פסקי דין על אייל גור | פסקי דין על עיריית ירושלים

1399/07 תק     02/07/2007




תק 1399/07 אייל גור נ' עיריית ירושלים




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים
תק 001399/07


בפני
:
כבוד השופט רם וינוגרד
תאריך:
02/07/2007




בעניין
:
אייל גור






התובע


נ
ג
ד


עיריית ירושלים






הנתבעת


פסק דין


עניינה של התובענה בטענה של התובע כי העיריה גרמה לו במחדליה להוצאות משפטיות מיותרות ולעוגמת נפש, וכל זאת כתוצאה ממשלוח דרישה שגויה לתשלום סכום של כ-290,000 ₪ בגין ארנונה שהושתה על נכס שבינו ובין התובע אין ולא כלום.

2.
מהמסמכים שמצורפים לכתבי הטענות עולה כי ביום 24.10.06 נשלח לתובע מכתב שכותרתו "חוב ארנונה - בדיקת מחזיקים". במכתב נרשם כי בהתאם לרישומים המצויים בידי העיריה מחזיק התובע בנכס שפרטיו נזכרו בהודעה, וכי עליו להמציא לעיריה כל מסמך או עדות המצויים ברשותו בנוגע לנכס זה. כן נאמר במכתב כי על הנכס קיים חוב בסכום של 289,982 ₪ וכי אם לא תתקבל תגובתו בתוך 21 יום "נאלץ לראות בכך משום הסכמה לחיובך בתשלום חובות ארנונה, וינקטו נגדך אמצעי אכיפה כמתחייב בחוק".

3.
בדיעבד מתברר כי על אף שברישומים הממוחשבים של העיריה נרשם הנכס כמוחזק על ידי פלוני (נספח ב' לכתב התביעה), הסתמכה העיריה על בירור עם השכנים (נספח א' לכתב ההגנה). על בסיס מסמך זה, שנערך על בסיס שיחה כלשהי עם שכנים לנכס, יצאה הדרישה ובה האיום הלא מאוד מרומז לפיו עלולה הדרישה להוביל לחיוב בארנונה ולפתיחת הליכי אכיפה.

4.
התובע, באמצעות בא כוחו, פנה במכתב לעיריה ביום 31.10.06. בסעיף 1 למכתב נרשם "מרשי אינו מכיר את הנכס שבנדון ומכל מקום שאינו מחזיק בו בכל דרך" [כך במקור - ר.ו.]. ב"כ התובע המשיך והבהיר כי הוא רואה בחומרה את הטענה כלפי מרשו. מכתב נוסף נשלח לעיריה על ידי ב"כ התובע ביום 8.11.06. ביום 15.11.06 השיבה נציגת העיריה במכתב ובו פירוט הנכסים הרשומים על שם התובע. הנכס נשוא המכתב לא נזכר בפירוט זה, ונציגת העיריה ציינה במכתבה כי אם התובע אינו מחזיק בשטחים נוספים "אנא ראה פנייתנו אליך כמבוטלת, ואתכם הסליחה על הטעות שנפלה".

5.
ביום 14.12.06 פנה ב"כ התובע בדרישה לעיריה לפצותו בגין הוצאותיו המשפטיות ועוגמת הנפש שנגרמה לו. בתגובה נשלח מכתב ממנהל אגף השומה והגביה ביום 7.1.07. במכתב זה נאמר, בין היתר, כי "ניתנת לך בזאת אורכה אחרונה של 14 יום להודיע לנו האם החזקת בנכס שבנדון ואם לא, בתקופה כלשהי" [כך במקור - ר.ו.]. אין תימה כי אמירה זו גררה מכתב נוסף מב"כ התובע מיום 15.1.07 שרק בעקבותיו הודיע מנהל אגף השומה במכתבו מיום 22.1.07 כי לאור הודעתו כי הנכס אינו בחזקת התובע "נא ראה הודעתנו כמבוטלת".

