
.

המסקנה היא שהנתבעים מילאו את חלקם בהסכם, השאירו במקום את תוכנת הטוטו, ואף עשו כל מאמץ לסייע לתובע בהפעלת התחנה. התובע הוא זה שהכשיל, מסיבותיו שלו, את הפעלת התחנה. על כן, גם טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר
לאור כל האמור, ומשלא הוכחה אף לא אחת מטענות התובע, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעים (יחד) הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום א' באב, תשס"ו (26 ביולי 2006) בהיעדר הצדדים.


יעל אילני, שופטת








תק בית משפט לתביעות קטנות 9259/05 פלדמן צבי נ' פז אלי, פז בוריס (פורסם ב-ֽ 26/07/2006)