6.
דרך התנהלותה של העיריה במסגרת חלופת המכתבים אינה מוסיפה לה כבוד. בפרט אמורים הדברים במכתב מיום 7.1.07, שנשלח כשלושה חודשים לאחר שהתובע הבהיר ב"רחל בתך הקטנה" במכתבו מיום 31.10.06 כי הנכס לא מוכר לו ואינו בחזקתו. בנסיבות אלה ודאי שלא היה מקום לפנות בלשון מאיימת לתובע, ענין שהצדיק מתן תשובה באמצעות עורך דין.

7.
לשיטתי, עצם הפניה לאזרח בדרישה לתשלום חוב ארנונה בסכום של 290,000 ₪ יש בה כדי להצדיק פניה להתייעצות מתאימה, שהרי לא מדובר בסכום של מה בכך בעיניו של כל אדם סביר. יהא התובע בטוח בצדקתו ככל שיהא, מידת הזהירות עשויה להביאו לפניה לבירור נוסף. לו היה מוכח כי פנייתה של העיריה נעשתה לאחר שיקול דעת מתאים, ניתן היה לומר כי לא הוכח קיומה של התרשלות מצדה, והתובע אינו זכאי לפיצוי מהעיריה. עם זאת, שעה שהמידע עליו מסתמך עורך הבדיקה אינו אלא "בירור עם השכנים", וכאשר מידע זה סותר את המידע שבמאגר הממוחשב של העיריה, הרי שלכל הפחות היה מקום להפנות לתובע מכתב בנוסח שונה בתכלית. המכתב נוסח כאילו נקבעו כבר העובדות בשטח, וזאת על אף שלכל היותר ניתן היה לבקש מהתובע כי יבהיר האם הנכס
בחזקתו אם לאו. בודאי שלא היה מקום לכלילת איום בדבר נקיטת אמצעי אכיפה על רקע התשתית העובדתית שעמדה בפני
העיריה.


8.
בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה כי פנייתה הראשונית של העיריה, בדרך בה נעשתה ונוסחה, היתה נמהרת יתר על המידה, ויש בה משום התרשלות שגרמה לנזק. פנייתו של התובע לקבלת יעוץ משפטי בנסיבות אלה היתה סבירה. כך גם פנייתו לאחר מכתב התשובה מיום 7.1.07, שהמעט שניתן לומר בעניינו הוא כי נוסח ברשלנות ומבלי בדיקה של העובדות הבסיסיות הנוגעות לענין.

9.
התובע צירף לכתב התביעה חשבונית בגין הוצאות המשפט שנגרמו לו. הסכום הנקוב בחשבונית עומד בסתירה לסכום שנקב בא כוחו במכתב מיום 14.12.06, אף כי הוא תואם לסכום המתוקן שהופיע במכתב בא כוחו מיום 15.1.07. לכתב התביעה לא צורפה קבלה, ומכל מקום עולה מכותרת החשבונית כי הסכום שנתבע כולל פעולות נוספות שבפועל לא נדרשו במקרה זה.

10.
לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום הנזקים שנגרמו לתובע בגין התנהלותה הרשלנית. לא למותר לציין לענין זה כי גם נזקו הלא ממוני של התובע בגין השתלשלות אירועים מעין זו הוא בר פיצוי, כפי שנקבע בע"א 243/83 עיריית ירושלים
נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113. בנסיבות הענין אני מחייב את הנתבעת בתשלום סכום של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ בגין הוצאות עורך דינו של התובע, ובסכום נוסף של 750 ₪ בגין הנזק הבלתי ממוני. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע בסכום של 300 ₪.


המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום ט"ז בתמוז, תשס"ז (2 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

__________________

רם וינוגרד
, שופט

עדי ברגר







תק בית משפט לתביעות קטנות 1399/07 אייל גור נ' עיריית ירושלים (פורסם ב-ֽ 02/07/2007)